תניא לעם – פרק לג בליקוטי אמרים

הקראת כתבה
יום שני ד׳ מרחשון ה׳תשע״ה
בהמשך למהלך בו החל רבנו הזקן לבאר את מעלת השמחה והזריזות בעבודת השם והעצות להיפטר מעצבות וטמטום הלב ממשיך רבנו בעצה נוספת להגיע לשמחת השם אמיתית והיא על ידי התבוננות נכונה שתביא את האדם לידי השמחה.
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק
מסך הפתיחה

 

 

מבוא לפרק

 

בהמשך למהלך בו החל רבנו הזקן לבאר את מעלת השמחה והזריזות בעבודת השם והעצות להיפטר מעצבות וטמטום הלב ממשיך רבנו בעצה נוספת להגיע לשמחת השם אמיתית והיא על ידי התבוננות נכונה שתביא את האדם לידי השמחה.

אגב כך יתבאר בפרק זה שלושה דברים כדלהלן:

א.    טעם לאמירת שבח "אשרינו מה טוב חלקינו" בכל יום כחלק מתפילת השחר.

ב.     הסבר לדברי חכמינו זיכרונם לברכה שכל התורה כולה העמידה חבקוק על יסוד אחד והוא ה"אמונה".

ג.      פירוש הפסוק ישמח ישראל בעושיו לשון רבים.

 

שמחת הנפש האמיתית

                 

עוד זאת תהיה שמחת הנפש האמיתי ובפרט כשרואה בנפשו בעיתים מזומנים שצריך לזככה ולהאירה בשמחת לבב עצה נוספת להיפטר מעצבות על ידי התבוננות בגדולת הבורא יתברך. אזי יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ובינתו תחומי ההתבוננות יעשו בשלושה דברים: א. שהוא יתברך ממלא כל העולמות. עניין יחודו יתברך האמיתי איך הוא ממלא כל עלמין עליונים ותחתונים ב. שהוא יתברך אחדות פשוטה ואין מקום פנוי ממנו. ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך ג. שכל העולמות אינן תופסים מקום אצלו והכל בטל בפניו יתברך. וכולא קמיה כלא חשיב ממש והוא לבדו בעליונים ותחתונים ממש כמו שהיה לבדו קודם ששת ימי בראשית וגם במקום הזה שנברא בו עולם הזה השמים והארץ וכל צבאם היה הוא לבדו ממלא המקום הזה וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי כלל מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש כביטול אותיות הדיבור והמחשבה במקורן ושורשן הוא מהות הנפש ועצמותה שהן עשר בחינותיה חכמה בינה ודעת כו' שאין בהם בחינת אותיות עדיין קודם שמתלבשות בלבוש המחשבה [כמו שנתבאר בפרקים כ' וכ"א באריכות עיין שם] וכמו שהובא גם כן במקום אחר (תניא חלק ב' פרק ג') משל גשמי לזה מעניין ביטול זיו ואור השמש במקורו הוא גוף כדור השמש שברקיע שגם שם מאיר ומתפשט ודאי זיוו ואורו וביתר שאת מהתפשטותו והארתו בחלל העולם אלא ששם הוא בטל במציאות במקורו וכאילו אינו במציאות כלל. וככה ממש על דרך משל הוא ביטול העולם ומלואו במציאות לגבי מקורו שהוא אור אין סוף ברוך הוא וכמו שנתבאר שם באריכות: וכדי להבין שהעולם הזה וכל העולמות עליונים ותחתונים וכל הנמצא בבריאה בטל לגביו יתברך הביא לכך רבנו שתי דוגמאות ומשלים:

א. משל ביטול הדיבור כלפי הנפש המדברת וחושבת שהנפש מורכבת מעשר ספירות חכמה בינה ודעת ומידות והדיבור הוא רק לבוש לנפש וגם הדיבור בעצמו הוא הלבוש השני ונחות מלבוש המחשבה. משל זה כבר התבאר בהרחבה בפרקים כ' וכא'.

ב. משל שיתבאר בהמשך התניא בחלק ב' פרק ג' באריכות. על ביטולו של זיו השמש בגוף השמש, שזיו השמש נרגש ומאיר רק כשהוא רחוק מהמאור הגדול הוא גוף השמש אבל כשהוא מאוחד עם מקורו ושורשו אינו תופס מקום כלל והוא בטל ומבוטל בגוף המאור.

