פרשת כי תשא – חידון לשוני

הקראת כתבה
יום שני י״א אדר ה׳תשע״ה
פרשת כי תשא – חידון לשוני. החידות והשאלות בפרשה מביאים לדרך נוספת להשתעשע בלימוד התורה ובמיוחד בפרשת השבוע.
את הבניין

 

 

חידון לשוני לפרשת כי תשא מתוך הספר "שאל בנך ויגדך"

 

1. ל, כג: ואתה קח לך בשמים ראש מָר־דרור חמש מאות וְקִנְּמָן־בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. הוכח, שהקמצים במלים מָר־דרור וקנמָן־בשם הינם קמצים קטנים.

2. לא, ה: ובחרשת אבן למלאת ובחרשת עץ לעשות בכל מלאכה. איזו מלה בפסוק הנ״ל הינה חריג מבחינה דקדוקית?

3. לא, ג: …כי אני ה' מְקַדִּשְׁכֶם.

נסח שאלה המתעוררת לנוכח הצורה המודגשת, וקיים בה את הכלל ״הוא מותיב לה והוא מפרק לה״, לאמר – אחרי ששאלת נסה להשיב!

4. לא, טו: ששת ימים יֵעָשֶׂה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון קדש לה׳ כל העשה מלאכה ביום השבת מות יומת. ראב״ע הארוך: …ובא מלת יעשה עם מלאכה אולי יחסר מלת כל או דבר מעשה…

א. על איזו בעיה לשונית מעיר ראב״ע?

ב. פסק את דברי ראב״ע.

ג. האם ראב״ע משיב תשובה עקרונית אחת או שתים?

5. לב, ד: ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה א-להיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים. המלה מַסֵּכָה נגזרת מהשורש:

א. מסך.        ב. נסך.        ג. סכך.        ד. סכה.

6. לב, יט: ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וַיְשַׁבֵּר אתם תחת ההר. מה ראתה התורה להקדים ה למלה עגל בעוד שנמנעה מעשות כן בשכנתה הקרובה אליה ״וּמְחֹלֹת״?

7. כנ״ל: מהו ההבדל במשמעות בין הפועל שִׁבֵּר (בבניין פיעל) לבין שָׁבַר (בבניין קל)?

8. שמות לג, יא: ודבר ה׳ אל משה פנים אל פנים באשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל.

ראב״ע הארוך, ד״ה ומשרתו יהושע בן נון נער, בסוף דבריו: וככה דקדוקו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער.

פרש את משמעות הסיפא של הפסוק ע״י מילוי הטבלה במירב האפשרויות, כולל את הצעתו המקורית של ראב״ע.

המעמד התחבירי של המלים לפי

 

פירוש א׳

פירוש ב׳           

פירוש ג׳           

פירוש ראב״ע    

ומשרתו

 

 

 

 

יהושע בן נון

 

 

 

 

נער

 

 

 

 

לא ימיש

 

 

 

 

מתוך האהל

 

 

 

 

סוג המשפט

 

 

 

 

                                                                                   

9. לד, כא: ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת בֶּחָרִישׁ ובקציר תשבת.

היש הבדל של משמעות בין בְּחָרִישׁ (ב' בשוא) לבין בֶּחָרִישׁ (ב' בסגול)?

10. לד, כח: ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית עשרת הדברים.

א. כמה פעמים מופיע בתורה הצירוף ״עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים״ וכמה – ״עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת״?

ב. מה המצב בעניין זה בשאר ספרי התנ״ך?

ג. מהו מקור הצירוף ״עשרת הדברות״?

ד. מהי צורת היחיד של ״דְּבָרִים״?

ה. מהי צורת היחיד של ״דִּבְּרוֹת״?

11. להלן הגדרות לניבים או לביטויים המופיעים בפרשתנו, או לאלו המסתמכים על הכתוב בה. מצא אותם!

א. יחד, במידה שווה ל־, בזמן אחד.

ב. (אדם) חריף ומפולפל.

ג. עקשן, עיקש, שאינו מקבל מרות.

ד. בכח רב, בגבורה.

 

התשובות

ו. המלה הראשונה בכל אחד משני הצירופים שלפנינו הינה מוקפת, כך שההברה היא בלתי מוטעמת, וכמו כן היא סגורה. שני התנאים האלה מחייבים קיום תנועה קטנה, ועל כרחך נמצאת אומר, שהקמץ הוא קטן.

2. הפועל למלאת, למרות הישנותו מספר פעמים במקרא, אין הוא הדגם הרגיל, אלא למלא, כפי שאכן מופיע בפרשת תצוה (כט, כט). דוגמאות לשורשים אחרים בגזרת נל״א: לְטַמֵּא, לְפַלֵּא, לְקַנֵּא, לְרַפֵּא, לְבָרֵא.

