לפני מלחמת העולם השני׳ בשנת תרצ״ו (1936), גילתה המשטרה החשאית (ק.ג.ב.) בקייב שבאוקראינה, את קיומה של קבוצת בחורי ישיבת ״תומכי תמימים ליובאוויטש״ שמסתתרים ומקיימים סניף מחתרתי של הישיבה במקום מסויים.

סוכני החרש של ק.ג.ב. הגיעו למקום בכוחות מתוגברים, ופתאום בדקות ספורות הקיפו את הבנין מכל צדדיו וכמה מהם התפרצו פנימה אל החדר שבו ישבו הבחורים, וסגרו את הדלת שלא יברח אף אחד מהם. באותה שעה ישבו הבחורים ליד הגמרות הגדולות שלא הספיקו להחביאם. כולם נבהלו מאד ונשארו חיוורים על מקומותיהם. ה-ק.ג.ב. ראו היטב שלומדים כולם גמרא ולא הי׳ אכפת להם כלל ולא שמו אפילו לב לזה, אלא פתחו חיש מהר בחיפוש יסודי ודקדקני בכל הבית כולו, וממש כמו בדיקת חמץ בליל ערב פסח. לאחר שחיפשו ולא מצאו כלום, פרצו בקול רצחני ברוסית ״גדיע ואשי תניא״? (היכן התניא שלכם?), והמשיכו: ״וואש תניא עטא נאש גלאוונאי ווראג״ (התניא שלכם הוא הוא השונא הכי עיקרי שלנו), ״טשאס טאמו נאזאד ווי זשע אוטשילי תניא״ (הרי לפני שעה למדתם בספר התניא).

ומהיכן נתגלה להם דבר זה? התשובה היא, שהתלמידים קרבו בחור אחד לחסידות (כדרכם בקודש תמיד גם במחתרת לקרב יהודים לאביהם שבשמים). אולם לא הצליחו לעמוד על טיבו ביסודיות – גם אחרי כל הבחינות והנסיונות למיניהם שעשו בטרם שקבלו חבר חדש לחבורתם. ואכן אותו בחור לא הי׳ תוכו כברו, והוא יצא והלשין עליהם, ומיד באו השוטרים למקום זה.

לבסוף אמנם מצאו שוטרי ק.ג.ב. את ספרי התניא, ואז נרגעו והפסיקו את כל החיפוש לגמרי, ולקחו את הבחורים ואת כל ספרי התניא אתם לחקירה, ושום ספר אחר לא לקחו. וכעבור כמה ימים נחרץ דינם ונשלחה כל הקבוצה ר״ל ל-10 שנים לסיביר. ומקרים כאלו וכיו״ב קרו פעמים רבות ר״ל במשך שנות שלטונם של הקומוניסטים.

ומזה נראה בעליל, שאנשי ק.ג.ב. הרגישו וידעו היטב, שספר התניא קדישא הוא הוא ההפרעה האמיתית שלהם, והוא המנגד הכי עיקרי שלהם יותר מכל שאר ספרי תורתנו הקדושה(והרגשה זו שהיתה להם, היא מפני שכן היה מורגש בשרשם שהוא הקליפה והסט״א למעלה). 

 

(הרה״ח ר׳ מרדכי ליפשיץ שהי׳ אחד מתלמידי תומכי תמימים הנ״ל, סיפר זאת בסוד לכותב השורות לאחר חזרתו לעיר קייב מהגלות המר בסיביר בשנת תש״ו)

 

 

 

הרה״ח ר׳ אליעזר ננס ע״ה היה מחסידי כ״ק אדמו״ר מהורש״ב נ״ע. פעם נתן הרש״ב בהתוועדות חתיכת בשר לר׳ אליעזר ואמר לו ״עס, וועסטו האבן כוחות אויסצוהאלטן״ (תאכל ויהיו לך כחות לסבול). ואכן במשך השנים שאח״כ הוא הי׳ בסיביר 20 שנה ר״ל, ויש סיפורים רבים מאד ממה שסבל שם במשך הזמן הארוך הזה, ומהמסירות נפש שלו על שמירת התומ״צ בכלל ועל השבת קודש בפרט. ובנוגע לעניננו שמעו ממנו, שרק בכח הרבי ובכח התניא קדישא ותורת חסידות חב״ד, הצליח לעמוד בכל הנסיונות הגדולים שעמדו בפניו שם.

