קופסת הטבק ומטבע הזהב

יום רביעי כ״ג טבת ה׳תשע״ה
בִּמְקוֹם שֶׁיְּחַזֵּק הַטַּבָּק אֶת בְּהִירוּת מַחְשַׁבְתּוֹ, הִרְגִּישׁ הָרַב שֶׁבְּכָל שְׁאִיפָה הֲרֵיהוּ מִתְבַּלְבֵּל, וּבְתוֹךְ כָּךְ חָפְנוּ אֶצְבְּעוֹתָיו עוֹד מְעַט טַבָּק, וּלְפֶתַע נִתְקְלוּ בִּדְבַר-מַה קָּשִׁיחַ, הַמֻּנָּח לוֹ בְּתַחְתִּית הַקֻּפְסָה. הוּא הִבִּיט אֶל תּוֹכָהּ, פִּשְׁפֵּשׁ בַּטַּבָּק אָנֶה וְאָנָה, וְהִנֵּה הִתְנוֹצְצָה לְעֵינָיו מַטְבֵּעַ-זָהָב.
מאת אילה ברוך

 

 

בָּעֲיָרָה אַחַת הִתְגּוֹרֵר רַב צַדִּיק פּוֹסֵק גָּדוֹל

בַּעֲיָרָה אַחַת הִתְגּוֹרֵר רַב צַדִּיק וִירֵא-שָׁמַיִם בְּתַכְלִית, לַמְדָן גָּדוֹל, וּבַעַל שֵׂכֶל חָרִיף וּמַבְרִיק. הוּא לָמַד תּוֹרָה הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וְנַעֲשָׂה בָּקִיא בְּאֵין-סְפֹר פִּסְקֵי הֲלָכָה, עַד שֶׁרַבּוֹתָיו רָאוּ לְנָכוֹן כִּי יֻסְמַךְ לִהְיוֹת פּוֹסֵק בִּבְעָיוֹת סְבוּכוֹת שֶׁל דִּינֵי תּוֹרָה. לְאַחַר שֶׁהָיוּ שׁוֹטְחִים בְּפָנָיו בַּעֲלֵי דִּין שׁוֹנִים אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם הָיָה צוֹלֵל בַּעֲרֵמוֹת שֶׁל סְפָרִים וּפְסָקִים,  שׁוֹקֵל וּמְהַרְהֵר בַּדְּבָרִים, מִתְיַעֵץ עִם עֲמִיתָיו הַדַּיָּנִים, וּלְאַלְתַּר הָיָה מִתְגַּבֵּשׁ וּמִתְנַסֵּחַ אֶצְלוֹ פְּסַק-דִּין בָּהִיר וְחַד-מַשְׁמָעִי. 

 

עִם הַזְּמַן הָלַךְ וְהִתְפַּרְסֵם שְׁמוֹ כְּפוֹסֵק גָּדוֹל וְעָצוּם, שֶׁנִּתֵּן לִסְמֹךְ עָלָיו בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, וִיהוּדִים רַבִּים מִכָּל רַחֲבֵי הַמְּדִינָה הֵבִיאוּ לְפִתְחוֹ סִכְסוּכִים וּבְעָיוֹת קָשׁוֹת, בִּמְיֻחָד בְּעִנְיָנִי כְּסָפִים. הֵם סָמְכוּ עַל חָכְמָתוֹ הָרַבָּה, עַל יִרְאַת הַשָּׁמַיִם שֶׁלּוֹ וּבִמְיֻחָד עַל שֶׁחֵרֵף עֲנִיּוּתוֹ הָרַבָּה, לֹא הָיָה לְאֵל יָדוֹ שֶׁל אִישׁ לְשַׁחֵד אוֹתוֹ בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן – לֹא בְּכֶסֶף, לֹא בְּכָבוֹד, לֹא בְּמַנְעַמִּים שׁוֹנִים, וְלֹא בְּשׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.

