שבת שמיטה ויובל – מצוות אלוקיות

יום שישי י׳ אלול ה׳תשע״ד
שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה דּוֹמָה לְשַׁבָּת וְאַף נִקְרֵאת שַׁבָּת, וּשְׁתֵּיהֶן זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בְּשִׁשָּׁה יָמִים בָּרָא הַשֵּׁם אֶת עוֹלָמוֹ וְנָח בַּשְּׁבִיעִי וְעַל כֵּן קִדֵּשׁ אוֹתוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁהִפְקִיד אֶת הָעוֹלָם בְּיָדֵינוּ צִוָּהּ עָלֵינוּ לִנְהֹג כָּמוֹהוּ, שִׁשָּׁה יָמִים לַעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לָנוּחַ. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַל יְדֵי שֶׁנַּשְׁלִיט עַל עַצְמֵנוּ חֻקִּים אֱלֹקִיִּים הַבְּנוּיִים עַל אַהֲבָה וְאַחֲוָה, צֶדֶק וְיֹשֶׁר. וְזֹאת נוּכַל לְקַיֵּם רַק אִם נִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בּוֹרֵא, אֵ-ל אֶחָד בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

 

הַשָּׁנָה הַבָּאָה עָלִינוּ לְטוֹבָה שְׁנַת הַ'תשע"ה תִּהְיֶה שְׁנַת שְׁמִטָּה. שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל הֵן מֵהַמִּצְווֹת הַמֻּפְלָאוֹת שֶּׁצִּוָּנוּ הַבּוֹרֵא בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה (בְּפָרָשַׁת בְּהַר). מִצְוַת שְׁמִטָּה דּוֹמָה לְמִצְוַת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁבְּשַׁבָּת אָנוּ שׁוֹבְתִים מִמְּלָאכָה אַחַת לְשָׁבוּעַ יָמִים, הָאָרֶץ שׁוֹבֶתֶת שַׁבָּת לְהַשֵּׁם אַחַת לְשֶׁבַע שָׁנִים. שֵׁשׁ שָׁנִים אָנוּ מְעַבְּדִים אֶת הָאֲדָמָה וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית שְׁנַת שְׁמִטָּה.

 

לְאַחַר שֶׁבַע שְׁמִטּוֹת (לְאַחַר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנִים) מַגִּיעָה שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הִיא שְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁגַּם בָּהּ אָסוּר לְעַבֵּד אֶת הָאֲדָמָה, וְהִיא נִקְרֵאת יוֹבֵל עַל שֵׁם הַשּׁוֹפָר שֶׁתּוֹקְעִים בְּשָׁנָה זוֹ.

 

הֵן בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְהֵן בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל כָּל מַה שֶּׁמַּצְמִיחָה הָאֲדָמָה עַל יַרְקוֹתֶיהָ וּפֵרוֹתֶיהָ אֲסוּרִים לַבְּעָלִים שֶׁלָּהּ. הֵם נַעֲשִׂים הֶפְקֵר וְכָל זָר הַמְּעֻנְיָן בָּהֶם יָכוֹל לֵהָנוֹת מֵהֶם וּבִמְיֻחָד עֲנִיִּים שֶׁאֵין לָהֶם שָׂדֶה מִשֶּׁלָּהֶם.

 

מִצְוַת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל חֲשׁוּבוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁגּוֹרַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגוֹרַל עַם יִשְׂרָאֵל תְּלוּיִים בִּשְׁמִירַת מִצְווֹת אֵלּוּ.

 

כָּאָמוּר, שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה דּוֹמָה לְשַׁבָּת וְאַף נִקְרֵאת שַׁבָּת, וּשְׁתֵּיהֶן זֵכֶר לְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. בְּשִׁשָּׁה יָמִים בָּרָא הַשֵּׁם אֶת עוֹלָמוֹ וְנָח בַּשְּׁבִיעִי וְעַל כֵּן קִדֵּשׁ אוֹתוֹ, וּמֵאַחַר שֶׁהִפְקִיד אֶת הָעוֹלָם בְּיָדֵינוּ צִוָּהּ עָלֵינוּ לִנְהֹג כָּמוֹהוּ, שִׁשָּׁה יָמִים לַעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לָנוּחַ. רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ עַל יְדֵי שֶׁנַּשְׁלִיט עַל עַצְמֵנוּ חֻקִּים אֱלֹקִיִּים הַבְּנוּיִים עַל אַהֲבָה וְאַחֲוָה, צֶדֶק וְיֹשֶׁר. וְזֹאת נוּכַל לְקַיֵּם רַק אִם נִזְכֹּר שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בּוֹרֵא, אֵ-ל אֶחָד בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ.

