פרק יג – רבותינו נשיאינו

הקראת כתבה
יום רביעי ח׳ אייר ה׳תשע״ד
כל נשיאי הדורות כולם, מהבעש״ט המגיד ואדמו״ר הזקן וכו׳, היו בדרגת יחידה הכללית של ישראל, כתר עליון שלמעלה מאצילות. וכולם היו ראויים להיות משיח בדורם, והיו מתגלים להיות משיח בפועל, אם הי׳ הדור שלהם זוכה לזה.
מאת הרב משה ניסילעוויטש
שני ריבועים
 
 

נשיא הדור הוא ממלא מקומם של כל הנשיאים שקדמו לו

 

כמדובר כמה פעמים דיוק הלשון של ״ממלא מקום״, שהוא ממלא את כל המקום שהיה קודם, ובכל הפרטים, מפני שאם ישנו פרט אחד שחסר עכשיו, הרי הוא לא ממלא פרט זה: וכיון שרבותינו נשיאנו קוראים לזה ״ממלא מקום״, הרי זה עצמו הוכחה שהוא ממלא את כל המקום שהיה לפני זה. וזה מתחיל מה״מאור הגדול״ – הבעש״ט, ואח״כ אדמוה״ז, ואח״כ ממלאי מקומו, עד לנשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר.
 
(כ״ק אדמו״ר מה״מ, שיחת כ״ף כסלו תשל״ז סעיף מ״ט-נו״ן – תרגום מאידיש)
 
 

נצחיות נשיא הדור

 

בכל דור מתגלה ונמשך נשמת משה רבינו העצמית, ומתלבשת בגוף ונפש של ״יחיד בדורו״, הנבחר מאת ה׳, בשביל ללמד דעת את העם, לפיכך נמשל נשיא הדור ל״אבן השתיה״ שממנה הושתת העולם, ונמצאת גם עתה, בקדש הקדשים, ומציאותה בעולם היא בגלוי בלי שום שינויים (שלא נגנזה כהארון ושאר כלי המקדש), משום שהיא יסוד קיום העולם. כך גם נשיא הדור שהוא משה שבדור – צדיק יסוד עולם, שבזה שהוא בעצמו נצחי כנצחיות הקב״ה – הוא ממשיך את נצחיות הקב״ה בכל הבריאה כולה, להיות לו ית׳ דירה בתחתונים.
 
(כ״ק אדמו״ר מה״מ, ספר השיחות תנש״א פרשת שופטים סעיף יב)
 
 

נשיאי הדורות הם יחידה הכללית

 
כל נשיאי הדורות כולם, מהבעש״ט המגיד ואדמוה״ז וכו׳, היו בדרגת יחידה הכללית של ישראל, כתר עליון שלמעלה מאצילות. וכולם היו ראויים להיות משיח בדורם, והיו מתגלים להיות משיח בפועל, אם הי׳ הדור שלהם זוכה לזה.
 
(הרה״ח ר׳ דוד הורדאקער, מפי הרה״ח ר׳ דובער יפה)
 
 

