מצוות פרו ורבו

הקראת כתבה
יום שישי י״ז אלול ה׳תשע״ד
"פרו ורבו" הוא הציווי הראשון שהצטווה האדם מיד לאחר בריאתו, שנאמר בפרשת בראשית: "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה גו'".
מאת הרב יוסף קרסיק
טורקיז

 

 

פרו ורבו – קיום העולם

א. "פרו ורבו" הוא הציווי הראשון שהצטווה האדם מיד לאחר בריאתו, שנאמר בפרשת בראשית[1]: "ויברך אותם אלוקים ויאמר להם אלוקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה גו'".

היות[2] שציווי זה הוא ראשון, מובן, שהוא חשוב במיוחד. שהרי כל דברי התורה מדויקים בתכלית, ומסודרים בסדר מיוחד, ועצם העובדה שהתורה פתחה במצווה זו, מלמדת שהבאת ילדים הינה פעולה נעלית וראשונה במעלה.

וכן כתבו חכמינו ז"ל, בעלי התוספות[3] שמצוות פרו ורבו היא: "מצווה רבה"( = מצוה גדולה), כלומר שמבין שאר כל המצוות, מצוות "פרו ורבו" הינה מהמצוות החשובות והמיוחדות.

סיבת הדבר – פשוטה: מטרת הבריאה היתה כדי שבני האדם יחיו בעולם ויישבו אותו, ולא כדי שהעולם ישאר שומם ובלתי מיושב, ובלשון הכתוב[4]: "לא תהו בראה, לשבת יצרה".

לכן מיד לאחר הבריאה ציוה הקב"ה את האדם לפרות ולרבות – להוליד בנים ובנות – כדי שעל ידי זה העולם יתקיים ויתפתח ויהיה מלא ומיושב באנשים נשים וטף.

אותו דבר קיים גם לאחר המבול:

הציווי הראשון והמיידי שניתן מיד לאחר המבול הוא: "צא מן התיבה אתה ואשתך גו'"[5], "ויברך אלוקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומילאו את הארץ"[6].

כי, לאחר המבול, כאשר מתו כל אנשי העולם, היה צורך מיוחד לצוות את נח ובניו לפרות ולרבות ולבנות את העולם מחדש.

 

השגב הרוחני שבפרו ורבו

ב. מהציווי "צא מן התיבה… פרו ורבו", אנו למדים גם על החשיבות האלוקית והרוחנית שבפרו ורבו (בנוסף לחשיבות הגשמית, שיהיה עולם מלא על יושביו):

כי, לכאורה לא מובן מדוע יש צורך בציווי לצאת מהתיבה ולפרות, הלא התיבה היתה מקום קטן וצר – כמה עשרות מטרים רבועים, ובתוכה חיו במשך כשנה נח ובניו ונשותיהם, עם מאות בעלי חיים — וכל בר דעת היה מחכה ומצפה לצאת ממקום כזה אל המרחב – אל העולם,

ואם־כן מדוע נאמר "אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה"[7] שמזה אנו למדים שאילולא הציווי יתכן שרצונם היה להשאר בתיבה[8]?

מכאן, שלמרות כל הקשיים היו בתיבה גם דברים נשגבים שבגינם הם רצו להשאר בתיבה – והם:

מרגוע ושלוה גשמית – לא היה להם עול דאגות וטרדות הפרנסה, והיתה בתיבה אוירת קדושה ורוחניות – כמבואר במפרשי המקרא[9], וביתר העמקה בתורת הקבלה והחסידות שבתיבה היתה דרגה רוחנית כה גבוהה עד שמשווים אותה לדרגת ימות המשיח!

גם בעלי החיים נהנו מאוירה מיוחדת:

בתיבה הם קיבלו את מזונם מנח ובניו בלי שהם היו צריכים לטרוח לחפש, לצוד וכדומה, והם היו שרויים ברגיעה ושלווה, ועד שאפילו החיות הרעות והטורפות "לא עשו רעה זו לזו כלל, ולא השחיתו זו לזו"[10], ממש כמו ימות המשיח, שבהם יהיה: "וגר זאב עם כבש גו׳ לא ירעו ולא ישחיתו גו'"[11].