 

זָכִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָפַח בְּאַפֵּנוּ נִשְׁמַת חַיִּים וְנָטַע בָּנוּ כּוֹחוֹת עַל טִבְעִיִּים – כֹּחוֹת שִׂכְלִיִּים וְכוֹחוֹת רִגְשִׁיִּים, כֹּחַ רָצוֹן, כֹּחַ דִּבּוּר וִיכֹלֶת יְצִירָה. וְעִם זֹאת נָתַן לָנוּ אֶת כֹּחַ הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית שֶׁבִּלְעָדֶיהָ הָיִינוּ כְּמוֹ מְכוֹנָה אוֹטוֹמָטִית, וּבָזֶה הִבְדִּילָנוּ מִכָּל הַנִּבְרָאִים.

 

וְלָנוּ לֹא נוֹתָר אֶלָּא לְנַצֵּל אֶת הַכּוֹחוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם, וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹת הַטֶּבַע וְתַעֲלוּמוֹת הַבְּרִיאָה הַמְּלֵאִים אוֹצָרוֹת נִפְלָאִים שֶׁאֶפְשָׁר לְפַתְּחָם לְטוֹבַת הָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ. וּלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹחוֹתֵינוּ לִבְנוֹת וְלִיצֹר וְלֹא חָלִילָה לַהֲרֹס וּלְחַבֵּל. וּכְמוֹ שֶּׁצִּוָּנוּ הַשֵּׁם בַּתּוֹרָה "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים".

 

עָלֵינוּ לִשְׁמֹר עַל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הַמְּאִירָה לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ לִבְחֹר בַּטּוֹב. מִצְוַת הַשַּׁבָּת מַזְכִּירָה לָנוּ אֶת הַבּוֹרֵא, שֶׁבְּשִׁשָּׁה יָמִים בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָח. וְעַל יְדֵי שֶׁאָנוּ שׁוֹמְרִים שַׁבָּת אֲנַחְנוּ מְעִידִים קֳבָל עַם וְעֵדָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם בְּשִׁשָּׁה יָמִים, וְאֶת הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי קִדֵּשׁ וְשָׁבַת בּוֹ.

 

כָּךְ גַּם בְּמִצְוַת שְׁמִטָּה, כְּשֶׁהִתְנַחַלְנוּ עַל אַדְמָתֵנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, עָבַדְנוּ אֶת הָאֲדָמָה – חָרַשְׁנוּ, זָרַעְנוּ, נָטַעְנוּ, שָׁתַלְנוּ וְכֻלֵּי'. וְיָכֹלְנוּ חָלִילָה לַחְשֹׁב שֶׁבִּזְכוּת עֲבוֹדָתֵנוּ קִבַּלְנוּ אֶת פֵּרוֹת הָאֲדָמָה, וְאַף יָכֹלְנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת הָעֲנִיִּים שֶׁאֵין לָהֶם אֲדָמָה מִשֶּׁלָּהֶם. לָכֵן נָתַן הַשֵּׁם לָנוּ הַרְבֵּה מִצְווֹת הַקְּשׁוּרוֹת בָּאֲדָמָה שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח אֶת הָעֲנִיִּים, כְּמוֹ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, בִּכּוּרִים, לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה וְכֻלֵּי'. וּבְעִקָּר אֶת שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, שֶׁאָז יוֹצֵאת הָאֲדָמָה מֵרְשׁוּתֵנוּ וְנַעֲשֵׂית הֶפְקֵר כְּדֵי שֶׁנִּזְכֹּר כִּי לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ.

