פרשת כי תשא – וטוב לב משתה תמיד

הקראת כתבה
יום חמישי י״ג אדר א׳ ה׳תשע״ד
נקודת פרשת השבוע היא "כי תשא את ראש בני ישראל". יש הוראה בעבודת ה' שיהודי יעבוד את קונו בנשיאת ראש, דוגמת נס חג הפורים, שבו כל שרי המדינות מנשאים את היהודים. אמנם תחילת העבודה היא בבחינת מיעוט וקטנות, מצב ירוד ותחתון, אך בסיום ושלימות העבודה, מתעלים למצב גבוה ועליון. ואם בתחילה "והיה ראשיתך מצער" הרי ש"ואחריתך ישגה מאד".
מאת שולמית שמידע

 

בשבת זו (שנת תשע"א), שבת פרשת "כי תשא" יחול "שושן פורים קטן",

שנקבע לט"ו בחודש בו הירח במילואו, בו "קיימא סיהרא באשלמותא".

וידוע ששלימות הלבנה מורה על השלימות של עם ישראל,

הדומים ללבנה ומונים ללבנה.

כך שלשמחת "שושן פורים" נוספת שמחת שלימות עם ישראל,

ובמיוחד בשנה זו שהיא מעוברת, בה שנת הלבנה משתווה לשנת החמה.

*   *   *

אמנם "שני המאורות הגדולים" הם שני עניינים בפני עצמם,

על אחת כמה וכמה לאחר "מיעוט הלבנה".

אלא שעם ישראל בכוח מעלתם יכולים להשוות את ההבדל שביניהם.

"מי כעמך ישראל" המקדש חודשים ומעבר השנים,

עד שהקב"ה ומלאכי השרת מסכימים עם מה שישראל קובעים בבית דין של מטה.

*   *   *

עיבור השנה הוא דוקא תוצאה של "מיעוט הירח" לאחר הקטרוג,

לאחר הירידה מטה מטה.

אולם כש"קיימא סיהרא באשלמותא",

עם ישראל הוא במצב של שלימות על פי תורה.

דבר המתאים לנקודה שבפרשה.

*   *   *

נקודת פרשת השבוע היא "כי תשא את ראש בני ישראל".

יש הוראה בעבודת ה' שיהודי יעבוד את קונו בנשיאת ראש,

דוגמת נס חג הפורים, שבו כל שרי המדינות מנשאים את היהודים.

אמנם תחילת העבודה היא בבחינת מיעוט וקטנות, מצב ירוד ותחתון,

אך בסיום ושלימות העבודה, מתעלים למצב גבוה ועליון.

ואם בתחילה "והיה ראשיתך מצער" הרי ש"ואחריתך ישגה מאד".

נקודת הפרשה מלמדת אותנו,

שתכלית העבודה היא להתעלות כל הזמן לדרגה גבוהה יותר.

ובטוחים אנו מראש בסיוע מלמעלה בכל ענייני העבודה ובכל שלביה,

לכן בכל שלבי העבודה ובמיוחד בתחילתה, צריכים להיות באופן של נשיאת ראש,

כי תחילת העבודה היא היסוד והשורש לכללות העבודה הבאה אחריה.

וכשעומדים מלכתחילה באופן של נשיאת ראש,

ממילא נעשית העבודה באופן נעלה יותר,

עד לעילוי שלא בערך.

*   *   *

ראשית העבודה מלמטה ובקטנות מתחילה עם ילדי ישראל – "עוללים ויונקים".

גם מרדכי היהודי הרוצה להציל את עם ישראל,

יודע שהעבודה מתחילה מלמטה,

לכן הוא מוסר נפשו על לימוד התורה עם ילדי ישראל –

"מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", "אין עוז אלא תורה".

*   *   *

כך כל יהודי מתחיל את עבודתו כשנעור משנתו,

שאז הוא בבחינת "עולל ויונק",

וטרם נמשכו כל האורות והגילויים על ידי עבודתו.

הוא עושה עבודה מלמטה.