 

בְּאַחַת הַפְּעָמִים הֵבִיאוּ אֶל הָרַב מִקְרֶה מֻרְכָּב וְקָשֶׁה לִפְסִיקָה

בְּאַחַת הַפְּעָמִים הֵבִיאוּ אֶל הָרַב מִקְרֶה מֻרְכָּב וְקָשֶׁה, שֶׁבַּעֲלֵי-הַדִּין, אֲשֶׁר הִגִּיעוּ זֶה מֵרָחוֹק, נִדְרְשׁוּ לְהַרְצוֹת בְּפָנָיו אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם לְמַעְלָה מִשָּׁעוֹת אֲחָדוֹת. בְּתֹם הַרְצָאָתָם, בִּקְּשָׁם הָרַב לָצֵאת וּלְהַמְתִּין בַּחֲדַר הַמָּבוֹא עַד שֶׁיְּסַיֵּם מְלַאכְתּוֹ וְיִקְרָא לְהַקְרָאַת פְּסַק-דִּינָם. הָרַב הֵחֵל מִתְעַמֵּק בְּחֹמֶר הַטְּעָנוֹת, וּמִדֵּי פַּעַם הָיָה מְצַוֶּה עַל שַׁמָּשׁוֹ שֶׁיָּבִיא לוֹ סֵפֶר זֶה אוֹ אַחֵר. הַשַּׁמָּשׁ, רַבֵּי שְׁלֹמֹה, הִכִּיר הֵיטֵב הֵיכָן כָּל סֵפֶר מֻנָּח וְהָיָה מִתְרוֹצֵץ מִמַּדָּף לַמַּדָּף, עוֹלֶה עַל סֻלָּם וְיוֹרֵד מִמֶּנּוּ עִם סֵפֶר כָּלְשֶׁהוּ, חוֹזֵר וּמֵבִיא סֵפֶר נוֹסַף מִפִּנַּת הַשֻּׁלְחָן וְכָךְ עוֹד וָעוֹד. אַךְ עִם כָּל זֹאת, שֶׁהָיָה מְיֻמָּן וְזָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ, וְעַל שׁוּם הֱיוֹתוֹ מְבֻגָּר בְּשָׁנִים, הִתְעַיֵּף רַבִּי שְׁלֹמֹה מִן הַמְּשִׂימָה וְהָיָה מֵטִיל עַצְמוֹ מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם עַל כֻּרְסָתוֹ הַמְּרֻפֶּטֶת, מִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת, וְחוֹטֵף מְנוּחָה עַד לַמְּשִׂימָה הַבָּאָה. הָרַב הָיָה מְעַיֵּן בַּסְּפָרִים, מְדַפְדֵּף בְּזֶה, מְעַלְעֵל בְּהוּא, וְאַחַת לְמִסְפַּר דַּקּוֹת הָיָה מִתְבַּשֵּׂם מִקֻּפְסַת הַטַּבָּק שֶׁעַל שֻׁלְחָנוֹ. לְאַחַר זְמַן-מַה וְּהִנֵּה אָזַל הַטַּבָּק מֵהַקֻּפְסָה, וְאִי לָזֹאת צִוָּה הָרַב בִּרְמִיזָה קַלָּה לְרַבִּי שְׁלֹמֹה כִּי יִדְאַג לְמַלֹּאתָהּ עֲבוּרוֹ. 

 

