מלך העולם

יום ראשון ה׳ טבת ה׳תשע״ד
לפתע הרגיש כמה הוא קטן ואפסי מול הבורא. כמה הכל יכול להתהפך בן-רגע. מלך העולם המדומיין יכול לאבד הכל ולהפוך לאביון גמור בהרף עין, ובפרט בעניינים המפוקפקים שבהם עסק. כעת הרגיש בבירור שמלך העולם האמיתי נמצא בכל מקום בעולם ומשגיח עליו בכל צעד ושעל, גם כשאינו מודע לכך כלל.
מאת עודד מזרחי

     

       כאשר היה יוחאי בן שנתיים בלבד התגרשו הוריו. אביו היה דתי-חרדי ואילו האם מסורתית, והעילה העיקרית לגירושין היתה המתח בנושא ההלכתי. אחיו הבכור הלך לישיבה, האחות נותרה אצל האם ולגביו נפסק בבית המשפט, שלאחר תקופה מסויימת שבה אמו תטפל בו, יעבור לחזקת אביו.

      מכאן ואילך התנהלו חייו במעברים בלתי פוסקים. בשנתיים הראשונות התגורר עם אמו אצל סבתו במושב ליד אשקלון. לאחר מכן עבר עם אמו לקרית-מלאכי. האם התחתנה שנית ואף ילדה בת. בכיתה ג' עבר יוחאי לחזקת אביו שחי בגפו בקרית-מוצקין. האב שלח את יוחאי לתלמוד תורה מקומי למשך שנתיים. בכיתה ה' עבר לבית-הספר "פורת יוסף" ובכיתה ו' עבר לבית-ספר של חב"ד בקרית-חיים.

      האב, שהתקשה בגידולו, החליט לשולחו לפנימיית "אור חדש" בכפר חסידים שמהווה הכנה לישיבה. הפירוד המשפחתי וריבוי המעברים גרמו לו לחוסר שקט נפשי ולאי סדר בכל מעשיו. לאחר סיום כיתה ח' רצה אביו שימשיך בישיבה וילבש חליפה ומגבעת, אבל בישיבה לא רצו לקבלו וממילא גם הוא רצה לשנות את מצבו.

      כך הגיע לבית-הספר למלאכה בכפר חב"ד, שבו לומדים נערים מסורתיים מקצועות של דפוס, אלקטרוניקה ומכונאות. בתחילה למד אלקטרוניקה ולא התמיד. לאחר מכן עבר ללמוד דפוס וגם במקצוע זה לא הוציא תעודה. אמנם מבחינה לימודית היה בעל יכולת ומוריו טענו תמיד שביכולתו להגיע רחוק, אבל הבעיות בבית הפריעו מאוד לנפשו. מדי פעם סילקו אותו מבית-הספר והחזירוהו לאחר מכן וחוזר חלילה.

      שבוע אחד נסע לאמו שעברה לחדרה ולא הרגיש בנוח עם משפחתה החדשה ובשני נסע לאביו והתקוטט עמו. חייו הפכו לקרעים קרעים ולמסכת כשלונות מצטברים. לעומת זאת ראה אצל חבריו משפחות מלוכדות והדבר כאב לנפשו ואף גרם לו להרהר על טיבו של העולם ושל בוראו: מדוע חיי כל-כך בעייתיים? אם אבי המאמין סובל בחייו, אז מדוע להאמין בה'? הוא כבר תיכנן להוריד את הכיפה הקטנה שעדיין נותרה על ראשו.

      לאחר שסיים כיתה י' לא רצו להחזיקו יותר בבית-הספר למלאכה. יוחאי חזר לאביו והחלו מריבות גם על רקע התדרדרותו מהבחינה הדתית. יותר ויותר נעדר מתפילות השבת. לעתים ירד מביתו בשבת, הוריד את כיפתו ועישן סיגריה. הדבר כאב מאוד לאביו.

