שמותיו של חודש אייר

יום חמישי ה׳ אייר ה׳תשע״ה
לחודש אייר שמות אחדים: החודש השני, חודש זיו וכמובן "אייר" שראשי התיבות שלו הוא "אני ה' רופאך".
מאת הרב ד"ר ש"ז כהנא

 

 

החודש השני

שמו המקובל של החודש במקרא הוא ״החודש השני", וכך הוא נזכר 17 פעמים במקרא[1]. הראשון באזכורים עניינו תחילת המבול: ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו״[2].

 

חודש זיו

חודש אייר נקרא במקרא פעמיים בשם ״זיו״. שם זה מופיע בקשר לבניית בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, וכך נאמר: ״בחדש זו, הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ויבן הבית״[3], וכן: ״בשנה הרביעת יסד בית ה׳ בירח זו״[4].

 

אייר

השם ״אייר״ אינו נזכר במקרא כלל. זה אינו שם עברי, מקורו בבלי, ופירושו אור (כמו "זיו"), והוא בא להדגיש את האור המיוחד שישנו בעולם בחודש זה, הבא אחרי חודשי החורף הקודרים.

 

אייר: אני יי רופאך

אף על פי שהשם אייר הוא בבלי, עצם התקבלותו בתוך העם מוכיחה שקדושה יש בו. אכן, גדולי המקובלים מצאו בשם זה רמזים וסודות עמוקים.

אייר – ראשי תיבות: ״אני יי רופאך״[5] – חודש שהוא סוב לרפואת הגוף והנפש. על חודש אייר המסורת אומרת שכל אחד מימיו יפה ונאה לרפואה, שכן אורו מרענן ומשיב נפש, מחיה ומביא מזור: בהישנות היו״ד פעמיים בשם אייר רואים חכמי הסוד רמז לכפילות כוחו המרפא של אייר, שהוא טוב גם לגוף וגם לנפש.

 

על פי חכמי הסוד, בחודש אייר הראשון שלאחר יציאת מצרים הוציא הקדוש־ברוך־הוא חמה מנרתיקה, ובקרני אורה ריפא את בני ישראל מן המומים שדבקו בהם במשך שנות עבדותם. מני אז קיים אור מיוחד בעולם בחודש זה[6].

 

אם כן, באורו המבריא והמרפא של חודש אייר יש כוח טבעי, שהוא גם מעלתה העונתית של ראשית הקיץ, אבל ישנה גם סגולה שמעל לטבע, השואבת את הווייתה מכוח יציאת מצרים ומהרפואה שריפא ה׳ את בני ישראל מכל חולאיהם כחלק מן ההכנה למתן תורה בחודש סיוון.

 

 

מקורות והערות

 


[1] עיין למשל במדבר א, א; במדבר י׳ יא; עזרא ג, ח.

[2] בראשית ז, יא.

[3] מלכים א ו, א.

[4] שם שם, לז.

[5] שמות טו, כו.

[6] "ולמה לא ניתנה התורה כשיצאו ממצרים? לא כך אמר ה' למשה: 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה׳ (שמות ג, יב)? אמר רבי יהודה בר שלום: משל לבן מלכים שעמד מחוליו. אמר אביו: נמתין לו שלושה חודשים עד שתשיב נפשו מן החולי, ואחרי כן אוליכנו לבית הרב ללמוד תורה. אף כך, כשיצאו בני ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין מן השעבוד. אמר הקב״ה: אמתין להן עד שיתרפאו, ואחרי כן אתן להם את התורה" (תנחומא, יתרו י).

וכן עוד שם:

"תני רבי שמעון בר יוחאי בשעה שיצאו ישראל ממצרים, למה היו דומין? לבן מלך שעמד מחוליו. אמר לו [למלך] פדגוגו [המורה של הילד]: ילך בנך לאיסכולי [לבית הספר] שלו! אמר לו המלך: עדיין לא בא זיוו של בני [עדיין לא החלים], ואתה אומר: ׳ילך בנך לאיסכולי שלו׳?! אלא יתעדן ויתענג בני כשלשה חדשים במאכל ובמשתה, ויבריא, ואחר כך ילך לאיסכולי שלו. כך בשעה שיצאו בני ישראל ממצרים היו בהן בעלי מומין משעבוד של טיט ולבנים, אמרו לו מלאכי השרת הרי השעה תן להם את התורה. אמד להם הקדוש ברזך היא עדיין לא בא זיוון של בני משעבוד טיט ולבנים אלא יתעדנו בני עוד ב׳ חודשים ואחר כך אתן להם התורה, ואימתי? – בחודש השלישי״.

 

 

 

פרסום תגובה חדשה

test email