תוכידס

יום ראשון ו׳ טבת ה׳תשע״ד
ישראל לא הגיב והשיחה ביניהם הסתיימה בהחלטה לשמור על קשר להבא. לאחר שהניח את השפופרת נותר ישראל מהורהר והביט על כלובו של תוכידוס שמשום מה שתק לאורך השיחה. מירב שאלה: "מי דיבר איתך? למה התלהבת כל-כך?" וישראל ענה לה תשובה מפתיעה: "את יודעת מה?! נראה לי שהוא בעליו של תוכידוס…"
מאת עודד מזרחי

     

      תוכידס, תוכי ענק וססגוני שנקרא על שם תוכי שכיכב בסידרת ספרי ילדים נודעת, הידס בהתרגשות בבית משפחת יעקובי. יחד עם בני המשפחה עבר את תהליך התקרבותם ליהדות. מאז שהמשפחה מאור-יהודה שינתה את אורחות חייה, התרחב גם אוצר המילים של תוכידס, שכבר לפני כן ידע מילים רבות. ראשית, הכיר את כל בני המשפחה על שמותיהם וקלט בעיקר מילים מצחיקות כמו "אהלן!" "סחתיין!" "יאללה-ביי!" שזכו לעידוד וצחוק רועם מצד בני המשפחה וידידיהם. הוא היה נתלה על כתפי בני הבית, כולל הילדים והיווה חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

      משפחת יעקובי התקרבה לשורשים דרך השתתפות באחד מסמינרי "ערכים" הראשונים. לאחר תקופה מסויימת ראש המשפחה, אלדד, החל אף להשתתף בפעילות לקירוב רחוקים. בדרך כלל מסוגל החוזר בתשובה להבין יותר ללבם של חילוניים שבאים עם דעות קדומות וחששות לא קלים להכיר את אמיתותה של התורה. הם ערכו חוגי בית בביתם מדי שבוע. תוכידס, שהסתובב בחופשיות בין רגלי האנשים, הקל על האוירה בקירקוריו המשעשעים. 

      בכל פעם שהטלפון צילצל, קרא:

"הלו! שלום! בעזרת השם! בעזרת השם"

      והפלא הגדול היה בימי ששי. כאשר זיהה את ההכנות לכבוד שבת, נהג לקרקר "שבת שלום! שבת שלום!"

 

      באחד מימי הקיץ יצא תוכידס לחצר הבית כדי להנות מקרני החמה. דוד השמש שעל הגג התקלקל ופֶּרֶץ עז של מים רותחים ניתז בדיוק על התוכי הנופש. הוא קירקר בבהלה, פרש את כנפיו ופרח מחצרה של משפחת יעקובי, לראשונה מאז שהגיע לביתם. לאחר כברת דרך ארוכה של מעוף ולאחר שנרגע מעט מסילון הרותחין, הביט למטה ולא ראה את הבית והחצר המוכרים. הוא המשיך במעופו בתקוה לקלוט את הבית, עד שאפסו כוחותיו והוא צנח מעולף במגרש ריק אי שם – – –

 

      שני ילדים נתקלו לתדהמתם בתוכי ענקי וססגוני המוטל ארצה במגרש הסמוך לביתם. בתחילה חשבו שהוא מת ולאחר שנוכחו בתנועות כנפיו החלושות, הזעיקו את אחותו הגדולה של אחד מהם. האחות הכירה מישהו בשם ישראל אדמון שהינו חובב תוכים מושבע ומחזיק בביתו תוכים רבים ומגוונים, איתרה את מספרו והתקשרה אליו.

      ישראל הגיע למגרש מעבודתו ולאחר שהתפעל ממימדיו ומצבעיו של התוכי, החל לטפל בו במיומנות רבה. הוא הזריק לתוך פיו נוזל והזליף מים על גופו. לאחר כמה דקות קם תוכידס לתחיה וישראל לקחו בעדינות במכוניתו לביתו.

