סדר מוצאי שבת וקידוש לבנה

הקראת כתבה
יום שלישי י׳ תמוז ה׳תשע״ד
מצווה לאכול סעודה אחר צאת השבת – הקרויה "מלווה מלכה": דהיינו, ללוות את השבת [הנקראת "מלכה״] ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו. ובתחילת החודש אחר שבעה ימים מהמולד, מקדשים את הלבנה. ולכתחילה מקדשים במוצאי שבת אחר תפילת ערבית בבגדי שבת.
מאת הרב דב טברדוביץ
גבר עם זקן

 

א. מצווה לאכול סעודה אחר צאת השבת – הקרויה "מלווה מלכה": דהיינו, ללוות את השבת [הנקראת "מלכה״] ביציאתו דרך כבוד כמו בכניסתו. ויערוך שולחנו במפה וכלים נאים כמו לסעודה גמורה. וטוב לבשל בשר או מאכל אחר במוצאי שבת לכבוד סעודה זו. ויש נוהגים להדליק נרות לכבוד הסעודה, וכן נהג הרבי להדליק שני נרות לפני הסעודה.

ויש שכתבו, שאכילה זו היא סגולה ללידה קלה [ותאמר המעוברת בפיה שאוכלת לסעודת מלווה מלכה][1].

 

ב. מי ששבע מאכילת שבת יכול לסעוד מזונות ואפילו פירות וכיו״ב, אבל לכתחילה יש לאכול פת. וכן נהג הרבי[2].

 

ג. מנהגנו להישאר בבגדי שבת גם לאחר ההבדלה וסעודת מלווה מלכה. ומנהג הרבי הרש״ב שלא להוציא כסף במוצאי שבת, וע״כ [במידת הצורך] היה נותן לרבנית ע״ה כסף מערב שבת. הרבי הזכיר, שאלו הנמנעים מלהוציא כסף במוצאי שבת יכולים ג״כ לתת לצדקה באופן שישאר פיקדון אצל הגבאי צדקה עד למחרת[3].

 

ד. נוהגים לקפל את הטלית מיד במוצאי השבת [אחר ההבדלה]. ואם שכח לקפל עד למחרת, ינערנה קודם הלבישה [לנער ממנה הקליפות][4].

ה. בקריאת-שמע שעל המיטה במוצש״ק קודם חצות אין אומרים ״אשמנו״ וכו׳, אבל אחר חצות אומרים [ומסתבר, שבסעודת מלווה מלכה גם אחר חצות אומרים לפני ברהמ״ז ״שיר המעלות״][5].

 

ו. בתחילת החודש אחר שבעה ימים מהמולד, מקדשים את הלבנה. ולכתחילה מקדשים במוצאי שבת אחר תפילת ערבית בבגדי שבת.

ואם מוצאי שבת חל עשרה ימים מהמולד, אין ממתינים למוצאי שבת[6].

 

ז. נוהגים בחודש תשרי לקדש במוצאי יום הכיפורים ובחודש מנחם-אב מקדשים במוצאי תשעה באב[7].

 

ח. משתדלים שיהיו לפחות עשרה בעת קידוש הלבנה. והרבי עורר לעשות זאת ברוב עם, בשירה ובזימרה ובריקודים. אם אין עשרה, ראוי לקדש עכ״פ בשלושה ואם אין שלושה ג״כ מקדשים[8].

 

ט. המנהג אצל הרבי לקדש הלבנה מיד אחר ערבית של מוצאי יוהכ״פ [ותשעה באב] אע״פ שלא טעמו והציבור לא החליף לנעליים טובות [הרבי נכנס לחדרו והחליף נעליים]. הרבי קידש כשהוא לבוש בקיטל וטלית על כתפיו [אבל לא על הראש] במוצאי יוהכ״פ[9].

 

י. מנהגנו ליישר הרגליים, להביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה. וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל. בזמן שאומר ״ברוך עושך״ וכו׳, ידלג שלושה דילוגים בכל פעם שאומר. ויעמוד ופניו כלפי ירושלים ואומרים כנוסח בסידור ואח״כ ״עלינו לשבח״, קדיש יתום [״אל תירא״ וכו׳] וינער שולי הטלית-קטן שלו[10].

 

יא. לכתחילה מקדשים את הלבנה במקום פתוח ולא תחת גג, אך בשעת הדחק – או אדם חולה – אפשר לקדש תחת גג. וכן אם [אין מקום נקי או] שחושש מנכרים [או שלא הצליח לראות הלבנה עד שטס במטוס ומשם רואה את הלבנה][11].

 

יב. צריך לראות את הלבנה כשהיא מאירה ולא באמצעות מראה. ואם יש עננים כבדים, כך שאין הלבנה נראית או שאין אפשרות להשתמש לאורה, אין לקדשה. אבל אם יש עננים קלושים שהלבנה מאירה דרכם וניתן להשתמש לאורה, מקדשים. ואם התחיל לברך ונתכסתה בעננים – יגמור הברכה, אבל לכתחילה לא יברך אלא אם נראה לו שהלבנה תאיר במשך כל הברכה. וכן אין לקדשה בבין השמשות כשיש עדיין אור יום ואין נהנים מאור הלבנה[12].

 

יג. נשים אינן מקדשות את הלבנה. וכן אבל בתוך השבעה ראוי שימתין עד תום השבעה, ורק אם לא יוכל לקדש אח״כ הרי הוא צריך לקדש בתוך השבעה [ויצא לחצר הבית ויקדש את הלבנה][13].

 

יד. אין מקדשים את הלבנה בליל שבת ויו״ט, ואפילו אם יש יו״ט במוצש״ק אין מקדשין [אבל אם זה הזמן האחרון מקדשים אז][14].

 

טו. אין לקדש את הלבנה אלא עד מחצית חדשה של לבנה, שהוא מעט פחות מחמישה-עשר מעת לעת מזמן מולד הלבנה[15].

 

טז. מובא באחרונים, שחודש שמברכים בו את הלבנה במוצש״ק – יהיה בו הצלחה, ואם לא – לא יהיה מוצלח, ח״ו [ויש שכתבו, שע״י קידוש הלבנה אדם ניצול ממאורעות רעים באותו החודש וכנ״ל שעי״ז יהיה לו חודש מוצלח בע״ה][16].

 

 

הערות



[1] ע״פ שוע״ר סימן ש סע׳ א- ג. ומעיד הרי״ל גרונר שיחי׳, מזכירו של הרבי, שהרבי אכל בדרך כלל סעודה זו מיד אחר ההבדלה והדליק שני נרות [ואכל תבשיל חם או שתה משקה חם]. אבל מי שלא אכל מיד במוצש״ק יאכל עכ״פ קודם חצות ובדיעבד יאכל עד עמוד השחר, כמ״ש בפסקי תשובות סימן ש סע׳ ה.

[2] ע״פ שוע״ר סימן ש סע׳ ג ומנהג הרבי ע״פ עדות הרי״ל גרונר. ובספר שערי הלכה ומנהג סימן קנח מובא, שהמן שירד במדבר לפני שבת היה בו גם לסעודת מלווה מלכה, וע״כ יש בזה קדושת השבת. וראה בפסקי תשובות סימן צ הערה 19.

[3] ואפשר שאין מניעה לקנות דבר-מה במוצאי שבת כי מקבל תמורה עבור כספו. וכן הוא לפי המסופר, שהבעש״ט הק׳ היה אומר לתלמידיו במוצאי שבת לקנות מאכלים לסעודת מלכה, והם היו עדיין בבגדי שבת ללא כסף, כמובן, אך מתוך אמונה בדברי הבעש״ט הושיטו ידיהם לכיסיהם ומצאו מעות ובהן קנו המאכלים לסעודה, וכך נהגו באופן קבוע.

ומזה נראה, שאין מניעה להוציא כסף אם מקבלים תמורה עבורו.

ובשערי הלכה ומנהג סימן קס מובאת הנהגת הרבי הרש״ב, ושם מובא שלתת צדקה היות וזהו קיום מצווה הרי בכוחו לדחות החיצונים.

