החודש השני

שמו המקובל של החודש במקרא הוא ״החודש השני", וכך הוא נזכר 17 פעמים במקרא[1]. הראשון באזכורים עניינו תחילת המבול: ״בשנת שש מאות שנה לחיי נח, בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים נפתחו״[2].

חודש זיו

חודש אייר נקרא במקרא פעמיים בשם ״זיו״. שם זה מופיע בקשר לבניית בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, וכך נאמר: ״בחדש זו, הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל, ויבן הבית״[3], וכן: ״בשנה הרביעת יסד בית ה׳ בירח זו״[4].

אייר

השם ״אייר״ אינו נזכר במקרא כלל. זה אינו שם עברי, מקורו בבלי, ופירושו אור (כמו "זיו"), והוא בא להדגיש את האור המיוחד שישנו בעולם בחודש זה, הבא אחרי חודשי החורף הקודרים.

אייר: אני יי רופאך

אף על פי שהשם אייר הוא בבלי, עצם התקבלותו בתוך העם מוכיחה שקדושה יש בו. אכן, גדולי המקובלים מצאו בשם זה רמזים וסודות עמוקים.

אייר – ראשי תיבות: ״אני יי רופאך״[5] – חודש שהוא סוב לרפואת הגוף והנפש. על חודש אייר המסורת אומרת שכל אחד מימיו יפה ונאה לרפואה, שכן אורו מרענן ומשיב נפש, מחיה ומביא מזור: בהישנות היו״ד פעמיים בשם אייר רואים חכמי הסוד רמז לכפילות כוחו המרפא של אייר, שהוא טוב גם לגוף וגם לנפש.

על פי חכמי הסוד, בחודש אייר הראשון שלאחר יציאת מצרים הוציא הקדוש־ברוך־הוא חמה מנרתיקה, ובקרני אורה ריפא את בני ישראל מן המומים שדבקו בהם במשך שנות עבדותם. מני אז קיים אור מיוחד בעולם בחודש זה[6].

אם כן, באורו המבריא והמרפא של חודש אייר יש כוח טבעי, שהוא גם מעלתה העונתית של ראשית הקיץ, אבל ישנה גם סגולה שמעל לטבע, השואבת את הווייתה מכוח יציאת מצרים ומהרפואה שריפא ה׳ את בני ישראל מכל חולאיהם כחלק מן ההכנה למתן תורה בחודש סיוון.