בַּעַל הַדִּין יוֹצֵא לִקְנוֹת טַבָּק לָרַב

יָצָא רֶ' שְׁלֹמֹה אֶל חֲדַר הַהַמְתָּנָה וּבְהַבִּיטוֹ דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן גִּלָּה כִּי זֶה שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שֶׁלֹּא הִבְחִין כְּלָל בַּמִּתְרַחֵשׁ בַּחוּץ. לְעֵינָיו נִגְלָה מַחֲזֶה מַפְתִּיעַ – הַכֹּל הָיָה מְכֻסֶּה לָבָן, שֶׁלֶג כָּבֵד הִצְטַבֵּר עַל הַמִּדְרָכוֹת, עַל הַגַּגּוֹת, עַל עֶגְלוֹת הַמַּשָּׂא וְעַל הַסּוּסִים, שֶׁכָּרְעוּ תַּחְתֵּיהֶם. לֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁרוּחַ עַזָּה נָשְׁבָה וְהוֹלִידָה סוּפַת שְׁלָגִים הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת.  רַבֵּי שְׁלֹמֹה נָטַל אֶת מְעִיל הַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ וְהֵחֵל מִתְעַטֵּף בּוֹ בְּלֵב כָּבֵד. אַחַר כָּךְ כָּרַךְ סְבִיב כְּתֵפָיו וְצַוָּארוֹ צָעִיף עָבֶה וְחַם וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הַיְּצִיאָה. בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה יָשַׁב אֶחָד מִבַּעֲלֵי-הַדִּין וְהִבִּיט בּוֹ בַּתַּדְהֵמָה. הוּא הִתְרוֹמֵם קִמְעָה וְאָמַר: "רְאֵה מַה מִּתְחוֹלֵל בַּחוּץ, הֲכֵיצַד מָלְאָה דַּעְתְּךָ לָצֵאת בִּכְפוֹר זֶה? הַמְתֵּן מְעַט עַד שֶׁיֵּרָגְעוּ הָרוּחוֹת".  נֶאֱנַח רַבִּי שְׁלֹמֹה וְאָמַר: "חוֹבָה עָלַי לָצֵאת כְּדֵי לְהָבִיא טַבָּק לָרַב, בִּלְעָדָיו לֹא יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ". בַּעַל-הַדִּין, נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עָלָיו וְהוּא הֵשִׁיב: "הַנַּח יָדְךָ, אֵלֵךְ אֲנִי בִּמְקוֹמְךָ, הִנְנִי צָעִיר וְחָזָק מִמְּךָ וְאַתָּה הֲרֵי עָלוּל לַחְלוֹת!" בְּלֹא לְהַמְתִּין לַתְּשׁוּבָה קָם הַלָּה, לָבַשׁ אֶת מְעִילוֹ וּפָנָה אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת. רַבִּי שְׁלֹמֹה מָסַר לוֹ אֶת הַקֻּפְסָה וְאֶת הַכֶּסֶף לַקְּנִיָּה וּבְלִבּוֹ חָשׁ הֲקָלָה וְשִׂמְחָה קַלָּה עַל כָּךְ. 

 

וְהִנֵּה, אַךְ יָצָא בַּעַל-הַדִּין, נִתְחַוֵּר לְרַבִּי שְׁלֹמֹה שֶׁעָשָׂה טָעוּת מָרָה. הוּא נִזְכַּר כִּי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר נִתְמַנָּה לְתַפְקִידוֹ הִזְהִירוּ אוֹתוֹ בְּרֹב תֹּקֶף, כִּי אָסוּר יִהְיֶה לוֹ אֵי פַּעַם לְקַבֵּל דְּבַר-מַה מִּבַּעֲלֵי הַדִּין, וּבִמְיֻחָד קֹדֶם שֶׁעוֹמֵד לְהֵחָרֵץ פְּסַק הַדִּין. נְקִיפוֹת-מַצְפּוּן עַזּוֹת תְּקָפוּהוּ וְהוּא הִתְחָרֵט מֵעֹמֶק לִבּוֹ עַל שֶׁנִּתְפַּתָּה לְאָדָם זֶה. "כֵּיצַד זֶה נִכְשַׁלְתִּי כָּךְ?!" הִתְרַתֵּחַ עַל עַצְמוֹ. "זָקֵן כְּסִיל שֶׁכְּמוֹתִי, עַד כַּמָּה נַעֲשֵׂיתִי עַצְלָן!" רַבִּי שְׁלֹמֹה פָּלַט אַנְחַת-צַעַר עֲמֻקָּה, אַךְ לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים הִתְנַחֵם וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ כִּי לְעוֹלָם לֹא יַרְשֶׁה שֶׁיִּקְרֶה לוֹ כַּדָּבָר הָאֱוִילִי הַזֶּה. 

 

הֲכֵיצַד לְכָל הָרוּחוֹת הִגִּיעָה מַטְבֵּעַ זוֹ אֶל תּוֹךְ קֻפְסַת הַטַּבָּק?