וכן היה עם שאר חסידי חב״ד שנשלחו ר״ל לסיביר במשך הדורות של הקומוניזם. בעת החקירות האכזריות שעשו לחסידים הנתפשים ר״ל, היו ה-ק.ג.ב. צועקים: ״לא איכפת לנו אם נשארו עדיין קצת משאר המאמינים. כי הם אינם מפיצים את דעותיהם לאחרים. וסוף סוף בעוד כמה שנים הזקנים ימותו והצעירים וילדיהם יהיו משלנו, ובזה נגמרה דרכם הנושנה. אבל אתם החסידים החב״דניקים, הרי אי אפשר לסבול אתכם״.

וה-ק.ג.ב. המשיכו: ״כשבא אברך אחד לאיזה עיר, מיד אנו מקבלים מידע ע״י סוכנינו, שבמרתף מסויים בפינה כלשהי בעיר כבר התארגנה קבוצה של שניים שלושה ילדים שלומדים תורה בסוד גדול. בפינה אחרת בעיר חפרו כבר בסוד כמוס את הבור – הנקרא מקוה, בשביל ״סוויאטאיא קופאניא״(רחיצה קדושה), ואפילו השכנים אינם יודעים מקיומו. באיזה בית מחתרתי שומעים השכנים בלילה קולות של עופות ששוחטים ע״י שוחט סודי, ועושים מנין לתפילה מחתרתית בבית וכו׳. מהיכן לוקחים אתם כוחות חזקים כאלו? ועדיין אינכם נכנעים לקומוניזם, הרי אתם המורדים האמיתיים בממשלתנו הקומוניסטית! – תענו לנו, – מהיכן יש לכם הכחות האלו? מדוע אתם אינכם עונים? אתם שותקים ושוב שותקים״?

הם שאלו והם ענו: ״אנו נגיד לכם מהיכן אתם לוקחים את הכוחות העצומים: 1) יש לכם קשר עם המנהיג שלכם הרבי מליובאוויטש שיושב בברוקלין ניו-יורק, ויש לכם הוראות מחתרתיות ממנו, ״מי פסיא זנאיעם״ (אנחנו יודעים הכל). 2) וגם יש לכם, ״סוואיא קאנסטיטוציא״(חוקים), ״אטשען סוויאטאיא קניגא פאד נאזוואניעם תניא״(בספר קדוש מאד הנקרא בשם תניא), שממנו אתם שואבים את כל הכחות ואת רוח החיים שלכם. ״מי קומוניזום סקארא אי סוואמי זאקאנטשים״(הקומוניזם יגמור גם אתכם בקרוב). אתם חזקים, אבל אנחנו ה-ק.ג.ב. חזקים הרבה יותר מכם, יבוא היום שנשבור גם אתכם״.

ובסופו של דבר הנה האמת היא שבכח רבינו נשיאנו הק׳ ובכח חסידות חב״ד, והתניא קדישא, הקומוניזם כבר נפל לגמרי, כן יאבדו כל אויבך, והחסידים עם הרבי והתניא קדישא קיימים לעד.

 

(הרה״ח ר׳ אליעזר ננס)

 

 

 

בשנים הקשות של השלטון הקומוניסטי הכפרני והאכזר בבריה״מ, נותרה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש – על סניפיה הרבים ברחבי המדינה – הישיבה היחידה בכל רחבי בריה״מ. מפני הסכנה חולקה הישיבה למחלקות רבות ונתפזרה לעיירות מרוחקות, באופן שבכל מקום היתה קבוצת תלמידים מחתרתית קטנה מאד של כמה בחורים בלבד, ששמרה על הגחלת ולמדה תורת הנגלה ותורת חסידות חב״ד בסתר.