 

שמחת בייחודו יתברך

 

והנה כשיעמיק בזה הרבה ישמח לבו ותגל נפשו אף גילת ורנן בכל לב ונפש ומאד באמונה זו כי רבה היא כי היא קרבת אלוהים ממש וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות עליונים ותחתונים להיות לו דירה זו בתחתונים במדרש אגדה תנחומא לפרשת נשא אות טז': "זה שאמר הכתוב (שיר השירים פרק ה' פסוק (א) בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כָלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים: אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם נתאווה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים". כמו שיתבאר לקמן באריכות (בספר התניא פרקים לו'-לז').

והנה כמה גדולה שמחת הדיוט ושפל אנשים בהתקרבותו למלך בשר ודם המתאכסן ודר אתו עמו בביתו וקל וחומר לאין קץ לקרבת ודירת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וכדכתיב בירמיה פרק ל' פסוק כא' וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ וּמשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי כִּי מִי הוּא זֶה [אשר] עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה: התבוננות זאת תעורר את שמחת הנפש כשעוד ישים אל לבו את האחדות הקיימת בבריאה ואיך הוא מתאחד עם בורא העולם באחדות פשוטה, ויבין שזאת תכלית כל הבריאה להיות לו יתברך דירה בעולם התחתון הזה. ודירה משמעותה שהדר בתוכה מתגלה בכל עצמותו ואין דבר המנוע ומפריע לו להתפשטותו.

וכשישים אל ליבו איזה שמחה ישנה לאיש פשוט שזוכה לארח בביתו הדל את מלך בשר ודם שמתקרב אליו ומראה לו חיבה יתירה. על אחת כמה וכמה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא השורה ומתארח ומתאכסן עמו בביתו.

 

אשרינו מה טוב חלקנו

 

ועל זה תיקנו בתנא דבי אליהו, אליהו רבא פרק כא': תיקן להם לישראל אליהו הנביא לתן שבח זה מידי יום ביומו: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים. לֹא עַל צִדְקוֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ מֶה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקוֹתֵינוּ מַה יְשׁוּעָתֵנוּ מַה כֹּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ. מַה נֹּאמַר לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הֲלֹא כָל הַגִּבּוֹרִים כְּאַיִן לְפָנֶיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל כִּי רוֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּהוּ וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶבֶל לְפָנֶיךָ. וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל: לְבַד הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ: וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדֶּךָ. שֶׁנֶּאֱמַר הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּלִי וּכְשַׁחַק מֹאזְנַיִם נֶחְשָׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטֹּל: אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ. בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה. זֶרַע יִצְחָק יְחִידוֹ. שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶךָ. שֶׁמֵּאַהֲבָתְךָ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְךָ שֶׁשָּׂמַחְתָּ בּוֹ. קָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן: לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ: אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ: אַשְׁרֵינוּ כְּשֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְרִים פַּעֲמַיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד: ובמפרשי המדרש מוזכר כי הרקע לדברים הוא אותו הדור של אליהו הנביא שהיה ירוד מבחינה רוחנית ואמונית ואומר אליהו לעולם יהיה אדם ירא שמים ואפילו בסתר. ובלבד שינהג תמיד ליתן שבח והודיה לשמו יתברך בכל בוקר ולומר אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וכו' וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵנוּ: ופירושו: החלק שלנו הוא טוב, הגורל שלנו נעים וערב ויפה היא הירושה שקיבלנו מאבותינו. כלומר כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו כן ויותר מכן לאין קץ יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילונו אבותינו הוא יחוד השם האמיתי אשר אפילו בארץ מתחת אין עוד מלבדו וזו היא דירתו בתחתונים על ידי התבוננות זו בשמחת ההתקרבות שלנו לאורו ולמלכותו יתברך, חובה עלינו להודות ולשבח ולשמוח בשמחתנו שהיא קרבת אלוהים לנו. ומכאן הטעם לומר כל יום את דברי השבח "אשרינו".

