השוחד יעוור עיני חכמים

יום ראשון י״ג אלול ה׳תשע״ד
רַבִּי תַּנְחוּם מָסַר לְבַעַל הַדִּין אֶת הַקֻּפְסָה וְכֶסֶף לִקְנִיַּת הַטַּבָּק. אוּלָם מִיָּד נָקַף אוֹתוֹ מַצְפּוּנוֹ עַל שֶׁהֵטִיל אֶת הַמְּשִׂימָה עַל בַּעַל הַדִּין, וַהֲרֵי יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם שֹׁחַד לַדַּיָּן, וְהָרַב הִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעֲלֵי הַדִּין. אוּלָם כְּבָר הָיָה מְאֻחָר, כִּי בַּעַל הַדִּין הִזְדָּרֵז וְהִתְרַחֵק מִן הַבַּיִת.

 

לֹא עִנְיָן שֶׁל מַה בְּכָךְ הוּא לִהְיוֹת פּוֹסֵק בַּעַל הוֹרָאָה בְּדִינֵי תּוֹרָה. הַדָּבָר מַצְרִיךְ לַמְדָנוּת הַמַּקְנָה יֶדַע תּוֹרָנִי, מְחַיֵּב יִרְאַת שָׁמַיִם עֲצוּמָה, חֲתִירָה לֶאֱמֶת וּמוֹחַ צָלוּל וּמַבְרִיק. וְהִנֵּה בְּאַחַת הָעֲיָרוֹת הָיָה רַב כָּזֶה שֶׁיָּדַע לִפְסֹק וְלִפְתֹּר בְּעָיוֹת הִלְכָתִיּוֹת אַף מֵהַמְּסֻבָּכוֹת בְּיוֹתֵר, תּוֹךְ שֶׁהוּא מַקְשִׁיב לְבַעֲלֵי הַדִּין וְתוֹךְ שֶׁהוּא מְעַיֵּן בְּעַמְקוּת בְּסִפְרֵי הַפּוֹסְקִים. וּבְרֹב עַנְוְתָנוּתוֹ לֹא נִמְנַע מִלְּהִמָּלֵךְ גַּם עִם דַּיָּנִים אֲחֵרִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ פְּסַק דִּין בָּרוּר לַחֲלוּטִין.  

 

שְׁמוֹ שֶׁל הָרַב נוֹדַע לִתְהִלָּה וְרַבִּים שִׁחֲרוּ לְבֵיתוֹ לָדוּן בְּעִנְיְנֵיהֶם. בִּמְיֻחָד מִפְּנֵי שֶׁעָשָׂה הַכֹּל לְשָׁם שָׁמַיִם, וְאַף שֶׁהָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן נִזְהַר מְאוֹד מִקַּבָּלַת שֹׁחַד שֶׁל מָמוֹן אוֹ שֹׁחַד בְּכָל דֶּרֶךְ אֶפְשָׁרִית.

 

וְהִנֵּה יוֹם אֶחָד הִגִּיעוּ לְרַב בַּעֲלֵי דִּין עִם בְּעָיָה לֹא קַלָּה. הָרַב הֶאֱזִין לָהֶם בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת. וְאַחַר כָּךְ עִיֵּן בַּסְּפָרִים כְּדֵי לָתֵת לָהֶם אֵת פְּסַק הַדִּין, וּבֵינְתַיִם הֵם חִכּוּ לוֹ בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה.

 

שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל הָרַב, רַבִּי תַּנְחוּם, שֵׁרַת אוֹתוֹ נֶאֱמָנָה, הֵבִיא לוֹ לְפִי בַּקָּשָׁתוֹ סֵפֶר אַחֲרֵי סֵפֶר כְּדֵי לְעַיֵּן בּוֹ. וּבֵינְתַיִם עַל שֻׁלְחַן הָרַב נֶעֶרְמָה עֲרֵמָה גְּדוֹלָה שֶׁל סְפָרִים, בָּהֶם עִלְעֵל הָרַב בְּמַאֲמָץ רַב. וּכְדֵי לְהֵרָגַע מֵהַמַּאֲמָץ הָרַב שֶׁל הָעִיּוּן הַמְּמֻשָּׁךְ בַּסְּפָרִים, הָיָה הָרַב מֵרִיחַ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם טַבָּק מִקֻּפְסָה שֶׁעַל שֻׁלְחָנוֹ.

 

גַּם רַבִּי תַּנְחוּם שֶׁלֹּא הָיָה צָעִיר לְיָמִים הִתְעַיֵּף מִלְּטַפֵּס עַל הַסֻּלָּם כְּדֵי לְהָבִיא לְרַב אֶת הַסְּפָרִים. וּבְכָל זֹאת הִמְשִׁיךְ לְשָׁרֵת אֶת הָרַב נֶאֱמָנָה, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁקֻּפְסַת הַטַּבָּק מִתְרוֹקֶנֶת רָצָה לְמַלֵּא אוֹתָהּ מֵחָדָשׁ, כִּי יָדַע עַד כַּמָּה זֶה עוֹזֵר לָרַב בְּרִכּוּז מַחְשְׁבוֹתָיו. וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה טַבָּק בַּבַּיִת הוּא רָצָה לָצֵאת מֵהַבַּיִת וְלִקְנוֹת לְרַב טַבָּק. אֶלָּא שֶׁמֵּרֹב עֲבוֹדָה לֹא שָׂם לֵב שֶׁבִּזְמַן עֲבוֹדָתוֹ הִשְׁתַּנָּה מֶזֶג הָאֲוִיר בַּחוּץ. לְפֶתַע יָרַד שֶׁלֶג וּכְבָר כִּסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְרוּחוֹת סוֹעֲרוֹת הִשְׁתּוֹלְלוּ, וּבְכָל זֹאת הֶחְלִיט לָצֵאת וְלִקְנוֹת טַבָּק. 