לֹא עָבַר זְמַן רַב וּבַעַל הַדִּין חָזַר וּבְיָדוֹ קֻפְסַת הַטַּבָּק, מְלֵאָה עַד גְּדוֹתֶיהָ בְּטַבָּק רֵיחָנִי וּמְשַׁכֵּר. לָקַח רַבִּי שְׁלֹמֹה אֶת הַקֻּפְסָה וּמִהֵר לְהַפְקִידָהּ בִּידֵי הָרַב. צַעַר רַב הָיָה נָסוּךְ עַל פָּנָיו, אוּלָם הָרַב, בִּהְיוֹתוֹ כֹּה שָׁקוּעַ בְּעִיּוּנוֹ, לֹא הִבְחִין בַּדָּבָר כְּלָל, רַק הוֹשִׁיט יָדוֹ, קִבֵּל אֶת הַקֻּפְסָה וְהִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ לְאוֹת הוֹקָרָה. מִיָּד קֵרֵב הָרַב אֶת הַקֻּפְסָה אֶל אַפּוֹ וְשֶׁאַף מִמֶּנּוּ טַבָּק, וּכְהֶרְגֵּלוֹ חָזַר עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם. וְאוּלָם בִּמְקוֹם שֶׁיְּחַזֵּק הַטַּבָּק אֶת בְּהִירוּת מַחְשַׁבְתּוֹ, הִרְגִּישׁ הָרַב שֶׁבְּכָל שְׁאִיפָה הֲרֵיהוּ מִתְבַּלְבֵּל עוֹד וָעוֹד, וְכָל בִּנְיַן הַהַצְדָּקוֹת שֶׁבְּנָהּ לְטוֹבַת אַחַד הַצְּדָדִים הוֹלֵךְ וּמִתְמוֹטֵט, וְאַף נוֹטֶה הוּא לְהַצְדִּיק יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶת הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד. עִנְיָן זֶה הִתְמִיהַּ מְאוֹד אֶת הָרַב – הוּא לֹא הֵבִין כֵּיצַד זֶה נִתְהַפְּכָה דַּעְתּוֹ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה וְעוֹד מְעַט הוּא כִּמְעַט מַגִּיעַ לְהַחְלָטָה סוֹפִית, הֲפוּכָה מִזּוֹ שֶׁסָּבַר בַּתְּחִלָּה. בְּכָל זֹאת, הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים פַּעַם נוֹסֶפֶת, וּבְתוֹךְ כָּךְ חָפְנוּ אֶצְבְּעוֹתָיו עוֹד מְעַט טַבָּק, וּלְפֶתַע נִתְקְלוּ בִּדְבַר-מַה קָּשִׁיחַ, הַמֻּנָּח לוֹ בְּתַחְתִּית הַקֻּפְסָה. הוּא הִבִּיט אֶל תּוֹכָהּ, פִּשְׁפֵּשׁ בַּטַּבָּק אָנֶה וְאָנָה, וְהִנֵּה הִתְנוֹצְצָה לְעֵינָיו מַטְבֵּעַ-זָהָב. הָרַב נוֹתָר פְּעוּר-פֶּה וְסִנֵּן לְעַצְמוֹ בְּשֶׁקֶט: "הֲכֵיצַד לְכָל הָרוּחוֹת הִגִּיעָה מַטְבֵּעַ זוֹ אֶל תּוֹךְ קֻפְסַת הַטַּבָּק?"

 

הַשַּׁמָּשׁ נִתְקַף פַּחַד וּצְמַרְמֹרֶת אָחֲזָה אוֹתוֹ 

מִיָּד קָרָא אֶל רַבִּי שְׁלֹמֹה וְשָׁאַל אוֹתוֹ: "מֵהֵיכָן לָקַחְתָּ טַבָּק זֶה?" הַשַּׁמָּשׁ נִתְקַף פַּחַד וּצְמַרְמֹרֶת אָחֲזָה אוֹתוֹ מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ. הוּא לֹא הֵבִין כֵּיצַד יָדַע הָרַב אֶת שֶׁקָּרָה עִם בַּעַל הַדִּין הָעַרְמוּמִי, כֵּיצַד נִחֵשׁ שֶׁרַבִּי שְׁלֹמֹה הִנִּיחַ לוֹ לְשַׁמְּשׁוֹ.  רַבִּי שְׁלֹמֹה כִּמְעַט וּבָלַע אֶת לְשׁוֹנוֹ, הַמִּלִּים נִתְקְעוּ בִּגְרוֹנוֹ, אַךְ לְאַחַר דַּקָּתַיִם הִתְעַשֵּׁת וְהוֹדָה בְּאָזְנֵי הָרַב שֶׁאָכֵן זֶהוּ הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה. הוּא, רַבִּי שְׁלֹמֹה, הִרְשָׁה לְבַעַל-הַדִּין לָלֶכֶת בִּמְקוֹמוֹ לְהַשִּׂיג אֶת הַטַּבָּק, אַחֵר שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא צִנָּה קָשָׁה תֶּאֱחֹז בּוֹ אִם יֵצֵא אֶל הָרְחוֹב בְּאֶמְצַע סוּפַת הַשְּׁלָגִים הַנּוֹרָאָה. הוּא עָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה רַק מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁכַּח מִלִּבּוֹ צִוּוּיוֹ שֶׁל הָרַב, וְעַל כָּךְ הוּא כִּמְעַט וְאֵינוֹ יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ. "מִקְרֶה כָּזֶה לֹא יִקְרֶה שֵׁנִית לְעוֹלְמֵי-עַד", הִבְטִיחַ רַבִּי שְׁלֹמֹה לָרַב, וְדוּק שֶׁל בּוּשָׁה וַחֲרָטָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו.

