[1]שוע"ר סימן שכח סע' א.

[2]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' מג, שכתב שכשמתכוון לרפואה אסור אע"פ שהוא בריא גמור ואין לו שום מיחוש. ומשמע, שלוקח דבר לחזק בריאותו אע"פ שהוא בריא גמור, כגון ויטמינים – אסור.והנה בפסקי תשובות סימן שכח סק"ל מביא, שיש שכתבו להתיר כי לדעתם רק לאדם חלוש אסור לקחת דבר לחזק בריאותו, אבל לשון שוע"ר שאסור גם אם הוא בריא גמור, משמע לאסור גם אם הוא חזק ובריא לגמרי. אבל אם הויטמינים הם תחליף למזון, כגון שלוקח נוזל או כמוסות ויטמינים כדי לשבוע ולהימנע מהצורך לאכול [ולצרוך קלוריות], אז מותר כמ"שבשמירת שבת כהלכתה פרק לב הל' א.ובמש"כ רבינו שמותר לו לאכול מאכל בריאים אע"פ שהוא מתכוון לרפואה, עיין במשנה ברורה סקקי"ט, שמביא שיש שאסרו זאת. ושם בביאור הלכה ד"ה אבל נוטה כדעת שוע"ר.ומדברי רבינו, שכתב שמותר לקחת שרפים להנעים הקול, משמע שאסור לקחת כדי לחזק מיתרי הקול או לרפא צרידות וזה נחשב לרפואת חולי, שהרי הביא דוגמא של להנעים הקול ולא ריפוי של מיתרי הקול.וכמ"ש בשש"כ פרק לד הערה יח [ומדברי רבינו משמע שרפואות טבעוניות ג"כ אסורים, כי ניכר שהם לרפואה].

[3]כ"כ בשש"כ פרק לד הל' יט. והנה תרופות למניעת הריון יש מקום לומר שאינו בכלל רפואה, אבל תרופות להביא הריון הרי זה, לכאורה, בכלל רפואה לחזק מזגו, שכנ"ל הוא בכלל האיסור.אלא שיש לדון להיתר מצד הצער ממניעת ההריון, שה"ז צער כדוגמת נפל למשכב, או מצד המצווה שבהבאת ילדים.ולפי זה יש שדנו האם מותר לאיש לקחת רפואות לכוח גברא, ובפסקי תשובות סימן רפ מתיר בליל טבילה מצד מצוות עונה, ואף שלא בליל טבילה מביא צד להקל כיוון שעי"ז יקיים מצוות עונה, אלא, שלכאורה, היה עדיף שיקבע עונתה בלילה אחר או שיערבב את התרופה בתוך מאכל או משקה.ולהעיר, שיש תרופות שמועילות להרבה שעות אחר נטילתן וא"כ תרופות אלו יש לקחתן [לכתחילה] לפני שבת.ולגופו של ההיתר, שבגלל מצווה מותר לקחת רפואה, יש קצת סימוכין לזה מלשון שוע"ר סימן רפ סע' ב, שמביא מתקנת עזרא לאכול שום או שאר דברים המרבים זרע כו', משמע שזו תקנה ומצווה וממילא מסתבר שאינו בכלל הגזירה שאסרו לקחת רפואות מפני שחיקת סממנים.ואפשר שיש קצת משמעות מהלשון של שוע"ר לאכול שום או שאר דברים המרבים זרע, שמשמע שגם דבר שנאכל רק בשביל להרבות זרע מותר לאוכלו בשבת ואין זה בכלל גזירת הרפואה בשבת [מפני שאין זה חולי או] משום המצווה התירו.ולטעם זה, אפשר שמלכתחילה אין זה בכלל הגזירה של רפואה וע"כ כתב רבינו בלשון "בערב שבת" או "בליל שבת" לרמז שגם לכתחילה יכול לקחתו בליל שבת גם אם יכול לקחתו בערב שבת כיוון שאינו בכלל גזירת רפואה מפני שעיקרו מפני תקנת עזרא.וכן להוסיף מש"כ בשוע"ר סימן שלח סע' א בסופו, שאם מתירים לצורך חולה שישן [להשמיע קול בשבת] כל שכן לצורך מצווה, וא"כ אם התירו לקחת רפואות לחולה שנפל למשכב כ"ש לצורך מצוות עונה [אלא, שמ"מ, יש לדון שאולי בסימן שלח התירו גם לצורך חולה קצת וע"כ יש כ"ש לצורך מצווה, אבל גבי נטילת רפואות שהותר רק בנפל למשכב כמ"ש בסע' יט אפשר שבזה מתירים יותר מלצורך מצווה. אבל, לכאורה, בסימן שלח ג"כ מדובר בחולה שנפל למשכב כמשמעות שוע"ר סימן שכח סע' יט, שזה נקרא חולה, משא"כ מצטער נקרא מקצת חולי או צער גדול אבל אינו מכונה חולה, עיי"ש].