      כך הלך מדחי אל דחי, והחל לאבד את מעצוריו. הוא התחבר לנערי שוליים בשכונתו שעסקו בפשע. פעם עצרו אותם על פריצות לכלי רכב ויוחאי הגיע לשופט נוער. קצינת מבחן החליטה שהוא יעבור לפנימיית נוער נווה-עמיאל בקרית-טבעון, מקום דתי חפיפניקי לגמרי שבו לומדים בנים עם בנות. רבים מהתלמידים מגיעים דרך קצינות מבחן וכאשר הם מתלכדים, מצבם עוד עלול להחריף.

      יוחאי בחר ללמוד טבחות ואכן היה לו כשרון רב לכך, אבל כהרגלו לא התמיד ולא הוציא תעודה. בגלל שעבר תחנות רבות בחייו והתנסה בהן בחוויות שונות, נוצרה אצלו תחושה שהוא מכיר ויודע כל. חשב לעצמו: מה כבר יכול לקרות לי, הרי הכל קטן עלי! הוא איבד ענין בכל מה שעשה ולא היה מסוגל לסיים שום דבר. תמיד חיכה למשהו חדש, לאטרקציה אחרת. תמיד רצה לשנות ושוב לשנות. עוד במהלך לימודיו הלך לעבוד בשבתות וירד לגמרי מהדרך. אביו נוכח, לצערו הרב, שאינו יכול להשפיע על בנו.

      לקראת הצבא הלך לזימונים ונרשם למסלול של מק"מ (מרכז לקידום המיחשוב) שנועד למתגייסים עם בעיות משפחתיות וכן בעלי עבר פלילי. הוא התגייס לחיל הים על תקן של חייל בודד, למסלול מקוצר של שנתיים בלבד, עבר קורס אפסנאות ונשלח לשרת באילת לפי בקשתו וגם קיבל אישור מיוחד לעבוד, וכך עבד כסדרן בקולנוע.

      יוחאי קיבל בצבא כלים להתמודד עם החיים והפך לעצמאי. לאחר שסיים את שירותו קיבל מענק ופנה לעבוד בחנות נעליים באילת ובעבודות אחרות. יותר ויותר נמשך לחיי הבילויים, כמו כולם החל לעשן מריחואנה במסיבות, וכך במשך הזמן התנתק לגמרי מהיהדות. הכל נעלם ולא נשאר זכר, חוץ מאבא דתי בודד בצפון הארץ. פרט לכך משפחתו נקרעה ונפוצה לכל עבר. אחיו נסע לשווייץ ואחותו לארצות-הברית. כל האמון שלו בתא המשפחתי התמוטט לחלוטין.

      יוחאי החל למכור סמים כדי להגדיל את הכנסתו. הוא הכיר חבר בשם אורי שעסק בסחר סמים, שהציע לו להצטרף אליו למסע במזרח הרחוק. יוחאי החליט לנסוע במטרה להשתחרר ולהתאוורר, להיות כמו כולם. היה לו צורך עז לפצות את עצמו על ילדותו הקשה.

      הם הגיעו לצפון הודו למקום שנקרא מנאלי. אורי הכיר את החבר'ה שהסתובבו שם, אשר עישנו סמים ואף סחרו בהם. באכסניה בקאסול פגשו שתי בחורות צעירות שהיו אמורות להעביר באמצעותם חבילת סמים גדולה למקום אחר. יוחאי תפר את הסמים לדפנות תיקיהן של הבחורות וכמות קטנה יותר תפר לנעליו. התוכנית היתה לנסוע לדלהי, משם לבומביי ומשם לטוס לאפריקה לפסטיבל עולמי של ליקוי החמה. הבחורות היו אמורות לצאת מהאכסניה יום אחד אחריהם. 

      לאחר שמונה-עשרה שעות נסיעה לדלהי וארבעים שעות נוספות לבומביי, רכשו אורי ויוחאי כרטיסי הלוך ושוב לזמביה. הם היו מצויידים בסמים למכירה בפסטיבל. יוחאי נגרר אחרי שטף האירועים ולא היה אכפת לו מכל העולם.