אך למרות כל זאת אמר להם הקב"ה: "צא מן התיבה".

וזאת כיוון שעל־ידי קיום פרו ורבו יגיעו נח ובניו לדרגה רוחנית אלוקית הגבוהה יותר מהדרגה הרוחנית של התיבה!

נמצא שיציאת נח מהתיבה הייתה גם לצורך הקיום הגשמי של העולם – שהעולם יתמלא מחדש ברוח חיים ולא ישאר שומם, וגם לצורך התועלת הרוחנית – שעל ידי זה זוכים לדרגה רוחנית וקירבה אלוקית רמה ונישאה מהדרגה הרוחנית שבתיבה.

 

פרו ורבו – כוח שמעל הטבע

ג. מהי הדרגה הרוחנית הגבוהה והמיוחדת הטמונה במצוות פרו ורבו:

כל הכוחות הנמצאים בעולם מוגבלים הם, ואינם מסוגלים להוות דבר חדש. ביכולתם רק לגלות את הכוחות הקיימים, הצפונים ומוסתרים בטבע, "יש מיש", אבל ליצור דבר חדש שלא היה קודם, "יש מאין", אין זה ביכולתם.

אבל כוח ההולדה מוסיף חיים חדשים בעולם, התהוות יצור חי חדש, שקודם לא היה בעולם – יש מאין[12].

יצירת והווית יצור חדש היא רק בכוחו המיוחד של הקב"ה.

האדם, בכוחותיו עצמו, אינו מסוגל לעשות זאת, כדברי חז"ל[13]: אילו היו מתקבצין כל ברואי עולם, לא היה באפשרותם לברוא גם לא כנף של "יתוש", ולהכניס בו נשמה.

מבואר בתורת החסידות[14] שהכוח לברוא דבר חדש הוא כוח ה"בלי גבול ואין סוף", הוא הכוח שמעל הטבע, שאינו מוגבל בשום הגבלות, והוא מסוגל להוות יש מאין, לברוא יצור שלא היה קיים עד עתה. ובסגנון תורת החסידות (שם): "כוח עליון, כוח אין סוף ברוך הוא, שלמעלה מעלה מהטבע".

על פי זה מובן, שהמעלה הרוחנית לה זכה נח לאחר היציאה מהתיבה על ידי קיום מצוות פרו ורבו, היתה נעלית מכל הדרגות הרוחניות שהיו בתיבה, כיון שזו הייתה דביקות רוחנית נשגבה, קירבה לדרגת ה"אין סוף" של הבורא.

 

גם הרופאים אינם מבינים את רזי ההריון

ד. על פי הדברים האמורים בכוח ההולדה – שהוא על טבעי ואין סוף – יובן דבר פלא בענין ההריון:

"בכללות עניין ההריון והלידה, יש דברים נפלאים שלמעלה מדרך הטבע, שגם הרופאים המומחים נלאו להבין זאת. אנו רואים שיש כמה בני אדם – אנשים ונשים, שהם בריאים ושלמים בתכלית הבריאות, ואין בהם חיסרון כלל בנוגע לכוח ההולדה, ומכל מקום אינם מולידים".

וטעם הדבר: כי חכמי הרפואה יכולים אך ורק להבין את הכוחות הקשורים בטבע, אבל כוח האין סוף שמעל הטבע אינו נתון להבנת ולהשגת חכמת הטבע.

 

שלושה שותפים באדם

ה. אמרו חז"ל בתלמוד[15]: "שלושה שותפין הן באדם: הקב"ה, אביו ואמו", בהולדת הוולד יש חלק ו"שותפות" לא רק להורים אלא גם להקב"ה.

וצריך להבין מהו החידוש בדבר: הרי כל מה שהאדם עושה בעולם הוא בשותפות עם הקב"ה, בכוחו של הקב"ה, ומדוע בלידת ילדים נדרשת הודעה מיוחדת שהקב"ה שותף עם אביו ואמו?