3. השאלה מתייחסת להיעדר העקביות בנטיית הפועל, שהרי בפועל הגרוד (= ללא תוספות) הצורה היא מְקַדֵּשׁ – בצירה בעה״פ, ואילו בפועל המופיע בפסוקנו – מְקַדִּשְׁכֶם – בחיריק.

התשובה היא, שלאמיתו של דבר אין לפנינו חוסר עקביות, שכן מדובר בשתי נסיבות שונות: כאשר ההברה היא סגורה ובלתי מוטעמת, בדין שתהא תנועה קטנה, ולכן מתאימה הצורה מְקַדִּשְׁכֶם, אך כאשר ההברה מוטעמת (מקדש), אזי תבוא תנועה גדולה – צירה. דוגמאות כיוצא בזה:

קֵֶץ – קִצּוֹ.

שֵׁן – שִׁנַּיִם.

הִתְקַדֶּשׁ – וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם (ויקרא יא, מד).

4. א. ראב״ע מעיר על חוסר ההתאמה במין בין ״מְלָאכָה״ (נקבה) לבין ״יֵעָשֶׂה״ (זכר).

ב. ובא מלת ״יעשה״ עם ״מלאכה״, אולי יחסר מלת ״כל״ את ״דבר מעשה״.

ג. ראב״ע משיב תשובה עקרונית אחת: המשפט חסר משהו, שהוא בלשון זכר, ומתאים, על כן, ל״יעשה״.

5. שורש מסכה הוא נסך (ב) = יצק נוזלים למטרת פולחן דתי.

6. מכיון שה״א הידיעה מיידעת, דהיינו, מתייחסת למשהו שכבר ידוע, בדין שהעגל יהיה מיודע, שהרי הקב״ה כבר אמר לפני כן למשה: …״עשו להם עגל מסכה״…, מה שאין כך לגבי ״מחלת״, שאודותם לא ידע משה מאומה, מפני שה' לא דיבר עליהם ן

7. מקובל לחשוב ששִׁבֵּר משמעו ניתץ, ניפץ וכיו״ב, בניגוד לשָׁבַר, שמשמעו שבר שבירה קלה.

סקירת שימוש הפעלים שָׁבַר ושִׁבֵּר במקרא אינה מאשרת טיעון זה. בולטת יותר היא העובדה, שמושאו של הפועל שָׁבַר הוא בדרך כלל יחיד, בעוד שזה של שִׁבֵּר הוא בדרך כלל רבים. עובדה המצביעה על עיצום הפעולה של בניין פיעל, דהיינו, החלתה על אובייקטים רבים, בניגוד להוראת בנין פעל, המתייחם ברך כלל לאובייקט בודד.

8. המעמד התחבירי של המלים לפי

 

פירוש א׳

פירוש ב׳           

פירוש ג׳           

פירוש ראב״ע    

ומשרתו

נושא + לוואי

נושא + לוואי

מושא + לוואי

נשוא + מושא

יהושע בן נון

תמורה

תמורה

תמורה

נושא

נער

לוואי לתמורה

נשוא

לוואי לתמורה

תיאור אופן

לא ימיש

נשוא

נשוא

נשוא + נושא

נושא + נשוא

מתוך האהל

ת. מקום

ת. מקום

ת. מקום

ת. מקום

סוג המשפט

פשוט

מחובר

פשוט

מחובר

 

                                   

9. אכן, יש הבדל: ״בֶּחָרִישׁ״ אינו אלא קיצור של ״בְּהֶחָרִישׁ״. לא כן הדבר בצורה כגון בְּחָרִישׁ, שהיא צורה בלתי מיודעת.

10. א. בתורה מופיע הצירוף ״עשרת הדברים״ שלוש פעמים (במקומנו, ובדברים ד, יג. י, ד).

ב. הצירוף עשרת הדברים אינו מופיע עוד בשאר חלקי התנ״ך.

ג. המקור הוא לשון חכמים (״בשישי בחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל", שבת פו:).

ד.ה.צורת היחיד היא דִבֵּר (ובשום פנים ואופן לא ״*דִּבְּרָה״, שהרי זוהי צורת נקבה, שאינה מתיישבת עם מאפיין הזכר שב״עשרת״!).

11. א. בד בבד (ל, לד).

     ב. ממולח (ל, לה).

     ג. קשה עורף (לב, ט).

     ד. בלד חזקה (לב, יא).

 

פרסום תגובה חדשה

test email