יום רביעי י׳ אייר ה׳תשע״ה

 

 

1. זכר למעשה בראשית

ה' ציוה את בני ישראל לשמור את יום השבת, כי בכך מדמים הם את עצמם לבורא העולם: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". השבת היא אות וסמל להתאחדותם של הקדוש ברוך הוא ועמו בית ישראל, "אות היא ביני וביניכם".

 

2. זכר ליציאת מצרים

שמירת השבת מסמלת גם את הנס הגדול שעשה השם עם בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים, שכן, כל מטרת ההוצאה ממצרים מבית עבדים, היתה, בכדי שעם ישראל יהיו עבדי הי ויקיימו את מצות השבת, בה יהיו חפשיים מדאגות של מלאכה, ועל ידי זה יוכלו לענגה גם בגשמיות ולשמוח בה בלימוד התורה. בזה מרגיש היהודי את המנוחה והחרות האמיתיים שזכה בהם ביציאת מצרים.

 

3. נשמה יתירה

נשמה נוספת שנותן הקדוש ברוך הוא באדם בערב שבת ונוטלה הימנו במוצאי שבת. השבת נועדה לטיפוח הנשמה, ע"י לימוד התורה, הוספה בתפלה וקיום מצוות השבת, ואילו עונג הגוף שבשבת בא רק כדי לשתף בכך גם את הגוף.

 

4. כבוד שבת

יש לכבד את השבת בבגדים נאים ובמפה נאה על השלחן, לכן יש לכבס את הבגדים ביום החמישי בכדי שיהיו מוכנים בעוד מועד לכבוד שבת. כן מתבטא כבוד השבת בהדלקת הנרות, בסעודות חגיגיות ועוד.

 

5. עונג שבת

מצוה לענג את השבת במאכל ובמשתה שיש בו עונג לאדם, כגון מאכלי בשר ודגים ושתיית יין. כמו כן מצוה על האדם להשכיח כל דאגה מלבו ביום השבת, ולא יהרהר בעסקיו בשבת אלא יהיה בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה.

 

6. נרות שבת

נרות שמדליקה האשה לפני כניסת השבת. אשה נשואה מדליקה (לפחות) שני נרות (האחד כנגד "זכור" והשני כנגד "שמור"). לאחר ההדלקה (ברוב העדות) מכסה האשה את עיניה בידיה ומברכת: "…אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של שבת (קודש)". הנשים נוהגות לקבל עליהן קדושת שבת עם הדלקת הנרות, ואסורות במלאכה מיד. אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א חידש את המנהג שהיה בקהילות רבות, שגם כל אחת מהבנות מגיל 3 ואילך מדליקה נר אחד, בברכה. רצוי שהבנות תדלקנה לפני האם. לפני ההדלקה נוהגים לתת מטבע בקופת הצדקה.

 

7. זמן הדלקת הנרות

18 (או 22) דקות לפני שקיעת החמה. (בירושלים מדליקים 40 דקות לפני שקיעת החמה). הזמן המדויק לכל איזור מופיע בלוחות ובכלי התקשורת, ויש להיזהר שלא לאחר אותו.

 

8. קבלת שבת

תפלה שנוהגים לומר עם כניסת השבת לפני תפילת ערבית, ובה: 6 פרקי תהילים כנגד ימות החול, הפיוט "לכה דודי", והפרק "מזמור שיר ליום השבת" לכבוד השבת.

 

9. ברכה מעין שבע

בתפלת עמידה בערבית של ליל שבת יש 7 ברכות. חז"ל תקנו ששליח הציבור יאמר, לאחר שהקהל סיימו את תפלתם, ברכה אחת הכוללת את שבע הברכות שבתפלת הציבור:

1)         "מגן אבות בדברו"=ברכת "מגן אברהם".

2)         "מחיה מתים במאמרו"=ברכת "מחיה המתים".

3)         "האל הקדוש שאין כמוהו"־ברכת "הא־ל הקדוש".

4)         "המניח לעמו ביום שבת קדשו"=ברכת "מקדש השבת".

5)         "לפניו נעבוד"=ברכת "עבודה" (רצה).

6)         "ונודה לשמו"=ברכת "מודים".

7)         "אדון השלום"=ברכת "השלום".