על כל קבוצת תלמידים כזו, היה ממונה בסוד גדול אחד מחשובי אנ״ש, מטובי העסקנים ומזקני החסידים, אשר הי׳ האחראי לסידורם הגשמי ולהדרכתם הרוחנית של צעירי הצאן. אנשים אחראים אלה, אשר עבדו במסירות נפש בפועל ממש ובהקרבה עצמית בלתי מוגבלת כל השנים, מסרו את נפשם וגופם, ובזכותם לא נפסק קול התורה מישיבות סניפי תומכי תמימים אלו בברית המועצות אף לרגע אחד ח״ו.

אחד המיוחד מבין חסידים אלה, מגדולי החסידים בדורנו, בעל צורה ועובד ה׳ באמת, היה המשפיע הרה״ח ר׳ ניסן ע״ה נעמנוב. ממקורות נאמנים נתגלה לכותב השורות ולחבריו תלמידי ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות, טפח מהנהגתו בקודש ומסדר עבודתו (דברים שנמסרו מפה לאוזן של יחידי סגולה בהתוועדויות של החסידים בימים ההם):

עוד מצעירותו היה נוהג ר׳ ניסן לקום בכל לילה בחצות, והי׳ עובד את קונו כל הלילה. וזה הי׳ סדר העבודה: בלילה אחד הי׳ גומר את כל התהלים ואת חציו הראשון של ספר התניא קדישא לקוטי אמרים, ובלילה השני הי׳ שוב גומר את כל התהילים ואת חציו השני של לקוטי אמרים. כן היתה הנהגתו בקודש במשך שנים רבות. לאחר זמן ממושך שעבד את עבודת הקודש כמשפיע ואחראי על ישיבות תומכי תמימים המחתרתיות, נתפס הרה״ח ר׳ ניסן ע״י המשטרה החשאית בעוון מרידה בשלטון, ונשלח לרצות את עונשו בעבודת פרך של כריתת יערות בסיביר הקפואה, במקום ששורר קור עז של כ- 40-50 מעלות מתחת לאפס.

מובן מאליו, שכדי לקיים מצוות במקום הזה היתה דרושה מסירות נפש מופלאה ומיוחדת על כל צעד ושעל, ובפרט להנחת תפילין בכל יום. והרי לא היה יכול להניח בחדרו בין האסירים שלא יתפסוהו, ומוכרח היה להניח תפילין באמצע עבודתו במעבה היער, ובמקום זה היתה סכנה מוחשית לגלות את היד שלא תקפא מיד מהקור. ועכ״ז לא עבר עליו יום בלי הנחת תפילין, וגם המשיך במנהגו לגמור את התהלים בכל לילה ואת ספר לקוטי אמרים בכל שני לילות.

באמתחתו לא היו כלל ספרים, רק חלק מספר תניא קרוע ברובו וגם זה עפ״י נס גדול. וביום הראשון שהביאו אותו לסיביר דאג ר׳ ניסן מאד על זה שאין ברשותו ספר תניא ללמוד מתוכו ולגמרו כנהוג אצלו תמיד. אבל בלית ברירה ניסה את כחו לומר את התניא בע״פ, והחליט כמה שיעזור ה׳ ויצליח לומר בע״פ, יאמר. הוא אימץ את זכרונו והתחיל באמירת התניא, וממש בקשיים גדולים הגיע עד פרק נו״ן, ויותר לא הצליח בשום אופן. ועלה בדעתו לפתוח את חלק התניא הקרוע, אולי יוכל להוסיף עוד משהו משם, והנה הוא רואה פלא גדול מול עיניו, כי הדף המתחיל הוא בדיוק מפרק נו״ן, המקום שהוא עומד בו.

מיד שמח הרה״ח ר׳ ניסן שמחה גדולה ונפלאה מאד ונתן שבח והודיה רבה לה׳, כי זו היא ממש השגחה פרטית גלויה שה׳ אתו ומשגיח עליו בכל עניניו הפרטיים ממש הן בגשמיות והן ברוחניות. וככה המשיך באמירת התניא בכל יום ויום גם בערבות סיביר כמנהגו בקודש.

