פרשת מסעי – חיינו הם רצף של מסעות

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ז תמוז ה׳תשע״ד
מסעי ישראל במדבר אינם עניין היסטורי שחלף, לפי הבעל שם טוב כל חיינו נכללים ונרמזים בכל המ"ב מסעות. מהי תכלית המסעות שיהודי עובר בחייו, ומנין לו כוחות לכך?
מאת שולמית שמידע

 

עַם ישראל יוצא ממצריים ונוסע מ"ב מסעות עד שמגיע לירדן יריחו.

תורתנו תורת אמת ותורת חיים מאריכה בסיפור זה ומפרטת לנו את כל המסעות,

ללמדנו שהמסעות הם עניין הקיים בעם ישראל בכלל ובכל יהודי בפרט באופן נצחי.

דורות על דורות אנו נוסעים מ"ב מסעות, אך טרם הגענו ליעד.

סיום המסעות יהיה לאחר שנכבוש את ארצות קֵינִי קְנִיזִי וְקַדְמוֹנִי,

ונגיע לירדן ירחו – ארץ רחבה וגדולה ביותר.

יציאת מצריים לא היתה עניין חד פעמי,

בכל דור ודור ובכל יום ויום אנו יוצאים ממצריים.

בכל דור ודור ובכל יום ויום אנו עוברים את מ"ב המסעות.

שכל חיינו נכללים ונרמזים בכל הַמ"ב מסעות (לפי הבעל שם טוב).

וכמו המסעות במדבר הגדול שהיו בו נחש שרף ועקרב וצימאון,

ואף המסעות שקדמו להם, שכולם היו מסעות קשים ומפרכים,

כך המסע של כל עם ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט בזמן הגלות,

אינו טיול של הנאה ורוגע אלא הליכה מאומצת בדרך חתחתים.

צעידה קשה מייגעת ומפרכת במסלול החיים.

פעמים מטפסים בקושי רב על הרים תלולים,

פעמים יורדים לעומקים בשבילים מלאים קוצים וברקנים.

מאבקים נגד היצר הרע, עבודת הבירורים, עבודת הנסיונות, ומה לא?…

וכשמתנהלים בכבדות מחמת עומס העול שעל כתפינו –

עול מלכות שמים עול תורה עול מצוות ועול דרך ארץ בגלות של הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם,

נאנחים וזועקים: עד מתי, השם?…

אך אל דאגה, כמו שיצאנו ממצריים בארבע לשונות גאולה,

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצריים"…

עד לתכלית של "והבאתי אתכם אל הארץ".

כך נזכה לעתיד לבוא בכל גאולות אלה עד לגאולה האמיתית והשלמה,

שזכות מסירות הנפש שלנו בלימוד התורה וקיום המצוות כל זמן מֶשֶׁךְ הגלות,

עומדת לנו ותעמוד לנו לעד כפי שהובטחנו.

הקב"ה רחום וחנון "מגיד דבריו ליעקב" –

מה שהוא אומר לבניו לעשות הוא עושה בעצמו.

הוא מחזיק בימיננו בכל צעד מחיינו כדי לתת לנו את הכח לעשות את העבודה,

ומסייע לנו לעשות את הבירור והזיכוך של העולם.

וכמו שֶׁבְּמַסְעוֹת בני ישראל במדבר כשארון ברית ה' נוסע לפניהם,

החלה המלחמה במקור הקליפות במדבר,                 

עד שארון השם הרג נחשים – החלה כניעת הקליפות…

כך הקב"ה עוזר לנו בעבודתנו בכל עת ובכל שעה.

וברוך השם, לאחר הכנעת מקור הקליפות ושורשם במדבר,

(שלוש הקליפות הטמאות (נחש שרף ועקרב) והקליפה הרביעית (צימאון)), 

יכול כל יהודי לעשות את עבודתו הפרטית בעשיית דירה להשם בתחתונים.

ואכן, הקב"ה על ידי שליחו ועבדו הנאמן משה רבינו,

סייע לנו לבצע את המשימה של מסע ארוך במדבר

כהכנה לכניסה לארץ טובה ורחבה,

וממשיך לסייע לנו במסעותינו במדבר העמים כדי להגיע לגאולה האמיתית והשלמה.

וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם"… "ואלה מסעיהם למוֹצָאֵיהֶם"…

"מוצא" הוא מקור הנשמה ו"מסע" הוא הנשמה כפי שנסעה לְמַטָּה והתלבשה בגוף.

משה רבינו ממשיך לנשמות ישראל כפי שהם בגופים את בחינת "מוֹצָאֵיהֶם",

היינו, את המוצא והמקור שלהם.

שכידוע מחשבתן של ישראל (בחינת א"ק ולמעלה יותר – פנימיות א"ק) קדמה לכל דבר,

וכשעצם הנשמה שהוא מקור הנשמה שלמעלה נמשך לנשמה שבגוף לְמַטָּה,

היא מקבלת כח לעבור את המ"ב מסעות.

כלומר, גם בעבודה הפרטית של כל אחד מאתנו בכל יום ויום

אנו זוכים ל"מוֹצָאֵיהֶם למסעיהם".

משה רבינו שמסר נפשו על התורה זכה שהיא נקראת על שמו,

כמו שכתוב: "זכרו תורת מֹשֶׁה עַבְדִּי",

ותורה היא המשכה מלמעלה למטה.

ומי שזכה להמשיך את התורה מלמעלה למטה,

ממשיך לכל יהודי גם מעצמות נשמתו למעלה לרגל נשמתו בגוף למטה.

לכן גם כשהגוף נמצא במדבר שיש בו נחש שרף ועקרב וצימאון,

הוא מחזיק מעמד ויוצא מכל מיצר בשלום.

ולתוספת ביאור, בתורה יש אותיות חקיקה כמו בלוחות,

ויש אותיות כתב בדיו כמו בספר תורה.

אותיות החקיקה הן בחינת "מוֹצָאֵיהֶם" – שורש הנשמה,

ואותיות הכתב הן בחינת הַנְּשָׁמָה שֶׁבַּגּוּף.

ומשה רבינו ממשיך את בחינת אותיות החקיקה שיתלבשו באותיות הכתב,

וכלשון הכתוב: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם".

בכח זה כולנו ביחד וכל אחד לחוד עושים את מסעותינו בכל יום ויום,

ובכח זה אנו נושאים את עול הגלות והולכים במדבר כאלפיים שנה,

על פי ה' נוסעים… באופן של התקדמות ועלייה.

כך שהליכתנו על פי ה' היא חלק מטבענו –

"שַׁלְהֶבֶת הָעוֹלָה מֵאֵלֶיהָ" החודרת למציאותנו.

ועל פי השם חונים… עד שאפילו החנייה היא באופן של מסע ועל פי השם.

וכך ממלאים את שליחותנו לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים,

על ידי שמאירים את העולם ב"נר מצוה ותורה אור".

תכלית הכוונה שתהיה העלאה מלמטה למעלה,

שיהיה "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם".

שעל ידי המסעות נתעלה עד לבחינת "מוֹצָאֵיהֶם".

שרגל הנשמה שבגוף יעלה לשורש הנשמה שלמעלה,

שהרי הנשמה ירדה לעולם צורך עלייה הרבה למעלה מהמקום שירדה.

התכלית היא שיהיה ה"מוֹצָאֵיהֶם" שֶׁלְּאַחֲרֵי הַ"מַּסְעֵיהֶם",

למעלה מההמשכה של "מוֹצָאֵיהֶם" שהיה מלכתחילה (לשם נתינת כח לעבור את המסעות).

על כן כל יהודי עובד את עבודתו הפרטית במסירות נפש בכל יום בחייו,

ועוד קודם שמפקיד רוחו להשם בשנתו מתעלה לבחינה נעלית מהיום שקדם לו,

וכשעושה חשבון נפש לפני שנתו מרגיש שמח וטוב לב

על עבודת היום האחרון בתורה ומצוות,

ובמיוחד בתפילתו המעלה אותו למקום נַעֲלֶה ביותר,

עד שלבסוף יגיע למקום שאינו בגדר מקום ומעלה,

אלא יתקרב וידבק לְעַצְמוּת וּמַהוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

נתינת הכח לעבודתנו היא גם על ידי אהרון הכהן.

משה רבינו "שושבינא דְּמַלְכָּא" מסייע לנו בעבודה,

על ידי שממשיך מלמעלה למטה על ידי התורה הַמְשָׁכָה מ"מוֹצָאֵיהֶם" ל"מסעיהם".

ואהרן הכהן "שושבינא דְּמַטְרוֹנִיתָא" מסייע לנו בהעלאה מלמטה למעלה.

בהעלותו את שבעת הנרות – שִׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה,

הוא מעלה את כל אחד מישראל לפי אופן עבודתו המיוחדת לו,

עד ש"שלהבת עולה מאליה".

כשעליית הנרות היא אל מול פני המנורה, לדרגה שלמעלה מ"מוֹצָאֵיהֶם",

למעלה מההמשכה שמלמעלה למטה שעל ידי התורה.

דוגמת דוד המלך שהיה עולה למעלה מן התורה כדי לחבר תורה בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

דרכו של כל יהודי בעבודת השם שלו בכל יום היא,

שמתחיל את היום בברכת התורה ("בירכו בתורה תחילה"),

יש לו הכח לברך את התורה ולהמשיך בה כח מנותן התורה.

ואם בתחילת היום כך, הרי שבמשך היום כולו כוחו גובר והולך

בזכות עבודת השם שלו כל היום בתורה עבודה וגמילות חסדים.

וכשהוא מפקיד רוחו בִּידֵי השם בשנתו ונשמתו עולה למעלה לשאוב חיים,

הוא מקבל כוחות חדשים לחדש עבודתו למחרת היום,

כדי שעבודתו תהיה באופן של עלייה בקודש והליכה מחיל אל חיל.

כך שכל יום בחייו נַעֲלֶה יותר מקודמו.

כשהמטרה והתכלית שעומדת לפניו היא,

לברר את העולם לזככו ולהעלותו ולעשותו דירה להשם, דירה לעצמותו,

שֶׁיָּדוּר בה כפשוטו כמו שדייר דר בדירתו.

כי נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים.

לא תחתונים במקום, ח"ו, אלא תחתונים בדרגה.

וכידוע "כל הגבוה גבוה ביותר יורד לְמַטָּה מַטָּה ביותר".

בתחתונים נמצא הניצוץ הגבוה ביותר, לָכֵן שָׁם תִּהְיֶה דירה להשם.

לשם כך ירדה הנשמה ונסעה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,

לברר את העולם לזככו ולהעלותו,

עד שייעשה דירה להשם יתברך, דירה לעצמותו.

על כן, אין פלא למה התורה מלשון הוראה מספרת לנו בפירוט יֶתֶר

על מסעי בני ישראל במדבר,

שכמו כל סיפור בתורה יש כאן הוראה בעבודת השם.

מעשה אבות סִימָן לבנים, הוראה לבנים ונתינת כח לבנים.

יהודי יודע שכאשר הוא יוצא ממיצרים וגבולים,

מיד לאחר מסעו הראשון מרעמסס סוכותה,

כבר מתחילה הליכתו מחיל אל חיל ועולה ממדרגה למדרגה נעלית יותר.

לכן יש לו ריבוי מסעות כדי להתקדם בעבודתו ממסע למסע,

עד שיגיע יחד עם כל אֶחָיו בית ישראל לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה

בגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו מיד ממש.

(על פי מאמר הרבי לפרשת מסעי תשד"מ ומאמר הרבי לפרשת מַטּוֹת מַסְעֵי תשמ"ו) 

פרסום תגובה חדשה

test email