אלא, השותפות של האיש ואשה עם הקב"ה בלידה היא שותפות מיוחדת, שותפות עם הכוח שמעל טבע העולם, כוח האין סוף. ואילו בשאר הדברים הרי השותפות והכוח שמקבלים האנשים מהקב"ה היא מדרגה נמוכה, דרגה השייכת לטבע.

זהו אפוא, החידוש המיוחד בדברי הגמרא, בפרו ורבו ההורים זוכים להיות שותפים עם כוח האין סוף – הדרגה שמעל הטבע.

 

רוממות מעל הטבע בכוח הנשמה: נישואי איש ואשה

ו. יש להבין, מהי הסגולה המיוחדת שבזיווג איש ואשה, שעל ידה זוכים להמשכה אלוקית של כוח עליון שמעל הטבע להוליד בנים ובנות?

והביאור – כל יהודי ויהודי הוא "חלק" מהקב"ה, בגלל הנשמה האלוקית שבו שהיא ׳׳חלק אלוקה ממעל"[16], ובזכות הנשמה האלוקית שבו הוא זוכה לקבל את כוחו המיוחד, כוח האין סוף להוליד בנים ובנות.

אולם לפני החתונה הרי הנשמה אינה מושלמת, כאמור בזוהר ומובא בפרק "מבוא לחיי נישואין"[17] שאדם רווק הרי הוא בבחינת "מחצית", "פלג גופא", ולכן רק לאחר הנישואין כאשר הנשמה מתאחדת על שני חצאיה ונעשית מושלמת, הרי בני הזוג זוכים להיות "שותפים" עם הקב"ה, לקבל את כוח האין סוף, להוליד יצור חדש לעולם[18].

 

הולדה בגויים

ז. אולם לפי זה מתעוררת שאלה הפוכה:

אם כוח ההולדה קיים בזכות הנשמה, כיצד גויים ובעלי חיים שאין להם נשמה אלוקית יכולים להוליד?

יש לומר שהקב"ה נתן להם את כוח ההולדה רק בשביל היהודים:

רצונו של הקב"ה שיהודי יקיים את המצוות בבחירתו וברצונו החופשי ולא על־ידי דחיפה והתעוררות מלמעלה – ולכן הקב"ה ברא את העולם כך שבחיצוניות היהודי יהיה דומה לגוי, ולא תהיה ניכרת וגלויה המעלה המיוחדת שבו[19].

אילו רק היהודי היה יכול להוליד ילדים, היה ניכר בעליל שליהודי יש קירבה מיוחדת לבורא, ובמצב כזה הבחירה של היהודי – האם לדבוק בקיום המצוות או להיפך חס־וחלילה – לא היתה אמיתית, שכן היהודי היה חש בשוני ובמיוחדות שלו משאר אומות העולם ובקירבה שלו להקב"ה, ובמצב כזה איך יתכן שיעלה על דעת היהודי לעבור נגד רצון הקב"ה?! ואם־כן אין במעשיו בחירה חופשית.

לכן נתן הקב"ה את כוח ההולדה גם לגויים ולבעלי חיים להראות שכאילו כוח זה הינו טבעי לחלוטין, ואז היהודי לא ירגיש את קירבתו להקב"ה, ובמצב כזה יש ליהודי בחירה אמיתית אם לבחור בטוב ובקדושה, או – חס־וחלילה – בהפכו.

אולם האמת היא שכוח ההולדה הינו על טבעי, והוא ניתן ליהודי אך ורק בגלל קירבתו להקב"ה, ולגויים מצד עצם טבעם אין כוח הולדה[20].

[ראה בלקוטי שיחות[21] שיש דעה שבימות המשיח לא יהיה לאומות העולם כוח ההולדה, והוא יהיה רק אצל עם ישראל. ולפי הביאור האמור בכוח ההולדה יובן הדבר:

בימות המשיח יתגלה הקב"ה בעולם, והעולם יראה בגלוי את קירבת עם ישראל להקב"ה, את הנשמה האלוקית שיש בכל יהודי. אם כן שוב לא יהיה צורך שלגויים יהיה כוח ההולדה כדי ל"העלים" את ייחודם של עם ישראל, משום שיהיה גלוי לעין מעלת עם ישראל][22].