רק לאחר שמתפלל מתפשטת נשמתו בכל גופו,

ובמשך היום הוא עולה מדרגה לדרגה…

כך בכל יום ויום יהודי מתקדם בכל דרגות סדר השתלשלות העבודה,

ובערב נשלמת עבודת היום –

אחרי ש"יצא אדם לפעלו" הוא מגיע ל"ולעבודתו עדי ערב".

שנעשה ערב (לשון "עריבות ומתיקות") לפני קונו.

*   *   *

כמו כן, מהרגע שיהודי נולד ועד סוף ימיו הוא עושה עבודתו,

שהרי "אדם לעמל יולד".

והעבודה צריכה להיות בסדר מסודר מדרגה לדרגה,

מן הקל אל הכבד.

הוא מתחיל עבודתו במעשה בפועל,

דוגמת תינוק שכבר בצאתו מרחם אמו מנענע את אבריו (עושה מעשה).

וממעשה לדיבור, הוא מתחיל לצעוק…

זוהי שפת התינוק, שדרכה נותן אות חיים.

והוא עולה מדרגה לדרגה…

ובכל דרגות העבודה יש אצלו "נשיאת ראש",

שכבר בראשית עבודתו הוא יוצא במארש של ניצחון בשמחה ובטוב לבב.

*   *   *

הקשר בין "פורים קטן" (התחלה) ל"פורים גדול" (שלימות),

דומה לקשר בין תחילת העבודה לשלימות העבודה.

גם העבודה של "פורים קטן" צריכה להיות ב"נשיאת ראש" מתוך שטורעם ורעש,

כי זהו היסוד לכללות העבודה של ימי פורים.

מן הסתם, ברור שעבודת "פורים גדול" תהיה ברעש ושטורעם גדול,

אך אין לפסוח ולדלג על העבודה מתוך שמחה ושטורעם ב"פורים קטן".

ובמיוחד כאשר "פורים קטן" חל בשבת וערב שבת,

ולא עוד אלא בשנה מעוברת ובפרשת "כי תשא".

*   *   *

חובה לזכור את כל ניסי פורים גם ב"פורים קטן",

ולחגוג את חג "פורים קטן" כראוי.

וכשיהודי חוגג ומכבד את "פורים קטן" שחל בשבת

בבשר ודגים וכל מיני מטעמים באופן של "נשיאת ראש",

הוא יכול לתבוע שיתנו לו מלמעלה

את כל העניינים של "פורים גדול" באופן נעלה ביותר

מיד ה' המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה שלא בערך לגמרי.

וכשהוא עובד את ה' באופן של "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך",

ודאי גם ב"פורים קטן" יקבל סיוע מלמעלה,

ויתנו לו גם את האורות וגם את הכלים,

מה שיוותר לו לעשות הוא רק להכניס את האורות בתוך הכלים.

כל יהודי ראוי לקבל את כל השפע מיד ה'.

ומי שנדמה לו שאינו ראוי לקבל את כל השפע,

מי שחושב שאינו ראוי לעבודה באופן של נשיאת ראש,

הרי יכול הוא לתבוע את כל צרכיו באופן של מתנת חינם! באופן של צדקה!…

ואין מה להתבייש בכך,

הרי כללות עניין "נשיאת ראש" קשור בצדקה,

וצדקה נותנים גם למי שאינו ראוי!…

*   *   *

אם כן, גם אנו החיים בימות המשיח תובעים מה' ית' בכל התוקף

את הגאולה האמיתית והשלימה,

באופן של חסד וצדקה, באופן של מתנת חינם אף אם איננו ראויים…

וזועקים בקול רעש גדול מעומקא דלבא: עד מתי?…

[דוגמת אליהו הנביא הזועק מקירות לבו מתוך אהבת ישראל (בהפטרה):

עם חכם ונבון, עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים?…]

וכדרך שיהודי זועק בתיקון חצות כעבד לפני אדונו:

עד מתי נסבול עוד את הגלות?

וכמו שיהודי זועק במר נפשו:

עד אנא ה' תשכחני נצח?..

אי אפשר עוד…

ומובטחים אנו שאם נצעק ברעש ושטורעם גדול וללא הרף

נקבל את מבוקשנו!

