האשה כ״אשת חבר"

יום רביעי כ״ט שבט ה׳תשע״ה
אשת חבר היא כחבר. הקשר בין בני זוג הוא קשר נשמתי, קשר אלוקי. יש לגלות את מהות הקשר, לחיות ולהחיות אותו, יש לטפח את החם והאהבה ביניהם, ובמרוץ החיים להקדיש זמן איכות לטיפוח האהבה והקדושה בין בני הזוג.
מאת ברכה טברדוביץ

 

 

הקשר הרגשי בין איש לאשה

מספרת אחת הנשים[1]

"בשנות העשרה שלי, מצאתי את עצמי במצב די מביך. עמדתי לסיים בקרוב את לימודיי בבית הספר העל-יסודי, ולא הייתי בטוחה מה לעשות בהמשך. הרגשתי קרועה בין הרצון שלי להתקדם בלימודי היהדות לבין רצוני לקדם את הלימודים האקדמאיים שיובילו אותי בכיוון קריירה.

כשקראתי את ספר הזיכרונות של האדמו״ר השישי מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון זי״ע, כבש אותי התיאור הלירי של ההיסטוריה החסידית מלאת החיים. אהבתי את התמונות ששורטטו על ידי מילים ותיארו לימוד תורה מעמיק המשולב בקשר קרוב לטבע, והתחלתי להרגיש קשר רגשי עמוק לחב"ד.

זו הסיבה לכך שכאשר עמדתי בפני דילמה שעסקה בעתיד הקרוב שלי, כתבתי את המכתב הראשון שלי לרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון.

תשובתו של הרבי הגיעה מהר והתוכן שלה הפתיע אותי. אני מבינה שבעצם חשבתי שהרבי פשוט יגיד לי לא ללכת ללמוד בקולג׳. בפועל, הרבי יעץ לי לדחות את לימודיי בקולג׳ לשנה או שנתיים עד שארכוש לי רקע יציב בלימודי התורה וערכי היהדות. הדבר גם יעניק לי אמת מידה ללימודים האקדמיים.

נהגתי כעצת הרבי, ובגיל שמונה עשרה התחלתי ללמוד בסמינר בית יעקב בווילימסבורג. באותו זמן היה זה המוסד היוקרתי ביותר ללימודי יהדות לנערות.

בכל יום, אחרי בית הספר, הלכתי לעבודה במשרה חלקית כאומנת, בביתו של מחנך רבני ידוע. בעודי מטפלת בילדים, ללא ידיעתי, הערתי את תשומת הלב של זוג מבוגר שגר בקרבת מקום. בני הזוג פנו אליי והסבירו שהם הבחינו באהבתי לתורה, ורוצים לשלם עבור כרטיס טיסה לישראל כדי לפגוש בחור צעיר שניהל בארץ הקודש ישיבה ללימודי קבלה. הם היו משוכנעים שאנו מתאימים מאוד לנישואין.

באותו זמן לא היה לי את מי לשאול או עם מי להתייעץ בנידון. ההצעה נשמעה אקזוטית ומעניינת, אבל לא הייתי בטוחה שהיא אכן מתאימה לי. בני הזוג היו אמנם בעלי רצון טוב לעזור, אבל הם באמת לא הכירו אותי ולא ידעו מה אני מחפשת בבן זוג. כיצד הם יכולים להציע לי שידוך?

הרגשתי מאוד בודדה, והיה לי רצון עז לנסוע לשכונת קראון הייטס שבברוקלין, מקום בו שכן המרכז העולמי של חב״ד. כאשר הגעתי לכתובת המרכז, ב~770 איסטרן פארקווי, חשתי כל כך טעונה רגשית עד שישבתי מחוץ לבניין ופרצתי בבכי. יהודי מבוגר בעל זקן מדובלל ניגש אליי ושאל מה קרה. הסברתי שכתבתי בשנים עברו מספר מכתבים לרבי ועכשיו אני רוצה לשוחח אתו.

״המתיני רגע" מלמל האיש, והוא נכנס פנימה למבנה בעל הלבנים המפוארות. מאוחר יותר התברר לי שהאיש המכובד היה מזכירו הראשי של הרבי, הרב חודקוב.

הוא חזר והודיע שיש לי ראיון אצל הרבי מייד למחרת. לגמרי לא ידעתי שאינני פועלת לפי הפרוטוקול לגבי קבלת הראיון, ושבדרך כלל יש להמתין חודשים ארוכים כדי להתקבל.

למחרת, לאחר לילה נטול שינה, הגעתי ליחידות בחדרו של הרבי. ברכיי נדמו לג׳לי ואחזתי בשולחן לתמיכה. אבל ברגע שבו הבטתי אל עיניו המבינות, המרגיעות והרחמניות של הרבי, הייתי מסוגלת להירגע מעט.

הסברתי את המצב שלי כמיטב יכולתי, והרבי הגיב בקצרה, כשהוא מתייחס ישירות לשאלתי. "הוא (הבחור המוצע) נמצא שם (בישראל) ואת פה. אתם שונים מאוד זה מזו". ואז הרבי הוסיף כשהוא מדבר באידיש (למרות שעד היום אין לי מושג איך הרבי ידע שאני מבינה שפה זו), שאין הוא בשבילי. יצאתי מהחדר בלב מתרונן ורגליים קלות, לא רק בגלל שקיבלתי תשובה ישירה ממישהו שבו בטחתי, אלא משום שכבר לא הרגשתי בודדה בעולם. מצאתי מדריך, חונך.