 

אֵין אֲנִי יָכוֹל עוֹד לִפְסֹק אֶת דִּינְכֶם

הָרַב לֹא הֵשִׁיב דָּבָר, רַק בִּקֵּשׁ לִקְרֹא אֵלָיו אֶת בַּעֲלֵי-הַדִּין. עַתָּה הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים, מַדּוּעַ הִתְבַּלְבְּלוּ סְבָרוֹתָיו וְכֵיצַד זֶה נָטָה, לְלֹא כָּל סִבָּה נִרְאֵית לָעַיִן, לְהַצְדִּיק אֶת הַצַּד שֶׁכְּנֶגֶד. בֵּינְתַיִם נִכְנְסוּ בַּעֲלֵי-הַדִּין, וְהָרַב הֵרִים קוֹלוֹ עַל הָאֶחָד מֵהֶם וְצִוָּה עָלָיו בְּתֹקֶף לִטֹּל בַּחֲזָרָה אֶת הַמַּטְבֵּעַ. "אֵין אֲנִי יָכוֹל עוֹד לִפְסֹק אֶת דִּינְכֶם" אָמַר הָרַב בְּתֹקֶף וּבְבוּז. עֲלֵיכֶם לַעֲזֹב מִיָּד אֶת בֵּית הַדִּין". יָצָא בַּעַל-הַמַּטְבֵּעַ חֲפוּי רֹאשׁ וְאִלּוּ הָאַחֵר נִשְׂרַךְ אַחֲרָיו בְּאֵין בְּרֵרָה וּבְאַכְזָבָה מָרָה. עָזְבוּ שְׁנֵיהֶם אֶת הַמָּקוֹם בְּמַפַּח-נֶפֶשׁ וְלֹא חָזְרוּ לְשָׁם עוֹד לְעוֹלָם.

 

הֶסְבֵּר עַל הַסִּפּוּר

בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר: "לֹא תַּטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַּכִּיר פָּנִים וְלֹא תִּקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" (דְּבָרִים, פֶּרֶק ט"ז, י"ט). עַל פִּי זֶה גָּזְרוּ חֲכָמֵינוּ, כִּי הַשּׁוֹפֵט – אָסוּר לוֹ בְּתַכְלִית הָאִסּוּר לְקַבֵּל, וְלוּ דָּבָר קָטָן בְּיוֹתֵר, מִמִּי שֶׁנִּשְׁפַּט עַל-יָדוֹ. כְּחִזּוּק לְכָךְ, יֵשׁ שֶׁפֵּרְשׁוּ אֶת עֶצֶם הַמִּלָּה "שֹׁחַד", שֶׁהִיא מֻרְכֶּבֶת מִשְּׁתֵּי הַמִּלִּים "שֶׁהוּא" "אֶחָד". הֱוֵה אוֹמֵר, שֶׁכַּאֲשֶׁר הַשּׁוֹפֵט מְקַבֵּל דְּבַר-מָה מֵהַנִּשְׁפָּט הֲרֵי הוּא נַעֲשֶׂה אֶחָד עִמּוֹ, וְעַתָּה כֵּיצַד יוּכַל לִשְׁפֹּט כִּבְיָכוֹל נֶגֶד עַצְמוֹ? הַסִּפּוּר שֶׁלְּפָנֵינוּ, מַמְחִישׁ עִנְיָן זֶה הֵיטֵב.

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email