 

 

הערות

 


[1] בראשית פרק א, פסוק כח. לדעת רש"י (נח ט, ז) פסוק זה אינו נאמר לציווי אלא רק לברכה, אולם לדעות אחרות הפסוק הוא ציווי. ראה לדוגמא בסמ"ג (תחילת מצוות עשה מט): "בארבעה מקומות הזהירה תורה". ועיין גם ברמב"ן וברא"ם על הפסוק (ט, ז). ועוד.

[2] לקוטי שיחות חלק כ, עמוד 428. ועוד.

[3] מסכת שבת דף ד, עמוד א. תוספות דיבור המתחיל "וכי". מסכת גיטין דף מא, עמוד ב. תוספות דיבור המתחיל "לא לתהו".

[4] ישעיה פרק מה, פסוק יח.

[5] נח פרק ח, פסוק טז.

[6] נח פרק ט, פסוק א. בהבא לקמן עיין בלקוטי שיחות חלק כה עמוד 28.

[7] לשון רש"י, בפרשת נח פרק ח, פסוק יז.

[8] כן משמע מפשטות העניין שהיה צריך להיות ציווי מיוחד מהקב"ה לצאת מהתיבה כי אילולי הציווי נח היה נשאר בתיבה. אבל יש המפרשים אחרת, עיין בלקוטי שיחות המובא בהערה 6.

[9] ראה רד"ק פרשתנו ועוד. ספר המאמרים "אתהלך לאזניא" עמוד נז.

[10] ספר המאמרים תרלז, מאמר "וככה", פרק צה.

[11] ישעיה פרק יא, פסוק ו.

[12] ניתן לחשוב שלידה אינה פעולה של יש מאין ממש, כי ההריון הוא מזרע האב וזה דומה ליש מיש, אולם האמת היא שהריון הוא ממש יש מאין כי ההריון אינו מהאב, והאב רק מעורר את כוח ההולדה שבאם, לכן הריון הוא בעצם יש מאין. כפי שזה בצמחים – שהצמיחה היא יש מאין למרות שזורעים באדמה זרע, כי הצמיחה נעשית מהאדמה ולא מהזרע, והזרע רק מעורר את כוח הצמיחה (של יש מאין) שבאדמה. הוכחה לדבר היא, שרק לאחר שהזרע שבאדמה נרקב, הצמח מתחיל לצמוח ולהתפתח, אם כן ברור שזה לא נעשה מהזרע (שהרי הוא רקוב) אלא מהאדמה.

זאת ועוד – העובדה שמזרע אחד יכולים לצמוח מאות צמחים, מראה על כוח על טבעי יש מאין וביטול טבעי וגדרי העולם. עיין בספר המאמרים תרנ"ז, עמוד קעו ואילך. ועוד.

[13] ראה תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין תחילת פרק ז. בראשית רבה פרק לט, יד.

[14] ראה ספר המאמרים תיש"א (מכ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ) עמוד 208.

[15] מסכת קידושין דף ל, עמוד א.

[16] תניא פרק ב.

[17] עיין זהר חלק ג, דף ז, עמוד ב.

[18] לקוטי שיחות חלק ב, עמוד 613. שתכלית הנישואין היא בשביל לקיים מצוות פרו ורבו.

[19] שכן רק במצב כזה מתקיים המושג שכר ועונש באמת, שהאדם בעצמו, בבחירתו, החליט לבצע מעשה מסויים, ולכן מגיע לו עבור אותו מעשה שכר או עונש, כי ההחלטה היתה כולה שלו, והוא לא נדחף לבצע אותה על ידי גורם אחר.

[20] ראה בספר המאמרים "תרנ"ז" עמוד 5. ועוד.

[21] חלק כג, עמוד 176.

[22] אולם ראה בלקוטי שיחות (המובא בהערה הקודמת) שסברה זו אינה האמת, ומסקנת הדברים שבימות המשיח גם לגויים יהיה כוח הולדה. עיין שם ביאור טעם הדבר.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email