זמן קצר לאחר מכן, מישהו הציע לי איש עסקים צעיר כשידוך. נפגשתי אתו מספר פעמים, אולם לא הייתי משוכנעת שהוא באמת החלק התואם לנשמתי.

בפעם זו, הלכתי למשרד המזכירות של הרבי וביקשתי להיכנס שוב לרבי. התור שנקבע לי היה לאחר שבוע, גם הפעם, לגמרי לא זמן מקובל להמתנה לפגישה.

בפעם זו, הרבי הוא זה ששאל, "האם את מחבבת אדם זה?״

זו הייתה שאלה מתבקשת, אבל עבורי, כשהיא הגיעה מרבי, היא לא הייתה צפויה. בלעתי את רוקי לפני שעניתי, ״יש לי סתם אהבת ישראל רגילה אליו".

הרבי חייך מאוזן לאוזן עם מבע חסוי של קרוב משפחה. הוא שוב הגיב באידיש ״פאר א מאן דארף מען האבן מער ווי סתם אהבת ישראל״ – עבור בעל צריכה להיות יותר מאשר סתם אהבת ישראל.

מאותו רגע ואילך, הייתי בטוחה שרכשתי לעצמי, לא רק מדריך וחונך, אלא גם חבר רחמן ודמות אב. אבי נפטר כשהייתי בת עשר, ולמעשה מעולם לא הכרתי אותו היטב. אבל כאשר דיברתי עם הרבי, הרגשתי באמת באהבה, בתמיכה ובדאגה של אבא.

שמעתי מאחרים את מה שחוויתי בעצמי. כאשר מישהו דיבר בפרטיות עם הרבי, הוא חש כאילו הוא היחיד בעולם עבורו. כפי שהמשכתי ללמוד במשך כל ימיי, למרות שהרבי היה כל כך רוחני, נעלה, כל אדם שנפגש עם הרבי הרגיש שאפשר לקבל ממנו יחס ולהתקשר עמו. הייתי אפילו אומרת שהרבי האזין אליי יותר ממה שהקשבתי לעצמי…

בהמשך היו לי עוד מפגשים עם הרבי. למרות שאלפי יהודים מכל קצות תבל חוו חוויות דומות לשלי, המודעות לכך לא הפחיתה מאומה מתחושתי שבעיניו של הרבי הייתי יקרה כמו בת יחידה ממש.

השנה מלאו לי שישים וחמש שנים, ואני עדיין לא מאמינה שהאדם שנהיה עבורי הכי קרוב לדמות האב שחסרה לי, היה גם, לדעת רבים, האדם הקדוש ביותר והמשפיע ביותר בימינו״.

מעבר לאהבה אותה מגלה האשה לקשר בין הרבי לחסידיו, יש להתבונן בקשר אותו מבהיר הרבי בין אשה לבעלה. הקשר בין בני זוג הוא קשר נשמתי, קשר אלוקי. יש לגלות את מהות הקשר, לחיות ולהחיות אותו, יש לטפח את החם והאהבה ביניהם, ובמרוץ החיים להקדיש זמן איכות לטיפוח האהבה והקדושה בין בני הזוג.

 

התא המשפחתי – יסוד הקיום היהודי

הרבי, נשיא דורנו, מעמיק את המודעות לחשיבות כליה האמיתיים של האשה, כוחותיה הסגוליים המסייעים לה למלא את תפקידה הנכבד של היותה: "אשת חבר" ומרחיב את הנאמר: "זכו – שכינה ביניהם"[2].

יש המראים רמז לכך בשמות "איש" ו״אשה". בשניהם אותיות "א־ש״, אלא שבשמו של הגבר ניטעה האות יו״ד – איש. ובשם בת זוגו, האות ה״א, אשה.

וכך השם הקדוש י״ה נמצא ביניהם. אך מאחר שכל אחד מהם אינו אלא פלג גוף, ורק בהתאחדותם – יגיעו לשלימות, הרי מן ההכרח שבכל אחד מהם כלולות תכונתו ותכונות בן זוגו גם יחד, ואחרת לא היו יכולים "להגיע לכלולות" (מלשון התכללות), כי שני דברים שאין בהם מאומה מן המשותף – אינם יכולים להתאחד, ולכן ברור שגם באיש וגם באשה – ישנם כל אותיות שם הוי׳, כל אחד מהם במבנה – נפשו הוא.

 

כך נראה מבנה המשפחה היהודית

איש מקביל לאות יו״ד

אשה – ה״א

בן – וא״ו

בת – ה״א

ויחדיו הם יוצרים את מבנה התא המשפחתי עפ״י "נוסחת" שם הוי׳: יו״ד – ה״א – וא״ו – ה״א.

מקביליות זו הופכת את המשפחה למשכן וכלי המותאם במדוייק להשראת השכינה במקדש מעט להם הוי׳ דלעילא.

 

מקורות

 


[1] יהודית פישמן – אתר חב"ד

[2] סוטה י"ז, א'.

 

פרסום תגובה חדשה

test email