תניא לעם – פרק ה בקונטרס אחרון

מוצאי שבת א׳ כסלו ה׳תשע״ה
בהמשך לפרק הקודם ממשיך רבנו בפרק זה לבאר לנו את מעלת קיום ולימוד ההלכות. אולם נשאלת השאלה: מה דינן של הלכות שאינן שכיחות ולא יהיו לעתיד לבוא. כי אף הם במעלה יתירה של עיסוק בחכמה עילאה. אך מה התועלת שישנה מלימוד הלכות אלו בעבודת הבירורים?
מאת הרב שלמה יצחק במהרי"ל פראנק

 

 

מבוא לפרק 

 

בהמשך לפרק הקודם ממשיך רבנו בפרק זה לבאר לנו את מעלת קיום ולימוד ההלכות בעוד שבפרק הקודם נלמד שיש מעלה בבירור ניצוצות הקדושה על ידי לימוד הלכות וביצוע מעשי נשאר להבין מה דינן של הלכות שאינן שכיחות ולא יהיו לעתיד לבוא בתוספת ביאור. כי אף הם במעלה יתירה של עיסוק בחכמה עילאה. אך מה התועלת שישנה מלימוד הלכות אלו בעבודת הבירורים.

 

התורה בכלל ובפרט נצחית

 

ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי כלל ואפשר שלא היו מעולם במציאות מכל שכן שלא יהיו לעתיד לבוא כמו פרטי דיני פיגול וכהאי גוונא.

הנה מודעת זאת שכל איסור שבעולם יש לו שרש ומקור חיים בקליפות שאם לא כן לא היה יכול להיות במציאות בעולם בלתי השפעה עליונה. ואפילו המסלסל בשערו וכהאי גוונא מקבל חיותו ברגע זו מהיכלות הקליפות כמו שכתוב בזהר. והלכך גם פרטי האיסורים שלא באו לידי מעשה מעולם בעולם הזה הגשמי מכ מקום שרשי חיותם הן במציאות בפועל ממש בהיכלות הקליפות. וגם הפרטים שיוכל להיות שלא היו ולא יהיו לעולם במציאות כגון טעות ושגגות שטעה וקרא לתשיעי עשירי כו' וכהאי גוונא דלא שייך במזיד להיות קליפה שורה על זה. ויוכל להיות דכהאי גוונא אינו במציאות בהיכלות הקליפות [הגהה מאדוננו מורנו ורבינו בעל צמח צדק זיכרונו לברכה נשמתו עדן. נראה לי מה שכתב "ויוכל להיות", אלמא דלא ברירא ליה, היינו משם שהשגגות באות מנוגה, אם כן יש לומר דיש להם שרש בהיכלות דנוגה]. מכל מקום על כל פנים ישנו במציאות להבדיל בחכמה עילאה שנתפשטה בפרט זה למשה רבנו עליו השלום בסיני [כמאמר: (תלמוד מסכת מגילה דף יט' עמוד ב') אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר השם עמכם בהר מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידין לחדש.] שכל תלמיד ותיק עתיד לחדש כו' וכל פרטי האבעיות דרבי ירמיה רבי ירמיה הקשה כמה וכמה קושיות עד שנאלצו חכמים לסלקו מבית המדרש בגלל קושיותיו כמסופר בתלמוד מסכת בבא בתרא דף כג' עמוד ב' "בעי רבי ירמיה רגלו אחת בתוך חמישים אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו? ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא. (ועל זה הוציאהו מבית המדרש). וכרכתו כו' פרק ד' דחולין. וקושיא העוסקת בפרק רביעי של מסכת חולין דף ע' עמוד א' במציאות נדירה שספק עם יכול להיות. כשנולד זכר מבהמה בכור וכרוכה איתו נקבה? וכפי שמפרט הרמב"ם את כל פרטי הבעיות הנדירות בבכור בהלכות בכורות פרק ד' הלכה (יז) בכור שכרכו בסיב והוציאו ולא נגע ברחם או שכרכו בשליית בהמה אחרת או שנכרכה עליו אחותו ויצא הואיל ולא נגע ברחם מכל מקום הרי זה ספק בכור: כי התפשטות חכמה עילאה היא בבחינת אין סוף המלובש בה בפועל ממש. וכל פרט הלכה הוא שער נמשך מחכמה עילאה דיסד ברתא ומלובש בה וממנה נמשך ומתלבש בבריאה יצירה עשייה. ונודע כי יניקת הקליפות מאחוריים דעשר ספירות דקדושה ובפרט מלבושים דעשר ספירות דבריאה יצירה עשייה ובפרט דיצירה עשיה המעורבים בקליפות כנודע שיניקתם מבחינת הלבושים. ועל ידי עסק ההלכות בדבור ומחשבה מתפרטים ומתפרדים מהקדושה. כמו שכתוב בתיקונים ורעייא מהימנא לאפרשא [כו'] והיינו כנודע ממה שאמרו: על שלא ברכו בתורה תחלה כו' שהוא על ידי המשכת אור אין סוף בחכמה עילאה המלובשת בהן ובחכמה אתברירו באור אין סוף שבה. והמשכה זו נעשה על ידי דיוקן העליון של האדם העוסק גם כן בהלכות אלו למעלה בשרשו בנוקבא דזעיר אנפין דבריאה-יצירה-עשייה. ובזה יובן חיוב כל נפש-רוח-נשמה להשלים כל התרי"ג במחשבה-דיבור-ומעשה שהן פרטי ההלכות וצריכות לבא בגלגול להשלים התורה בפשט-רמז-דרש-סוד כדי לברר כל הבירורין הנוגעים להם מכל הרפ"ח שהיא קומת אדם שלמה. תרי"ג בחינות כלליות ופרטיות. אבל לעתיד לבוא כשיושלם הבירור יהיה עסק התורה בבחינת עשה טוב לבד. להעלות הנפש רוח נשמה מעלה מעלה עד אין סוף. וגם בשס"ה לא תעשה בשרשן למעלה שהן גבורות קדושות ולהמתיקן בחסדים ברמ"ח מצוות עשה ולכללן יחד. ועל כן התורה כולה נצחית בכללה ובפרטה. דקדושה כמו השס"ה לא תעשה עצמן שהן למעלה בחינת הדם המחיה האברים דכלים דזעיר אנפין שגם פרטי ההלכות דשס"ה לא תעשה הן הן ענפים מהכללות ויש לכולם שרש למעלה בחמש גבורות דקדושה כמו השס"ה לא תעשה עצמן שהן למעלה בחינת הדם המחיה האברים דכלים דזעיר אנפין: צריך להבין בהמשך לנלמד בפרק הקודם שתכלית לימוד ההלכות הוא כדי לברר ניצוצות הקדושה ולכאורה טעם זה אינו שייך בהלכות שנוצרו מטעויות בני אדם כמו שנצטווינו לעשר את הבהמות הנמצאות בעדר ומעביר אחת אחת והעשירי מסמן כקדוש ואם קרה שבטעות קרא לתשיעי עשירי או לאחד עשר עשירי או מחשבות זרות של פיגול ופסול בקרבן שלעתיד לבוא בוודאי לא יהיו טעויות כאלה. או הלכות שאינן שכיחות במציאות כמו הקשויות הרבות שהיקשה רבי ירמיה עד שמרוב שאלותיו נאלצו לגרשו מבית המדרש או בבכור שלא יצא דרך הרחם.  אלא שכל ההלכות נמשכו מחכמה עילאה וברגע שנשתלשל מהם למטה נמשכו גם פרטי הלכות ליניקת הקליפות ועל ידי עסק התורה בהלכות האלו שאינן מצויות מפרידים אותם מהקליפות ומעלים אותם חזרה לשורשם העליון.