וע״פ הזיכרון הייתה גם שיחה מהרבי, שהחוששים להוציא כסף במוצש״ק יתנו את הכסף לגבאים בפיקדון עד למחר [או שיק שייפדה למחרת]. ועד״ז בשיחת פר׳ וילך תשל״ט סע׳ מ.

[4] ע״פ שוע״ר סימן ש סע׳ ד. ובשש״כ פרק סג הערה ל מביא, שיקפלנה בעצמו ולא ע״י שליח.

[5] ע״פ שערי הלכה ומנהג ח״א עמודים רל-רלא.

[6] ע״פ סידור חב״ד ורמ״א בסימן תכו סע׳ ב. ושם מובא, בגלל חשש שיהיה מעונן כמה לילות ולא יוכלו לקדש את הלבנה [ואולי במקומות שאין חשש זה ממתינים למוצש״ק, ובמקומות שיש עננות מרובה אפשר לקדש אחר ג׳ ימים למולד].

[7] כן מנהגנו ע״פ רמ״א סימן תכו סע׳ ב.

[8] ראה ביאור הלכה סימן תכו ד״ה אלא, ושם אומר, שאין להמתין על מניין אם יזדמן המניין לאחר י׳ ימים מהמולד. ושם ממשיך שאם יש שלושה לא ימתין על מניין גם אם יהיה לו מניין קודם י׳ מהמולד, ובפרט בימים מעוננים.

[9] ראה בספר אוצר מנהגי חב״ד – תשרי עמ׳ רמח ושם מובא, שבשנים שהרבי אכל סעודת מוצאי יוהכ״פ בבית הרבי הריי״צ, היה הרבי מקדש את הלבנה אחר הסעודה אבל בשנים אח״כ שלא היה סועד בבית הרבי הריי״צ קידש את הלבנה מיד אחר הבדלה בביהכ״נ קודם שהרבי הבדיל בביתו [עד שנת תשמ״ט].

 [10]ע״פ סידור חב״ד. הרבי נהג להעביר ידיו על פיו בסיימו לומר ״אימתה עליהם תיפול״.

[11] ע״פ רמ״א סימן תכו סע׳ ד ומשנה ברורה שם ס״ק כא.

[12] ע״פ רמ״א בסימן תכו סע׳ א. ובמשנה ברורה סק״ב וסק״ג ובשערי תשובה שם סק״א מבואר שאין מניעה לקדש כשלובשים

משקפיים [בהירים]. וכן אם מקדש בבית יכול לראות הלבנה דרך חלון זכוכית בהירה, אבל לכתחילה יפתח את החלון.

אדם עיוור נחלקו הפוסקים לגביו האם יקדש הלבנה, וע״כ ראוי שישמע ברכת קידוש הלבנה מאדם שרואה [משנה ברורה סימן תכו בביאור הלכה ד״ה ונהנין] ואת שאר הפסוקים יכול לומר בעצמו.

[13] ע״פ המשנה ברורה סימן תכו סק״א. ומביא שאע״פ שנהגו הנשים לקיים מ״ע שהזמן גרמא ולברך ע״ז, מ״מ, אינן מקדשות וזה ע״פ המקובלים, כי הם גרמו פגם הלבנה [ע״י חטא עץ הדעת]. ושם בביאור הלכה ד״ה קודם תשעה באב דן גבי אבל רח״ל, עיי״ש.

[14] ע״פ רמ״א סימן תכו סע׳ ב ומשנה ברורה סקי״ב.

[15] ע״פ רמ״א סימן תכו סע׳ ג, שכתב: ״ואין לקדש אלא עד חצי כ״ט י״ב תשצ״ג מן המולד״ [ויש שמקדשים אח״כ ואפילו בליל ט״ז מן המולד בלי שם ומלכות, כמובא בביאור הלכה שם ד״ה ולא].

[16] ע״פ משנה ברורה סימן תכו סק״ד [וע״פ השמועה, בחודש אדר א׳ תשנ״ב לא נראתה הלבנה בברוקלין והרבי שאל כמה פעמים האם כבר נראתה הלבנה כו׳, ושמענו שיש מי שטסו במטוס כדי לקדשה].

פרסום תגובה חדשה

test email