 

      כאשר ראו בני משפחת יעקובי את שלוליות המים שניקוו בחצרם, הניחו שהתוכי נפגע מסילון המים הרותחים וברח. הם חיפשו את תוכידס בכל מקום אפשרי ואף רתמו את שכניהם וחבריהם למשימה. לא הבינו איך התוכי, שבקושי דידה בחצרם, היה מסוגל להרחיק במעופו כל-כך. חששו שמישהו חטף אותו מחוץ לחצר. שלושה ימים של חיפושים קדחתניים עלו בתוהו. הם פירסמו מודעות בכל רחבי השכונה ואפילו בבית-הכנסת, הודיעו למחלקה הוטרינרית של העיריה ודבר לא הועיל. צערם על התוכי המצחיק והאהוב היה רב.

 

      בני משפחת אדמון התפעלו מהתוכי המיוחד שנקלע לביתם. בדרך כלל השיגו את התוכים ממקומות מיוחדים כמו חוות יגור או באופנים אחרים, אבל מעולם לא הגיע להם תוכי בדרך משונה שכזו, ובפרט שמדובר בתוכי יפה וגדול במיוחד. הם הניחוהו כמו שאר התוכים בכלוב מרווח וטיפלו בו בתשומת לב מיוחדת, עד שהבריא לחלוטין.

      אט-אט התגלה כשרונו של תוכידס: הדיבור. אמנם יש לכמה זנים של תוכים יכולת לחקות דיבור אנושי, אבל בתוכי כה מוכשר טרם נתקלו. תוכידס קרא לכל עבר את מילותיו המצחיקות וגרם לבני המשפחה עונג עצום. בין השאר הירבה לקרוא "תוכידס" וכך הובן שזהו שמו, ואכן כאשר קראו בשמו מיד הגיב. היתה לו מערכת יחסים משעשעת עם התוכים האחרים. עם שניים מהם, שגם ידעו לדבר, ניהל שיחות קולניות. בקיצור, מהרגע שהחלים לא היה רגע משעמם בבית משפחת אדמון.

      היתה תופעה מיוחדת נוספת. כאשר הטלפון צילצל בבית, תוכידס נהג לקרוא:

"ברוך השם! בעזרת השם!"

      לעתים, כאשר ראה את אשתו של ישראל, מירב, מבשלת במטבחה, קירקר בהתלהבות "שבת שלום! שבת שלום!"

      ישראל ובני ביתו הבינו שתוכידס התגורר כנראה אצל משפחה שומרת מצוות והתפלאו קצת שהדוסים מחזיקים בביתם תוכים ובפרט מהעובדה ששפתו היתה בלולה ממילים של קודש ומילים מצחיקות של סלנג. הוא קרא בקולו הצורמני "על הכיפק! על הכיפק! תזכה למצוות…" או "סחתיין רבינו, אהלן רבינו…". תערובת הקודש והחול שיעשעה במיוחד את בני משפחת אדמון.

 

      כך חלפו להם כמה חודשים וקירקוריו של תוכידס הפכו לחלק מהווי הבית. אוצר מילותיו הלך וגדל, אבל הוא המשיך בעקשנות להשמיע את קריאותיו האמוניות ולהזכיר בכל עת שמירב בישלה כי השבת מתקרבת… ישראל טען באזני אשתו שנכון יותר לקרוא לתוכי "תוכידוס" והיא השיבה:

"הלואי שהדוסים היו מקסימים כמוהו…"

"טוב, אנחנו לא מכירים אותם כל-כך…" ענה. לאחר כמה דקות אמרה:

"בטח תצחק עלי, אבל הקריאות שלו לכבוד השבת גורמות לי לתחושה משונה. יש לי פתאום חשק משונה להכיר את השבת… להכין את השבת…"

"אולי תבקשי מהתוכי שילמד אותך איך לשמור שבת…"

"עליו אני מאמינה הכל…"

      כך החלה משפחת אדמון להתעניין אט-אט ביהדות. בהיותם אנשים משכילים לא רצו לקיים שום דבר לפני שילמדו עליו. לאחר בירור נודע להם שמתקיים בחנוכה סמינר של "ערכים" בחוף ים אשקלון. לאחר דין ודברים במשפחה החליטו להפקיד את הטיפול בשמונת התוכים שברשותם בידי ידיד נאמן ולהגיע לסמינר בן ארבעת הימים כדי לראות ולשמוע אחת ולתמיד מה יכולה היהדות עתיקת היומין להציע למשכילים שכמותם.

