והנה פרח מטה אהרן

"והנה פרח מטה אהרן… ויגמול שקדים".

במה זכה "שקד" יותר משאר פירות ותבואות ללמדנו על אהרן?

"שקד" מלשון "שוקד" שפריו ממהר להיגמר תוך עשרים ואחד יום,

שלא כמו פירות ותבואות דוגמת זית גפן תאנה

המשתהים זמן רב יותר עד שמסתיים בישול פירותיהם.

זהו יחודו של אהרן…

"אהרן" אותיות "נראה" ("באורך נראה אור") יש בכוחו ויכולתו,

להמשיך אורות מלמעלה מעלה (מרום המעלות) עד למטה מטה

במהירות הכי גדולה בלי שום עיכובים.

אהרן יכול להמשיך למטה בגשמיות אור ושפע כמו שהם למעלה מיד.

הכוהנים שעניינם מידת החסד הם העיקר 

דבר זה בא לידי ביטוי בסיפור מטה אהרן שבא לאחר מחלוקתו של קורח.

קורח רצה ש"לויים" יהיו בדרגת "כהנים" ועל ידם יהיה עיקר ההמשכה מלמעלה.

אלא שלאחר מחלוקת קורח התברר,

שהכוהנים שעניינם מידת החסד הם העיקר ולא הלויים שעניינם מידת הגבורה.

לויים הם רק טפלים לכוהנים ועבודתם היא באופן ד"ילוו עליך וישרתוך".

כי בשעה שעבודת הלויים היא בשירה וזמרה בפה ובכלי שיר –

"כל בעלי השיר יוצאים בשירונמשכים בשיר",

באופן של עליה מלמטה למעלה (שירה) ובהתאחדות עם העליון באופן של "רצוא".

עבודת הכוהנים היא להמשיך מלמעלה למטה באופן של "שוב"

בתכלית המהירות בלי מונע ומעכב כלל.

הקב"ה זן את עולמו בחן ובחסד וברחמים,

ובטובו הגדול עמנו מהווה עבורנו שפע גשמי,

אולם החסד למעלה הוא רוחני ובתהליך התעבותו להיות גשמי,

הוא משתלשל מלמעלה למטה במדרגות רבות מאד,

עד שבסוף מגיע לעולמנו הגשמי.

כבר בראש השנה שהוא ראש השנה לדין –

"תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה" –

כשאנו ממליכים עלינו את המלך המשפט ואומרים "מלכויות זכרונות ושופרות",

נמשך על נפשנו חסד מאין סוף ברוך הוא ונקצבים לנו מזונותינו לכל השנה.

אלא שמראש השנה עד יום כיפור חסד עליון זה שוהה עדיין למעלה

בספירת המלכות של עולם האצילות, המקור לעולמות: בריאה יצירה עשיה,

והוא למעלה מהשפעות גשמיות.

כדי שיימשכו השפעות גשמיות לעולם העשייה ממידת החסד של עולם האצילות,

צריך החסד לרדת ולהשתלשל ממדרגה למדרגה ומהיכל להיכל

בהיכלות העולמות: אצילות בריאה ועשייה,

עד שהחסד נעשה דבר גשמי – מרפא את החולה, ומברך את השנים כו'.

ומכיון שאדם נידון בכל יום,

בכל היכל אליו מגיע החסד יש דין ומשפט,

אם להמשיך את החסד להיכל שמתחתיו או להשאירו באותו היכל,

שמא יש על האדם איזה קטרוג בגלל חטא שחטא ואינו ראוי להמשכת החסד.

אם הוא יוצא זכאי בדין נמשך החסד להיכל שמתחתיו,

ואם לאו, הוא נשאר למעלה ברוחניות ואינו יורד למטה ואינו נהפך לגשמיות כלל,

רק מובטח לו שיוסיפו לו תענוג בגן עדן מאחר שהחסד כבר נמשך.

לכן אנו שוטחים בקשותינו בכל יום בתפילת שמונה עשרה

ומתפללים להשפעות גשמיות: רפואה, פרנסה כו'.