[4]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' יט. ושם מביא, שיש אוסרים לו לקחת רפואה אבל בסוף פוסק ולעניין הלכה בדברי סופרים הלך אחר המיקל [וע"פ השמועה כך גם נהגו בבית הרבי].וההיתר בחום 38 מעלות צלזיוס מובא בקצות השולחן סימן קלח סקל"ז. ולפעמים גם בפחות מכך אם מרגיש חולשה גדולה מותר לקחת רפואות כמ"ש בפסקי תשובות סימן שכח סק"ו.

[5]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' כב וסע' ו. וגם מובא שמותר להאכילו מוקצה אפילו בידיים אם אי אפשר בעניין אחר.ובקצות השולחן סימן קלד סקי"ז מתיר עבור קטן שיש לו עדיין מאכלים מיוחדים.וכן לעניין פחד אפילו בבן שבע או שמונה, אם מפחדים מהחושך – מותר לומר לנוכרי להדליק אור בשביל שלא יפחדו, וכמובא עיקר ההלכה בשוע"ר סימן רעו סע' ו.ומשמעות שוע"ר, שגם אם יש גוי לפנינו אבל התינוק אינו מוכן לאכול ממנו אלא מאימו או ישראל אחר, מותר לישראל להאכילו מוקצה, וכמ"ש במשנה ברורה סימן שכח סקנ"ח.ומשמעות לשון שוע"ר בסימן רעו סע' ו, שכתב גבי קטנים שדינם כחולה שיש בו סכנה לכל דבר. עכ"ל. משמע גם לעניין רפואות אע"פ שלא נפל למשכב [כי אינו יכול לסבול כל צער] וכדעת רוב האחרונים כמובא בפסקי תשובות סימן שכח סקט"ז.

[6]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' יט. ובקצות השולחן סימן קלח סע' יח מבואר, שאם האבר לא יחזור לתיפקוד מלא, כגון שישאר לתמיד צולע, ה"ז ג"כ סכנת אבר.

[7]שוע"ר סימן שכח סע' יט. וגבי קטן מבואר בשוע"ר סע' כ שם וכ"ש גבי יניקה שיש שחשבו זאת לסכנה, כמ"ש בשש"כפרק לו הל' כב, אך אם אפשר יש לה להכין עבורו חלב מלפני שבת.ובשוע"ר סע' כא מובא, שכשיש היתר לנוכרי לעשות עבור החולה, מותר לחולה לסייע אם גם בלי הסיוע היה הנוכרי יכול לעשות [אם הישראל לא היה מעכב על ידו].ובסע' יט מובא, שהתירו בישולי נוכרי עבור חולה בשבת [אך לא למוצאי שבת כמ"ש בשוע"ר סימן שיח סע' ה], כיוון שא"א שיהודי יבשל עבורו והרי אין המאכל אסור מצד עצמו אלא רק מצד מעשה בישול של נוכרי.

[8]ע"פ שש"כ פרק לג הל' א. אבל מובן שאין מתירין לקחת רפואות אם יש רק חשש [רחוק] שיגיע למשכב ואין זה דומה לחשש סכנה שמחללין על זה שבת ואפילו הוא מיעוט, כמ"ש בשוע"ר סימן שכט סע' ב.

[9]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' כ.

[10]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' כ.

[11]ע"פ שש"כ פרק לד הל' ח, פסקי תשובות סימן שכח סע' כח.

[12]ע"פ שש"כ פרק לד הל' ז-ח, יא ופרק לב הל' יא. פסקי תשובות סימן שכח סע' לא.

[13]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' טז.

[14]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' יט, שמותר מלאכה דאורייתא בשינוי בנפל למשכב והזקוק לאינהלציה וודאי מוגדר כנפל למשכב [ולעיתים יש גם חשש סכנה].ולכבותו בשינוי מותר כדי שלא יתקלקל ויהיה זמין לשימוש נוסף, וגם מפני שבהפסד מרובה מותר לעשות שבות דשבות, והרי כיבוי הוא דרבנן [חוץ מכיבוי גחלת] וע"י שינוי ה"ז שבות דשבות שמותר בהפסד מרובה כמ"ש בשוע"ר סימן שז סע' יב.

[15]ע"פ שוע"ר סימן שכח סע' כח. ובפשטות מדובר שם כשאינו מורח שכבה של שומן וע"כ אין בזה איסור ממרח ורק אסור מצד מוליד המתבאר שם, אבל אם מורח שכבה אחידה בעובי אחיד יש גם איסור ממרח כמו שכתב רבינו שם בסע' ל. אבל בדבר נוזלי מותר כי אין בזה ממרח ולא מוליד וגם אינו רפואה כי הוא רק דוחה יתושים וכד'.