שבטו של חודש ניסן – יהודה

הקראת כתבה
יום שלישי י״א ניסן ה׳תשע״ה
יהודה הוא שבטו של חודש ניסן. כאשר קרא יעקב לבניו להיאסף ליד מיטתו, כדי להתברך בברכתו ולשמוע מפיו את אשר יקרא אותם באחרית הימים, ציווה עליהם כי יהודה יהיה למלך עליהם.
מאת הרב ד"ר ש"ז כהנא
כיפת זהב

 

 

שבט יהודה מופקד על חודש ניסן

שבט יהודה הוא השבט המופקד על חודש ניסן.

הרי לנו ביטוי נוסף לבכורתו של יהודה בהנהגת העם, הן בימי קדם והן לעתיד לבוא.

יעקב בחר ביהודה בנו, והעניק לו את כתר המלכות. הוא לא נתנו לראובן, אף שהוא היה בכורו וראשית אונו[1], ואף לא ליוסף, בכורה של רחל רעייתו האהובה, הגם שאף הוא "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו״[2]. ראש השבטים הוא יהודה, וממילא הוא גם שבטו של ניסן – ראש החודשים.

יעקב בירך את יהודה ואמר:

״יהודה אתה יודוך אחיך… ישתחוו לך בני אביך. גור אריה יהודה… לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים״[3].

 

כתרו של יהודה

כאשר ברח יעקב מבית אביו התעכב ארבע עשרה שנה בירושלים אצל שם בן נח, הוא מלכיצדק מלך שלם, ולמד תורה    בישיבתו, היא ישיבת שם ועבר. אצל שם, בעיר שלם, תיקן יעקב את נפשו ואישיותו ויצא משם לבנות את ביתו, בית ישראל, כשהוא שלם ברוחו ובגופו. אל שם הגיע יעקב עם ברכת אביו יצחק, ועם המינוי להיות ממשיך השושלת. בהיפרדם נתן לו שם את כתרה של שלם, כתר מלכותה של ירושלים הנצחית, שהוא גם סמל המשיח העתיד לגאול את העולם, ואמר לו: ״את הכתר הזה תיתן לבנך הראוי וההגון״.

יעקב שמר על הכתר כעל בבת עינו; אף שידע שיהודה הוא המובחר בבניו, בכל זאת לא מיהר להכתירו ולרוממו מעל אחיו. רק כאשר קרא יעקב לבניו להיאסף ליד מיטתו, כדי להתברך בברכתו ולשמוע מפיו את אשר יקרא אותם באחרית הימים, ציווה עליהם כי יהודה יהיה למלך עליהם.

הניח יעקב את הכתר על ראש יהודה ומיד החל הכתר זורח ומפיץ אור          גדול.

יעקב גילה לבניו את סוד הכתר, ואמר: ״יהודה אתה יודוך אחיך״.

יעקב לימד את יהודה את סודות הלוח, את חכמת קידוש החודש ואת סודות עיבור השנה, ובסוף הלימוד מסר ליהודה סימן לדורות שיאמר בשעת קידוש לבנה:

״דוד מלך ישראל חי וקיים״.

עוד הורה יעקב ליהודה כי בירושלים נחלתו ישב בית הדין הגדול, וכי נשיאי ישראל מבית דוד הם שיקבעו את המועדות ויקדשו את הזמנים, ובידם לכוף את כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם לשמור על אחדות הלוח, המבטיח את אחדות האמונה ואחדות העם.

 

שם הווי־ה בשמו של יהודה

שמו של יהודה התייחד והתקדש משמותיהם של כל השבטים, שכן רק בו נחקק שמו של הקדוש ברוך הוא. לאותיות שם הווי־ה נוספה בשמו של יהודה האות ד', והוא המנון ושירת הודיה למי שאמר והיה העולם, שחיבר דוד, נעים זמירות ישראל ומשיח ה', ש״התקשר לה׳ והעלה את שירתו בעולם״[4].

יהודה נולד בט"ו בניסן ונפטר בן קי״ט שנים[5].

כמו כל השבטים, גם יהודה נקרא על שם גאולתו: יהודה – על שום ״ואמרת ביום ההוא: אודך ה׳ כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני"[6]. מכאן אמרו שט״ו בניסן, יום יציאת מצרים, הוא גם יום הגאולה לעתיד.

 

תפקידו של יהודה בגאולת מצרים

יהודה מילא תפקיד חשוב מאוד בגאולת מצרים. כאשר נקרע ים סוף מיהר נשיא מטה יהודה, נחשון בן עמינדב, התעטר בגבורה ובמסירות נפש וקפץ ראשון למים, לקדש שם שמים ולהביע את אמונתו בה׳.

כך מסופר במדרש[7]: ״ר״י אומר: כשעמדו ישראל על הים, זה אמר: איני יורד, וזה אמר: איני יורד… מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים… באותה שעה אמר הקב״ה למשה: משה ידידי, (אתם) משוקעים במים, והים סוגר, ושונא רודף, ואת עומד ומרבה בתפילה?! אמר לו: ומה עלי לעשות? אמר לו: ׳ואתה הרם את מטך׳. ומה אמרו משה וישראל על הים? ׳ה׳ ימלוך לעלם ועד׳. אמר הקב״ה: מי שהמליכני תחילה על הים, אעשנו מלך על ישראל״.

רמז לדורות נתן המשורר במזמור ״בצאת ישראל ממצרים״, הנאמר בתפילת הלל: ״היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו. הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור״[8]. שבט יהודה הוא אשר הלך בראש המחנה במסעות בני ישראל היוצאים ממצרים, ההולכים במדבר ובאים לארץ ישראל ומתנחלים בה, ומזרעו יקום באחרית הימים משיח בן דוד, אשר יגאל את עמו וישוב להנהיגו.

 

יהודים על שם יהודה

יהודה זכה ששמו ניתן לבני ישראל, והם קרויים ״יהודים". ממלכת ישראל גלתה ועשרת השבטים לא שבו מעולם מגלותם, ואילו ממלכת יהודה חזרה בשיבת ציון, ושמה נקבע לדורות "ממלכת יהודה".

על ברכת יעקב לבנו ״יהודה אתה יודוך אחיך״[9] דרש רבי שמעון בר אחא[10]: "יהיו כל אחיך נקראין על שמך. אין אדם אומר: ראובני אנא [־אני], שמעוני אנא, אלא יהודי אנא״.

 

 

מקורות והערות



[1] בראשית מט, ג.

[2] דברים לג, יז.

[3] בראשית מט, ח-י.

[4] ראה שיר השירים זוטא פ״א; מכילתא בשלח, פרשת שירה אז.

[5] ילקוט שמעוני, שמות קסב, ד.

[6] ישעיהו י, א – ילקוט שמעוני, שמות קסב, א.

[7] ילקוט שמעוני, בשלח רמז רלד.

[8] תהלים קיד, ב-ג.

[9] בראשית מט, ח.

[10] בראשית רבה צח, יא.

 

פרסום תגובה חדשה

test email