כי אושר הוא לנו על טוב חלקינו ונעים לנו על הגורל שלנו להיות ממקורבי המלך ויפה ונפלא בעינינו שזכינו בירושה גדולה ונפלאה מאבותינו להיות מאוחדים ומיוחדים עם בורא העולם.

בכלל בנוסח זה מופיע לשונות שונות חלקנו, גורלנו, ירושתנו.

"חלק" כאן בא במובן של נחלה כמו שכתוב בעמוס פרק ד' פסוק (ז) וְגַם אָנֹכִי מָנַעְתִּי מִכֶּם אֶת הַגֶּשֶׁם בְּעוֹד שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים לַקָּצִיר וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְחֶלְקָה אֲשֶׁר לֹא תַמְטִיר עָלֶיהָ תִּיבָשׁ: וזהו נחלה הנרכשת.

"גורל" כאן בא במובן של נחלה הנופלת לפי מזלו או מנת חלקו של האדם כמו שכתוב בבמדבר פרק כו' פסוק (נה) אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: וזהו נחלה שהאדם זוכה בה.

"ירושה" אף זאת באה במובן של נחלה אלא שההבדל בין נחלת אבות לירושת אבות שבנחלת אבות עדין לא התרוקנה הבעלות של האבות מה שאין כן בירושה הנחלה עוברת בשלמותה לבעלות אחרת.

 

צדיק באמונתו יחיה

 

וזה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה בתלמוד מסכת מכות דף כג' עמוד ב' "דרש רבי שמלאי תרי"ג מצוות ניתנו לישראל שש מאות ושלש עשרה מצוות נאמרו לו למשה שלש מאות ששים וחמש לאווין כמנין ימות החמה ומאתיים ארבעים ושמונה עשה כנגד אבריו של אדם אמר רב המנונא מאי קראה (מה הפסוק שממנו למדנו עניין זה? בדברים פרק לג' פסוק (ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב: תורה בגימטריא שש מאות ואחת עשרה ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום.(שתי המצוות שבעשרת הדיברות: אנכי השם אלוקיך ולא יהיה לך אלוהים אחרים זה שמענו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו ועוד שש מאות ואחד עשרה מצוות בגימטרייא של "תורה" ציווה לנו משה מפי השם. בא דוד והעמידן על אחת עשרה (סיכם דוד את כל המצוות ל11 דברים) דכתיב (תהילים פרק טו' (א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ מִי יִשְׁכֹּן בְּהַר קָדְשֶׁךָ: (ב) 1. הוֹלֵךְ תָּמִים 2. וּפֹעֵל צֶדֶק 3. וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ: (ג) 4. לֹא רָגַל עַל לְשֹׁנוֹ 5. לֹא עָשָׂה לְרֵעֵהוּ רָעָה 6. וְחֶרְפָּה לֹא נָשָׂא עַל קְרֹבוֹ: (ד) 7. נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס 8. וְאֶת יִרְאֵי יְהֹוָה יְכַבֵּד 9. נִשְׁבַּע לְהָרַע וְלֹא יָמִר: (ה) 10. כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ 11. וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם: (פירש רש"י שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצוות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה בכך ובא דוד והעמידן על 11 כדי שיזכו אם יקימו יא' מצוות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין וממעטין אותו כדלהלן:) בא ישעיה והעמידן על שש דכתיב (ישעיה פרק לג' פסוק טו') 1. הֹלֵךְ צְדָקוֹת 2. וְדֹבֵר מֵישָׁרִים 3. מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת 4. נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד 5. אֹטֵם אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ דָּמִים 6. וְעֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע: בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה פרק ו' פסוק ח') הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהֹוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם 1. עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט 2. וְאַהֲבַת חֶסֶד 3. וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ: חזר ישעיה והעמידן על שתים שנאמר (ישעיה פרק נו' פסוק א') כֹּה אָמַר יְהֹוָה 1. שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט 2. וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת: בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס פרק ה' פסוק ד') כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ: בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק פרק ב' פסוק ד' הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה: כלומר כאלו אינם רק מצווה אחת היא האמונה לבדה כי על ידי האמונה לבדה יבוא לקיום כל התרי"ג מצוות דהיינו כשיהיה לבו שש ושמח באמונתו בייחוד השם בתכלית השמחה כאלו לא הייתה עליו רק מצווה זו לבדה והיא לבדה תכלית בריאתו ובריאת כל העולמות הרי בכוח וחיות נפשו בשמחה רבה זו תתעלה נפשו למעלה מעלה על כל המונעים קיום כל התרי"ג מצוות מבית ומחוץ.