נשיא הדור – הוא משה רבנו שבדור

 
משה רבינו נקרא ״רעיא מהימנא״, ויש בזה ב׳ פירושים: א) רועה נאמן לישראל, ב) רועה המשפיע אמונה לישראל. מנהיג הדור אשר מוסר נפשו בפועל עבור דורו, ומבקש עבור דורו אפילו הם רשעים עוברי עבירה ובמזיד, עד שאומר ״ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת״ – זהו סימן של רעיא מהימנא מנהיג הדור.
ואמרו רז״ל, אין לך דור שאין בו כמשה רבינו, שדואג ומתפלל עבור כל אחד ואחד מבני ישראל שבדור, וכן דואג ומתפלל עבור כל ראשי אלפי ישראל שבדור (שהם בבחינת ראש ומוח לגבי נשמות ההמון וע״ה), כי גם הם הראשי אלפי ישראל, זקוקים לתפילת משה שבדורם. משה הוא ישראל וישראל הוא משה, שנשיא הדור הוא ככל הדור. הנשיא הוא הכל, הנשיא הוא כולל כל המציאות, הנשיא הוא כולל כל הנשמות, ״דבר (מנהיג) אחד לדור ולא שני דברים לדור״.
לא רק נשיא הדור אלא גם כל הנשיאים בכלל, נקראים ״ראשי אלפי ישראל״, כי הם בחי׳ ראש ומח לגבי נשמות ההמון כנ״ל, ומהם היא היניקה והחיות שבתורתם ועבודתם של הקשורים אליהם והמושפעים מהם. וכמו״כ גם הרבנים והראשי ישיבות והבני תורה שבדור, נקראים בשם ראשי אלפי ישראל. אבל כמה סוגים יש בראשי אלפי ישראל, אלו אשר השפעתם בבחי׳ פנימיות, ואלו אשר השפעתם בבחי׳ מקיף, ובזה גופא חילוקים: אם השפעתם בתורת הנגלה או הנסתר או בשניהם יחד, מלמדים דרכי העבודה והחסידות, ממשיכים השפעות רוחניות וגשמיות וכו׳.
אבל נשיאי חב״ד הם נשיאי הדור, ראשי כל בני ישראל שבדורם, שמשפיעים בכל הענינים הנ״ל ביחד, בנגלה ובנסתר, בגשמיות וברוחניות. ולכן רק הם בבחי׳ ״משה״ שבדורותיהם, להיותם נשמות כלליות וראשי כל הדור. רב״י הוא ר״ת: ראש בני ישראל ולכן הם כללות כולם, הכוללים בעצמם את כל נשיאי ראשי אלפי ישראל שבדורותיהם ואת כל ישראל כולם.
וכל הנשיאים ראשי אלפי ישראל, זקוקים להם לנשיאי הדור, עבור ההשפעה בגשמיות וברוחניות בשביל המקושרים שלהם. ולכן כל הנשיאים הפרטיים צריכים להיות בביטול והנחת עצמותם להראש והנשיא הכללי שבדור, שהוא המשה שבדור.
אפילו בדור המדבר, ה״דור דעה״, שכולם היו נשמות דאצילות, הנה לאחרי השלמת כל העבודה של החכמי לב במלאכת המשכן, ככל אשר ציוה ה׳, עדיין לא יכלו להקים את המשכן, והוצרכו הנשיאים להביאו אל משה שהוא יקים אותו. וגם זה לא הספיק עדיין עד ש״ויברך אותם משה״ שעי״ז דוקא שרתה השכינה במעשה ידיהם.
כי רק משה שבדור בכוחו ויכולתו להקים משכן לו יתברך, היות והוא ה״עומד בין ה׳ ובינכם״, ממוצע המחבר כל נשמות ישראל לאביהם שבשמים. ולכן צריך כל שליח להיות בביטול פנימי להמשלח, המשה שבדור.
וזו היתה סיבת הטעות והנפילה של המרגלים, אף על פי ששלחם משה, ואף שהיו חכמים וצדיקים אמיתיים, ״קרואי מועד, אנשי שם, ראשי אלפי ישראל״, אבל הי׳ חסר אצלם הביטול לנשיא הדור, למשה רבינו, ולכן טעו כל כך עד שהתערבו אצלם נטיות עצמם.
שזהו אחד מהביאורים בענין השוחד, שהתורה אומרת ״השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״, שהעדר ביטולם למשה רבינו הוא ששיחד אותם, דלא רק שלא קיימו השליחות כדבעי, אלא עוד גרמו עי״ז לישראל ״בכיה לדורות״. 
אבל כשזוכרים שהוא שליח, ש״שלוחו של אדם כמותו״, הרי שליח אמיתי אין לו מציאות לעצמו, כל המציאות שלו הוא המציאות של המשלח, שלוחו של משה. הוא מקושר למשה, לא זז ממנו, חושב כל הזמן לא אודות עצמו רק שהוא הולך בשליחות של משה רבינו. ואז הוא נקרא ״הולך בכח המשלח״ ועי״ז מצליחים מאוד בשליחותם, וממלאים השליחות בשלימות.
בדורנו זה, דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, הרבי שליט״א הוא ״הנשיא שבדור״ הוא ה״משה שבדור״ – וה״ממלא מקום״ של כל הנשיאים שקדמו לו, מהבעש״ט הק׳ שקיבל ממורו ורבו הק׳ אחיה השילוני(שהבעש״ט הי׳ הצדיק יסוד עולם, חד בדרא בעולם התחתון ובכל העולמות), ואח״כ ממלאי מקומו כל הנשיאים הקדושים נשיאי הדורות, הרב המגיד, אדמוה״ז, אדמו״ר האמצעי, הצ״צ, המהר״ש, הרש״ב, והרבי מוהריי״צ נ״ע, כולם ביחד בכל שלימותם וקדושתם האלקית כלולים ברבי שליט״א, עם כל מעשיהם הנוראים והנפלאים במשך כל ימי חייהם, וגילוי תורתם ועבודתם בדורותיהם.
 
