מיום החתונה עד לימי שבע הברכות

הקראת כתבה
יום ראשון י״ט אלול ה׳תשע״ד
החתונה היא המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין שנעשה על ידי חופה וקידושין, ולזה נלוים מנהגים רבים בחלקם בהשתתפות המשפחה והחברים הנותנים תמיכה ברכה ועידוד לזוג הבא בברית הנישואין.
מאת הרב יוסף קרסיק
מהגוני

 

 

יום החתונה

 

החתונה הינה, פעולה חשובה ומרכזית בחיי האדם, רעל כן יש להתכונן לקראתה בהכנות רוחניות מתאימות, ובמיוחד בבוא היום הגדול – יום החתונה עצמו. בין ההכנות המיוחדות:

 

א. החתן והכלה צמים ביום החתונה[1].

 

ב. הצום מסתיים לאחר החופה, ואם החופה נערכת באמצע היום – ניתן לאכול מיד אחריה, ואין צורך להמתין עד הלילה[2].

 

ג. אין צמים כאשר יום החתונה חל בימים אלו: ראש־חודש, חנוכה,

 

פורים, שושן פורים, אסרו־חג של שלוש רגלים, ט"ו באב וט"ו בשבט[3].

 

אולם גם בימים אלו על החתן והכלה למעט מאכילת מותרות, ומשתיית משקה המשכר[4].

 

ד. כשיום הנישואין חל בראש־חודש, שכאמור אין מתענים בו – מתענים ביום שלפני החתונה, כלומר בערב ראש־חודש[5].

 

ה. על החתן והכלה לנצל כל רגע פנוי במשך היום, לאמירת מזמורי תהילים. ואם אפשר – הכלה תאמר את כל ספר התהילים[6].

 

ו. על החתן והכלה לתת צדקה ביום החתונה (רצוי שזה יהיה מכספם הפרטי)[7].

 

ז. החתן טובל במקוה ביום החתונה[8].

 

ח. לאחר חצות היום ילמד החתן פרק כה מספר התניא. הלימוד צריך להיות בעיון ובכוונה עצומה.

 

ט. לאחר לימוד התניא – יתפלל תפילת מנחה, בכוונה עצומה. ויאמר בתפילת שמונה עשרה את תפילת "על חטא"(כביום כיפורים). וכל המרבה בבכי – הרי זה משובח.

 

ההורים

 

י. ההורים צריכים לעשות הכנות רוחניות ביום חתונת ילדיהם. יש הורים הנוהגים להתענות ביום חתונת ילדיהם, וכץ נהג גם כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נשמתו־עדן[9].

 

יא. רצוי שההורים יאמרו תהילים לזכות החתן והכלה[10].

 

יב. כדאי שההורים ושאר קרובי המשפחה והידידים, יתנו צדקה לזכות החתן והכלה[11].

 

תנאים וכתובה

 

א. ביום החתונה, לפני שקיעת החמה, חותמים על הכתובה, וכץ כותבים וחותמים על שטר התנאים, ועושים קבלת קניין. ובזמן החופה החתן נותן לכלה את הכתובה.

 

ב. מנהג ישראל שלאחר חתימת וקריאת התנאים וקבלת הקניין – אם החתן ואם הכלה שוברות צלחת חרם.

 

קבלת פנים

 

א. לפני החופה, עורכים "קבלת פנים" לחתן. משתדלים לקיימה במוסד רוחני־חינוכי[12].

 

ב. על שולחן הקבלת פנים מניחים כיבוד, מזונות כו'. כ"ק אדמו"ר הריי"ץ אמר שאין טועמים מהכיבוד.

 

ג. בקבלת פנים של נישואי כ"ק אדמו"ר הונחו על השולחן נרות דולקים וחלה, ולא טעמו מהכיבוד[13].

 

ד. מנגנים ניגונים חסידיים, והחתן אומר דבר תורה, ומנהגינו לחזור "מאמר־חסידות" דיבור־המתחיל "לכה דודי גו,", שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ בשנת תרפ"ט. אין להפסיק את החתן באמצע אמירת המאמר (אם החתן אינו יכול לומר – מישהו מהמחותנים יאמר במקומו)[14].