 

(משפיעים בתומכי תמימים במחתרת ברוסיא)

 

 

 

בשנים הכי קשות ברוסיא הקומוניסטית, בתקופה הכי מסוכנת שה-ק.ג.ב. והייבסקציא ימ״ש עשו צרות צרורות לחסידי חב״ד ולבחורי ״תומכי תמימים״ שלמדו בסניפיו המחתרתיים, בא אחד מהחסידים, גבאי של ביהכ״נ לכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ, ושפך את לבו לפניו בעת היחידות שלו, וכך הוא שאל:

היות שבביהכ״נ שלו לומדים קבוצת בחורים של ישיבת ״תומכי תמימים״ במסירות נפש ממש, הגם שהם נוהגים עצמם בזהירות הכי גדולה, באופן מחתרתי, אבל סוף כל סוף אם ח״ו יתגלה הענין לפני ה-ק.ג.ב. אזי ראשית יסגרו את ביהכ״נ לגמרי, והשנית שבטח הם יודעים שהוא הגבאי של הביהכ״נ, וידע מכל זה והסתיר מהם כל הזמן ולא מסר להם, וזה נקרא מרידה הכי גדולה נגד הממשלה. ובלי שום ספק שמיד יתפשו אותו, וישלחוהו להרבה שנים לסיביר ר״ל. וכידוע שלא כל אחד חוזר משם אחרי שנים רבות בקור ורעב ומחלות וצרות צרורות אחרות רחמנא ליצלן. וא״כ שאל מהרבי מה עליו לעשות עכשיו, אולי להוציא אותם מבית הכנסת, ויסעו כולם זמנית על כל פנים לעריהם למשפחותיהם? כי התקופה עכשיו היא מסוכנת מאד מאד.

והשיב לו הרבי: ״נכון שבחורי ״תומכי תמימים״ שלומדים נגלה דתורה ולומדים חסידות ובפרט התניא קדישא הוא כעת מסי״נ גדולה מאוד, כידוע שאת זה ה-ק.ג.ב. והייבסקציא ימ״ש מחפשים בדוקא, והמסירות נפש עכשיו היא לא בכח אלא בפועל ממש. והן אמת שאתה גבאי בית הכנסת צריך בכל יום לרחמים רבים. אבל – הרים הרבי קולו ואמר בזה״ל: – אין ברירה, אסור לך בשום אופן להוציא את הבחורים של תומכי תמימים מביהכ״נ שלך אפילו זמנית״.

והמשיך עוד הרבי ואמר: ״היתה תקופה ארוכה של הרבה שנים בבית המקדש, שהכהנים הגדולים היו נכנסים לקדש הקדשים ביוהכ״פ בכל שנה ושנה לעשות עבודתם ״ונשארים שם״, והוציאו אותם שלא בחיים, ומ״מ הנה תמיד כל כהן גדול חדש תחתיו בשנה הבאה היה מוכן לזה, וידע מראש על הסכנה והלך על זה ברצון גמור. והיו עושים לזה השתדלות גדולה, ושילמו הון עתק בשביל להיות כהן גדול ולהכנס ביוהכ״פ לקדש הקדשים עבור כלל ישראל אפילו על מנת להשאר שם.

וכן על דרך זה הוא עכשיו בתקופה הנוכחית הקשה והמסוכנת מאד כאן ברוסיה. יש לנו הוראה ברורה הן לתלמידי הישיבות והן להמתעסקים אתם להיות כמו הכהנים הגדולים ההם עבור כלל ישראל. איננו מחפשים מסי״נ, אבל אם תנאי הזמן מכריחים מסי״נ – אנו צריכים להיות מוכנים ומזומנים לזה בפועל. והפצת מעיינות הבעש״ט, ובפרט ע״י תלמידי ״תומכי תמימים״ שהם הם החיילי בית דוד להביא את המשיח והגאולה לכלל ישראל, תמשך בלי הפסק, ובכל מקום ומקום, עד ביאת המשיח, ועד בכלל, ומשיח ילמד את התניא קדישא בקרוב ממש לכל ישראל ממש גם לשבעה הרועים״.

 

(הרה״ח ר׳ דובער יפה, שזכה לשמוע זאת ביחידות מכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע)