"הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין", רַבִּי יַעֲקֹב יִצְחָק הוֹרְבִיץ, הָיָה מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו שֶׁל כָּל אָדָם עַל פִּי כְּתַב יָדוֹ ב׳פִּתְקָאוֹת׳ הַבַּקָּשָׁה שֶׁהִגִּישׁוּ אֵלָיו. כְּשֶׁבָּאָה לְפָנָיו 'פִּתְקָא' שֶׁל אָדָם כָּשֵׁר וִירֵא שָׁמַיִם הָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ בְּרָצוֹן, וּכְשֶׁבָּאָה לְיָדוֹ פִּתְקָא שֶׁל אָדָם חוֹטֵא הָיָה לִבּוֹ מִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ מִצַּעַר וְיִסּוּרִים. פַּעַם אַחַת שָׁלַח לוֹ בַּעַל־עֲגָלָה פָּשׁוּט 'פִּתְקָא' עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן בָּהּ הַחוֹזֶה מִלּוּבְּלִין וְרִפְרֵף בָּהּ, חָלְפָה עַל שְׂפָתָיו בַּת צְחוֹק שֶׁל שִׂמְחָה. פָּנָיו עָטוּ זֹהַר, עֵינָיו נִצְּתוּ בְּאֵשׁ וּבִבְרַק הִתְפַּעֲלוּת, וְהוּא קָרָא לַחֲסִידָיו: קִרְאוּ אֵלַי אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, הָבִיאוּהוּ לְכָאן בִּזְרִיזוּת.

מְבֹהָלִים יָצְאוּ רָאשֵׁי הַחֲסִידִים אֶל רְחוֹבוֹת הָעִיר, חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ אֶת הָעֶגְלוֹן כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בְּמַעְגָּל שֶׁל הֲמוֹן אֲנָשִׁים נָשִׁים וִילָדִים. בְּיָדוֹ הָאַחַת שׁוֹט וּבַשְּׁנִיָּה בַּקְבּוּק גָּדוֹל מְלֵא יֵין שָׂרָף. מִסָּבִיב לוֹ עָמְדוּ מְנַגְּנִים שֶׁנִּגְּנוּ בִּכְלֵי שִׁיר וְהוּא מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר. כָּל כַּמָּה רְגָעִים לוֹגֵם הוּא מִן הַבַּקְבּוּק, נוֹתֵן מִמֶּנּוּ לַמְּנַגְּנִים, מֵנִיף אֶת שׁוֹטוֹ וְאֶת בַּקְבּוּקוֹ וּמוֹסִיף לְרַקֵּד.

הֶחְזִיקוּ בּוֹ הַחֲסִידִים וּבִקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי יֵלֵךְ אִתָּם אֶל הָרַבִּי. אֲבָל הוּא סֵרֵב. "מַה לִּי וְלַחֲסִידִים, מַה לִּי וְלָרַבִּי? – קָרָא בְּקוֹל – הִנֵּה שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שְׁתוּ וְשִׂמְחוּ גַּם אַתֶּם, מַה לָּכֶם וּלְרַבִּי״?

הָעֶגְלוֹן הוֹסִיף לְכַרְכֵּר וּלְפַזֵּז, וּבְתוֹךְ רִקּוּדוֹ קָרָא: הַכֹּל הָיָה מוּכָן לַחֲתֻנָּה… חֲתֻנָּה שֶׁל יְתוֹמָה… הָיוּ חֲסֵרִים חֲמִשִּׁים זְהֻבִּים לַנְּדוּנְיָה. הַמְּחֻתָּנִים רָצוּ לָקַחַת אֶת הֶחָתָן וְלָלֶכֶת… הֵם רָצוּ לְבַיֵּשׁ יְתוֹמָה. לֹא וָלֹא, אֲנִי שִׁמְעוֹן בַּעַל הָעֲגָלָה לֹא אֶתֵּן לְבַיֵּשׁ בַּת יִשְׂרָאֵל וּבְיִחוּד – יְתוֹמָה… נָתַתִּי מִכִּיסִי אֶת חֲמִשִּׁים הַזְּהֻבִּים. כֵּן! אֲנִי נָתַתִּי… הֵא לָכֶם מְנַגְּנִים, גַּם לָכֶם מָמוֹן וּמַשְׁקֶה! שִׂמְחוּ, שִׂישׂוּ גַּם אַתֶּם בְּשִׂמְחַת מִצְוָה…

הָעֶגְלוֹן הִשְׁלִיךְ מַטְבְּעוֹת אֶל הַמְּנַגְּנִים, הִגִּישׁ אֶל פִּיהֶם אֶת הַבַּקְבּוּק, וְאַחַר כָּךְ הִגִּישׁ אֶת הַבַּקְבּוּק גַּם אֶל פִּי הַחֲסִידִים וְקָרָא גַּם אֲלֵיהֶם: לְחַיִּים, שְׁתוּ, שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ.