(הרה״ח ר׳ ישראל נח בליניצקי והרה״ח ר׳ ניסן נעמנוב, בצירוף קטעים משיחות ומכתבי הרבי מה״מ)
 
 

חסידים הגדולים, אדמורי פולין, זקוקים למשה הנשיא שבדורם

 
חסידים הגדולים וגם פוילישע גוטע אידן (אדמו״רי פולין), שניהם נקראים ראשי אלפי ישראל, שנשמותיהם הם בחי׳ ראש ומוח לגבי נשמות ההמון ועמי הארץ. אבל עם זאת, גם הם חייבים להיות מקושרים לאילנא דחיי להנשיא שבדור, שהוא משה רבינו שבדורם הכולל את כולם.
והנה יש הבדל בין חסידים הגדולים לבין אדמו״רי פולין, דהגם ששניהם מקרבים אלפים מישראל לתורה ומצוות, אבל החסידים הגדולים שהיו גאוני עולם צדיקים ומקובלים, כאשר הם מקרבים את ישראל לקב״ה, הם מקרבים אותם באמצעות ההתקשרות לרבם הקדוש לנשיא שבדורם למשה שבדורם, אשר גם הם בעצמם בטלים אליו לגמרי ואינם מציאות לעצמם כלל וכלל. ואף על פי שהמקורבים שלהם יודעים שהם עצמם בטילים לנשיא הדור, מ״מ זה לא מונע מתלמידיהם להתקשר אליהם ולהיות מסורים להדרכותיהם. ואדרבה תלמידיהם מתרבים במאד מאד. וכן היה אצל החסידים הכי גדולים תלמידי הבעש״ט והמגיד הקדוש ואדמוה״ז וכו׳.
משא״כ אדמו״רי פולין, הנה בנוגע להמקושרים שלהם, דרכים אחרים יש להם. הן ברוחניות שהם בעצמם נותנים הדרכות, והן בגשמיות שבעצמם עונים לבקשותיהם של המקושרים, ובמילא חסר בהתקשרות תלמידיהם לנשיא הכללי שבדור.
והנה קיים הפרש כללי בין משה הנשיא שבדור, לשארי אדמו״רים, כי כל אדמו״ר עושים אותו למטה, שיהודים מחליטים לעשות אותו לראש עליהם, ובוחרים אחד מהגדולים שבהם שיש לו מעלות גדולות ורבות יותר על שאר הקהל הקדוש, ומכתירים אותו שהוא יהי׳ אדמו״ר עליהם. ולכן יש כמה אדמו״רים בעולם בדור אחד. אבל הנשיא הכללי שבדור שהוא המשה שבכל דור, אותו מכתירים מן השמים דוקא, והוא מוסמך ממשה רבינו להיות הנשיא שבדור, ודבר(מנהיג) אחד לדור ולא שני דברים לדור, וכולם חייבים להיות מקושרים ודבוקים אליו.
 