וְעַל יְדֵי הַמִּצְווֹת: שַׁבָּת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל חוֹדְרִים בָּנוּ הָאֱמוּנָה וְהַבִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ וְהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ, וְשֶׁרַק בִּרְכַּת הַשֵּׁם הִיא תַּעֲשִׁיר. וְרַק בִּידִיעָה זוֹ נוּכַל לִחְיוֹת חַיִּים מְאֻשָּׁרִים.

 

וְאָכֵן הַשַּׁבָּת הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה וּמִמֶּנָּה מִתְבָּרְכִים כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה, וּכְמוֹ שֶׁרָאִינוּ בְּפָרָשַׁת הָמָן שֶׁבַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיָה לֶחֶם מִשְׁנֶה לְלֹא שׁוּם טִרְחָה, נוֹסַף עַל הַרְבֵּה נִסִּים אֲחֵרִים. כְּמוֹ כֵן בְּמִצְוַת הַשְּׁמִטָּה מַבְטִיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ, שֶׁיִּתֵּן לָנוּ אֶת הַבְּרָכָה לִשְׁלוֹשׁ הַשָּׁנִים: שִׁשִּׁית, שְׁבִיעִית וּשְׁמִינִית.

 

 

מִכָּאן נִתָּן לִלְמֹד עַל גֹּדֶל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁל הַשֵּׁם עָלֵינוּ וְעַל חֲסָדָיו הַמְּרֻבִּים, שֶׁכְּמוֹ שֶׁמְּשַׁחְרֵר אוֹתָנוּ מִדַּאֲגוֹת פַּרְנָסָה בְּשַׁבָּת כָּךְ גַּם בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְשַׁחְרֵר אוֹתָנוּ מִכָּל דַּאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לְהִתְמַסֵּר לְעִנְיָנִים רוּחָנִיִּים, עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה, וְעִם זֹאת מְחַדֵּשׁ אֶת כּוֹחוֹתֵינוּ הַגּוּפָנִיִּים לַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּימוֹת הַחֹל.

 

בִּטּוּי מְיֻחָד לִרְצוֹן הַשֵּׁם לְאַחֵד בֵּין מַעַמְדוֹת הָעֲנִיִּים וְהָעֲשִׁירִים בְּיִשְׂרָאֵל יֵשׁ בְּמִצְוַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנּוֹסַף עַל כָּךְ שֶׁחָלִים עָלֶיהָ כָּל דִּינֵי שְׁמִטָּה, הֲרֵי שֶׁבִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל חוֹזֶרֶת כָּל שָׂדֶה לִבְעָלֶיהָ, וּמִכָּאן שֶׁאֵין מְכִירָה שֶׁל שָׂדֶה לִצְמִיתוּת. כָּךְ עָנִי שֶׁמָּכַר אֶת שָׂדֵהוּ מֵחֲמַת עָנְיוֹ יוֹדֵעַ שֶׁמַּצַּב הַשֵּׁפֶל בּוֹ הוּא נִמְצָא, זְמַנִּי בִּלְבַד.

 

זוֹהִי תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁדְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם, וּמִצְווֹתֶיהָ נְעִימוֹת לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ. וְאִם מִצְווֹת כְּמוֹ כִּבּוּד אָב וְאֵם וְאִסּוּר גָּזַל, הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מְחַיֵּב, הֲרֵי שֶׁמִּצְווֹת מֻפְלָאוֹת כְּמוֹ שַׁבַּת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל, שׁוּם אָדָם לֹא הָיָה מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְצִיאָם. כִּי מִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ שֶׁהַשַּׁבָּת מְקוֹר הַבְּרָכָה, וּמִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ שֶׁתְּנוּבַת הַשָּׂדֶה תַּסְפִּיק לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים, הֵן שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְהֵן הַשָּׁנִים שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ? וְאֵיזֶה אָדָם יָכֹל לְצַוּוֹת שֶׁשָּׂדוֹת יַחְזְרוּ לְבַעֲלֵיהֶם בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה? אִם כֵּן, בָּרוּר שֶׁאֵלֶּה מִצְווֹת אֱלֹקִיּוֹת שֶׁנִּתְּנוּ בְּסִינַי לָעָם קָדוֹשׁ וּמֻבְדָּל מִכָּל הָעַמִּים. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ!

 

פרסום תגובה חדשה

test email