 

כיסוי הכלה בצעיף

 

א. לפני החופה הולכים החתן והשושבינים אל הכלה – והחתן פורס צעיף עבה על ראש הכלה, כך שלא יוכלו לראות את פני הכלה[15].

 

ב. בשעת הכיסוי מנגנים ומזמרים, ולמנהגינו מנגנים ניגון "ארבע־בבות" של רבינו הזקן[16].

 

ג. יש נוהגים לזרוק זרעונים על החתן והכלה, לסימן טוב79.

 

חופה

 

א. חופת כ"ק ארמו"ר היתה בלילה לאחר צאת הכוכבים[17].

 

ב. הבגדים שהחתן והכלה לובשים בחופה יהיו חדשים[18].

 

ג. על החתן ללבוש בחופה "קיטל" (בגד לבן) חדש, ומעל הקיטל יש ללבוש מעיל[19].

 

ד. בזמן החופה לא יהיה על החתן (בכיסו או בידיו) שום דבר של כסף,

 

או זהב, או אבנים טובות וכדומה. וכן לפני ההליכה לחופה יתיר החתן את כל הקשרים שבבגדיו, גם את הקשר של שרוכי הנעלים והעניבה (בנוגע לכלה – עיין בהערה).

 

ה. מלווים את החתן והכלה לחופה, עם נרות דולקים בידם, ה"שושבינים" – שתי זוגות נשואים. ונוהגים שהשושבינים של החתן הם שני האבות, והשושבינות של הכלה הן שתי האמהות.

 

ו. אם אחת האמהות בהריון או אם האב או האם נשואים בנישואיים

 

שניים – כדאי שנוסף להם ילכו לשושבינים עוד זוג נשוי.

 

ז. את החופה עושים תחת כיפת השמים, גם בחורף שיש קור וכדומה – עורכים את החופה תחת כיפת השמים ולא בתוך אולם. ולהעיר: אולם שיש בתיקרתו פתח מיוחד עבור חופה — ניתן לקיים שם את החופה לכתחילה, וללא כל חשש[20].

 

ח. תחת החופה — הכלה וכל השושבינים, האנשים והנשים, מקיפים את החתן שבע סיבובים.

 

ט. מכיסוי הכלה ועד לאחר שבע ההקפות מנגנים ניגון "ארבע בבות".

 

י. יש הנוהגים שהכהנים וההורים יברכו את החתן והכלה. ואחר־כך שרים "מי יאדיר כו', הוא יברך כו'".

 

יא. הכלה עומדת לימין החתן. והמברך ה"שבע ברכות" מצדד עצמו ופניו לכיוון מזרח[21].

 

יב. תחת החופה על החתן והכלה לחשוב מחשבות טהורות וקדושות של יראת שמים, ולהתפלל להקב"ה שיזכו לגדל דור ישרים מבורך[22].

 

קידושין

 

א. צד הכלה קובעים מי יהיה ה"מסדר קידושין"[23].

 

ב. המסדר קידושין מברך על היין ומברך את ברכת האירוסין ובסיומה נותנים לחתן ולכלה לטעום מעט מהיין.

 

ג. מנהגינו ששום אדם נוסף (ואפילו המברך) אינו טועם מהיין. רק החתן

 

והכלה טועמים מהיין[24].

 

ד. לאחר הברכה החתן מקדש את אשתו בטבעת, והקידושין נעשים בטבעת זהב עגולה (לגמרי, גם מפנים וגם מבחוץ)[25]. הטבעת צריכה להיות חלקה לגמרי, מבפנים ומבחוץ, ללא שום חריטות (וגם לא חריטה המסמנת את איכות הזהב שבטבעת).

 

ה. החתן מתחיל לענוד את הטבעת על אצבע הכלה במילים "הרי את מקודשת לי כו'", וממשיך לאחוז את הטבעת ולעונדה, וכשמגיע למילה האחרונה "וישראל" – עונדה היטב ומסיר ידו מהטבעת[26].

 

ו. את הטבעת עונדים על יד ימין של הכלה, באצבע הסמוכה לאגודל[27].

 

ז. קוראים את הכתובה. מברכים בשנית על היין ואת כל ה"שבע ברכות"[28]. והחתן והכלה טועמים מהיין.

