פרשת תרומה – חידון לשוני

הקראת כתבה
יום ראשון ג׳ אדר ה׳תשע״ה
חידון לשוני – אין טוב מחידונים ושאלות להעמיק בהבנת תוכן פרשת השבוע.
מאת אריה פלהיימר

חידון לשוני לפרשת תרומה מתוך הספר "שאל בנך ויגדך" 

1. כה, ח: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

מה פשר השינוי במקום ההטעמה במלה ״ועשו״?

2. כה, כח: ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אתם זהב ונשא בם את השלחן.

תוכנו של אחד בלבד מתוך ארבעת המשפטים הבאים נכון. איזה הוא:

א. ״ונשא״ – נשוא. ״השלחן" – נושא.

ב. ״ונשא״ – נושא. ״בם״ – תיאור המכשיר. ״השלחן" – מושא ישיר.

ג. ״ונשא״ – נושא ונשוא. ״השולחן״ – מושא.

ד. שום תשובה לא נכונה.

3. כה, לב: וששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קני מנרה מִצִּדָּהּ האחד וכו'.

הסבר את פשרו של כל אחד משלושת הדגשים במלה.

4. כו, ח: ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה הָאֶחָת מדה אַחַת לעשתי עשרה יריעות.

מהי ההתנייה, שעל פיה מנוקדת המלה ״אחת״ (אַחַת – אֶחָת)?

5. כז, ג: ועשית סירותיו לדשנו ויעיו ומזרקותיו ובמזלגותיו ומחתותיו לכל כליו תעשה נחשת. רש״י, ד״ה לדשנו:

להסיר דשנו לתוכם והוא שת״א למספי קטמיה לספות הדשן לתוכם כי יש מלות בל׳ עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה כמו (תהלים פ) ותשרש שרשיה (איוב ה) אויל משריש וחלופו (שם לא) ובכל תבואתי תשרש וכמוהו (ישעיה יז) בסעיפיה פוריה וחלופו (שם י) מסעף פארה מפשח סעיפיה וכמוהו (ירמיה נ) וזה האחרון עצמו שבר עצמותיו וכמוהו (מ״א כא) ויסקלוהו באבנים וחלופו (ישעיה סב) סקלו מאבן הסירו אבניה וכן (שם ה) ויעזקהו ויסקלהו אף כאן לדשנו להסיר דשנו ובלעז אדשצנדרי״ר.

א. נושא פירושו של רש״י הוא:

1, זמני הפועל. 2. השורש, 3. הוראת הפועל. 4. תשובות 1 ו-3 נכונות.

ב. שלוש דוגמאותיו של רש״י בפעלים ששורשם ״ש.ר.ש.״ הן:

1. כולן מבניין הפעיל,

2. שתי הראשונות מבניין הפעיל והשלישית מבניין פיעל.

3. כולן מבנין פיעל.

4. הראשונה מבניין פיעל ושתי האחרונות מבניין הפעיל,

ג. מה היא הראיה שמביא רש״י מספר ירמיהו?

ד. מה היא משמעות הפועל ״מסעף״ בדוגמא מישעיהו, וכיצד קשורה דוגמא זו לענייננו?

ה. היחס בין דִּשֵּׁן ל דֶּשֶׁן זהה ליחס שבין:

1. סָקַל-סִקֵּל. 2. חִטֵּא-חֵטְא. 3. סְעִיף-סֵעֵף. 4. זָנָב-זִנֵּב.

6. כז, טו: ולכתף השנית חמש עשרה קלעים עמודיהם שלשה ואדניהם שלשה.

איך תסביר את חוסר ההתאמה, לכאורה, בין מינו של המספר המונה (״חמש עשרה״ – נקבה) לבין מינו של שם העצם הנמנה (״קלעים״ – זכר)?!

7. ציין את כל המונחים המוזכרים בפרשתנו המתייחסים לארבע רוחות השמים, הסבר את זיקת השמות הללו למציאות, ונסה להיזכר במלים מקראיות נוספות, המתארות את שושנת הרוחות, בציון הקשר שלהם למציאות.

8. להלן הגדרות לניבים או לביטויים המופיעים בפרשתנו, או לאלו המסתמכים על הכתוב בה. מצא אותם!

א. קריאת התפעלות למראה דבר נאה, יפה מאד!

ב. זו אל זו.

ג. עיקרו ויסודו של דבר.

התשובות

1. רצף המלים ועשו לי, המחוברות ביניהן בטעם מחבר, יוצר שתי הברות מוטעמות, הסמוכות זו לזו, עובדה הפוגמת בהרמוניה המוסיקאלית.

כדי להימנע מכך, נסוגה ההטעמה הברה אחת לאחור. ולכן ועשו מהטעמה מלרעית הופכת להטעמה מלעילית (הטעם בע' ולא בש').

2. תשובה א היא הנכונה : ״ונשא״ – נשוא. ״השלחן" – נושא!

3. הדגש ב-צ הינו דגש חזק המייצג את העיצור ן במלה ״מן״ ( מן צדה>מצדה).

הדגש ב-ד גם הוא חזק ומאפיין את גזרת הכפולים – שורש צדד.

ה״דגש״ ב-ה הוא המפיק, המציין את עיצוריותה של הה״א.

4. אֶחָת קיימת בטעמים מפסיקים בלבד, בעוד שאַחַת מופיעה בעיקר בטעמים מחברים.

5. א. 3. הוראת הפועל.

    ב. 2. שתי הראשונות מבניין הפעיל והשלישית מבניין פיעל.

    ג. עִצְּמוֹ – שבר עצמותיה דהיינו משמעות הפוכה.

    ד. מְסָעֵף = מסלק את הסעיפים, הענפים, דהיינו משמעות הפוכה.

ה. 2. חִטֵּא – חֵטְא.

6. המספר ״חמש עשרה״ הנקבי אינו מתייחס ל״קלעים״ הזכרי, אלא ל״אמה״ החסרה בפסוק, אך מתבקשת מתוך התקבולת לפסוק הקודם, המתאר את הצד הנגדי הסימטרי.

7. הרוחות המוזכרות בפרשתנו הן: קדם, מזרח, ים, צפון, נגב, תימן.

כשעומד האדם ופניו כלפי זריחת השמש (= מזרח), הן פונות קדימה (= קדם), ואזי אחוריו אל הים התיכון, דהיינו למערב, בתנוחה זו נמצא ימינו לצד דרום, לצד תימן.

מלים נוספות המתארות את שושנת הרוחות הן: שמאל = צפון – כשהפנים קדימה למזרח, נמצא הצפון בצד שמאל.

הים האחרון = מערב – כשהפנים קדימה למזרח, נמצא מערב מאחורי העומד.

8. א. כה, לג: כפתור ופרח!

    ב. כו, ג: אשה אל אחותה.

    ג. כו, כח: הבריח התיכון.

פרסום תגובה חדשה

test email