פתגמים וסיפורים קצרים לראש השנה

הקראת כתבה
יום ראשון ה׳ תשרי ה׳תשע״ה
הרבי הרש"ב היה מזהיר שבראש השנה, ביחוד, יבקשו ויעוררו רחמי שמים, מתוך בכייה והתעוררות פנימית, לתיקון המידות ולהנהגה במידות חסידיות.
מאת מנחם זיגלבוים
פרחים אדומים

 

 

עבודה המאחדת את כל ישראל

חודש אלול הוא ה"ירח ימים" שבו צריך להיות החשבון על כל השנה כולה, כדאיתא בכתבי האריז"ל שזהו עניין ד"ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", שזוהי ההכנה המתאימה לראש השנה…

 

נמצא, שהעבודה דחודש אלול מאחדת את כל ישראל, מהקטן שבקטנים עד לגדול שבגדולים, שכן, אף שכל אחד ואחד עושה את חשבונו הפרטי, כיצד עברה אצלו השנה החולפת, מכל-מקום, הנקודה הפנימית – עצם החשבון, ותכליתו ומטרתו, ההכנה לראש השנה – היא אצל כל ישראל בשווה.

 

 

אפשר לתקן ולהשלים

כל יהודי הוא שליח של הקב"ה – לעשות את העולם דירה לו יתברך. בחודש אלול יכולים לתקן ולהשלים כל מה שהחסירו במשך י"א החודשים שעברו – על ידי התשובה, והרי תשובה מועילה גם על תיקון למפרע.

 

צריכים אפוא לפעול על-ידי תשובה וגם על כל י"א החדשים שעברו – שימלאו את השליחות, ובמדרגה כזו שכל מציאותו היא מציאות האדון.

(פרשת שופטים, תשט"ז)

 

 

כשהמלך, הרבי, בשדה

על משלו של אדמו"ר הזקן על המלך הנמצא בשדה בחודש אלול, מבאר הרבי:

 

גם מי שנמצא ב'שדה', שאינו מקום יישוב, אלא מקום של צמיחת עשב, מאכל בהמה, שמורה על נפש-הבהמית – הרי בחודש אלול בא הרבי אליו בהיותו בשדה, ולא זו בלבד שהרבי אינו כועס על הטרחא שהטריחוהו לבוא למקום ירוד כזה, אלא אדרבה, מקבלו בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות, מתוך שמחה שממתיקה דינים.

 

כשהרבי בא לשדה, רשאין כל מי שרוצים להקביל פניו, וכולם עומדים מוכנים להקביל פניו ולא צריכים להידחף – כיון שהרבי עצמו מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומשפיע לכולם. צריכים רק לא להיות טיפש, ולצעוק "אבא הצילני!"… לא תובעים גדולות ונפלאות, אלא צעקה אחת פנימית: "אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמני"…

 

ואז בוודאי יתקיים הכתוב "אני לדודי ועלי תשוקתו", "אין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל", היינו שכל תשוקתו של הקב"ה היא אך ורק להשפיע טוב לישראל, ובפרט הטוב העיקרי דגאולה השלימה, שבקרוב יוליכנו הרבי לקראת משיח, אמן.

(ח"י באלול תשט"ו)

 

 

לכל זמן

מובא בשיחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע, שחסיד אחד בכה בשמחת-תורה, ואמר לו אדמו"ר הרש"ב, שכיוון שלא בכה באמירת "על חטא" ביום-הכיפורים, משלים זאת עכשיו, אך זהו שלא בזמנו.

 

הקב"ה נתן לכל דבר זמן מסוים, ובנוגע לתשובה – הזמן לעשיית חשבון הוא חודש אלול.

(שבת פרשת ראה תש"י)

 

 

ימים שמחים

הגאון החסיד רבי יוסף (דודו של כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק) ישב פעם במסיבת חסידים בתחילת חודש אלול. במהלך המסיבה אמר אחד המסובים: "מתחילים ימים עצובים".

 

השיב לו רבי יוסף: "אדרבה, מתחילים ימים שמחים. הלוא באלול מתחילות להאיר י"ג מידות הרחמים והמלך יוצא לשדה – קירוב המאור אל הניצוץ!"…

 

 

וחיל ורעדה יאחזון

חסיד אחד אמר פעם לחברו, 'משכיל' נפלא בחסידות, בעת התוועדות חסידית בימי חודש אלול:

 

אומרים שבחודש אלול כולם רועדים – הדג בנהר, החיה בשדה, הציפור בראש העץ – כולם, כולם, חוץ ממני וממך, אתה עם ההשכלה שלך ואני בשלי. געוואלד! מה יהיה?…

(מפי השמועה)

 

 

חמישה זמנים

חמישה זמני תשובה הם:

חודש אלול – העבודה של תיקון לבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה.

 

ימי הסליחות – תיקון המידות.

 

ראש השנה – תיקון המוחין.

 

בין כסה לעשור – תיקון הרצון.

 

יום-הכיפורים – תיקון התענוג.

(איגרות קודש אדמו"ר הריי"צ)

 

 

ניגון ד' בבות בחודש אלול

חסידים נזהרו שלא לשיר את ניגונו המיוחד של רבנו הזקן, ניגון ד' בבות, אלא בזמנים מיוחדים. כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק אמר שאת הניגון הזה "אין מנגנים אלא בזמנים ידועים, כגון בחודש אלול ובימי הסליחות המעוררים לתשובה".

(ספר השיחות תש"א)

 

 

העבודה של חודש אלול

בתורת החסידות מבואר, שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש – המידות עצמן.

 

ועם זאת, תמיד הקפידו חסידים להיזהר מאווירה של קדרות ועצבות, גם כשנכנסים לימי הסליחות. לכן בשבת סליחות נהגו לערוך התוועדות חסידית גדולה, מתוך שמחה והתעוררות.

 

כ"ק אדמו"ר הריי"צ מספר באחת משיחותיו, שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות והרבו באמירת 'לחיים', עד שכשהגיעו לאמירת הסליחות, הלכו כמה מהם 'מתנדנדים'. הרבי מליובאוויטש העיר על כך, ש"עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות"…

(מבוא ל'פוקח עיוורים')

 

 

בבקשת רחמים ותחנונים

הבעל שם טוב מסביר את ייחודם של ימי הסליחות לעומת חודש אלול כולו:

 

"ההכנה דחודש אלול היא הכנה כללית, וצריכה להיות גם הכנה פרטית, שההכנה הפרטית לעבודה דראש השנה היא בימי הסליחות, בבקשת רחמים ותחנונים, עבדים המתחננים אל אדונם בבקשת סליחה, בהבנת האמת של 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים'".

(כתר שם טוב)

 

 

ממלא הבקשה ללא ספק

שואל רבנו הזקן בספר התניא: כיצד אנו מברכים בשמונה עשרה "ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח", והרי יש כאן לכאורה חשש ברכה לבטלה, ובמקום כזה "ספק ברכות להקל"?! ותירוצו: "אין כאן שום ספק כלל, מאחר שביקשנו 'סלח לנו ומחל לנו'".

 

ואף אנו נאמר: היות שאנו מברכים "מלך על כל הארץ", "אין כאן שום ספק כלל" שהקב"ה ממלא תפילה זו ומקבל את הכתרת עמו ישראל.

(ליקוטי שיחות)

 

 

ראה וחטוף

הרבי הרש"ב היה מזהיר שבראש השנה, ביחוד, יבקשו ויעוררו רחמי שמים, מתוך בכייה והתעוררות פנימית, לתיקון המידות ולהנהגה במידות חסידיות.

 

"פעם", סיפר הרבי הריי"צ, "נכנסתי אל אבי ביום שני של ראש השנה בערב לפני המאמר (היה זה מהזמנים הקבועים שהייתי נכנס אליו) ואז אמר לי אבי: 'ראה וחטוף, נשארו עוד עשרים ושניים רגעים עד לשקיעה'.

 

"באותה הזדמנות יצא מאוחר לאמירת המאמר".

 

 

אנחה יהודית

אמר פעם אדמו"ר מהר"ש:

"כשיהודי נאנח או בוכה בראש השנה על כך שלא טוב לו בגשמיות, בבריאות או בפרנסה – זהו תשובה עילאה" (עליונה, משובחת).

 

 

תהילים ודמעות

סיפר הרבי ה"צמח-צדק" בערב ראש השנה:

 

"פעם נפגשתי עם חיילים יהודים, שסיפרו לי שהם נוהגים לומר מזמורי תהילים בעת צחצוח הכפתורים. כפתורים מצחצחים בחול ובמים. חול – זהו אותיות התהילים. מים – דמעות מכבסות. על כל אחד לנקות את עצמו באמצעות אמירת תהילים בדמעות מעומק הלב, ויחד עם זאת מתוך שמחת הנפש".

(ספר-השיחות תש"ה)

 

 

לא ללטף…

סח כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע:

 

מרגלא בפומיה של מורי הרשב"ץ: בעת אמירת 'אשמנו' צריכים להכות על הלב בכפיס של עץ, לא ביד. כשמכין ביד, חושב היצר-הרע שמלטפים אותו…

(ליקוטי דיבורים)

 

 

שעה אחת

מובא בספר הזוהר, שעבודת התשובה היא בשעה אחת וברגע אחד.

 

לפי זה יש לפרש את דברי המשנה במסכת אבות "יפה שעה אחת בתשובה כו'", שהכוונה היא לפנייה אחת (= איין קער) של תשובה (שעה מלשון "ואל קין ואל מנחתו לא שעה").

(ספר-השיחות תש"נ)

 

 

בדיקות אומן

כשאומן צריך לתקן כלי, הרי בתחילה צריך לבדוק אותו ולדעת איזה חלק ואיבר צריך להסיר לגמרי ולהחליפו בחדש, ואיזה איבר צריך תיקון. ויש איברים שאינם צריכים תיקון כלל, רק ניקיון וכיבוס בלבד.

 

כן הוא בעבודה הרוחנית – קודם שמתחילים בעבודה לתקן עצמו צריכים להתבונן היטב במעמדו ומצבו ולעשות חשבון-צדק בנפשו, בלי שום התנצלות והיפוך בזכות עצמו…

(ד"ה "אני לדודי" ש"ת)

 

 

לב טהור ולבוש נקי

בערב ראש השנה צריכים להתכונן לקבל את אבינו מלכנו. אבא אוהב לב טהור; מלך אוהב לבוש נקי.

 

העבודה בראש השנה היא לטהר את הלב ולנקות את הלבושים.

(ספר השיחות תש"ה)

 

 

מהי עיקר העבודה?

עיקר עבודת ראש השנה היא קבלת עול מלכות שמיים. לכן, עבודת היום, גם אצל אנשים גדולים ובעלי-צורה, היא בעבודה הנראית פשוטה – אמירת תהילים, מיעוט שינה, זהירות גדולה מדברים בטלים, כעבד העסוק בשמחת קבלת פני אביו, אשר במשך שנה תמימה לא ראה אותו.

(אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ)

 

 

בשנה הראשונה

בראש השנה תרפ"א, השנה הראשונה לאחר פטירת אדמו"ר הרש"ב והראשונה לנשיאות בנו הריי"צ, סירב הרבי הריי"צ לתקוע בשופר, כפי שאביו היה נוהג.

 

אולם אמו הרבנית שטערנא שרה הפצירה בו מאוד, באמרה כי היא רוצה לשמוע תקיעת שופר דווקא ממנו. הריי"צ בירך אפוא את הברכות שלפני התקיעות, תקע תקיעה אחת ומסר את השופר לאחד החסידים כדי שיסיים את סדר התקיעות. כך גם שמר על רצונו וגם יצא ידי חובת כיבוד אם.

(ימי בראשית)

 

 

פ"נים בתקיעות

הרבי נהג לתקוע בעצמו בשופר. בעת התקיעות הונחו לפניו על שולחן הקריאה חבילות גדולות, ובהן מונחים כל הפ"נים שנתקבלו לפני החג. כשהיו מגיעים ל"ויתוודה בלחש" – רכן הרבי על החבילות כשראשו מכוסה בטליתו.

 

 

הכל בגלל ספק ברכה

ביום שני של ראש השנה, לפני תקיעת שופר, היה אדמו"ר הרש"ב נ"ע פורס על השופרות מטפחת חדשה של משי.

לאחר התפלה, בצאתו לביתו, היה עוטף את המטפחת על צווארו (כנראה שזה שייך לברכת 'שהחיינו').

 

 

צעקו בכל עוצם נפשם

הבעל שם טוב היה נוהג לתקוע בשופר במעמד תלמידיו.

 

פעם אחת ביקש מתלמידו הגדול בעל ה'תולדות' לתקוע אצל התלמידים, והוא עצמו תקע לפני אנשים פשוטים וילדים, שצעקו בכל עוצם נפשם:

 

"אבינו שבשמים, רחם-נא!" וזה פעל יותר מכול כדי לבטל את ה'דינים'.

(ספר השיחות תש"ה)

 

 

הרבי סמך ידו על פסק הלכה

בחודש תשרי תשל"ט נסע החסיד הרב שניאור זלמן פינסקי ז"ל לרבי. ב"יחידות" סיפר לרבי על שאלה הלכתית שהגיעה אליו מיהודי מקורב, תושב אחד הפרברים הסמוכים למוסקבה, שרצה לנסוע בחג לבית כנסת כדי לשמוע תקיעת שופר.

 

ר' שניאור היפנה את השאלה לרב יצחק וייס מירושלים, בעל 'מנחת יצחק', ותשובתו הייתה, שאף על פי שמבחינת ההלכה ניתן למצוא 'היתרים' הרי מצד עניין של ביטול יום-טוב יש להימנע מכך.

 

הרבי נהנה מאוד מפסק זה וקבע: יפה הורה!

(מפי הרב טוביה בלוי)

 

 

מחשבות זרות?

אחד מחסידי הרבי המהר"ש, שכיהן כרב באחת מעיירות הסביבה, הגיע אליו שנה אחת לראש השנה. בשעת התקיעות שם החסיד לב שב'תרועה' תוקע הרבי ארבעים ושניים קולות ('טרומיטין'). העניין הפליאו והוא החליט להיכנס אל הרבי ולשאול לפשר הדבר.

 

כשנכנס לאחר החג ל'יחידות', שאל את שאלתו. אמר לו הרבי: "תמהני עליך שבשעת התקיעות אתה חושב מחשבות זרות".

 

התפלא הרב: "וכי אלה מחשבות זרות?!"

 

הסביר הרבי: "האם אתה חושב ש'מחשבות זרות' הן רק מחשבות של שטות והבל? גם כשחושבים מה שלא צריכים לחשוב, אפילו בענייני קדושה, הרי זה בבחינת מחשבות זרות".

 

 

פיוטי 'המלך'

סח כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע:

 

"יש לייקר כל פיסת פיוט שבו נזכר "המלך", שכן בראש השנה נמשך כתר מלכות".

(משיחת יום שמחת-תורה תרצ"ט)

 

 

התקשרות והתאחדות

מה בין הכתרת המלך להשתחוויה לפני המלך?

 

הכתרה מורה על ביטול האדם לציווי המלך, בכל אשר יצווה (ה"גילויים" שלו); השתחוויה מורה על ביטולו של עצם האדם לעצם המלך. הכתרה – התקשרות. השתחויה – התאחדות.

(ספר השיחות תש"ה)

 

 

הגזירה תתבטל בימות המשיח

כידוע, אין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת משום גזירה של חכמי ישרא. מסבירה הגמרא (ראש השנה כט,ב): "הכול חייבין בתקיעת שופר, ואין הכול בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא ייטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות-הרבים".

 

כלומר, בגלל החשש, שמא הדיוטות יעבירו את השופר ברשות-הרבים ויעברו על איסור הוצאה בשבת – ביטלו חז"ל את מצוות תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת.

 

כשיבוא המשיח והעולם כולו יתעלה, לא יהיה מקום לגזירות ולחששות, ואז יחזרו לתקוע בשופר גם בראש השנה שחל בשבת.

 

 

אין כוח לחכות

יהודי כפרי, שלא היה מעולם בבית-הכנסת בימים הנוראים, החליט שנה אחת לנסוע לעיר הגדולה. הוא לא הכיר את סדר התפילה, ולכן עמד והביט בקהל המתפללים. פתאום החלו האנשים לבכות. התפלא הכפרי על הבכי הפתאומי, והגיע למסקנה, שכנראה האנשים בוכים משום שהתפילה מתארכת והם רעבים.

 

עבר זמן-מה, והבכי פסק. תמה על כך הכפרי, ועלה בדעתו, שכנראה נזכרו האנשים שבבית מחכה להם חמין ריחני, וככל שהוא מתבשל יותר, כן משתבח טעמו.

 

כעבור עוד פרק-זמן שוב החלו המתפללים לבכות. הרהר בכך הכפרי ולבסוף החליט: "נכון שהחמין משתבח בחלוף הזמן, אבל אין בנו עוד כוח לחכות"…

 

סיפור זה סיפר רבי ישראל מרוז'ין, ואמר: "בעצם, זהו משל על הגלות".

 

 

מדוע לא בא?

רבי שמעלקה מניקלשבורג נכנס פעם לבית-הכנסת בראש השנה לפני תקיעת שופר, ומתוך סערת- נפש קרא את הפסוק (באיכה) "כל עמה נאנחים מבקשים לחם", ופירש: "הכול נאנחים, בוכים ומתחננים, אבל על מה הם בוכים? – 'מבקשים לחם' – על צרכים גשמיים וחומריים"…

 

למחרת, ביום השני של ראש השנה, נכנס שוב לבית-הכנסת לפני תקיעת שופר, ומתוך בכי זעק את הפסוק "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם", ופירש: "'מדוע לא בא בן-ישי?' – למה עדיין לא בא משיח בן-דוד? – משום ש'גם תמול גם היום אל הלחם' – גם ביום א' של ראש השנה וגם היום, ביום ב' של ראש השנה, הם מתפללים רק 'אל הלחם' – על הדברים הגשמיים,

ולא על גלות השכינה ועל הצרכים הרוחניים".

 

 

תיקון על ידי תשובה

צריכים לתקן את השנה שעברה על-ידי תשובה, זמן התשובה הוא בעת תקיעת שופר.

(איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ ג עמ' תפט)

 

 

קבלת עול

יש לקבל את העול של עבודת-ה' כמו חייל המקבל עליו לבצע כל פקודה.

(איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ ג עמ' תפט),

 

 

לעסוק בשבח חברים

בראש השנה מצפים מאות מלאכים שיהודי ישבח את חברו.

(ספר השיחות תש"ד עמ' 5)

 

 

קבלת עול מלכות שמים

עבודת ראש השנה היא קבלת עול מלכות שמים על כל השנה.

(איגרות קודש אדמו"ר הריי"צ א עמ' קצו)

 

 

תיקון המידות

בראש השנה יש לבקש בייחוד ולעורר רחמי שמים על תיקון המידות ועל ההנהגה במידות חסידות.

(ספר החסידות תש"ד עמ' 11)

 

 

העיסוק בראש השנה

בראש השנה יש לעסוק בתפילה ובאמירת אותיות התורה.

(ספר השיחות תש"א עמ' 26)

 

הידור מצוה

בכל ראש השנה יש לקבל הוספה בהידור במצוות-עשה, בזהירות מלא-תעשה ובתוספת הנהגה טובה.

(איגרות קודש אדמו"ר הריי"צ)

 

 

אמירות תהילים

צריך להיזהר מאוד מדיבורי חול, למעט בשינה ולהרבות בתפילה ובתחנונים, ולנצל כל רגע פנוי לאמירת תהילים

(איגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ד עמ' קלב)

 

 

הדיבור הראשון לאחר ראש השנה

הדיבור הראשון לאחר ראש השנה צריך להיות בתורה ועבודה.

(ספר השיחות תש"א עמ' 27).

 

 

יומא אריכתא

היום של ראש השנה הוא שנה שלימה – "יומא אריכתא".

(ספר השיחות תש"א עמ' 26).

 

 

אנחה של יהודי

כשיהודי נאנח או בוכה בראש השנה על שלא טוב לו בגשמיות, בבריאות או בפרנסה – זוהי תשובה עילאה.

(ליקוטי דיבורים)

 

 

עוסק באמירת תהילים

אדמו"ר הזקן היה עוסק באמירת תהילים מלאחר תפילת מנחה של ערב ראש השנה ועד לתפילת ערבית של ליל שני של ראש השנה.

(ספר השיחות תש"ב עמ' 2)

 

 

פיוטי המלך

יש לייקר כל פיסת פיוט שבו נזכר "המלך", שכן בראש השנה נמשך כתר מלכות.

(שיחת יום שמחת-תורה תרצ"ט).

 

 

נפרדים ומקבלים

בתפילת מנחה של ערב ראש השנה – נפרדים מהשנה שעברה, בתפילת ערבית של ראש השנה מקבלים את השנה החדשה

(ספר השיחות תש"ד עמ' 41)

 

 

כלי להשפעות

הרבי הרש"ב אמר, שבאמירת "לדוד מזמור" מכינים כלי לקליטת ההשפעות הגשמיות לכל השנה.

(ספר המאמרים תרפ"ז עמ' רלג)

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email