פרשת בהעלותך לילדים – תלונות בני ישראל

יום שלישי ט״ו סיון ה׳תשע״ה
בפרשת בהעלותך מתארת התורה את תלונות עם ישראל במדבר. מה המניע לתלונות? ולמה חרה אף השם על כך?
מאת שולמית שמידע

 

 

תְּלוּנוֹת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר לַמְרוֹת הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים

עַם יִשְׂרָאֵל יָצָא מִמִּצְרִים, קִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, וְעַכְשָׁו פָּנָיו נְשׂוּאוֹת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

אוּלָם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִקְנֵית בְּיִסּוּרִים.

קֹדֶם כָּל, יֵשׁ לַעֲבֹר אֶת הַמִּדְבָּר הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא.

עַם יִשְׂרָאֵל מְקַבֵּל אֶת עֹל הַהֲלִיכָה בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה,

אוּלַם הָרְשָׁעִים שֶׁבָּהֶם, הָעֶרֶב רָב שֶׁהִצְטָרְפוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם,

אֵינָם נוֹשְׂאִים בַּסֵּבֶל וּמַתְחִילִים בְּשַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל תְּלוּנוֹת.

עַל מָה הֵם מִתְלוֹנְנִים? מֶה חָסֵר לָהֶם בַּמִּדְבָּר?

הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם מַיִם מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם,

וְלֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם, הוּא הַמָּן שֶׁטַּעֲמוֹ כִּדְבַשׁ, וְאֶפְשָׁר לִטְעֹם בּוֹ כָּל טַעַם שֶׁרוֹצִים,

וְעַנְנֵי כָּבוֹד שֶׁמְּלַוִּים אוֹתָם וּמְגַהֲצִים אֶת בִּגְדֵיהֶם.

 

בְּכָל זֹאת הָרְשָׁעִים, הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, 

בַּעֲלֵי תַּאֲוָה, חֲפֵצִים בְּבָשָׂר, קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים, חָצִיר שׁוּמִים וּבְצָלִים, אוֹתָם אָכְלוּ בְּמִצְרַיִם.

וְהֵם מְסִיתִים אֶת עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ וּמַשְׁפִּיעִים עָלָיו לְהִצְטָרֵף לִתְלוּנוֹתֵיהֶם.

וּכְשֶׁהֵם מִתְלוֹנְנִים הֵם רוֹאִים אֶת כָּל הֶעָבָר טוֹב וְאֶת כָּל הַהֹוָה רַע.

הֵם שָׁכְחוּ כְּבָר אֶת כָּל הַסֵּבֶל הָעַבְדוּת וְהָעִנּוּיִים וְהַהַשְׁפָּלָה שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם,

וְזוֹכְרִים רַק דָּבָר אֶחָד – אֶת סִיר הַבָּשָׂר!

 

מַדּוּעַ מִתְלוֹנְנִים?

כְּבָר בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח לָמַדְנוּ שֶׁהָעָם הִתְלוֹנֵן עַל חֹסֶר מַיִם וּמָזוֹן,

אוּלָם עַל זֶה עוֹד אֶפְשָׁר לִסְלֹחַ,

כַּאֲשֶׁר אָדָם צָמֵא לְמַיִם וְרָעֵב לְלֶחֶם מִתְלוֹנֵן, אֶפְשָׁר לְהָבִין.

אוּלָם דּוֹר דֵּעָה הַיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה,

לְאַחֲרֵי כָּל הַנִּסִּים הַגְּלוּיִים שֶׁחָווּ בַּמִּדְבָּר,

כַּאֲשֶׁר בְּהַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה קִבְּלוּ כָּל צָרְכֵיהֶם כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן,

אֵיזוֹ הַצְּדָקָה יֵשׁ לִתְלוּנוֹתֵיהֶם?

 

כַּיָּדוּעַ, תְּלוּנוֹת הֵם דָּבָר הַקָּשׁוּר בְּטֶבַע הָאָדָם, וְאֵין זֶה מְשַׁנֶּה בְּאֵיזֶה מַצָּב הוּא נִמְצָא,

אָדָם יָכֹל לְהִתְלוֹנֵן גַּם כְּשֶׁטּוֹב לוֹ, וְכַאֲשֶׁר הוּא מַתְחִיל לְהִתְלוֹנֵן אֵין הוּא יוֹדֵעַ גְּבוּלוֹת,

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים, לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁל תְּלוּנוֹת…

גַּם בַּפָּרָשָׁה הַבָּאָה פָּרָשַׁת שְׁלַח הֵם מִתְלוֹנְנִים, וְעַל מָה?…

עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ.