 

10. תפלות השבת

לכל אחת מתפלות ה"עמידה" של יום השבת יש נוסח מיוחד. בערבית – "אתה קידשת", על השבת הראשונה בבריאת העולם. בשחרית – "ישמח משה", על שבת מתן תורה. ובמנחה – "אתה אחד", על מנוחת השבת של אבות האומה. מלבד זאת, מוסיפים בשחרית מזמורים ותפילות לפני ובתוך פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע. (כמו כן קוראים בתורה את פרשת השבוע בין שחרית למוסף, ובמנחה קוראים קטע מפרשת השבוע הבא).

 

11. קידוש

שבח לה' על קדושת השבת הנאמר על כוס יין לפני הסעודות בליל שבת וביום השבת בבקר. (בליל שבת הקידוש הוא ברכה מיוחדת, וביום השבת עיקרו של הקידוש הוא ברכת "בורא פרי הגפן").

 

12. שלש סעודות

יש חיוב לאכול בשבת שלש סעודות, סעודה ראשונה כנגד אברהם, שניה כנגד יצחק, שלישית כנגד יעקב. הראשונה – בליל שבת, השניה – ביום השבת, והשלישית – אחר הצהרים בין מנחה לערבית.

 

13 לחם משנה

בסעודות השבת ויו"ט מברכים על שתי חלות, ולאחר הברכה בוצעים ואוכלים מאחת מהן. שתי החלות הם זכר ל"מן" שאכלו בני ישראל במדבר. ה"מן" לא ירד בשבת, ולכן קבלו ביום שישי "לחם משנה" = מנה כפולה.

 

14. רצה והחליצנו

קטע המדבר בקדושת השבת, שמוסיפים בברכת המזון בשבת לפני סיום ברכת "בונה ירושלים".

 

15. הבדלה

ברכת שבח לה' על שהבדיל בין קדושת השבת לימות החול. היא נאמרת על כוס יין במוצאי שבת. רק לאחר ההבדלה מותר לאכול. יש גס נוסח הבדלה "אתה חוננתנו…" הנאמר בתפלת ערבית של מוצאי שבת, אבל בנוסף על ההבדלה בתפלה יש להבדיל גם על הכוס. ההבדלה בתפלה היא המתירה את עשיית המלאכה במוצאי שבת. ואם שכח – יאמר אחרי התפלה "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ללא ברכה כדי שיוכל לעשות מלאכה.

 

16. בורא מאורי האש

ברכה הנאמרת בעת ההבדלה על נר דלוק. חכמים תקנו ברכה זו לזכר בריאת אור האש בפעם הראשונה במוצאי שבת, שנטל אדם הראשון שתי אבנים, הקישן זו בזו ויצא מהן אש. גם במוצאי יום הכיפורים (שחל בימי השבוע) נאמרת ברכה זו.

 

17. בורא מיני בשמים

ברכה הנאמרת בעת ההבדלה, על מיני בשמים. חכמים תיקנו להריח בשמים במוצאי שבת, בכדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ביציאת השבת על ה"נשמה היתירה" שנסתלקה מאיתנו.

 

18. יקנה"ז

סדר הברכות בהבדלה של מוצאי שבת, כאשר במוצאי שבת חל חג: ראשי תיבות: יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. כלומר: בורא פרי הגפן, קידוש של החג, בורא מאורי האש, המבדיל בין קודש לקודש, שהחיינו.

 

19. מלוה מלכה

סעודה במוצאי שבת בה נפרדים משבת המלכה. הסעודה נקראת גם: "סעודתו של דוד מלך המשיח".

 

20. ל"ט אבות מלאכות

39 המלאכות העיקריות שאסור לעשותן בשבת. (אלו הן המלאכות החשובות שנעשו לצורך בניית המשכן. מאחר שהציווי על השביתה בשבת נסמך בתורה לציווי מלאכת המשכן, למדו חז"ל, שמלאכות אלו אסורות בשבת). יש עוד מלאכות האסורות גם הן באותה מידה בגלל הדמיון שלהן לאבות המלאכות, והן נקראות "תולדות".

 

21. מוקצה

חפצים המוקצים (= מובדלים) משימוש בשבת ואסור לטלטלם. למשל, דברים שהשימוש בהם אסור בשבת: כלי עבודה, מכשירי כתיבה, כסף וכדומה. נמנו כמה סוגי מוקצה: כלי שמלאכתו לאיסור, מוקצה מחמת גופו, מוקצה מחמת חסרון כיס, מוקצה מדעת האדם ובסיס לדבר האסור.