      במהלך הסמינר גילו בני משפחת אדמון את שלל האוצרות הקדומים והנצחיים מבעד למסך הדעות הקדומות. מרצים, שרובם אקדמאים שחזרו בתשובה, הציגו לפניהם יהדות שונה לחלוטין ממה ששיערו לפני כן.

      לאחר הסמינר, בחלוף שנה מאז שאבד התוכי, התקיים מפגש של פעילי "ערכים" בהשתתפות אלדד יעקובי. באחת ההפסקות פנה אחד הפעילים לאלדד:

"אה, אתה יודע משהו… בסמינר האחרון בחנוכה השתתף חובב תוכים מושבע… אני זוכר שהיה לך פעם תוכי. בטח תמצאו שפה משותפת… גם הוא מתגורר באור-יהודה…"

      אלדד לא שמח להזכר בתוכידס שאבד להם, אבל שש על התירוץ שנקרה לו כדי לפתח שיחה עם מתקרב ולחזקו בראשית דרכו.

      הוא התקשר לישראל, הזדהה כפעיל "ערכים" המתגורר באור-יהודה, וברך אותו על הצטרפותו למשפחת השבים. הם שוחחו על הרושם העז שהיה לישראל ומשפחתו מהסמינר וכן על אפשרויות להתחזק כעת בשיעורי תורה, בהלכות כשרות, טהרה ושמירת שבת. לאחר מכן שוחח עמו על תחביבם המשותף.

"שמעתי גם שאתה חובב תוכים…"

"כן, יש לי שמונה תוכים בבית ושלושה מהם מדברים שוטף."

"לנו היה תוכי אחד, אבל היה שווה כמו אלף!"

"מעניין, איך הוא נראה?"

"תוכי גדול מסוג אקלקטוס. יש לו צבעים מרהיבים: כתום, כחול, ירוק וזנב אפור"

"מה אתה אומר!"

"והוא מדבר… חבל לך על הזמן…"

"איזה אוצר מילים היה לו?"

"הוא ליווה אותנו במשך כל ההתקרבות ליהדות. אפשר להגיד שגם הוא חזר בתשובה… מצד אחד קלט מילים שקשורות בקדושה, ומצד שני, לא השתחרר לגמרי מהעבר…"

"הוא יודע משפטים שלמים?"

"מה אתה יודע?! כשמישהו התקשר, הוא היה צועק 'ברוך השם, בעזרת השם'. הוא היה יודע מתי שבת מתקרבת ומכריז 'שבת שלום!' לפני ובתוך השבת. רק בזמירות קצת התקשה…"

ישראל צחק.

"ומה קורה אתו עכשיו?"

"לפני שנה נעלם מהבית. כנראה שהותז עליו סילון מים רותחים והוא נבהל וברח מהבית… הפכנו את כל העולם ולא הצלחנו למצוא אותו."

      ישראל לא הגיב והשיחה ביניהם הסתיימה בהחלטה לשמור על קשר להבא. לאחר שהניח את השפופרת נותר ישראל מהורהר והביט על כלובו של תוכידוס שמשום מה שתק לאורך השיחה. מירב שאלה:

"מי דיבר איתך? למה התלהבת כל-כך?" וישראל ענה לה תשובה מפתיעה:

"את יודעת מה?! נראה לי שהוא בעליו של תוכידוס…"

 

      לאחר כמה ימים הוחזר תוכידוס לבית החצר של משפחת יעקובי המאושרת לאחר שסיים את שליחותו בבית משפחת אדמון. גם התיקון הקל בשמו התקבל בחיוך.

פרסום תגובה חדשה

test email