וזהו שאמר באמונתו יחיה, יחיה דייקא כתחיית המתים דרך משל כך תחיה נפשו בשמחה רבה זו כל אדם הנוהג ברכב יודע שישנם למעלה ממאה סוגי תמרורים בכבישים, אלא שאם תרצה אפשר לחלק אותם לכמה סוגים כמו תמרורים הבאים להורות לך הדרך הישרה, ישנם תמרורים הבאים להזהירך על סכנות האורבות בדרך, וישנם תמרורים המנחים אותך על הסביבה בא אתה נמצא. ואם תרצה לחפש מכנה משותף אחד נאמר שכל התמרורים נמצאים בקטגוריה אחת בלבד שעניינם הוא אחד בלבד קיום הכתוב בדברים פרק ד' פסוק (טו) וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:

גם ההלכות הפסוקות בשולחן ערוך ישנם למעלה מאלף ושבע מאות סימנים בכל חלקי השולחן ערוך, ואם תרצה לחלקם להלכות השונות יהיו מספר קטן יותר ואם תרצה תצמצם לארבעה חלקי השולחן ערוך אך הנקודה הפנימית של כל ההלכות הוא "דבר השם". בתרי"ג המצוות שבתורה הנקודה הפנימית שבהם היא מצוות האמונה.

וכל מצוות התורה ניתנו לנקודה אחת שיהיה "וחי בהם" והחיות האמיתית היא כמו בתחיית המתים שהמת, שמחה אין בו. ואילו החי שמח.

 

ישמח בשמחת השם

 

והיא שמחה כפולה ומכופלת כי מלבד שמחת הנפש המשכלת בקרבת השם ודירתו אתו עמו.

עוד זאת ישמח בכפליים בשמחת השם וגודל נחת רוח לפניו יתברך באמונה זו דאתכפיא סטרא אחרא ממש ואתהפך חשוכא לנהורא שהוא חושך הקליפות שבעולם הזה החומרי המחשיכים ומכסים על אורו יתברך עד עת קץ כמו שכתוב (איוב פרק כח' פסוק ג') קֵץ שָׁם לַחשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת: [דהיינו קץ הימין במובן של לעתיד לבוא לאחר קץ הגלות כי קץ יכול לשמש גם כסוף כמו "קץ שם לחושך" וקץ יכול לשמש כהתחלה כמו "ויהי מקץ". שיעביר בזכריה פרק יג' פסוק ב' וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת אַכְרִית אֶת שְׁמוֹת הָעֲצַבִּים מִן הָאָרֶץ וְלֹא יִזָּכְרוּ עוֹד וְגַם אֶת הַנְּבִיאִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ: ישעיה פרק מ' פסוק ה' וְנִגְלָה כְּבוֹד יְהֹוָה וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְהֹוָה דִּבֵּר: וכמו שיתבאר לקמן (תניא פרק לו')] ובפרט בחוץ לארץ שאויר ארץ העמים טמא מקורו במסכת שבת דף יד' עמוד ב' ושם כתוב "יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים". ומלא קליפות וסטרא אחרא ואין שמחה לפניו יתברך כאורה ושמחה ביתרון אור הבא מן החושך דייקא. השמחה מביטול הטומאה והסטרא אחרא כמו שמחת הגאולה השלימה וכמו שכתוב בספר התניא פרק לא' על גודל השמחה בשוב השם ציון מגאולת מצרים וכמה שהשעבוד יותר קשה כן השמחה יותר גדולה בגאולה כך לעתיד לאחר כל כך הרבה שנות גלות של גזרות ושמדות ושפיכות דם יהודי לא תקום יותר צרה כן תגדל השמחה בגאולה האמיתית והשלימה ומעין כך ישנה שמחה בגאולה פרטית אצל כל אחד השב מחטאיו ויוצא מגלות הקליפות והסטרא אחרא.