וְעוֹד הוֹסִיפוּ חֵטְא עַל פֶּשַׁע בְּפָרָשַׁת קֹרַח כְּשֶׁהִתְלוֹנְנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.

 

לִכְאוֹרָה, אֶפְשָׁר לַחְשֹׁב מָה רַע כָּל כָּךְ בַּתְּלוּנוֹת, עַד שֶׁנֶּחְשָׁבוֹת לְחֵטְא גָּרוּעַ?

אוּלַי זוֹהִי שִׁיטָה טוֹבָה לְהַשִּׂיג כָּל מָה שֶׁרוֹצִים.

אוּלָם מִתְּגוּבַת חֲרוֹן אַף הַשֵּׁם עַל הַתְּלוּנוֹת בְּפָרָשָׁתֵנוּ, לְמֵדִים שֶׁתְּלוּנוֹת הֵם דָּבָר רַע!

 

רֵאשִׁית יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִמְצָאִים בַּמְּצוּקָה אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ יָפֶה, לְהִתְפַּלֵּל וּלְעוֹרֵר רַחֲמִים.

אֲבָל בְּנִימַת הַתְּלוּנוֹת שֶׁל הָעָם רוֹאִים שֶׁלֹּא כָּל דָּבָר שֶׁרָצוּ, בִּקְּשׁוּ כַּהֹגֶן.

תְּלוּנוֹת קְשׁוּרוֹת בַּאֲנָשִׁים עֲצוּבִים בַּעֲלֵי מָרָה שְׁחֹרָה,

שֶׁאֵינָם רוֹאִים אֶת הַטּוֹב וְאֶת הָאוֹר אֶלָּא רַק אֶת הָרַע וְאֶת הַחֹשֶׁךְ.

 

וּבְעֶצֶם אֶל מִי הָיוּ מוּפְנוֹת כָּל הַתְּלוּנוֹת?…

לְבוֹרֵא עוֹלָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

וּמִי הִתְחִיל בַּתְּלוּנוֹת? הָאֲסַפְסוּף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ! הָעֵרֶב רַב!

עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּצָא מִמִּצְרִים וְחָוָה נִסֵּי נִסִּים,

בְּוַדַּאי הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם,

שֶׁגָּאַל אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה.

שֶׁאִם הוּא עָשָׂה לָהֶם נִסִּים גְּדוֹלִים כָּל כָּךְ,

בְּוַדַּאי יָכוֹל גַּם לָתֵת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן, אָז לָמָּה לְהִתְלוֹנֵן?

בִּתְלוּנוֹתֵיהֶם הֵם מְעַוְּתִים אֶת הַמְּצִיאוּת וְאוֹמְרִים,

שֶׁבְּמִצְרַיִם הָיָה לָהֶם טוֹב יוֹתֵר. הַאֻמְנָם?…

 

עָלֵינוּ לִלְמֹד לְקַבֵּל הַכֹּל בְּאַהֲבָה

וּמִזֶּה עָלִינוּ לִלְמֹד לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה כָּל מָה שֶׁהַשֵּׁם נוֹתֵן לָנוּ,

וְכַאֲשֶׁר אָנוּ בִּמְצוּקָה כָּלְשֶׁהִי בְּוַדַּאי שֶׁעָלֵינוּ לְהִתְחַנֵּן לְהַשֵּׁם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתָנוּ.

אוּלָם תָּמִיד עָלֵינוּ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם שֶׁכָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל לְטוֹבָה,

וְגַם לִבְטֹחַ בּוֹ שֶׁיְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִן הַמְּצוּקָה בָּהּ אָנוּ נִמְצָאִים וְאוֹתָהּ אָנוּ חוֹוִים.

וּבִמְיֻחָד נִתְחַנֵּן לְפָנָיו שֶׁיְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ מִן הַמְּצוּקָה הָאֲרֻכָּה וְהַנּוֹרָאָה שֶׁל אַלְפֵי שְׁנוֹת גָּלוּת.

מִמֶּנָּה נִוָּשַׁע תְּשׁוּעַת עוֹלָמִים מִיָּד מַמָּשׁ בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

פרסום תגובה חדשה

test email