(הרה״ח ר׳ חיים אברהם דוכמן, בשם הרה״ח ר׳ אייזיק האמליער)
 
 

אמונתנו ברבותינו הקדושים אינה דורשת שום סעד באות ומופת

 
בכל דור ודור ראשי עדת החסידים איש בעירו ומקום מגוריו מקהיל קהילות ברבים ומאיר בתורת החסידות, ומרבים לדבר על אודות עבודה שבלב זו תפילה באריכות ובמתינות. והכל סובב והולך על ציר אחד, לימוד החסידות, אריכות התפילה, הטבת המידות, התקשרות ושיעבוד המוח והלב, אהבת השי״ת, ואהבת ישראל.
האברכים והצעירים תאבים גם לשמוע איזה סיפור ומופת, אבל החסידים הישנים גוערים בהם, כי בעיני גדולי חסידי חב״ד, המופתים, הם כעין פגיעה בכבוד החסידות, הם בבחינת קטנות ושיפלות, ואין משים לב לזה. וכמסופר שאצל נשיאי חב״ד האט זיך געוואלגערט מופתים, און קיינער האט ניט געוואלט אויפהייבן (היו מתגלגלים מופתים, ואף אחד לא רצה להרימם). ככה הביטו החסידים הישנים על ענין המופתים. וגם אפילו הסיפורים העיקרים המפורסמים, הנה חסידי חב״ד מספרים אותם בלחישה.
ואשר על כן הנה במקום אשר חסידי ואהלין פולין וגאליציא, כותבים ספורים ומאורעות, ומנחילים לנו ספרים מלאים נפלאות, הנה חסידי חב״ד מנחילים ספרים שלמים בתורת החסידות, הנחות מדברי רבותינו, ביאורים ארוכים והסברים שכליים עמוקים.
ועלינו לשבח לאדון הכל, ולהכיר חסדי אל עליון, אשר כהיום יש לנו תודה לאל, תורה שלמה, תורת החסידות, בנין אריאל, ואשרנו מה טוב חלקנו, ומה נעים גורלנו.
לא אכחד, כי לעתים קרובות אצטער, על אשר חסידי חב״ד בכל דור, לא העלו בספר, גם מעניני המעשיות והמאורעות, שהיו בהם אלפי מופתים יוצאים מדרכי הטבע, אבל עם זה הנני מחבב יותר ספריהם וכתביהם בביאורי הענינים אשר שמעו איש איש בעתו ובזמנו, מאלו שספרו לנו הנפלאות.
אמת הדבר, כי תאבים וצמאים אנחנו לידע, ויקר לנו במאד, אף דבר היותר קטן, בארחות חיי כ״ק אבותינו רבותינו הקדושים, כי יודעים אנחנו אשר תנועה גם קלה היא יסוד בהדרכה והנהגה, אבל עם זה עלינו לדעת מה העיקר ומה הטפל.
אמונתנו בעבדי ה׳, כ״ק אבותינו רבותינו הקדושים, אינה דורשת שום סעד באות ומופת, אלא שנעים הי׳ לנו לידע גם זה, להיות גם זה מביא תועלת נכבדה בהעיקר, שהיא לימוד החסידות בעיון, וההתעסקות בעבודה שבלב, על מנת להיות גם בחיי עולם עפ״י הוראת תורת החסידות.
 
(ממכתב כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ, ״התמים״ חלק א׳ חוברת שניה ע׳ סג ואילך) 
 

פרסום תגובה חדשה

test email