פרשת תזריע – מעלת מצות מילה הדוחה מעלת וקדושת השבת

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ה אדר ב׳ ה׳תשע״ד
בשבת אנו זוכים להמשכת תענוג העליון מעולם האצילות. אך "מילה שניתנה בשמיני" היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מעולם האצילות. שמיני הוא "יסוד א"ק", כתר עליון, רעוא דכל רעוין.
מאת שולמית שמידע

 

"גדולה מילה שניתנה בשמיני".

"גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקב"ה את עולמו"…

"גדולה מילה שדוחה את השבת" השקולה כנגד כל המצוות.

שבת קשורה לארבע עולמות: אצילות בריאה יצירה ועשיה,

שהם בכלל סדר השתלשלות,

ומילה היא למעלה מסדר השתלשלות.

*   *   *

שבת עניינה איסור מלאכה.

ל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת שייכות לימי החול.

תכלית המלאכות לתקן ולברר את המאכלים את הלבושים ואת הבתים.

כשאדם חורש וזורע אופה ומבשל הוא מכין לעצמו מזון,

וכאשר אוכל מזונו ומברך את ה' לפני אכילתו ואחריה,

ומתכוון לאכול לשם שמים – לחזק את כוחו ושכלו,

ובכוח השכל לומד ומתפלל ומקיים מצוות,

כך שחיות המאכל עולה עמו ונכלל ב"אחד" וב"ואהבת" כו',

נמשכת קדושה במאכל ונעשה בו תיקון ובירור.

כמו כן, על ידי תפירה ואריגה כו' נתקן לבוש האדם,

ועל ידי מלאכות של בניה נתקן לאדם בית שידור בו.

*   *   *

"אדם לעמל יולד",

תכלית עבודת ימי החול היא לברר רפ"ח ניצוצין

שנפלו בשבירת הכלים לעולמות: בריאה יצירה עשיה,

ולהעלותם לעולם האצילות (עולם התיקון) שכבר נתקן ונברר (לא על ידי האדם).

כשותפים לקב"ה בבריאת העולם שבראו בששה ימים,

גם אנו עובדים כל ששת ימי החול

בבירור ותיקון עולמות: בריאה יצירה ועשייה.

ובהיותנו חלק אלוקה ממעל ממש המושרשים בעצמותו,

גם אנו כמו הקב"ה שובתים ממלאכה בשבת, שאין בשבת לא תיקון ולא בירור.

*   *   *

לאחר שהשלמנו את הבירור בעבודתנו ממטה למעלה,

נכללות כל ההעלאות של ששת ימי המעשה בעולם התיקון,

ואין עוד מלאכה.

בדומה לאדם הטרוד בשכלו לכתוב דבר מה,

שאז שכלו מלובש במעשה הכתיבה,

וכששובת ממלאכתו חוזר השכל למקורו.

גם הקב"ה שבת ממלאכתו ביום השביעי,

כאדם השובת ממלאכה שהיה טרוד בה.

*   *   *

ו"מי שטרח בערב שבת שיאכל בשבת".

בשבת אנו זוכים להמשכת תענוג העליון,

[ש"ויכל אלוקים ביום השביעי" משמעו, כלות הנפש מחמת תענוג].

וכשאנו אוכלים בשבת שלוש סעודות, האכילה היא מלמעלה למטה,

ללא עבודת בירורים, ללא תיקון, אלא "צדיק אוכל לשובע נפשו",

כש"כל כוונת האכילה בשבת להמשיך עתיק (תענוג עליון) בחכמה",

ותלת זמנין (בשלוש סעודות) נטיף טלא דעתיקא מבחינת עונג העליון.

יורדים מים עליונים (דכורין) המבררים את המים התחתונים (נוקבין).

אנו זוכים להתעוררות מלמעלה כתוצאה מהתעוררותנו מלמטה.

שבעקבות העלאת מים נוקבין של ימות החול (בחינת ב"ן),

נמשכים בשבת המים הדכורין (בחינת מ"ה) בעולם האצילות (עולם התיקון).

והמים דכורין (בחינת מ"ה) מבררים את המים הנוקבין (בחינת ב"ן).

ולפי ערך עליית הב"ן המתברר, כך ערך המשכת המ"ה המברר.

ועולמות בריאה יצירה ועשיה עולים לעולם האצילות.

לכן חשים בשבת את האור האלוקי, את הנשמה היתירה.

*   *   *

אך "מילה שניתנה בשמיני" היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מעולם האצילות.

