עשר בשביל שתתעשר

יום שני י׳ תמוז ה׳תשע״ד
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִקְפִּיד לָתֵת מַעַשְׂרוֹתָיו כַּדִּין וְזָכָה לְעֹשֶׁר רַב. וְאָכֵן כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּיר רַבִּי יוֹחָנָן "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר".

 

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהִקְפִּיד לָתֵת מַעַשְׂרוֹתָיו כַּדִּין וְזָכָה לְעֹשֶׁר רַב. וְאָכֵן כְּמוֹ שֶׁמַּסְבִּיר רַבִּי יוֹחָנָן "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר".

 

מְסַפֵּר הַמִּדְרָשׁ:

מַעֲשֶׂה בָּאָדָם לֹא עָשִׁיר בִּמְיֻחָד שֶׁנָּהַג לְהַפְרִישׁ כָּל מַעַשְׂרוֹתָיו כַּדִּין מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּהוֹצָאוֹת הַמּוּטָלוֹת עָלָיו.

 

יוֹם אֶחָד וְהוּא עוֹבֵד בַּשָּׂדֶה שֶׁעַל יַד בֵּיתוֹ, עָלָה בְּמַחְשַׁבְתּוֹ, מֵאַחַר שֶׁחֵלֶק גָּדוֹל מִשָּׂדֵהוּ מָלֵא סְלָעִים, שָׁם הַחִטָּה מוּעָטָה, יוּכַל לְנַצֵּל חֵלֶק זֶה שֶׁל שָׂדֵהוּ לִבְרֵכַת מַיִם גְּדוֹלָה.

 

וּמִמַּחְשָׁבָה לְמַעֲשֶׂה, הִתְחִיל מִיָּד לַחְפֹּר אֶת הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה וְחָצַב אֶת הַסְּלָעִים שֶׁבָּהּ. עָבַד וְיָגַע, וּלְאַחַר עָמָל רַב וּמַאֲמַצִּים מְרֻבִּים הִצְלִיחַ לִבְנוֹת בְּרֵכָה גְּדוֹלָה וַעֲמֻקָּה. וְאַף טָרַח לְסַיֵּד אוֹתָהּ, כְּדֵי לִשְׁמֹר שֶׁמֵּימֶיהָ יִהְיוּ זַכִּים וּצְלוּלִים.

 

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַצּוֹפֶה וּמַבִּיט מִלְּמַעְלָה עַל כָּל בְּרוּאָיו בֵּרֵךְ אֶת הָאָרֶץ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה בִּגְשָׁמִים מְרֻבִּים, כָּךְ שֶׁזָּכְתָה הַבְּרֵכָה לְהִתְמַלֵּא בְּמֵי הַגְּשָׁמִים. וּמֵרֹב שֶׁפַע הַמַּיִם שֶׁמִּלֵּא אֶת הָאָרֶץ, הִשְׁתַּמְּשׁוּ כֻּלָּם בְּמֵי הַגְּשָׁמִים שֶׁהִתְבָּרְכוּ בָּהֶם. אִישׁ לֹא נִזְקַק לְרֵעֵהוּ. רַק מְעַטִּים דָּאֲגוּ לֶעָתִיד וּמִלְּאוּ אֶת הַבּוֹרוֹת שֶׁלְּיַד בֵּיתָם.

וְהִנֵּה בַּחֲלֹף שְׁנַת הַבְּרָכָה, שְׁנַת הַשֹּׂבַע בַּגְּשָׁמִים וּבַתְּבוּאָה, הִגִּיעָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת. גְּשָׁמִים טִפְטְפוּ לְסֵרוּגִין מְעַט מְעַט. הַיֹּבֶשׁ גָּדַל. הַחִטָּה שֶׁלֹּא הָיְתָה מְצוּיָה הִתְיַקְּרָה. וּבְעִקָּר הִתְיַקְּרוּ הַמַּיִם. אִם מִדַּת חִטָּה הָיְתָה בְּסֶלַע, הֲרֵי שֶׁמִּדַּת מַיִם נִמְכְּרָה בִּשְׁלוֹשָׁה סְלָעִים! וּמַיִם לְהַשְׁקוֹת הַשָּׂדוֹת – אַיִן!

 

*

 

כָּעֵת הִגִּיעָה הָעֵת לָתֵת שָׂכָר לְבַעַל בְּרֵכַת הַמַּיִם הַגְּדוֹלָה! שֶׁהִקְפִּיד לָתֵת מַעַשְׂרוֹתָיו כָּרָאוּי. הוּא פָּתַח אֶת הַבְּרֵכָה שֶׁלּוֹ וְהִכְרִיז שֶׁכָּל מִי שֶׁחָפֵץ בְּמַיִם, מֻזְמָן לִקְנוֹת!

 

מוּבָן שֶׁכָּל שְׁכֵנָיו וּמַכָּרָיו שֶׁל בַּעַל הַבְּרֵכָה מִהֲרוּ לְבַעַל הַבְּרֵכָה וּמִלְּאוּ אֶת כַּדֵּיהֶם בְּשִׂמְחָה עַל מְנַת לְהַשְׁקוֹת אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם, וְשִׁלְּמוּ לוֹ בְּעַיִן יָפָה.

 

כָּךְ זָכָה בַּעַל הַבְּרֵכָה לְעֹשֶׁר רַב בִּזְכוּת קִיּוּם מִצְוַת מַעַשְׂרוֹת כַּדִּין, וְזָכוּ שְׁכֵנָיו וּמַכָּרָיו לְהַצִּיל אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם.

 

(על־פי המדרש בילקוט שמעוני חלק א רמז תתצב)

פרסום תגובה חדשה

test email