ברכת "שמח תשמח"

"שמח[1] תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך… משמח חתן וכלה".

א.השמחה היא יסוד מרכזי בנישואין, ומצווה חשובה וגדולה היא להרבות בשמחה בנישואין[2].

שמחה פורצת גדר

לשמחה יש תכונה מיוחדת שהיא "פורצת גדר".

לכל אדם ישנם גדרים והגבלות מסויימים, והשמחה פורצת ומבטלת אותם, הן את ההגבלות שבתוך האדם עצמו, והן את ההגבלות שבינו לסביבתו – ולדוגמא:

אדם ביישן מטבעו, שלעולם אינו עומד ומדבר בפני אנשים, אלא הוא עניו ושפל בפני כל אדם, בכל־זאת בעת שמחה הוא אינו מתבייש כלל, והוא נעשה כאחד הגיבורים והתקיפים בטבעם, והוא מדבר לפני אנשים גדולים וטובים ממנו.

או למשל, אדם מתון ומאופק בכל תנועותיו, בעת שמחתו הוא אינו מאופק, להיפך הוא יוצא מגדריו והגבלותיו לגמרי, והוא רוקד וקופץ בתנועות שונות, בלי שליטה על תנועותיו ורגשותיו.

כמו כן מלך היושב בהיכלו, וכולו אומר כבוד, סגור ומסוגר ואין יוצא ובא אליו אלא בהזמנה מיוחדת, אבל בעת שמחה ומשתה ייצא מחוץ להיכלו, לרחובה של עיר, וישמח עם עמו, גם עם האנשים פחותי הערך.

יתירה מזו – גם הפושעים והמורדים הנמצאים תחת סורג ובריח בבית האסורים, בעת השמחה המלך משחרר אותם כדי שגם הם ישמחו בשמחתו[3].

ומי לנו גדול מדוד המלך שעל אף שהיה מלך מורם מעם, הנה, כשהלך ארון ה', הוא יצא מגדרו הטבעי, ביזה עצמו, כמו שכתוב: "המלך דוד מפזז ומכרכר"[4], "בכל עת, ובשירים ובכינורות, ובנבלים ותופים, ובמצילתיים ובחצוצרות"[5].

שמחה משנה את טבע האדם

זאת ועוד – השמחה משנה גם את טבע ואופי האדם המאפיין אותו מימי ילדותו, והיא הופכת את טבעו מן הקצה אל הקצה. לדוגמא:

כילי, קמצן, מושחת במידות רעות: ממונו חביב עליו יותר מנפשו, הוא מסכן את חייו אפילו על רווח של פרוטה אחת, והוא אינו נותן לאחרים מאומה.

אבל בעת שמחת לבבו משתנה ומתהפך לגמרי והוא נהיה כאדם אחר לגמרי, כאיש טוב לב ובעל מדת החסד, המפזר ומפקיר את כספו על מנת להאכיל ולהשקות אחרים, והוא מתענג מפיזור זה בתענוג אמיתי ופנימי.

כך גם אדם בעל סוד מאין כמוהו, שאינו מגלה את הסודות לשום אדם בעולם, גם לא לאוהבו כנפשו, ולבניו ולתלמידיו היקרים, אולם בעת שמחה לא יוכל להתאפק ולעמוד על נפשו – והוא מגלה את סודותיו.

השמחה מגיעה לעצם הנפש

ב. הסיבה ששמחה פורצת את כל הגבולות היא:

העולם מורכב מדרגות, עליון ותחתון, מעלה ומטה וכדומה, ולכן ישנם גדרים שונים בכוחות האדם, וישנם הבדלי מעמדות בין איש לרעהו, כל דבר בהתאם לגובה דרגתו.

שמחה מיוחדת, ובמיוחד שמחת הנישואין, חודרת ומגיעה עד לתוך ולעומק הכי עליון שבאדם, עצם האדם, עצם הנפש, שמעל כל הדרגות האחרות.

דרגה זו, הנקראת עצם הנפש, היא המקור והשורש של כל הכוחות שבאדם. וכאשר יש שמחה בעצם ובשורש הכוחות, הרי היא משפיעה על כל הכוחות, שכולם נוצרים ומשתלשלים ממנה, ומרוממת אותם ומעלה אותם מעלה מעלה.

בלשונו הקדוש של כ"ק האדמו"ר הרש"ב נ"ע (ראה הערה 2):

"בעת השמחה מתגלים אורות גדולים בחכמתו, ושכלו וכל הכוחות מתרוממים ומתעלים בעצם הנפש, עד שמצד זה ישתנו ויתחלפו עצם הכוחות מהקצה אל הקצה, כי השמחה שרשה ברוממות עצמות הנפש ממש שבלתי מורכב, והוא התענוג שבעצם הנפש".

בגן עדן מקדם – הזמן שלפני חטא עץ הדעת

ג. בחצי השני של הברכה נאמר כ"שמחך יצירך בגן עדן מקדם", כלומר ששמחת החתן והכלה תהיה כמו שהיתה לאדם הראשון ולאשתו חוה בגן עדן – שם היתה שמחה אמיתית מתוך חירות וחופש אמיתי.

ויש להוסיף שגם בברכת "בגן עדן מקדם", יש לימוד בנושא השמחה מצד העניין שחתן וכלה מוחלין להם על כל עוונותיהם.

לכאורה המילה "מקדם" – "בגן עדן מקדם" – מיותרת, שהרי הכל יודעים שאדם וחוה היו בגן עדן לפני זמן רב, ולמה צריך להודיענו שזה היה "מקדם"?

אלא, "מקדם" מלמדנו, שמדובר בתחילת הזמן שאדם וחוה היו בגן עדן, בזמן שלפני חטא עץ הדעת[6].

זוהי הברכה שמברכים את החתן והכלה: "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם":

א) שיהיו בשמחה, במנוחה ובשלוה, כמו בגן עדן, ב) שהם יהיו ללא שום חטא ועוון, כמו אדם וחוה בגן עדן קודם החטא, שהיו ללא חטאים, כי הרי חתן וכלה ביום חופתם "מוחלין להם על כל עוונותיהם", וממילא השמחה ומנוחת הנפש שלהם תהיה גדולה יותר[7].