"שמיני" מקביל ל"מלך השמיני הוא הדר",

שבניגוד לשבעת המלכים עליהם נאמר: "וימלוך"… "וימת"…

המלך השמיני הוא "יסוד א"ק", השורש לעולם האצילות – עולם התיקון,

הוא כתר עליון הנקרא "רעוא דכל רעוין" – מקור כל הרצונות "קדמון לכל הקדומים".

שאם אצילות היא "חכמה", הרי ש"א"ק" הוא ה"כתר" שהשפעתו פנימית,

ואין שום ערך ויחס בין דרגת "חכמה" לדרגת ה"כתר",

כי ברור שהרצון העליון לברוא את העולמות קודם לבריאת העולמות.

והתהוות החכמה מהכתר היא מאין ממש,

ו"כולם בחכמה עשית" – "חכמה" ו"עשיה" שוים שם.

לכן שבת נוהגת בכל מקום כי אצילות יכולה להתפשט ולהתלבש בכל מקום,

אפילו במקום שיש "זה לעומת זה".

שיש קליפות אפילו כנגד עולם האצילות,

והראיה, שמאברהם יצא ישמעאל ומיצחק יצא עשו.

רק שמעמד ומצב הקליפות של עולם האצילות הם בבריאה,

ומכל מקום יונקים חיותם מאצילות.

לכן אפילו במקום הקליפות יכולה להאיר קדושת שבת לישראל,

ואין הקליפות מונעים ומעכבים.

*   *   *

אך אם בשבת ההתעוררות מלמעלה היא לפי ההתעוררות מלמטה.

הרי שיש התעוררות מלמעלה הגבוהה הרבה יותר –

התעוררות מלמעלה שאין ההתעוררות מלמטה מגיעה לשם.

היא בחינת א"ק שאינו מתלבש בעולמות כלל.

ושם מקום המילה, שהערלה חופפת ומסתרת על גילוי זה,

כי במקום שיש ערלה וקליפה, ח"ו, אין גילוי.

*   *   *

אך "מילה" – לשון כריתה ולשון גילוי – היא גילוי בחינת א"ק.

אף שבחינת א"ק אינו מתלבש בעולמות כלל ולא שייך בו התלבשות,

מכל מקום הארת גילוי זה מוכרח להיות בישראל.

ובשתי דרגות של גילוי –

הגילוי שבמילה עצמה והגילוי שבפריעת העור הדק יותר,

שבו יש גילוי רב יותר.

אמנם בעולם התיקון המתלבש בעולמות אין הקליפות מונעים ומעכבים,

לכן היה אברהם נביא עוד קודם המילה,

אך כדי להאיר גילוי יסוד דא"ק, גילוי נעלה הרבה יותר,

נצטוה אברהם להכרית הערלה.

*   *   *

זהו כוחה של מילה שלמעלה מהשתלשלות,

מילה שניתנה ב"שמיני", בחינת א"ק שלמעלה מאצילות,

על זה שר נעים זמירות ישראל: "למנצח על השמינית"…

ש"מילה" היא לא רק למעלה מארבעה עולמות,

אלא גם למעלה מלשון הוי' – לשון מהוה – שממנו מתהוים ארבעה עולמות.

וכנרמז בפסוק: "מי יעלה לנו השמימה" – ראשי תיבות "מילה" וסופי תיבות "הוי'",

"מילה" היא למעלה מ"הוי'".

אך כדי שתהיה המשכת הגילוי שלמעלה מהשתלשלות על ידי "מילה",

צריך שתהיה תחילת השלימות של ההשתלשלות,

ועל ידי זה אפשר להגיע לגילוי שלמעלה מהשתלשלות – "מילה" בשמיני.

*   *   *

גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות,

שנמשכו מ"יסוד דאריך אנפין", שיש בו "י"ג תיקוני דיקנא",

הם י"ג מידות הרחמים,

שלמעלה מבחינת "שבת" שמבחינת "חכמה" – "מוחין דאבא",

אף שכמובן, גדולה שבת השקולה כנגד כל מצוות התורה.

לכן לא ייפלא, שמצות מילה דוחה מצות שבת.

ולכן גם ברור למה עם ישראל שומר על מצות מילה

אפילו כאשר זה קשור במסירות נפש,

ומלבד מקרים יוצאים מן הכלל

הרי כל יהודי מודה לה' על הברית שחתם הקב"ה בבשרו,

ובזכות זה נגאל.

(על פי ליקוטי תורה פרשת תזריע)

פרסום תגובה חדשה

test email