 

סיכום הפרק

 

ולהבין פרטי ההלכות דלא שכיחי כלל ואפשר שלא היו מעולם במציאות ואפשר שלא יהיו לעתיד לבוא הנה מודעת זאת כי כל איסור שבעולם יש לו שורש ומקור חיים בקליפות וגם פרטי האיסורים שלא באו לידי מעשה מעולם מכל מקום הן במציאות בפועל ממש בהיכלות הקליפות. ועל ידי עסק ההלכות בדבור ובמחשבה מפרידים את ההלכות מהקליפות. ובזה חייב האדם ולפעמים מוטל עליו לשוב ולהתגלגל בעולם הזה עד שיושלם כל הבירור. ולעתיד לבוא יעסקו בעיקר בצד של ועשה טוב ועל כן התורה כולה נצחית היא לעולם ולעולמי עולמים. 

 

סיפור חסידי לפרק

 

רבי מאיר מפרימשלן בהיותו ילד היה מקבל כסף מאביו על לימוד משניות בעל פה. כסף זה הוא הקדיש לקרן גמילות חסד עזרה בהלוואה לסוחרי השוק שהיו זקוקים למזומנים. קרן הגמילות חסד הייתה מפורסמת בין כולם והיו הרבה שהעניקו לו תרומות לקרן זו שגדלה מיום ליום.

יום אחד חמד לו לצאן אחד הקצבים בשוק, ואמר למאיר הקטן אתן לך רובל לקרן הגמילות חסדים שלך ואמור לי אם הבהמה הזאת כשרה או טרפה. הסכים מאירקה ואמר לו תן רובל ולאחר מכן התבונן בבהמה ואמר לו בהמה זו טרפה. שאל הקצב ועל הפרה השנייה? ענה לו מאיר תן רובל ואענה לך! מכיוון שידע הקצב כי הכסף מיועד לגמילות חסד נתן לו וענה לו מאיר הפרה השנייה כשרה למהדרין. וכך היה זה שקנה את הראשונה הפסיד פרה טרפה והשנייה יצאה "חלק".

הקצב שמר בליבו את הדבר ושבוע הבא שוב חיפש את מאירקה ביום השוק כשסוחרים רבים מסתובבים בשוק ושאל על פרה שילם רובל והשיב לו. וראה שדבריו קולעים על השערה.

הדבר נמשך משך זמן. הקצבים הנוספים בעיר האשימו את השוחט שהוא מטריף להם בכוונה ורק אצל הקצב ההוא הבהמות יוצאות חלק תמיד. והשוחט אמר שלא בו האשם אלא כנראה מאיר לו מזלו.

החליטו הקצבים לעקוב אחרי הקצב המאושר ולראות מאין הוא שואב את כוחו וגילו שהוא מסתובב עם מאירקה הקטן והוא לוחש לו על הבהמות.

פנו גם הם למאירקה וביקשו ממנו שיתפלל עבורם שהבהמות יהיו כשרות והשיב שאין הוא מתפלל רק עושה עסקה אם הקצב הוא משלם לו רובל לקרן גמילות החסדים שלו והוא מצידו משיב לו אם הבהמה כשרה או טרפה. וכך נודע הדבר עד שגער בו הרב ואמר לו סודות כאלה לא מגלים. 

פרסום תגובה חדשה

test email