 

22. ארבע רשויות לשבת

רשות היחיד, רשות הרבים, כרמלית ומקום פטור. רשויות אלו נאמרו לגבי איסור הוצאת והכנסת חפצים מרשות היחיד לרשות הרבים, או איסור טלטול ארבע אמות ברשות הרבים. (מן התורה דין כרמלית כמקום פטור, וחכמים גזרו שתהיה כרשות הרבים, אבל הם התירו בה את הטלטול על ידי "עירוב"). ההגדרות המדויקות של ארבע הרשויות וחילוקי הדינים ביניהם נתבארו בהרחבה בהלכות שבת.

 

23. עירוב

חוט המקיף את כל העיר ומתיר טלטול חפצים בשבת ברחוב וממנו לבית וחזרה. שמו המקורי של ההתקן: "צורת הפתח" כלומר, הקפת היישוב בפתחים, הנחשבת כמחיצה סימלית סביבו. (העירוב מועיל רק ב"כרמלית", אבל לא ברשות הרבים, ורוב המקומות בזמננו דינם ככרמלית, כי להרבה דיעות אין בהן את כל התנאים שהיו ברשות הרבים שהיתה בזמן הליכת בני ישראל במדבר, שמשם נלמדו הלכות השבת).

 

24. עירוב חצרות

חכמים גזרו שאסור לטלטל חפץ בחצר המשותפת לכמה דיירים, מבית לבית, מבית לחצר, ומחצר לבית. עם זאת, נתנו אפשרות לערב את החצר ולעשותה כרשות היחיד, על ידי שכל הדיירים משתתפים בערב שבת במאכל אחד (כ־350 סמ"ק מצה יכולים להוות עירוב־חצירות לכל מספר תושבים, ולזמן רב) ומניחים אותו באחת הדירות, ועיי'ז נעשו כולם כרשות אחת ומותר לטלטל בחצר. (גם בעיר מוקפת מחיצות, או שעשו בה "עירוב", צריך להניח "עירוב חצרות").

 

25. תחום שבת

התחום מחוץ לעיר ממנו אסור לאדם לצאת בשבת. (אופן המדידה: משרטטים במפה סביב העיר ריבוע דמיוני שבו נכנסת העיר כולה, ואשר ארבע צלעותיו יהיו ארבע רוחות העולם, ומסביבו משרטטים ריבוע שצלעותיו רחוקות 2000 אמה = 960 מטרים בערך מצלעות הריבוע המקיף את העיר).

 

26. עירוב תחומין

הנחת מזון לשתי סעודות (בכמות הזהה לזו של עירוב־ חצרות) בערב שבת, במקום שבו מסתיים תחום השבת, או בתוך תחום זה. פעולה זו מסיטה את מרכז תחום השבת לאותו מקום, ובמילא, מתירה לצאת למרחק של 2000 אמה ממקום זה שקנה בו שביתה ע"י הנחת המזון.

 

27. עירוב תבשילין

הנחת לחם ומאכל מבושל בערב יום טוב, כאשר החג חל בערב שבת. את התבשילים הללו מייחדים עבור השבת, ודבר זה מתיר את הבישול וכן עשיית שאר מלאכות המותרות בחג לצורך השבת שלאחריו. את הבישול לשבת יש לעשות מבעוד יום כל עוד ניתן יהיה ליהנות מתוצאות המלאכה גס בחג עצמו. (נוהגים לאכול את שני התבשילים בסעודה השלישית של אותה השבת).

 

28. שבות

מלאכות שאין הן אסורות מן התורה, ורק חז'יל אסרו לעשותן בשבת. ישנם כמה סוגים של שבות: א. דברים האסורים מפני שהם דומים למלאכות. ב. דברים שקיים חשש שיבוא מהם לעשיית מלאכה. ג. דיבור הילוך ועיסוק בעניני חול. ד. טלטול מוקצה. ה. אמירה לנכרי שיעשה מלאכה עבור היהודי.

 

29. שבת מברכים

שבת שלפני ראש חודש, בה מכריזים מתי יחול ראש החודש ומברכים אותו. ברכת החודש נאמרת אחרי קריאת התורה, לפני הכנסת ספר התורה להיכל. (יש הנוהגים לומר בשבת זו לפני תפלת שחרית את כל ספר התהילים, ולאחר התפלה עורכים קידוש בבית הכנסת). את חודש תשרי אין מברכים, הבעש"ט מבאר, שהסיבה הפנימית לדבר היא כי הקדוש ברוך הוא בעצמו מברך אותו.

 

30. שבת ראש חודש

שבת שחל בה ראש חודש. בשבת זו, נוסח מיוחד בתפלת מוסף: "אתה יצרת", הכולל עניני שבת וראש חודש יחד. גס הפטרה מיוחדת לשבת זו: "כה אמר ה' השמים כסאי…" (בסוף ספר ישעיהו).

