למי נדמה אליהו הנביא כערבי?

הקראת כתבה
יום שני י״ב סיון ה׳תשע״ד
חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים בִּיעָף וְהִנֵּה שׁוּב הוֹפִיעַ הָעֲרָבִי. עַכְשָׁו כְּבָר הֵבִין הֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר, שֶׁאֵין זֶה סְתָם אִישׁ, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה עֲרָבִי, אֶלָּא זֶהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הַמְּחֻפָּשׂ לָעֲרָבִי. וְהִנֵּה שׁוּב דָבָר חָשׁוּב בְּפִיו: חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים, עַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹצָר.
שוליים

 

מַעֲשֶׂה בֶּעָנִי שֶׁהָיָה עָמֵל לְפַרְנָסָתוֹ לְלֹא לֵאוּת מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, וּבְכָל זֹאת בְּקֹשִׁי הִרְוִיחַ לַחְמוֹ. אוּלָם כְּגֹדֶל עָנְיוֹ כֵּן גֹּדֶל צִדְקָתוֹ, תָּמִיד שָׂמַח בְּחֶלְקוֹ.

 

"יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק", כִּי הוּא יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים, וּמֵאַחַר שֶׁהֶעָנִי מָצָא חֵן בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, הֶחְלִיט שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ.

 

וְהִנֵּה יוֹם בָּהִיר אֶחָד, כַּאֲשֶׁר הֶעָנִי עוֹבֵד בַּשָּׂדֶה כְּמִנְהָגוֹ, פָּנָה אֵלָיו אִישׁ הַדּוֹמֶה לָעֲרָבִי, בֵּרְכוּ לְשָׁלוֹם, וְאָמַר לוֹ: הִנְּךָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת בְּיֹשֶׁר וּבְחָרִיצוּת, וְעַל כֵּן בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה לְהַעֲנִיק לְךָ אוֹצָר שֶׁיַּסְפִּיק לְכַלְכָּלָתְךָ וּלְכַלְכָּלַת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ לְמֶשֶׁךְ שֵׁשׁ שָׁנִים. מָתַי הִנְּךָ מְעֻנְיָן לְקַבֵּל אֶת הָאוֹצָר הַזֶּה?…

 

הִתְפַּלֵּא הֶעָנִי עַל הַדְּבָרִים הַמּוּזָרִים שֶׁשָּׁמַע, וְעָנָה לָעֲרָבִי בְּקֹצֶר רוּחַ: סְלִיחָה, אֲבָל אֵין לִי זְמַן לִשְׁטֻיּוֹת, הִנְנִי עָסוּק בָּעֲבוֹדָה, וְאָנָּא אַל תַּפְרִיעַ לִי.

 

לְמָחֳרָת שׁוּב הוֹפִיעַ הָעֲרָבִי, כַּאֲשֶׁר הוּא מְנַסֶּה לְשַׁדֵּל אֶת הֶעָנִי: הִנְּךָ עָמֵל בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת, וְאֵין אַתָּה מַרְוִיחַ דַּי כֶּסֶף לְפַרְנֵס אֶת מִשְׁפַּחְתְּךָ. מִשָּׁמַיִם רִחֲמוּ עָלֶיךָ וְרוֹצִים לָתֵת לְךָ עֹשֶׁר רַב שֶׁיַּסְפִּיק לְךָ וּלְמִשְׁפַּחְתְּךָ שֵׁשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת. הַאִם אַתָּה רוֹצֶה לְקַבֵּל עֹשֶׁר זֶה עַכְשָׁו אוֹ בְּעוֹד זְמַן?"

 

וְשׁוּב נִסָּה הֶעָנִי לְהִתְחַמֵּק: כְּבָר עָנִיתִי לְךָ אֶתְמוֹל שֶׁאֵין זְמַנִּי פָּנוּי לִשְׁטֻיּוֹת. אָנָּא הַנַּח לִי".

 

אוּלָם הָעֲרָבִי שׁוּב הוֹפִיעַ זֶה הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְחָזַר עַל דְּבָרָיו. וְאָז הֵחֵל הֶעָנִי לַחְשֹׁב, אוּלַי דְּבָרִים בְּגוֹ, וּבִקֵּשׁ מִן הָעֲרָבִי לְהִתְיַעֵץ עִם אִשְׁתּוֹ.

 

פָּנָה הֶעָנִי לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר: אָדָם מוּזָר דּוֹמֶה לָעֲרָבִי הִגִּיעַ אֵלַי שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים יוֹם אַחֲרֵי יוֹם וְהוֹדִיעַ לִי שֶׁמִּשָּׁמַיִם רוֹצִים לִשְׁלֹחַ לָנוּ אֵיזֶה אוֹצָר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוּכַל לִחְיוֹת בְּעֹשֶׁר שֵׁשׁ שָׁנִים תְּמִימוֹת. וְרַק דָּבָר אֶחָד הוּא מְבַקֵּשׁ לָדַעַת, לְמָתַי אָנוּ מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הָאוֹצָר?

 

עָנְתָה אִשְׁתּוֹ: מָה הַשְּׁאֵלָה? הוֹדַע לָאִישׁ שֶׁבִּרְצוֹנֵנוּ לְקַבֵּל אֶת הָאוֹצָר מִיָּד.

 

לְמָחֳרָת שׁוּב הִגִּיעַ הָעֲרָבִי, וְהֶעָנִי אָמַר לוֹ כְּדִבְרֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁהֵם רוֹצִים אֶת הָאוֹצָר מִיָּד.