*   *   *

ואם יבוא מישהו בעל "מרה שחורה" ויאמר, שעל פי שולחן ערוך

אין צורך לעשות שטורעם מ"פורים קטן" ו"שושן פורים קטן".

נענה לו שלרמ"א יש מסקנה אחרת,

הרמ"א חותם ומסיים את הלכות ומנהגי פורים (גדול וקטן) במלים:

"וטוב לב משתה תמיד".

משמע, יש להרבות במשתה ושמחה ב"פורים קטן",

דבר שלא נאמר בפירוש בשולחן ערוך, אלא רק ברמז מפני חשיבותו.

וכמו מנהג "ניסוך המים" (שמדרבנן) הנעלה מ"ניסוך היין" (שמדאורייתא),

שנזכר רק בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב.

וכמו מנהג ההקפות שהתחיל מימי משה רבינו ו"אינו אלא מנהג",

ולא נכתב בתורה שבעל פה אלא רק בשולחן ערוך,

דוקא מפני גודל מעלתו.

ועניין משתה ושמחה של "פורים קטן" ו"שושן פורים קטן" נעלה על כולם,

עד שלא ניתן שייכתב בפירוש (אלא רק ברמז) אפילו בשולחן ערוך.

*   *   *

העניין הוא ש"טוב לב משתה תמיד" צריך להיות בכל ימי השנה.

כל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה וטוב לבב,

והרי מקרא מלא דיבר הכתוב: "עבדו את ה' בשמחה".

אלא שעיקר ההדגשה היא ב"פורים קטן".

וכמו שצריך לשמוח ב"שמחת תורה" שחל בחודש המועדים שהתחלתם ב"ראש השנה".

ואפילו העבודה ב"ראש השנה", שצריכה להיות באופן של "גילו ברעדה",

נעשית בשמחה אם כי שמחה מכוסה ומסותרת,

המתגלה ב"חג הסוכות" "שמיני עצרת" ו"שמחת תורה".

אך אין שום ספק וספק ספקא שגם עבודת "ראש השנה" צריכה להיות בשמחה.

העבודה של המלכת הקב"ה – "תמליכוני עליכם",

שהיא שורש ומקור לכל ענייני העבודה –

"קבלו מלכותי ואחר כך אגזור עליכם גזרות",

בודאי צריכה להיות בשמחה, אלא שמכוסה ביראה ומתגלה, כאמור, בשמחת תורה.

ופשיטא, שעבודת השמחה המתחילה בתשרי,

צריכה להמשיך על כל השנה.

כל יהודי מקיים בכל רגע "שויתי ה' לנגדי תמיד",

הוא יודע שהמלך הגדול אשר "מלוא כל הארץ כבודו",

מביט עליו ובוחן את מחשבותיו דיבוריו ומעשיו תמיד,

ועל כן הוא מתמלא יראה גדולה מפניו.

עם זאת דעת לנבון נקל, שהתבוננות זו מביאה לשמחה ואושר,

על שמלך מלכי המלכים הקב"ה מלוה אותו על כל צעד ושעל.

*   *   *

מכאן, שאם עבודת ה' צריכה להיות בשמחה תמיד, קל וחומר בפורים –

הן פורים גדול והן פורים קטן.

ואם בפורים גדול יש הרבה מצוות שיכולים להסיח את דעתנו קצת מן השמחה,

הרי שבפורים קטן יש עילוי של שמחה, כי הזמן פנוי רק לשמחה.

ובמיוחד בימינו דור "עקבתא דמשיחא" שהחושך כפול ומכופל,

יש צורך להוסיף ולהדר בכל העניינים הטובים והקדושים מתוך שמחה.

ששמחה פורצת את כל הגדרים.

ומובטחים אנו שבמצב של "טוב לב ומשתה תמיד",

נזרז את הגאולה ונכון יהיה בית ה' בראש הרים עדי עד

עם הרבי מלך המשיח בראשנו.

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

(על פי שיחת הרבי שבת פרשת כי תשא שנת תשד"מ)

 

פרסום תגובה חדשה

test email