      כאשר הגיעו לאפריקה פגשו בהם ישראלים ובישרו להם ששתי הבחורות נתפסו עם הסמים! כאשר יצאו מהאכסניה בקאסול, אנשי משטרה התנפלו על הג'יפ שלהן, קרעו עם סכין את תיקיהן וגילו עשרה קילו של סמים. מישהו הלשין עליהן ללא ספק. ענין המאסר התפרסם בארץ ובקרב הישראלים המטיילים, ובפרט מפני שאחת מהן היתה מעוברת. הבחורות הכחישו שהסמים שייכים להן וטענו שמישהו שתל את החומר ללא ידיעתן. לאחר שמונה חודשים הצליחו לשחררן, בעיקר בגלל התינוק שנולד בכלא ההודי.

      בעת הפסטיבל באפריקה, שהיה מלא מטיילים מכל העולם, החל יוחאי להשתמש בסמים מכל הסוגים והמינים. הוא נכנס לטריפ שהוא מלך העולם. הרגיש שיש לו כסף והוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. האגו-טריפ גרם לו גם להפרד מחברו אורי, הרי איך יכול מלך העולם להתגורר בכפיפה אחת עם מישהו אחר?

      יוחאי חזר לבדו למנאלי הנמצאת בהרי ההימליה, שגובהם מגיע לאלפיים ושש מאות מטרים מעל פני הים. מקום רוחני ומלא השראה. הוא הספיק לבזבז את כל כספו הרב והתקשר לאחיו בשווייץ וכן לאחותו בארצות-הברית שיפקידו עבורו כסף. הכסף התבזבז ברובו על הסמים שצרך. את כל הרע שחווה בילדותו ניסה להמיר בטוב המדומה של הסמים.

      הוא היה מנותק מהמציאות והגיע למצב שבו לא היה מסוגל לעשן סמים. יתרה מכך, כל מה שאכל גרם לו להקיא ולכן בלע בקושי פירורים כדי להתקיים, וכך רזה מאוד ודעך.

      באותה עת נפלה לו הצעה מהודי מקומי להפעיל מסעדה ישראלית והוא קיווה שיוכל לעלות שוב על הגל. למרות הכל עדיין הרגיש שהוא מלך העולם. הוא התקשר לידידה שלו בישראל וביקש שתפקיד עבורו כסף באומרו שיש לו מסעדה והכל יסתדר בקלות בקרוב, אבל היא הבינה שמצבו קשה ודיווחה על כך למשפחתו.

      יוחאי הסתכסך עם בעל המסעדה וכעת לא נותר לו דבר. הוא התגורר באכסניה סמוכה וחש בהתרוממות רוח בלתי פוסקת. הוא הרגיש שנשמתו מנותקת מגופו. זו היתה תחושה עילאית של התגלות אלוקית ממש. הוא ישב בחדרו והרגיש לפתע צורך עז לאחוז בספר תהילים או בסידור תפילה. הרגש לא בא ממנו, אלא ממקום עליון יותר. הקב"ה נגלה אליו בדלת האחורית. אורות עליונים האירו בכלי השבור והרצוץ.

      הוא הצליח איכשהו לנסוע לדלהי והתגורר במלון. מכל הבחינות היה גמור. לפתע הגיעה אליו השגרירה הישראלית עם רופא מקומי ואמבולנס. הרופא הזריק לו זריקה והרדימו. יוחאי הרגיש הכל במעורפל, ערפל שבו אור וחושך משמשים בערבוביה. עדיין היה נתון בהזיה של היותו מלך העולם וזעק כלפיהם:

"מה אתם עושים לי? מה אתם רוצים ממני? טוב לי בחיים!"

