עוד באותו ערב כאשר ישבו לשוחח, הביע מר גלטשטיין בפני זוגתו את דאגתו הרבה מפני הניתוח שעליו לעבור. העובדה שמדובר בניתוח לב פתוח, מצב בריאותו הכללי והעובדה, שהוא וזוגתו הם ניצולי שואה, הגבירו את חששו.

הבוקר שלמחרת מצא את הגב' גלטשטיין כשהיא נסערת ביותר מהחלום אשר חלמה באותו לילה. בהתרגשות רבה החלה לספר את החלום המוזר לבעלה:

הלילה ראיתי לפתע את אימי ע"ה בחלום, כשהיא שואלת אותי אם אני רוצה לקבל ברכתו של צדיק אחד, שיברך אותי ואת בעלי בהצלחת הניתוח, אמרה. עם זאת בקשה ממני אימי כי אקבל עלי, בלי נדר, לקיים כמה דברים יסודיים ביהדות. לאחר שהבעתי את הסכמתי, הביאה אותי אל אותו הצדיק כדי לקבל את ברכתו. והנה כאשר נגשתי אל הצדיק, הוא אמר לי, שאם נקבל על עצמנו להתקין מזוזות על פתחי חדרי הבית, מבטיח הוא לנו שהנתוח יעבור, בעזרת ה', בהצלחה!

רק סיימה האשה לספר לבעלה את דבר החלום והיא עדיין מרוגשת כולה, נשמעו לפתע נקישות בדלת. בפתח עמד אברך צעיר, ששאל אותם, בהססנות מה, האם הם מעוניינים להתקין מזוזות בדירתם… הזוג הביטו זה אל זה נדהמים. שהרי זה עתה סיפרה לו על אודות החלום ובקשת הצדיק, כי יתקינו מזוזות בביתם – והנה בא אברך בלתי מוכר כלל, ושואל אותם על התקנת מזוזות בביתם!…

בעלי הבית שהזמינו באדיבות את האברך הצעיר להיכנס לביתם כדי לשמוע ביתר פירוט במה המדובר, עמדו על כך שיואיל תחילה להסביר להם, איך קרה הדבר, שהוא הגיע אליהם דוקא, להתקין מזוזות. – וכי חסרים דיירים ברמת-גן שמצאת את דרכך דוקא אלינו?… שאלו בתמיהה. האברך התיישב והחל לספר להם בתמימות רבה את סיפורו: הוא עצמו מתגורר בניו-יורק, ומשהתכונן לבוא לארץ הקודש לבקר את קרובי משפחתו הגרים אף הם ברמת-גן, פנה אל הרבי וביקש ברכה להצלחת הנסיעה, כדרכם של חסידים. בתשובה, הנה בנוסף לברכה קיבל  מהרבי באמצעות המזכירות גם חמש מזוזות מהודרות, על מנת לקבען באחד הבתים בארץ ישראל.

והנה הבוקר עמד לקיים את בקשת הרבי, ולאתר דירה כזו אשר יש צורך לקבוע בה את המזוזות שקיבל. אך מכיון שלא נאמר לו היכן ובאיזה מקום להתקינן, החליט לצאת לרחוב, ובטוח היה באמונת צדיקים, כי מן השמים יכוונו אותו למקום המתאים.

אודה על האמת, אני עצמי אינני יודע מדוע באתי לבית זה דוקא, אך משום-מה נמשכתי לבוא לכאן, באתי לקיים את דברי הרבי! – סיים האברך את סיפורו המענין.

האשה המופתעת שהחלה לקשר את פרטי החלום מהלילה הקודם עם בואו הבלתי-צפוי של האברך, שאלה אותו אולי יש עמו תמונה כלשהי מאותו צדיק שנתן לו את המזוזות. האברך הוציא את ארנקו ושלף משם את תמונת הרבי.

"הוי, אני המומה!" – נפלטה צעקה מפי האישה הנדהמת – הרי זהו הצדיק אותו ראיתי אמש בחלום! עתה נתחוור לה החלום, כי אברך צעיר זה אינו אלא שליח ההשגחה העליונה למימוש דבר החלום ולהביא לבעלה את ישועתו.

השתוממות הכל גברה עוד יותר, כאשר עמד האברך לקבוע את המזוזות בפתחי החדרים. התברר, שמספר הפתחים החייבים במזוזה הוא חמש, לא פחות ולא יותר, בדיוק כמספר המזוזות שהרבי משיח צדקנו שיל"ו ציוה למסור בידו של האברך, על מנת להתקינן בארץ הקודש באחד הבתים! (עפ"י "שיחת הגאולה" – גליון מס' 5).