 

הָעֲרָבִי שָׂמַח לִשְׁמֹעַ זֹאת וְאָמַר: יָפֶה עָשִׂיתָ, מִיָּד כַּאֲשֶׁר תָּשׁוּב לְבֵיתְךָ, תִּמְצָא אֶת אוֹצָרְךָ.

 

וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר נִכְנַס הֶעָנִי לְבֵיתוֹ הִגִּיעוּ יְלָדָיו הַבַּיְתָה וְקָרְאוּ בְּשִׂמְחָה: הוֹרִים יְקָרִים, רְאוּ תֵּבָה זוֹ מָצָאנוּ בַּחוֹל.

 

בָּדְקוּ הַהוֹרִים וּמָצְאוּ שֶׁבְּתוֹךְ תֵּבַת הָעֵץ שֶׁמָּצְאוּ הַיְּלָדִים יֵשׁ שֶׁפַע שֶׁל מַטְבְּעוֹת זָהָב וְיַהֲלוֹמִים.

 

הוֹדוּ הַהוֹרִים לְהַשֵּׁם עַל הַחֶסֶד הַבִּלְתִּי צָפוּי שֶׁגָּמַל אִתָּם, וְקִוּוּ שֶׁמֵּעַתָּה יוּכְלוּ לִחְיוֹת בְּעֹשֶׁר.

 

אוּלַם הָאִשָּׁה עָצְרָה אֶת הִתְלַהֲבוּתָם וְאָמְרָה: עֹשֶׁר זֶה קִבַּלְנוּ בְּמַתָּנָה מִבּוֹרֵא עוֹלָם, כְּדֵי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִצְדָקָה, הָבָה נְנַהֵל אֶת חֶשְׁבּוֹן כַּסְפֵּנוּ בְּפִנְקַס, וְעַל פִּיו נִתֵּן אָחוּז מְכֻבָּד צְדָקָה לַעֲנִיִּים יוֹם יוֹם.

 

וְכָךְ חָיְתָה מִשְׁפָּחָה טוֹבָה בְּעֹשֶׁר רַב, כַּאֲשֶׁר בְּחֵלֶק גָּדוֹל מֵרְכוּשָׁהּ הִיא מִשְׁתַּמֶּשֶׁת לְפַרְנֵס אֶת הָעֲנִיִּים.

 

*

 

חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים בִּיעָף וְהִנֵּה שׁוּב הוֹפִיעַ הָעֲרָבִי.

 

עַכְשָׁו כְּבָר הֵבִין הֶעָנִי שֶׁהֶעֱשִׁיר, שֶׁאֵין זֶה סְתָם אִישׁ, וּבְוַדַּאי שֶׁאֵין זֶה עֲרָבִי, אֶלָּא זֶהוּ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הַמְּחֻפָּשׂ לַעֲרָבִי.

 

וְהִנֵּה שׁוּב דָבָר חָשׁוּב בְּפִיו: חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים, עַתָּה הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהָשִׁיב אֶת הָאוֹצָר.

 

עָנָה הֶעָנִי שֶׁהָפַךְ לֶעָשִׁיר: כְּשֵׁם שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הָאוֹצָר בִּזְכוּת עֲצַת אִשְׁתִּי, גַּם עַתָּה בִּרְצוֹנִי לְהִתְיַעֵץ אִתָּהּ, אָנָּא שׁוּב מָחָר, וְאֹמַר לְךָ מַהִי עֲצָתָהּ.

 

וְאָכֵן כַּאֲשֶׁר חָזַר הַצַּדִּיק לְבֵיתוֹ וְשׂוֹחַח עִם אִשְׁתּוֹ, סִפֵּר לָהּ, כִּי הָאִישׁ בַּעַל הָאוֹצָר מְבַקֵּשׁ לְקַחְתּוֹ חֲזָרָה, כִּי חָלְפוּ שֵׁשׁ שָׁנִים. הוֹצִיאָה הָאִשָּׁה אֶת הַפִּנְקָס מִן הַמְּגֵרָה, וּבִקְּשָׁה לְהַרְאוֹת לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֶת רְשִׁימַת מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה כָּל שֵׁשׁ הַשָּׁנִים שֶׁחָלְפוּ, וְהוֹסִיפָה וְאָמְרָה: אָנָּא שְׁאַל אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, אִם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בַּכֶּסֶף טוֹב יוֹתֵר? אִם כֵּן, הֲרֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם זְכוּת קְדִימָה לְאוֹצָר זֶה!

 

לָקַח הָאִישׁ אֶת הַפִּנְקָס, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מָסַר לוֹ אוֹתוֹ. הִתְבּוֹנֵן אֵלִיָּהוּ בַּפִּנְקָס וְעִיֵּן בָּרְשִׁימוֹת שֶׁבּוֹ וְאָמַר: הָאֱמֶת הִיא כְּדִבְרֵיכֶם! הִשְׂכַּלְתֶּם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּכֶּסֶף כָּרָאוּי. פִּרְנַסְתֶּם עֲנִיִּים וּבֵיתְכֶם הָיָה פָּתוּחַ לְאוֹרְחִים. יֵשׁ לָכֶם זְכוּת גְּדוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹצָר זֶה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבּוֹרֵא עוֹלָם יוֹסִיף לָכֶם כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

 

וְאָמְנָם הִמְשִׁיכוּ צַדִּיקִים אֵלֶּה לִחְיוֹת בָּעֹשֶׁר וַאֲפִלּוּ בְּעֹשֶׁר רַב יוֹתֵר, וְגַם הֵם מִצִּדָּם הוֹסִיפוּ לְפַזֵּר כַּסְפָּם לִצְדָקָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנָּהֲגוּ קֹדֶם לָכֵן.

 

פרסום תגובה חדשה

test email