      קשרו לו את ידיו ורגליו והזריקו לו שוב. הוא התעורר באמצע הלילה ומצא את עצמו מחובר לאינפוזיה. בדיוק אז הפסיק הנוזל במיכל האינפוזיה לטפטף. במצב שכזה הדם של החולה נשאב בצינוריות כלפי מעלה. הוא נבהל לראות את דמו מזנק מגופו אל-על.

      אף אחד לא היה לצידו. הוא ניתק את האינפוזיה בשיניו וברח מבית-החולים. כשיצא החוצה הזמין ריקשה לכיוון מלונו. כאשר הגיע, השתרע על מיטתו באפיסת כוחות. למחרת שוב הגיעה השגרירה וכן כח עזר נוסף. יוחאי המותש הסכים בלית ברירה לבוא עמם. כעת איבד את כח התנגדותו. שוב נלקח לבית-החולים והפעם השגיחו עליו ללא הרף.

      כאשר התעורר ראה לתדהמתו את אחיו שחר שהגיע משווייץ. התרוממות רוחו וניתוקו מהמציאות מנעו ממנו להבין מדוע אחיו הגיע. שחר החזיר את יוחאי לבית המלון לאחר שהבין כי השהות הבית-החולים תעלה ביוקר רב, והכין אותו לקראת הטיסה לישראל. הרופא נתן לשחר כדור שינה מיוחד כדי שיוחאי יוכל לעבור את הטיסה ואמר לו שכאשר יגיעו לארץ יש לאשפזו בבית-חולים פסיכיאטרי.

      שחר רכש עבורם כרטיסים ואז יוחאי ברח שוב. שעה אחת לפני הטיסה חזר ולבסוף הצליח שחר להגיע עמו למטוס בבהילות, ממש ברגע האחרון. כאשר התרוממו באויר, נתן ליוחאי את כדור השינה והוא שקע בשינה עמוקה עד שהגיעו לישראל.

      יוחאי התעורר בביתה של אמו בחדרה וראה אותה בוכה למראהו. לאחר כמה ימים נלקח לכפר איזון בקיסריה, תחליף לבית-חולים פסיכיאטרי, המיועד לתרמילאים מהמזרח הרחוק שנפגעו נפשית ותיפקודית עקב שימוש בסמים. יוחאי אמר לאחיו לאחר שראה את המקום:

"אין לי שום בעיה ואני לא נכנס לפה! מצדי אתה יכול להשאר…"

      הוא החליט לנסוע לאילת באוטובוס ושחר המודאג שכר רכב ונסע בעקבותיו. יוחאי הגיע לידידיו, עישן עמם סמים ומצבו החריף. שחר השיגו והכריח אותו לחזור עמו לחדרה, ובסופו של דבר חזרו יחדיו. כאשר הגיעו לבית האם, מצאו את כולם מודאגים מהמצב, פרט ליוחאי שהיה באופוריה, וצעק עליהם:

"מה אתם בוכים?! טוב לי! אני מאושר!"

      יוחאי הרגיש שהוא יכול לעשות הכל. הוא עבר את כל המחסומים ואפילו את מחסום הפחד מהמוות. לכן הגיע למצבו הנוכחי. יש איזו הנאה בהליכה על סף התהום, בהרגשת קו התפר שבין החיים למוות, מעין התחושה של רוכבי אופנועי מירוץ שנוסעים במהירות של מאתיים קמ"ש ומתענגים מעצם הסכנה.

      לאחר כמה ימים ביקשה האם שיוחאי יבוא עמה לבית-חולים. הוא הלך עמה כדי לרצותה ולא ידע בדיוק לשם מה. הרופא שעמו נפגשו, הושיבוֹ, שוחח עמו מעט וחתם על טופס. לאחר רבע שעה הגיעו שני אנשים ולקחו את יוחאי לבית-החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה". בגלל ניתוקו מהעולם לא הוטרד בתחילה מהעובדה שהגיע למקום כזה. הוא אף לקח תרופות כפי שהתבקש והיה צייתן. לאחר שבוע בקשו ממנו לחתום על הסכמתו להשאר בבית-החולים.

"ואם לא אחתום, מה יקרה?"

"הרופא יכתוב צו אישפוז לכמה חודשים בכפיה!"

      יוחאי חתם. לפתע החל להבין להיכן הגיע. האסימון הראשון ירד אצלו. לאחר כמה ימים נתקל בחוקי האשפוז ונוכח לדעת כי אם אינו מזיק לאף אחד, כולל לעצמו, זכותו להשתחרר. ברוח הדברים הללו כתב מכתב למנהל בית-החולים. ההנהלה הפעילה עליו לחץ שישאר וימשיך לקחת את הכדורים. יוחאי החל להרגיש שהכדורים מביאים אותו למצב של זומבי, של תלישות מוחלטת מהחיים, ושהם גרועים יותר אפילו מהסמים! אמו התחננה שישאר וימשיך בטיפול ובהשגחה, אבל הוא התעקש לצאת.

      שוב הגיע לבית אמו. אז החל להזכר בכל מה שעבר עליו במסעו עד לאשפוז בבית-החולים הפסיכיאטרי. תהליך ההתפכחות נמשך ועמו הדכאון. כעת לא היה מסוגל להשאר בבית אמו וביקש לשהות בכפר איזון שליד קיסריה, מקום נחמד לחוף ים עם יחידות דיור נפרדות. משפחתו גייסה את הסכום הנכבד הדרוש כדי שישהה שם וירגע.

      בקיסריה התבודד עם עצמו ולא רצה כלל בקשר עם המטפלים. לא הקשיב להם כלל. הוא זרק את התרופות שקיבל בבית-החולים. המודעות העצמית שלו גברה ולאחר חודשיים החליט לצאת מהמקום ולהחלץ ממצבו בכוחות עצמו. חזר לבית אמו והצליח להשיג עבודה בבית קפה בתור טבח. לאחר חודשיים שבהם חסך כסף, החליט לנסוע לאחותו שבארצות-הברית.

      כאשר הגיע לאמריקה, מצא עבודה בחברת הובלות כמו ישראלים רבים. לאחר ששה חודשים שבהם התאושש וחסך כסף, החליט לנסוע שוב למזרח. משפחתו התנגדה מאוד, אבל הוא נסע לתאילנד.

      אחרי חודש בתאילנד פגש יוחאי ישראלי בעל בסטות (בהן מוכרים תכשיטים ושעונים) ביפן, שהציע לו לעבוד אצלו באחת מהן. הוא נסע לקיושו בדרום יפן והחל לעבוד בבסטה. עבד במשך חודשיים והצטיין במלאכתו. לאחר מכן חזר לתאילנד לבלות, לאחר שסיכם עם הבוס שכאשר יחזור יהיה מנהל עבודה של כל עובדיו.

      לאחר סיום החודש חזר לקיושו ופיקח על עשרה עובדים וסיפק להם סחורה, ומקץ חודשיים רכש רכב משלו. אז הגיע ישראלי מטוקיו ודיבר עם יוחאי על אפשרות לעסוק בסחר סמים בטוקיו. יוחאי התפתה להצעתו ותיכנן, לאחר שירויח כסף, לחזור שוב לדרום ולפתוח כמה בסטות משלו.

      הוא החל למכור סמים בטוקיו, השתתף במסיבות וכך חזר להשתמש בסמים. הרויח כסף רב, ולאחר שלושה חודשים בלבד, כבר השיג חמש בסטות, אירגן חמשה עובדים ואחראי, רכש עבורם שלוש מכוניות, סידר להם מגורים והביא סחורה מתאילנד. הוא לא רצה לעזוב את טוקיו שבה התעשר. הכסף תפח ועמו האגו. היו לו שלושה פלאפונים, שעמם ניהל את הבסטות, וערך עיסקאות של סמים קשים בשותפות עם אנשי עולם תחתון מדרום-אמריקה. 

      כדרכו לא פחד מכלום ושוב הרגיש שהוא נמצא על הגובה. הוא שכר דירה בשלושת אלפים דולר לחודש והרוויח מדי חודש בחודשו עשרות אלפי דולרים. כבר לא היה צריך להעביר בעצמו את הסמים, אלא נתן לאחרים להסתכן במקומו. בשלב זה מכר את הבסטות בדרום בגלל פשיטות חוזרות ונשנות של המשטרה והתמקד בעסקי הסמים בטוקיו. בלילות נהג להכנס למסיבות ולהשתמש בסמים קשים. 

      שחר התקשר משווייץ וסיפר לו שהוא תקוע ללא עבודה. כעת התהפכו היוצרות ויוחאי אמר שיפקיד עבורו כסף כדי שיבוא אליו ליפן בעוד חודשיים. באותה עת נפגש יוחאי עם שתי הבחורות שנאסרו בהודו בגלל העברת סמים, והן סיפרו שהספיקו לחזור לארץ ולנסוע ליפן.

 

      אז אירע מקרה ששיבש את כל תוכניותיו. יוחאי פגש בחור שעבד בבסטה בטוקיו. הבחור, שרצה להרויח כסף רב, הציע להעביר סמים עבור יוחאי. באחת השליחויות נתפס והוכנס לכלא. הדבר השפיע מאוד על יוחאי. הוא הבין שכעת יחפשו אחריו ללא הרף ולכן ברח צפונה.

      המקרה עם הבחור בצירוף פגישתו עם הבחורות, שנתפסו אף הן על עסקי סמים שבהם היה מעורב בעבר, וכן אחיו המתעתד להגיע, הולידו אצלו תחושה שהאירועים שהתרחשו בהודו לפני שלוש שנים כאילו חוזרים על עצמם באמצעות יד מכוונת. וכמו אז ברח לצפון, והפעם להרי פוג'י. יוחאי פחד שעוקבים אחריו ועומדים לעוצרו ומתוך פחדו עישן הרבה ושוב הגיע למצב של ניתוק מהמציאות.

      בבוקר אחד הרגיש לפתע ברצון עז להניח תפילין. תמיד לקח עמו את התפילין במסעותיו, אבל לא הניחן וכעת חש, לאחר שנים רבות, שהוא רוצה להניחן. הוא קשרן בחדר הלבן והקטן שבו התגורר ועיניו התמלאו בדמעות. הוא הביט מבעד לחלונו אל ההרים, על הבריאה כולה וראה מין אור גדול.

      לפתע הרגיש כמה הוא קטן ואפסי מול הבורא. כמה הכל יכול להתהפך בן-רגע. מלך העולם המדומיין יכול לאבד הכל ולהפוך לאביון גמור בהרף עין, ובפרט בעניינים המפוקפקים שבהם עסק. כעת הרגיש בבירור שמלך העולם האמיתי נמצא בכל מקום בעולם ומשגיח עליו בכל צעד ושעל, גם כשאינו מודע לכך כלל. הוא הרגיש שהקדוש-ברוך-הוא הניח לו לעשות ככל העולה על רוחו, ללכת בכל הנתיבים המסוכנים, אבל תמיד חיכה לו בסוף כל הדרכים. רוח של תשובה מילאה אותו והוא רצה לחזור לכל מה שהשליך פעם בעת מצוקתו, אבל באופן אחר. באותם רגעים ממש פגש את ה'. זו היתה מעין גאולה פרטית.

      למחרת, ביום ששי הגיע אחיו, שחר. יוחאי אמר לשחר הנדהם שהוא רוצה לשמור שבת. להפתעה כזו לא ציפה האח. במשך השבת סיפר יוחאי על השינוי שהתחולל במצבו עם לכידת השליח ועל הארת התשובה, ואמר כי הוא רוצה לצאת מיפן ומצידו יכול אחיו להשאר כאן או לחזור לשווייץ.

      כשוהה לא חוקי, פנה יוחאי אל שלטונות ההגירה כדי שיוכל לצאת. ברגע אחד איבד את כל רכושו וכל בטחונו בחיים הארציים. כשם שהכל הגיע אליו ביעף, כך פרח בן רגע. מצד אחד היה נתון באפיסת כוחות, ומאידך נשמתו השתוקקה בכל מאודה אל הקודש שזכרה מהילדות הנשכחת.

      כל העת חשב גם איך ניתן לעזור לאותו בחור שנעצר. הוא שלח אליו עורך דין ואז התברר שהבחור לא הסגיר אף אחד ורק טען להגנתו שמישהו איים עליו שייקח את הסחורה. יוחאי אפילו תיכנן לאשפז את עצמו ואז לומר למשטרה שהוא איים על הבחור, מפני שלפי חוקי יפן לא ניתן לעצור מי שנמצא בין כותלי בית-חולים.

      כל מה שהתרחש לפני שלוש שנים בהודו חזר על עצמו ביפן כמו במהדורה חוזרת. יוחאי נכנס לבית-חולים. היה לו סידור של החיד"א שקיבל שבועיים לפני כן בבית חב"ד בטוקיו. הוא פתח את הסידור ובכה, פתח תהילים ובכה. הרמזים החזקים שבקעו מכל פסוק בתהלים ומכל פרט במציאות גרמו לו לבכות ללא הרף. הפעם ה' התגלה אליו דרך תפילתו ולא בהשתוקקות סתמית אל הקודש. כעת החל לקבל את הכלים האמיתיים לכל אורות הנפש הגבוהים. האיר לו בבירור מוחלט שאין ערך לשום דבר בעולם הזה, פרט לקדוש-ברוך-הוא, תורתו ומצוותיו. כל טלטולי חייו האירו לו. כל הדרך הנפתלת והמסוכנת התבהרה. כל הייסורים הללו נועדו לדבר אחד בלבד, יקר מאין כמותו: לעבוד את ה' מאהבה ולא מתוך כפיה.

      יוחאי נסע לישראל עם סכום מועט שקיבל ממישהו. היה מבולבל ורק ידע שהוא רוצה לחזור בתשובה, אך לא ידע איך. מכאן ואילך היטלטל בין מזרח למערב עד שנפשו התיישבה. שוב נסע לתאילנד כדי לנסות למצוא את עצמו ביהדות. התארח בקירבת בית חב"ד בבאנקוק וכל העת קרא בצמאון ספרים המדברים על גאולה.

      לאחר חודש חזר לישראל ולאחר חודש נוסף החליט לנסוע להודו, והפעם כדי לחזור בתשובה שלימה. לא היה לו שום רצון בנפש לטיולים ולחיפושים למיניהם. הוא נסע לבית חב"ד במנאלי, המקום שבו החלו כל מסעותיו. היה חשוב לו לחזור דווקא לנקודת הפתיחה של כל חיפושיו. הרגיש שבחושך הגדול ביותר בחייו מסתתר האור שהוא זקוק לו.

      באוטובוס מדלהי למנאלי הצליח להדביק בהרהורי התשובה שלו בחור שנסע עמו. יוחאי נשאר במנאלי שלושה חודשים עם השליח ברוך והחל לקבל כלים לכל אורות נפשו. כעת החל לשמור תורה ומצוות באהבה ושמחה. לא עניינו אותו גן עדן וגיהינום, התשובה בְּכֵּיף היתה עבורו גן עדן שאין למעלה ממנו.

      לאחר מכן חזר לישראל כיהודי כשר לכל דבר. אביו, שהספיק בינתיים להקים כולל קטן ולהוציא ספר פירושים על התורה, היה מאושר לראות כך את בנו, ואמר לו שחזרתו בתשובה היא המתנה הגדולה ביותר שקיבל מעודו.

פרסום תגובה חדשה

test email