מבוא לפרק

בפרק זה יבאר רבנו את גודל מעלת מצוות הצדקה בהיותה שונה משאר המצוות, בתחילה נבין את המשל וההקשר שמצות צדקה נמשלה לשריון וכובע מגן. על סמך הכתוב: "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו".

אגב יתבאר שבעולם הזה אין אפשרות כלל להעניק שכר אמיתי, ורק מצוות גמילות חסידים עליה נאמר: "שאדם אוכל פרותיה בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא", אם כן יש לבאר מדוע זכתה הצדקה לשנוי משאר המצוות. וכדלהלן:

כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול

בישעיה פרק נט' פסוק יז' וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה: ודרשו רבותינו זיכרונם לברכה: בבא בתרא דף ט' עמוד ב' "משמו של רבי אליעזר מה פירוש הכתוב וילבש צדקה כשריון מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול רבי חנינה אמר דבר זה נלמד מהפסוק בישעיה פרק סד פסוק (ה) וַנְּהִי כַטָּמֵא כֻּלָּנוּ וּכְבֶגֶד עִדִּים כָּל צִדְקֹתֵינוּ וַנָּבֶל כֶּעָלֶה כֻּלָּנוּ וַעֲוֹנֵנוּ כָּרוּחַ יִשָּׂאֻנוּ: מה בגד זה כל נימה ונימה מצטרפת לבגד גדול כך צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. ולכאורה דבר זה מובן בפשטות שכל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול אם כן לשם מה בא המשל מבגד שריון? אלא שהפירוש, שהשריון עשוי קשקשים על נקבים, והם מגינים שלא יכנס חץ בנקבים. הנביא ממשיל ומדמה את הצדקה למגן ושריון, ועל כך הוסבר בתלמוד כי השריון נועד להקיף ולהגן על החייל הנלחם בקרב מחיצי האויב אך הוא גם עלול להגביל את החייל בהליכתו ובהתקדמותו ולכן הוא עשוי מקשקשים ונקבים והקשקשים מכסים על הנקבים כדי למנוע כניסת החץ בתוך הנקבים. וככה הוא מעשה הצדקה: כך גם צדקה למרות שאדם החייב לתת צדקה מאה זוז ולא נתן את כל הסכום בבת אחת אלא מנה פרוטה ועוד פרוטה עד לחשבון מאה זוז הרי זה נחשב רק בסופו של דבר כהשלמת הסכום הדרוש.  בכל זאת נחשב הדבר לחשבון גדול וכדלהלן:

שכר מצווה אין בעולם הזה

וביאור הענין, אך יש צורך להבין תחילה מה הקשר בין הנקבים למעשה הצדקה איזה נקב מכסה הצדקה? כי גדולה צדקה מכל המצות, ביד החזקה להרמב"ם הלכות מתנות ענים פרק י' הלכה א' "חייבין אנו להזהר במצוות צדקה יותר מכל מצוות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו שנאמר (בראשית פרק יח' פסוקים (יח) וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהֹוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו: ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר (ישעיה פרק נד' פסוק (יד) בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא תִקְרַב אֵלָיִךְ: ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר: (ישעיה פרק א' פסוק (כז) צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה: כל המצוות שאדם עושה כאן למטה הרי הם משמשים ככיסוי ובגד לנשמה כדי שתוכל בגן עדן לקבל אור אלוקי מבלי להתבטל במהותה. אלא שהצדקה גדולה מכל המצוות. שמהן נעשים לבושים להנשמה, הנמשכים מאור אין סוף ברוך הוא מבחינת "סובב כל עלמין" (כמבואר הפירוש "ממלא כל עלמין" ו"סובב כל עלמין" בליקוטי אמרים (פרק מח') עיין שם) וזאת משום שהלבושים האלו נוצרו ממקום אין סופי לכן הם יכולים לשמש כמגן על הנשמה לצורך קליטת האור האלוקי האין סופי. אבל כל זה באתערותא דלתתא היא מצות השם ורצון העליון ברוך הוא. בהתעוררות מלמטה בקיום רצונו העליון. ועיקר המשכה זו מאור אין סוף ברוך הוא, הוא לבוש ואור מקיף לעשר ספירות דאצילות בריאה יצירה עשייה המשתלשלות מעילה לעילה וממדרגה למדרגה כו', עד למטה ממש וגילוים אלו הן הנקראות בשם "ממלא כל עלמין". פירוש, שהמכוון בזה הוא כי אור אין סוף ברוך הוא מתלבש ומאיר בתוך כל השתלשלות העשר ספירות דאצילות בריאה יצירה עשייה והוא המאציל העשר ספירות דאצילות המשתלשלות לבריאה יצירה עשייה על ידי צמצום עצום המבואר בעץ חיים ונקרא אור פנימי. כל הצמצומים האלו הם סדר השתלשלות הבריאה עד למטה לעולם הזה הגשמי. ולכן נקרא בשם "ממלא כל עלמין" היינו שהוא מתלבש בתוך העולמות לפי ערך העולמות. ועל ידי קיום המצות נמשך אור מקיף הנזכר לעיל, לפי ההתעוררות מלמטה להתלבש בהשקעה עצמה שהשקענו בקיום מצוות נמשך מלמעלה המשכה פנימית מהמקיף והסובב את העולמות. ומאיר תוך העשר ספירות דאצילות בריאה יצירה עשייה ומתייחד עם האור פנימי ונקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ייחוד הקדוש ברוך הוא עם כנסת ישראל כמו שנתבאר במקום אחר. ומהארה דהארה מאור מקיף הנזכר לעיל על ידי צמצום רב נעשה לבוש לבחינת נפש רוח נשמה של האדם בגן עדן התחתון והעליון שיוכלו ליהנות ולהשיג איזה השגה והארה מאור אין סוף ברוך הוא כמו שנתבאר במקום אחר (בהמשך בפרק כט'). כי בעולם הזה האור האלוקי האין סופי מסתתר מאיתנו על ידי הצמצומים הרבים באור וזהו לשון עולם מלשון העלם והסתר המסתיר את האור האלוקי. אך בגן עדן הנשמות כיצד יכולות לסבול את הגילוי האלוקי מבלי להתבטל במציאותן? לשם כך זקוקה הנשמה ללבושים המעלים את עוצמת האור כדי לזכות להינות מזיו השכינה. לבושים אלו נוצרים מקיום רצונו של הבורא יתברך בעולם הזה על ידי עשיית המצוות ולימוד התורה כאן בעלמא הדין. ובפרט בקיום מצוות הצדקה. ובזכות קיום המצוות כאן נוצרים לבושים על ידי ריבוי העלמות והסתרים ויוכלו הנשמות המתלבשות בלבושים אלו לזכות להינות מזיו השכינה. וזה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: בתלמוד מסכת קידושין דף לט' עמוד ב': "תניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך ממילא מובן ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. מארמית ללשון הקודש ששכר מצווה בעולם הזה אין. בלי לבושים אלו אין סיכוי לזכות לגילוי בגן עדן שזהו השכר האמיתי על קיום המצוות ולכן אמרו חכמינו זיכרונם לברכה שבעולם הזה שכר מצוות אין. כי אין אפשרות לזכות לשכר אמיתי שהוא תענוג הנשמות להתענג על השם שזהו אפשרי בגן עדן בלבד. והטעם הוא כדלהלן: 

גדולה צדקה מכל המצוות

כי בעולם הזה הגשמי ובעל גבול וצמצום רב ועצום מאד מאד, אי אפשר להתלבש שום הארה מאור אין סוף ברוך הוא, כי אם על ידי עשר ספירות, הנקראים "גופא" בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר בהקדמה דף יז' עמוד א'). "חסד דרועא ימינא כו'". לפי שכמו שאין ערוך לו להגוף הגשמי לגבי הנשמה, כך אין חסד ערוך כלל לעשר ספירות דאצילות לגבי המאציל העליון אין סוף ברוך הוא. כי אפילו חכמה עילאה שהיא ראשיתן היא בבחינת עשיה גופנית לגבי אין סוף ברוך הוא, כמו שנתבאר בליקוטי אמרים (חלק א' פרק ב' בהגה וחלק ב' פרקים ח' ו-ט'). מפני היות שבעולם הזה הגשמי והמגושם לא יכול לבוא לידי ביטוי השכר האמיתי של השגת הנשמה באלוקות לכן בעולם הזה לא יכול להיות קבלת שכר ולכן נאמר שבעולם הזה אין שכר כלל. ואי לזאת במעשה הצדקה וגמילות חסדים בתלמוד מסכת קידושין דף מ' עמוד א': "תנן אלו דברים שאדם עושה אותן ואוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: אלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום שבין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם, בכיבוד אב ואם כתיב (שמות פרק כ' פסוק (יב) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: בגמילות חסדים כתיב: (משלי פרק כא' פסוק (כא) רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד: ובהבאת שלום כתיב: (תהילים פרק לד' פסוק (טו) סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ: יש נקבים על דרך משל בלבוש העליון המקיף על גופא הם הכלים דעשר ספירות. להאיר מהם ולהשפיע אור ושפע מחסד דרועא ימינא אורך ימים בעולם הזה הגשמי ועושר וכבוד מדרועא שמאלא. וכן בתפארת. והוד והדר וחדוה וכו': אלא שמצוות מסויומות והעולה על כולנה היא מצוות הצדקה שעליה נאמר שאדם אוכל פירותיה בעולם הזה למרות שאין נחסר מהקרן כלום והוא קבלת השכר בגן עדן אף על פי כן ישנה זליגת שכר גם לעולם הזה. לכך נוצר נקב בלבושים העליונים מפני זליגת השכר אף לעולם הזה. ולמה עשה השם כך יתבאר להלן:

כשאוכל פירותיהן בעולם הזה נחסר בעולמות עליונים

אך כדי שלא ינקו החיצונים למעלה מאור ושפע המשתלשל ויורד למטה מטה עד עולם הזה הגשמי. וכן למטה להגין על האדם ולשמרו ולהצילו מכל דבר רע בגשמיות וברוחניות. ומאחר ונוצר הנקב בעקבות זליגת השכר אף לעולם הזה יש צורך להגנה מיוחדת על מקום זה מפני שתי סיבות:

א. שלא יינקו החיצונים מהאור האלוקי המתפשט בעולם הזה.

ב. להגין על המקבל את השכר שלא יינזק.

לזאת חוזר ומאיר אור המקיף וסותם הנקב על דרך משל. ולכן חוזר ופועל האור האלוקי האין סופי פעולה נוספת והיא הגנה ושמירה על מקבל השכר בעולם הזה ומכסה על דרך משל את הנקבים. כי הוא מבחינת אין סוף וסובב כל עלמין כנזכר לעיל. וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה מצטרפת לחשבון גדול דייקא כי גדול השם ומהולל מאד בלי סוף ותכלית וגבול [חס ושלום] ולכן הדגישו חכמינו שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון "גדול" כי זהו גדולתו של הבורא יתברך לתת שפע וגם להגביל ולהגין על מקבל השפע.

כובע ישועה בראשו

אך מי הוא הגורם לירידת האור והשפע לעולם הזה הגשמי מעשר ספירות הנקראים גופא, הוא היחוד הנזכר לעיל, שהיא תוספת הארה והשפעה מבחינת אור אין סוף המאציל העליון ברוך הוא, ביתר שאת על ההארה וההשפעה שבתחילת האצילות וההשתלשלות וכו'. וראשית תוספת ההארה וההשפעה היא, לראשית העשר ספירות. וזה הוא "וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ" ישועה הוא מלשון (בראשית פרק ד' פסוק ד') וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: והוא ירידת האור והשפע דש"ע נהורין שבזוהר הקדוש. בזוהר חלק א' דף ד' עמוד ב': "אדהכי שמע קלא דאמר, פנון אתר פנון אתר, (בנתיים נשמע קול המכריז פנו מקום פנו מקום) דהא מלכא משיחא אתי למתיבתא דרבי שמעון, (שהרי מלך המשיח בא לישיבתו של רבי שמעון) … בההיא שעתא קמו כל אינון חברייא, וקם רבי שמעון, והוה סליק נהוריה עד רום רקיעא, (באותה שעה קמו כל חברי הישיבה וקם רבי שמעון והיה עולם אור עד רום הרקיע) אמר ליה רבי זכאה אנת, דאורייתך סלקא בתלת מאה ושבעין נהורין (אמר לו המשיח לרבי שמעון זכית שתורתך עולם בשלש מאות ושבעים אורות) כלומר ש"ע אורות. וכמו שכתוב: (במדבר פרק ו' פסוק כה') יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: (ובתהילים פרק סז' פסוק ב') אֶלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: אתנו הוא על ידי מעשה הצדקה. וזה הוא זורע צדקות מצמיח ישועות. וככה יאר השם פניו אליהם צדקתם עומדת לעד וקרנם תרום בישועת מצמיח קרן ישועה צמח צדקה מהכובע ישועה הנזכר לעיל. וזהו אם כן פירוש הכתוב וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁוֹ וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבֹּשֶׁת וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה: כי ההשפעה של הארת האור והתענוג של הנשמות הוא תענוג ההשגה הנמצא במוחין שבראש ולכן המגן הוא לא רק על כל הגוף כקשקשי השריון אלא בעיקר ישועה בראשו. המילה ישועה כאן שורשה מלשון וישע השם אל הבל ואל מנחתו שפירושו פניה אל הבל ואל מנחתו וגם רומז על עניין ש"ע האורות וכל זה על ידי הצדקה בעולם הזה. כנפש תדרשנו: כפי שדורשת הנפש המבצעת את הצדקה.