 

ישמח ישראל בעשיו

 

וזה שכתוב תהילים פרק קמט' פסוק ב' יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם: פירוש מדוע כתוב עשיו לשון רבים הרי הקדוש ברוך הוא אחד יחיד ומיוחד אלא שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת השם אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים שהם בחינת עשייה גשמית ממש.

וזה שכתוב בעושיו לשון רבים מקור דיוק זה בא מהזוהר חלק ג' דף ריט' עמוד ב' ושם השיב מה שהשיב, אך כאן שהרבים הם הקליפות והסטרא אחרא בעוד שבצד הקדושה הכל באחדות. שהוא עולם הזה הגשמי המלא קליפות וסטרא אחרא שנקרא רשות הרבים מקורו מרעיא מהימנא לזוהר חלק ג' דף רמד' עמוד א' שרשות היחיד הוא יחידו של עולם וזהו צד הקדושה בעוד שבסטרא אחרא נקרא רשות הרבים. וטורי דפרודא מארמית ללשון הקודש: "הרים נפרדים" ומקורו מהזוהר חלק א' דף קנח' עמוד א' שהקליפות והסטרא אחרא אינם מתאחדים אלא כל אחד מתנשא כהר בפני עצמו. ואתהפכן לנהורא מארמית ללשון הקודש "מתהפכים מחושך לאור". ונעשים רשות היחיד לייחודו יתברך באמונה זו: דהיינו מדייק רבנו בפסוק ישמח ישראל בעושיו, שלכאורה היה צריך להיות כתוב בעושו שהרי השם אחד ולא נעשו השמים והארץ בידי רבים.

אלא שהכוונה שהעולם הזה שבו הקליפות והסטרא אחרא גוברים ומרגישים עצמם נפרדים הם הנחשבים כתחתון שאין תחתון למטה ממנו ושם דווקא הגילוי אלוהות גורם שמחה מרובה למעלה, כשיהודי מתגבר על חושך הקליפות ומגלה את הבורא יתברך בבריאה.

לכן כל יהודי יש לו לשמוח בשמחת השם בהתענגו על ברואיו הנמצאים למטה תחת שלטון הקליפות והסטרא אחרא ומשתחררים מעולם הפירוד ויוצאים לגאולה פרטית. והופכים את מקום הפירוד למקום המאוחד אתו יתברך.

 

סיכום הפרק

 

עצה נוספת לבוא לידי שמחה אמיתית והיא ההתבוננות בגדולתו של הבורא יתברך שכל העולם כולו אינו תופס מקום אצלו ואף על פי כן זוכה היהודי להיות מארח לשכינה. לשמח נפשו ולזככה בהעמקת מחשבתו בעניין יחודו יתברך.

כמה גדלה שמחת איש פשוט שזוכה לארח בביתו את המלך ועל אחת כמה וכמה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וזהו תכלית הבריאה להיות לו דירה זו בתחתונים. וכשיעמיק בזה הרבה, ישמח ליבו באמונה זו כי רבה היא, כי היא קרבת אלוהים ממש.

ולכן תיקנו לנו לומר בתפילה בבוקר אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו.

ואמונה זו היא היסוד לכל התורה כולה כמאמר חכמינו זיכרונם לברכה בא חבקוק והעמידן על אחד שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה".

ולכן נאמר ישמח ישראל בעשיו לשון רבים הוא כל העולם הזה על כל קליפותיו וענייניו הנפרדים המתאחדים תחת הבורא יתברך.

 

סיפור חסידי לפרק

 

פעם אחת ישב רבי ישראל הבעל שם טוב בחברת חסידיו בליל שבת קודש בסעודה הקדושה והחסידים יחד עם רבם היו באווירה מרוממת ורוחנית מאד הרבו לנגן ולדבר בדברי תורה.

לפתע ללא כל סיבה הנראית לעין החל רבנו הבעל שם טוב לשחוק מכל הלב, אך התלמידים הקדושים לא ההינו לשאול לשמחה מה זו עושה.

במהלך הסעודה שוב ארע שרבנו הבעל שם טוב חייך חיוך רחב ושמח, עוד פעמיים והתלמידים חיכו למוצא פי רבם שיסביר מה הטעם לחיוכו.

בצאת השבת מיהר רבנו לצוות על העגלון לאסור את מרכבתו ולצאת לדרך יחד עם התלמידים.