שָׁתוּ גַּם הַחֲסִידִים, וְכַאֲשֶׁר רָאוּ שֶׁהָעֶגְלוֹן כְּבָר שִׁכּוֹר, פִּתּוּ אוֹתוֹ וְהָלַךְ עִמָּם אֶל בֵּית הַ"חוֹזֶה". בְּלֶכְתּוֹ הוֹסִיף לִרְקֹד בֶּאֱחֲזוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת שׁוֹט וּבַשֵּׁנִית בַּקְבּוּק, וּבְהִכָּנְסוֹ לְחַדְרוֹ שֶׁל הַ״חוֹזֶה״ קָרָא: בַּקְבּוּקִי כְּבָר רֵיק, הָבוּ בַּקְבּוּק אַחֵר, הָבוּ יֵין שָׂרָף, יְתוֹמָה עֲנִיָּה הִצַּלְתִּי מֵחֶרְפָּה.

מָזַג לוֹ הַ"חוֹזֶה" כּוֹס גְּדוֹלָה שֶׁל יֵין שָׂרָף, הוֹשִׁיט אוֹתָהּ לְיָדוֹ וְאָמַר לוֹ מִתּוֹךְ קֹצֶר רוּחַ: הַיְּהוּדִים בְּגָלוּת, מַצָּבָם נוֹרָא וְאָיֹם, גְּזֵרוֹת רָעוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא עָלֵינוּ, תִּשְׁתֶּה כּוֹס זֶה וּתְבָרֵךְ אוֹתָנוּ, אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל בִּגְאֻלָּה שְׁלֵמָה…

אֲבָל הָעֶגְלוֹן לֹא שָׁמַע כְּלָל אֶת דִּבְרֵי הַ״חוֹזֶה". הַחֲסִידִים רָמְזוּ לוֹ בַּיָּדַיִם, בִּקְרִיצַת עֵינַיִם וְהוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ אֲלֵיהֶם. אֵיזֶה עֲרָפֶל אָפַף אוֹתוֹ. לִבּוֹ וּמוֹחוֹ הָיוּ מְלֵאִים רַק בְּמַחְשָׁבָה אַחַת: בַּת יִשְׂרָאֵל, יְתוֹמָה עֲנִיָּה מוּכָנָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ, הַכֹּל כְּבָר הָיָה מוּכָן לַסְּעוּדָה וְלַחֲתֻנָּה וּבִגְלַל חֲמִשִּׁים זְהֻבִּים יָכוֹל הָיָה הַשִּׁדּוּךְ לְהִתְבַּטֵּל, וְרַק הוּא, בַּעַל עֲגָלָה פָּשׁוּט, הִצִּיל אֶת הַיְּתוֹמָה הָעֲנִיָּה מִבּוּשָׁה וּכְלִמָּה…

הַ״חוֹזֶה" הֵאִיץ בּוֹ לָתֵת בְּרָכָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, וְהוּא חָטַף אֶת הַכּוֹס מִידֵי הָרַבִּי, לָגַם מְלוֹא לֻגְמָיו, פָּנָה אֶל הַחֲסִידִים וְקָרָא: לְחַיִּים, זֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם לְכֻלְּכֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁבְּנוֹתֵיכֶם לֹא תִּהְיֶינָה יְתוֹמוֹת, תִּזְכּוּ לְהַשִּׂיא אוֹתָן בְּעַצְמְכֶם לָאֲנָשִׁים. תִּתְּנוּ לָהֶם נְדוּנְיָה בְּיָד רְחָבָה וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת בַּעַל עֲגָלָה…

*

מִכָּאן רוֹאִים אֶת גֹּדֶל הַשָּׂכָר וְהַזְּכוּת בְּקִיּוּם מִצְוַת הַכְנָסַת כַּלָּה וּבִפְרָט לְכַלָּה יְתוֹמָה, עַד שֶׁבַּעַל עֲגָלָה פָּשׁוּט זוֹכֶה הוּא לְהַעְתִּיר בְּרָכוֹת לְעַם יִשְׂרָאֵל וְכֹה הָיָה גָּדוֹל עֶרְכּוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הָעֲגָלָה, עַד שֶׁהַ״חוֹזֶה מִלּוּבְּלִין" צָרִיךְ הָיָה לְהַפְצִיר בּוֹ לְהַעְתִּיר בְּרָכוֹת וּלְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה, בְּהַאֲמִינוֹ שֶׁבְּכוֹחַ מִצְוָה זוֹ יוּכַל לִפְעֹל גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.