 

31. שבת מחר חודש

שבת שחל בה ערב ראש חודש. בשבת זו קוראים את ההפטרה המתחילה בפסוק: "ויאמר לו יהונתן מחר חודש"(שמואל־א פרק כ).

 

32. שבת תשובה (או שבת שובה)

שבת שבעשרת ימי תשובה, בין ראש השנה ליום הכיפורים. בשבת זו קוראים את ההפטרה המתחילה בפסוק: "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע פרק יד), והרבנים דורשים בעניני התשובה.

 

33. שבת בראשית

שבת שאחרי שמחת תורה, בה מתחילים מחדש בכל שנה לקרוא את התורה מפרשת בראשית.

 

34. שבת שירה

השבת בה קוראים את פרשת בשלח, ובה "שירת־הים" שנאמרה על קריעת ים סוף: "אז ישיר משה ובני ישראל…"(שמות פרק טו).

 

35. שבת (פרשת) שקלים

שבת שלפני ראש חודש אדר (או אדר בי בשנה מעוברת) בה קוראים למפטיר את הקטע הראשון מפרשת כי תשא (שמות ל):

"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם…" בענין מחצית השקל. (בזמן שבית המקדש היה קיים, חייבים היו לגבות בחודש אדר מכל יהודי מחצית השקל לצורך קרבנות הציבור שיוקרבו בבית המקדש כל השנה, מניסן ועד ניסן הבא).

 

36. שבת (פרשת) זכור

שבת שלפני חג הפורים, בה קוראים למפטיר את קטע הסיום של פרשת כי תצא(דברים כה): "זכור את אשר עשה לך עמלק…" בענין זכירת ומחיית עמלק. זאת בכדי להסמיך זכירת עמלק למחיית המן שהיה מזרעו.

 

37. שבת (פרשת) פרה

שבת שלפני שבת מברכים ניסן, בה קוראים בפרשת חוקת (במדבר יט): "זאת חוקת התורה…" בענין פרה אדומה המטהרת מטומאת המת, כדי שייטהרו ישראל לכבוד הרגל, ויוכלו לעלות לבית המקדש לפסח.

 

38. שבת (פרשת) החודש

שבת מברכים או שבת ראש חודש ניסן, בה קוראים בפרשת בא (שמות יב): "החדש הזה לכם ראש חדשים…" בענין קרבן פסח ומצוות חג הפסח.

 

39. שבת הגדול

שבת שלפני חג הפסח, בה דורש הרב מהלכות חג הפסח. השבת נקראת בשם זה כי נעשה בה נס גדול, שבכורי מצרים עשו מלחמה עם הוריהם ותבעו מהם לשחרר את בני ישראל בכדי שלא תבא עליהם מכת בכורות, כמו שנאמר: "למכה מצרים בבכוריהם".

 

40. שלשה דפורענותא

שלשת השבתות שלפני תשעה באב, בהם קוראים הפטרות המדברות בעניני הפורענות החורבן והגלות: "דברי ירמיהו" (ירמיהו א), "שמעו דבר ה'" (ירמיהו ב), "חזון ישעיהו" (ישעיהו א).

 

41. שבת חזון

השבת שלפני תשעה באב, בה קוראים בהפטרה את הפרק "חזון ישעיהו" (ישעיהו א), שהוא תוכחה על מעשי בני ישראל שהביאו לחורבן בית המקדש.

 

42. שבת נחמו

השבת שאחרי תשעה באב, בה קוראים בהפטרה את נבואת הנחמה: (ישעיהו מ) "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם…"

 

43. שבעה דנחמתא

שבע השבתות שאחרי תשעה באב, בהם קוראים הפטרות המדברות בעניני הנחמות והגאולה: "נחמו נחמו עמי"(ישעיהו מ), "ותאמר ציון"(שם, פרק מט), "עניה סוערה"(שם, פרק נד), "אנכי אנכי הוא מנחמכם"(שם, פרק נא), "רני עקרה לא ילדה" (שם, פרק נד), "קומי אורי כי בא אורך" (שם, פרק ס), "שוש אשיש" (שם, פרק סא).

 

44. שנים מקרא ואחד תרגום

בשבת חייב כל יחיד לקרוא את פרשת השבוע לעצמו (מלבד קריאת התורה שבציבור). בכל פסוק כופלים את המקרא ואח"כ קוראים את הפסוק בתרגומו לשפה הארמית, הנקרא: "תרגום אונקלוס".