עד הבוקר הגיעו התלמידים יחד עם הבעל שם טוב הקדוש לעיר קוזניץ, שם מתגורר אחד מתלמידי הבעל שם טוב הקדוש והתארחו אצלו.

ביקש הבעל שם טוב מבעל הבית ללכת לביתו של יהודי המתגורר בעיר ושמו ר' שבתאי כורך ספרים איש פשוט וצנוע ולהזמינו אותו ואשתו לבוא לפני הבעל שם טוב.

מבוישים הגיעו הזוג לפני הבעל שם טוב ורבנו ביקש מהם לספר לו מה ארע להם בליל שבת קודש.

חפוי ראש סיפר ר' שבתאי את סיפורו:

הנני מתפרנס מיגיע כפי בתור כורך ספרים אך לאחרונה התדלדלה הפרנסה ולא הצלחתי להרוויח כדי לחמי. בערב שבת האחרון לא היה פרוטה בכיסי ולא היה לי מה להכין לצורכי שבת. הודעתי לאשתי כי מצבי קשה אך אנו נשים מבטחנו בבורא העולם ולא נזדקק למתנת בשר ודם בשום אופן, אפילו אם נאלץ לעשות את שבתנו חול.

בבוקרו של יום ששי כשלא היה לי מה לעשות הלכתי מביתי לבית כנסת וישבתי שם להעביר את הפרשה ולהתכונן לשבת העגומה ללא נרות לשבת וללא יין לקידוש וללא אוכל מיוחד לשבת.

כמובן שלא מיהרתי לשוב הביתה לאחר התפילה גם מפני שלא היה לי מה למהר ובעיקר כדי שלא ישאלו אותי מדוע חשוך אצלי בבית ואתבייש.

אבל כששבתי הביתה ראיתי שהבית מאיר באור יקרות והשולחן ערוך, הנרות דולקים. בתחילה נשבר לבי בקרבי כשחשבתי שאשתי לא עמדה בניסיון וביקשה מתנת בשר ודם, אך לא אמרתי לה מאומה.

עשיתי קידוש ואז אשתי סיפרה לי שהבוקר כשלא היה לה מה לבשל לשבת היא החליטה לפחות לנקות היטב את הבית ותוך כדי ניקיון היא מצאה שמלה ישנה שאבדה לנו שכפתוריה היו מכסף טהור. היא מהירה לפרום את הכפתורים ולמכור אותם וברוך השם יש לנו שבת מהודרת. 

מרוב שמחה על מתנת שמים זו לקחתי את אשתי בידיה ופרצתי בריקוד. לאחר אכילת המנה הראשונה כשנזכרתי שוב על החסד הגדול שעשה לנו השם שוב לקחתי את אשתי לריקוד סוער. ולאחר הלפתן בסיום הסעודה לא יכולתי להתאפק משמחה ורקדתי עם אשתי פעם נוספת.

ואם חטאתי כשרקדתי בשבת עם אשתי הריני מבקש מרבנו סדר תשובה על עווני זה ומתחנן לפני בורא העולם שימחל לי.

השיב להם רבנו הבעל שם טוב כי שמחתם הגדולה עד כדי ריקוד על כך שהשם נתן להם מתנת חינם. והם התגברו על כל הקשיים ושמחו בשמחתו של הבורא ביום השבת קודש בה שבת השם מכל מעשיו גרמה שמחה עצומה בעולמות העליונים עד שכל הפמליא של מעלה באה לרקוד ולשמוח אתכם בריקוד שלכם. וכשראיתי את השמחה למעלה חייכתי משמחה כאן למטה.

עתה פנה רבנו הבעל שם טוב אל האישה ושאל אותה מה תבקשי ברכה ממני שיותר לא תדעו מחסור מהו ותוכלו לקיים שבתות רבות מתוך אושר ועושר או שמא תבקשי בן זכר?

האישה שהייתה חשוכת בנים לא חשבה פעמים והשיבה לאלתר "בן זכר"!.

כעבור שנה הכניסו את בנם בבריתו של אברהם אבינו ויקרא שמו בישראל "ישראל" הלוא הוא המגיד הקדוש רבי ישראל מקוזניץ.

 

פרסום תגובה חדשה

test email