 

כַּאֲשֶׁר יָצָא מֵחֲדַר הָרַב לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה רָאָה שֶׁאֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין מְעַיֵּן בְּסֵפֶר, וְאִלּוּ הַשֵּׁנִי יָצָא לָרְחוֹב לִסְעֹד אֶת לִבּוֹ.

 

רַבִּי תַּנְחוּם מִהֵר לִלְבֹּשׁ אֶת מְעִילוֹ וְלָצֵאת לְדַרְכּוֹ, אֶלָּא שֶׁבַּעַל הַדִּין שֶׁיָּשַׁב שֵׁם הֵעִיר לוֹ: קַר מְאוֹד בַּחוּץ, אוּלַי תְּחַכֶּה עַד שֶׁהַסּוּפָה תִּשְׁקֹט.

 

אוּלָם רַבִּי תַּנְחוּם סֵרֵב בְּאוֹמְרוֹ: אֲנִי חַיָּב לִקְנוֹת טַבָּק לָרַב.

 

בַּעַל הַדִּין הִצִּיעַ: אֲנִי אֵלֵךְ בִּמְקוֹמְךָ, צָעִיר אֲנִי מִמְּךָ. וּמִבְּלִי לְהַרְבּוֹת בְּדִבּוּר קָם בַּעַל הַדִּין מִמְּקוֹמוֹ.

 

רַבִּי תַּנְחוּם מָסַר לְבַעַל הַדִּין אֶת הַקֻּפְסָה וְכֶסֶף לִקְנִיַּת הַטַּבָּק. אוּלָם מִיָּד נָקַף אוֹתוֹ מַצְפּוּנוֹ עַל שֶׁהֵטִיל אֶת הַמְּשִׂימָה עַל בַּעַל הַדִּין, וַהֲרֵי יֵשׁ בָּזֶה מִשּׁוּם שֹׁחַד לַדַּיָּן, וְהָרַב הִזְהִיר אוֹתוֹ שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעֲלֵי הַדִּין. אוּלָם כְּבָר הָיָה מְאֻחָר, כִּי בַּעַל הַדִּין הִזְדָּרֵז וְהִתְרַחֵק מִן הַבַּיִת.

 

כַּעֲבֹר זְמַן קָצָר הִגִּיעַ בַּעַל הַדִּין כַּאֲשֶׁר בְּאַמְתַּחְתּוֹ קֻפְסַת הַטַּבָּק. רַבִּי תַּנְחוּם לָקַח אֶת הַקֻּפְסָה מִיָּדוֹ וְהִגִּישׁ אוֹתָהּ לָרַב, כְּדֵי שֶׁיָּרִיחַ מִתּוֹכָהּ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם.

 

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא, בִּמְקוֹם שֶׁהַטַּבָּק יַעֲזֹר לָרַב בְּהֵלֶךְ מַחְשְׁבוֹתָיו. מַחְשְׁבוֹתָיו הִתְחִילוּ לְבַלְבְּלוֹ, וּמִי שֶׁנִּרְאֶה לוֹ צוֹדֵק בִּתְחִלָּה נִרְאֶה עַכְשָׁו חַיָּב וּלְהֶפֶךְ. הוּא כְּבָר עָמַד לִפְסֹק אֶת הַדִּין בִּפְנֵי בַּעֲלֵי הַדִּין. וְשׁוּב נִגַּשׁ לְקֻפְסַת הַטַּבָּק לְהָרִיחַ מִמֶּנָּה. לְפֶתַע חָשׁ מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה בְּקֻפְסַת הַטַּבָּק, וּלְתַדְהֵמָתוֹ מָצָא בָּהּ מַטְבֵּעַ זָהָב מַבְרִיק. הָרַב נִדְהַם. מָה עוֹשֶׂה מַטְבֵּעַ זָהָב בְּקֻפְסַת הַטַּבָּק שֶׁלּוֹ?

 

הוּא קָרָא לְשַׁמָּשׁוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ מִנַּיִן הַטַּבָּק הַזֶּה? רַבִּי תַּנְחוּם פָּחַד לְהָשִׁיב לוֹ.

 

הָרַב שָׁאַל: הַאִם זוֹהִי פְּעֻלָּה שֶׁל אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין.

 

רַבִּי תַּנְחוּם הִסְבִּיר לָרַב שֶׁמִּפְּאַת מֶזֶג הָאֲוִיר הַסּוֹעֵר, הוּא שָׁכַח שֶׁהָרַב צִוָּהּ שֶׁלֹּא לְהֵעָזֵר בְּבַעֲלֵי הַדִּין, וְאָכֵן אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין קָנָה אֶת הַטַּבָּק. אוּלָם הִבְטִיחַ לוֹ שֶׁלֹּא יַחְזֹר עַל מִשְׁגֶּה זֶה בֶּעָתִיד.

 

מִיָּד הֵבִין הָרַב שֶׁהִתְבַּלְבֵּל בִּגְלַל הַשֹּׁחַד. וַהֲרֵי הַתּוֹרָה מַזְהִירָה: הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים.

 

כַּאֲשֶׁר נִכְנַס בַּעַל הַדִּין צִוָּהּ עָלָיו הָרַב לָקַחַת מִיָּד אֶת מַטְבֵּעַ הַזָּהָב וְנָזַף בּוֹ בַּחֲרִיפוּת, וְהוֹסִיף וְאָמַר לוֹ, שֶׁלֹּא יוּכַל לִפְסֹק אֶת דִּינוֹ, וְגֵרֵשׁ אוֹתוֹ מִבֵּית הַדִּין.

 

פרסום תגובה חדשה

test email