סיכום הפרק

וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו מה שריון הזה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול אף הצדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

גדולה צדקה, כי על ידי קיום מצוות נעשים לבושים לנשמה כדי שתוכל לקבל את שכרה על ידי תענוג ההשגה בגן עדן מזיו השכינה וללא הלובשים אין אפשרות לקבל את השכר ובכלל בעולם הזה אין מצב המאפשר קבלת שכר אמיתית זו.

ואילו בצדקה וגמילות חסדים שעליהם נאמר שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא מאחר וישנה איזה השפעה אף לעולם הזה נוצר נקב בלבושי הנשמה בגן עדן מנתינת השכר ואפילו רק הפירות בעולם הזה ולכן יש צורך לכסות על הנקבים והכיסוי בא בכוח גדולתו של הבורא יתברך.

סיפור חסידי לפרק

פעמים אחדות פנה איש יהודי ממקורבי רבנו הזקן לרבנו בבקשה שיברך אותו לילדים כי האיש היה חסוך בנים. אך כל פעם הפליג רבנו בדבריו לדברים אחרים ועל בנים לא דיבר איתו מאומה.

החליט אותו מקורב לרבנו להתעקש עם רבנו עד שיתן לו עצה אם לא ברכה. רבנו יעץ לאותו מקורב לנסוע לרבי לוי יצחק מבארדיטשב "סנגורן של ישראל" להתברך מפיו.

כשניגש אותו מקורב לרבי לוי יצחק עם בקשת הברכה אמר לו רבי לוי יצחק תן לצדקה היום סך של חמש מאות רובל ואברכך! והוסיף אזהרה היום לא מחר!!!

היהודי חשב שסכום זה מעל כוחותיו והוא היסס רבות עם לתת סכום כזה אך כעבור מספר שעות החליט שבשביל ילדים שווה להשקיע סכום אדיר כזה ובלבד שיזכה לברכה. אך בינתיים עבר היום ורבי לוי יצחק אומר לו בצער ראה הזהרתיך "היום" ולא מחר ובינתיים פנה היום ואיני יכול להושיעך.

אותו יהודי לא כל כך הבין מה ההבדל בין היום למחר אך עם רבי לוי יצחק אי אפשר להתווכח וחזר בבושת פנים לרבנו הזקן.

והיקשה מדוע לא פעלתי ברכה ולמה נשלחתי לשם ואי אפשר היה כאן לקבל ברכה?

ענה לו רבנו הזקן: בא והקשב בידוע שכל המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו ומאחר וביזת תלמיד חכם הענישו אותך מן שמיא שלא יהיה לך ילדים. אך ישנו פוסק אחד והוא הרב משה בן מימון "הרמב"ם" שפוסק (בהלכות תלמוד תורה פרק ו' הלכה יב') שיש אפשרות להקל על חוטא בחטא זה על ידי שיתן ליטרא זהב לצדקה כפי שויו בכל מקום.

ביום שבו הייתה אצל רבי לוי יצחק היה יום הסתלקותו של הרמב"ם בכ' טבת ורבי לוי יצחק יכל לפועל בשמים שייפסקו לטובתך כשיטת הרמב"ם ביום ההילולא שלו, אך החמצת את ההזדמנות.

שאל האיש את רבנו ומדוע לא אתה פעלת זאת ושלחת אותי אל רבי לוי יצחק? והשיב רבנו אני לא יכול למחול לך כי התלמיד חכם שביזית הוא הרב שלי ואני מחויב לשמור על כבודו.