בברכת כוהנים יורד שפע מידי

וכאשר אנו מתפללים ומייחלים להורדת השפע,

עומדים לימיננו גם אהרן ובניו הנושאים את ידיהם ומברכים אותנו בברכת כוהנים,

ועל ידם נמשך שפע של ברכה בבני ומזוני (ממון ובנים) ושמירה מן המזיקים,

שפע היורד במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב,

שאז אין מעיינים בדין כלל.

אהרן ובניו מיוחדים בכך שמברכים את עם ישראל באהבה גדולה.

…"אשר קדשנו במצוותיו וציונו לברך את עמו ישראל באהבה".

אהרן הכוהן "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה",

שהמשנה מדריכה אותנו להיות מתלמידיו וללמוד מדרכיו,

הולך בכוח המשלח (הקב"ה) ובכוח האהבה הגדולה שלו לעם ישראל

ומסייע בברכתו שהשפע היורד בהדרגה לאט לאט בבחינת "השולח אמרתו ארץ",

ירד במהירות בבחינת "עד מהרה ירוץ דברו".

לא לאחר ארבעים יום! ולא לאחר עשרים יום! ואפילו לא לאחר יום אחד! אלא מיד!!!…

כי יש שני מיני חסדים, "אית חסד ואית חסד" – יש "חסד עולם" ויש "ורב חסד".

ההמשכה מבחינת אהרן היא מבחינת "ורב חסד",

"חסד דקשוט" בחינת "אהבה רבה",

בחינת אהבה ותשוקה נפלאה שיתגלה אור אין סוף ברוך הוא למטה,

בחינת "חסד עליון" שמקורו בכתר שלמעלה מסדר השתלשלות,

שאין כנגדו שום בחינת דין שיעכבו כלל.

לכן נכון מעם האלוקים לשקוד ולמהר לשלוח ברכתו.

שלא כ"חסד עולם" שיש כנגדו בחינת דין המעכבו.

גם בשבת שאין בה דין, (ש"כל דינין מתעברין מינה"),

יורד ונמשך לעולם שפע ואור במהירות גדולה מאד.

זה טיבו של "רב חסד" שיורד ונמשך לעולם במרוצה,

וכל הדינים מתעברים ומתבטלים מחמתו.

"רב חסד" דומה לנהר גדול מאד שזרם המים שלו בתגבורת גדולה מאד,

עד ששום דבר לא יכול לעכב את הליכת המים,

שלא כ"חסד עולם" הדומה לנהר קטן שעצים ועפר מעכבים את הילוך מימיו.

כל עם ישראל ממלכת כוהנים

למזלנו ולשמחתנו, כל עם ישראל הם ממלכת כוהנים,

מה גם שעבודת אהרן בהעלאת הנרות משפיעה על כל עם ישראל.

אהרן מעלה את כל שבעת הנרות שהם כל שבעת סוגי ישראל.

לכן בכוחו של כל יהודי לעשות עבודתו באופן של "עד מהרה ירוץ דברו",

בכל התוקף ובביטחון מוחלט שה' יעזור לו,

כי "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

ביכולתו של כל יהודי שלא להתפעל מהמלעיגים ומעמלק המטיל בו ספיקות,

ולא להתחשב במניעות עיכובים העלמות והסתרים.

למעלה מזה, הוא יודע שיכול להפוך הכל לטובה, על ידי בירור הניצוצות שבכל דבר.

וכנהר הפורץ ומתגבר על כל הדברים המעכבים אותו בדרך זרימתו,

גם הוא מתגבר על הקשיים ביתר שאת וביתר עז,

והולך במלחמתו לכבוש את העולם ולעשותו דירה להקב"ה בתחתונים,

במארש של ניצחון!… והניצחון מובטח!…

מה גם שיש לנו נתינת כח מהרבי נשיא הדור, משה רבינו של הדור, מה"מ,

ואנו זוכים להמשכת שפע במהירות – "עד מהרה ירוץ דברו".

ועד שאפשר כבר להודות לה' על שמוציא אותנו ממיצר הגלות

אל מרחב הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי מאמר הרבי שבת פרשת קורח תשל"ד ו"ליקוטי תורה" לפרשת קורח)