 

ח. נותנים למישהו לשתות את שיירי היין שבכוס, ומניחים את הכוס על הקרקע, והחתן שובר את הכום ברגלו הימנית.

 

ט. לאחר שבירת הכוס – לפני שהחתן והכלה עוזבים את החופה – החתן דורך קלות על רגלה הימנית של הכלה (בחופת נידה – הדבר אסור)[29].

 

חדר ייחוד

 

א. לאחר החופה מוליכים את החתן והכלה יחד אל חדר הייחוד – חדר מיוחד במקום סגור[30].

 

ב. על סף דלת החדר מניחים "כף כסף", ובכניסתם לחדר החתן והכלה עוברים מעל הכף.

 

ג. ראשון נכנס לחדר הייחוד החתן, ואחריו נכנסת הכלה.

 

ד. בחתונת כ"ק אדמו"ר נכנסו לחדר גם המחותנים, ואחר כך נשמטו ויצאו אחד אחד[31].

 

ה. אבי הכלה, כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, מזג כוס תה לחתן ולכלה, ולאחר מכן עזב את החדר.

 

ו. לאחר יציאת כל המחותנים, החתן והכלה נשארים לבד בחדר, סוגרים

 

עליהם את הדלת, והם שוהים בו לכל־הפחות כמה דקות, ובמשך זמן זה – העדים ממתינים ליד החדר[32].

 

ז. בהיותם בחדר הייחוד החתן והכלה אוכלים ושותים ביחד.

 

הסעודה

 

א. רצוי לערוך את סעודת החתונה בצורה צנועה ופשוטה בגשמיות, ולא לבזבז את ממונם של ישראל, ובמיוחד לא על דברי מותרות[33].

 

ב. בחתונה יש להניח על שולחן החתן ועל שולחן הכלה "קופת

 

ג. בחתונת כ"ק אדמו"ר סובב האב, אבי הכלה – כ"ק אדמו"ר הריי"ץ

 

בין שולחנות המסובים – וחילק לכולם יי"ש ואמרו לחיים[34].

 

ד. מצווה גדולה לשמח את החתן והכלה בשירה ובזמרה בריקודים ובמחולות[35].

 

ימי ה"שבע ברכות"

 

א. הנושא אשה צריך לשמוח עמה שבעה ימים, והם הנקראים "שבעת ימי המשתה"[36].

 

ב. בימים אלו החתן והכלה נקראים מלך ומלכה, לכן נהוג שהם אינם הולכים ברחוב לבד, אלא עם מלווה, כראוי למלך ומלכה.

 

ג. על החתן והכלה ללבוש בימים אלו בגדים נאים ומגוהצים[37].

 

ד. רבים נוהגים לערוך סעודות בשעת ימי המשתה ולהזמין אורחים, בני המשפחה וידידים, ולכל הפחות עשרה מישראל – מניין. יש שכתבו שמן הראוי לערוך סעודה בכל יום ויום[38].

 

ה. לאחר הסעודות מברכים את ה"שבע ברכות", וכדי שיוכלו לברך את כל השבע ברכות צריך שיהיו "פנים חדשות" (לכל הפחות איש אחד שלא השתתף בחתונה או בשבע ברכות). בשבת אין צריך פנים חדשות.

 

ו. כדאי לערוך באחד מימי השבע ברכות – "סעודת עניים"[39].

 

ז. בימי השבע ברכות אם הדעת לא פנויה ומיושבת להגות ולהתעמק בדברי תורה, יש לקרוא בספרים שתוכנם יראת שמים, כמר סיפורי צדיקים ועוד[40].

 

ח. החתן והכלה צריכים להשתדל לתת צדקה כל יום מימי השבע ברכות[41].

 

ט. כ"ק אדמו"ר הורה למישהו שמכספי מתנות החתונה יפריש צדקה בסכום גדול יותר מעשרה אחוז[42].

 

 

מקורות וההערות

 


[1]ראה לקוטי שיחות חלק ל, עמוד 164.

[2]ספר המנהגים עמוד 75.

[3]ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד ר. ב"פורים קטן" הורה כ"ק אדמו"ר שמתענים – תורת מנחם חלק ב, עמוד 252.

