פרשת כי תבוא – הכל זה מלמעלה, גם אנחנו פה למטה

הקראת כתבה
יום חמישי י״ז אלול ה׳תשע״ד
לידה, תחיית המתים וירידת גשמים הם עניינים פלאיים, סוג של נס שמפתיע כל פעם מחדש כשאנחנו זוכים לראות זאת, ואין לנו כל יכולת להחליט מתי זה יקרה, אם בכלל.
מאת נעמה טוכפלד
דשא

 

אחת הברכות היפות בתורה (יש אחת שלא?) מופיעה בפרשתנו, פרשת כי תבוא:" יִפְתַּח יְ-ה-וָ-ה לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם, לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ, וּלְבָרֵךְ, אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.." (פרק כ"ח פס' יב).

 

אומר על כך ר' יוחנן, אחד התנאים (מבבל) כי הקב"ה מחזיק בידיו שלושה מפתחות שאותם הוא שומר אצלו ולא מוסר אותם בידי שליח או מלאך שאמון על כך. לנו, בני האדם, היכולת לשלוט בהתרחשותם, בהשתדלותנו אנו יכולים להשפיע, אך על התוצאה איננו אחראים ואין לנו כל שליטה עליה. מהם שלושת המפתחות הללו? כך אומר רבי יוחנן: "ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, ומפתח של חיה (לידת ילדים) ומפתח של תחיית המתים". כלומר, עניין של לידה, תחיית המתים וירידת גשמים הם עניינים פלאיים, סוג של נס שמפתיע כל פעם מחדש כשאנחנו זוכים לראות זאת, ואין לנו כל יכולת להחליט מתי זה יקרה, אם בכלל.

 

חכמי ארץ ישראל הוסיפו עוד "מפתח" לצרור של הקב"ה – מפתח של פרנסה.

 

מדוע ראו חכמי ארץ ישראל להוסיף מפתח של פרנסה בשעה שר' יוחנן לא עשה כן? עונה הגמרא – כיוון שהפרנסה כבר כלולה במפתח הגשמים. ברור לכולי עלמא, שאם אין גשם אין תוצרת, ואם אין תוצרת אין אוכל, ואם אין אוכל – אין פרנסה ויש מחסור. לכן ממילא אין צורך לדבר על עניין של פרנסה בפני עצמו. אבל משום מה, חכמי ארץ ישראל כן ראו צורך לציין זאת כמשהו נפרד וסיבתם עימם. הבה נברר למה:

 

יש הבדל מהותי בין עניין הגשם לבין עניין הפרנסה. שניהם נחוצים לקיום האדם וקשורים זה בזה בקשר נסיבתי. אך בעוד שתנועת הגשם היא מלמעלה למטה, ללא שום מאמץ מצדנו או השפעה כלשהי, וכבר נאמר  שהבריות "תולים עיניהם כלפי מעלה" הרי שבעניין פרנסה יש לנו נגיעה, ויש לנו יגיעה. אנו קמים בבוקר, מחתימים כרטיס (או עולים לטרקטור) עובדים, עמלים ומתייגעים מזיעים ומתאמצים, לפעמים מצליחים לפעמים נכשלים אבל ממשיכים הלאה. לכאורה, נראה לנו, כי התלוש בסוף החודש הוא תוצר ישיר של אותה פעולה. על פניו – זה נכון.

 

אז זהו, שלא. אמנם, העשיה שלנו נותנת תחושה של משהו אקטיבי. יש לה ערך בפני עצמה. האדם חייב לנקוט פעולות מלמטה ולעשות "כלי" לשפע שיורעף עליו מלמעלה. אך חשוב לזכור שכל זה איננו אלא סוג של אשליה שכאילו יש לנו שליטה על הפרנסה. למעשה אין לנו כל שליטה. אנחנו לא יודעים מה ילד יום. מי יקודם, מי יפוטר, אם ח"ו יקרה משהו שימנע ממנו את יכולת ההשתכרות או שנזכה לפתע בג'וב חלומותינו מבלי שפעלנו בכיוון.

 

כמובן שיש חשיבות גדולה לעשייה שלנו, כך רצה הקב"ה שיהיה. שנפעל ונתאמץ ולא נשב בפה פתוח ונצפה שהכל יפול מהשמיים. יש משמעות לפעולה האנושית. אבל אסור להתבלבל, הפעולה האנושית היא רק טריגר. התוצאה והשתלשלותה היא לחלוטין בידיו של הקב"ה. לכן עלינו לזכור את זה, ולהתפלל על כך ולהודות לה' על כך. זה ההבדל בין גרסת ר' יוחנן כי הפרנסה גזורה מן השמיים וכמו גשם אין לנו כל יכולת השפעה עליה, לבין גישת חכמי ישראל שיצרו הפרדה בין פעולה פאסיבית לאקטיבית. כך או כך עלינו לזכור שהכל זה מלמעלה. גם אם לפעמים נדמה לנו הפוך.

 

(מבוסס על דברים מתוך לקוטי שיחות כרך לט, עמ' 37)

 

פרסום תגובה חדשה

test email