[4]דרך חיים סימן רכג, סעיף ב. "הנישואין כהלכתן", חלק א, עמוד רג. בספר "חזון ישעיהו"(גולד, ברוקלין תשמ"ח) עמוד רלב, כתב שכאשר החתונה היא ביום שלא צמים – ראוי לצום ביום שלפניו(ומייסד דבריו על המובא בשד"ח מע' חו"כ ס"ד שלעולם אין מתענים ביום החתונה אלא ביום שלפניו).

[5]לקוטי שיחות חלק כד עמוד 464.

[6]שמחת עולם עמוד 67. ספר המנהגים עמוד 75.

[7]לקוטי שיחות חלק כ, עמוד 69. התוועדויות תשמ"ה חלק ג, עמוד 1520. ועוד.

[8]לקוטי לוי יצחק אגרות, עמוד רו.

[9]שיחת כ' אב תשי"ד. אולם כאשר החתונה נערכת בלילה, יכולים ההורים לאכול לאחר צאת הכוכבים. קנין תורה ח"ב, סקל"ז. ולהיפך – כשהחתונה נערכת ביום – השלים אדמו"ר הריי"ץ את התענית עד הלילה. תורת מנחם ב, עמוד 252.

[10]התוועדויות תשמ"ז חלק א, עמוד 419.

[11]התוועדויות תשמ"ח חלק א, עמוד 80. וברוב היחידויות לחתנים ולכלות.

[12]שמחת עולם עמוד 75.

[13]ימי מלך, עמוד 307.

[14]ספר המנהגים חב"ד עמוד 75.

[15]מקורות נסמנו בספר נטעי גבריאל עמוד סב ואילך.

[16]ספר המנהגים עמוד 76. ובנוגע לכלה – במנהגי חב"ד נאמר רק בנוגע לחתן ולא מצאתי התייחסות בנידון בקשר לכלה. אולם יש שכתבו שנוהגים זאת גם בנוגע לכלה – שולחן העזר, חלק ב, דף לא, קלו ועוד.

[17]ימי מלך חלק א, עמוד 303.

[18]מסורת שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ביחידות להרב אי"ג.

[19]אגרות קודש חלק ה, עמוד פז.

[20]אגרות קודש חלק יט, עמוד תיג. חלק יב עמוד קיז. תורת מנחם חלק ב, עמוד 246.

[21]באר היטב, אבן העזר, סימן סא, סעיף ז. וראה "בנין עדי עד"(ברוקלין, תנש"א, ליפש), שכן נהג כ"ק אדמו"ר.

[22]לקוטי לוי יצחק אגרות, עמוד רו.

[23]שמחת עולם עמוד 48.

[24]ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד רסט ואילך. היכל מנחם חלק ג, עמוד קעו.

[25]שיחת פורים קטן תשי"א (תורת מנחם, חלק ב, עמוד 252).

[26]שיחות קודש תשי"ד עמוד קיז.

[27]ראה הנישואין כהלכתן חלק א, עמוד ריח.

[28]ויש להדגיש: בנוסח הסידור של רבנו הזקן בברכת "שמח תשמח", הניקוד הנכון הוא "שמח"(המ"ם בפת"ח ולא בצירי).

[29]מסורת שאמר כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ביחידות להרב חמא"ח ז"ל.

[30]נישואין כהלכתן חלק א, עמוד שפ ואילך.

[31]שיחת ש"פ וישלח, תשי"ד.

[32]אגרות קודש חלק י, עמוד קלא. חלק יט, עמוד שצד. חלק חי, עמוד רז.

[33]התוועדויות תשמ"ט חלק א, עמוד 286.

[34]ימי מלך חלק א, עמוד 274.

[35]ראה הנישואין כהלכתן חלק ב, עמוד שצז ואילך.

[36]שולחן ערוך אבן העזר סימן סד, סעיף א.

[37]ראה הנישואין כהלכתן חלק ב, עמוד תע.

[38]ראה הנישואין כהלכתן חלק ב, עמוד תע, ועמוד תקצז־ח.

[39]ספר השיחות תנש"א חלק ב, עמוד 808. ועוד.

[40]שמחת עולם עמוד 87.

[41]יחידות כללית מוצאי כף כסלו תשמ"ט.

[42]"בנין עדי עד" עמוד 58.

 

פרסום תגובה חדשה

test email