פרשת בהעלותך – טעם המן ואיכותו

הקראת כתבה
יום שישי י״ח סיון ה׳תשע״ה
פרשת בהעלותך עוסקת בפרשת המן. המן שאכלו ישראל במדבר היה מזון איכותי ובו טעמו כל טעם שרצו, אז למה התלוננו ישראל על המן?
מאת שולמית שמידע
פרשת האזינו

 

 

טעם המן ואיכותו

פרשת בהעלותך העוסקת בפרשת המן מזמנת לנו הצצה לסוגיה חשובה בדבר זכויות הרוב והמיעוט וכיצד מאזנים ביניהן וכל זאת בזכות פרט לכאורה שולי בכלל, טעמו של המן.

כזכור בני ישראל החלו את מסעם במדבר, ואוכל אין ברשותם. הקב"ה מחולל נס ומוריד להם את המן, הלא הוא הלחם השמיימי, שירד יחד עם טיפות הטל, כוסה בטל מכל עבריו ושמר על טריותו צורתו וטעמו, אך הוא היה מאכל ורסטילי כלומר, היתה לו תכונה מופלאה שכל טעם שרצו לטעום בו טעמו.

 

כלומר, שטעם המן היה נפלא ואיכותו מעולה. בין אם זה טעם בלינצ'ס גבינה, סטייק אסאדו או במבה אדומה. ובכן- כעת, כולם אמורים להיות מרוצים. העם שכל כך אוהב להתלונן על כל דבר, קיבל את הפתרון המושלם למאוויו. אוכל שיש לו כל טעם אפשרי בעולם, הוא מתעכל בשלמותו ונספג בגוף, מכיל את כל הערכים התזונתיים, ולעולם לא מתבזבז.

 

אז למה מתלוננים?

ובכל זאת הם מתלוננים! זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם. את הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים".

 

למה?

 

רגע, לא אמרנו שכל הטעמים אפשריים במן? מה חסר להם? מסתבר, שטעמים מסוימים אלו, החריג הקב"ה מן המן.

 

רש"י מביא את דברי רבי שמעון, המסביר כי בני-ישראל אכן יכלו לטעום במן את כל הטעמים שבעולם, חוץ מחמשת המינים הללו, "מפני שהם קשים למיניקות. אומרים לאישה: אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק". כלומר, דווקא את הטעמים האלו אי אפשר היה לטעום במן – כי יועצות ההנקה של אז (ושל היום) אמרו כי זה לא בריא למיניקה ולתינוק היונק.

 

בהמשך לזה מביאים חז"ל "משל למלך בשר-ודם, שמסר בנו לפדגוג", והזהירו למנוע מבנו מאכלים רעים ומזיקים, אבל הבן היה מתרעם על אביו ואומר, שהוא ציווה עליו להימנע מהמאכלים הללו לא משום אהבתו לבנו, אלא מפני שאין רצונו שהבן יאכל כהוגן. כך בני-ישראל, במקום להודות לקב"ה, שנטל מהמן טעמים שיכולים להזיק למניקות, התרעמו על כך והתאוננו על כך.

 

הקדוש ברוך הוא מתחשב בכל אחד ואחד

אם כן, בפרשת המן, יש סוגיה לכאורה דמוקרטית: האם, בגלל שמיעוט של מניקות לא יכול לטעום את הטעמים המסוימים הללו, הרוב לא יזכה לטעום אותם? מצד שני, המיעוט- גם הוא זקוק להגנה, ובייחוד קהל פגיע ורגיש כנשים מניקות ותינוקות יונקים.

 

היות ור' שמעון הוא זה שנדרש לסוגיה, הרי שאפשר ללמוד ממנו את התשובה לדיון. אומר ר' שמעון

 

יכול אני לפטור את העולם כולו מן הדיו, מיום שנבראתי ועד עתה. ואלמלי אלעזר בני עמי, מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן-עוזיהו עמנו, מיום שנברא העולם ועד סופו".

 

כלומר, ר' שמעון אומר שלמיעוט לא רק חסרונות שצריך להתחשב בהם אלא גם יתרונות שיכולים להכריע את הכף לטובה. ר' שמעון ובנו אלעזר יכלו, בעזרת כוחם הרוחני לפטור את העולם כולו מן הדין ולהטות לכף זכות את העולם כולו, עם כל הרשע והפגמים שבו.

 

מסקנתנו המעשית היא כי המאמץ שנעשה על מנת להתחשב בכל אחד הוא כדאי. בתרבות דמוקרטית שבה הכל הולך לפי הכרעת הרוב, ויש כוח להמון, כיום יותר מאי פעם, יש לזכור כי גם לפרט יש זכויות וכי התורה מלמדת אותנו להתחשב בפרט גם אם זה לא מתאים לדעת הרוב. לפעמים זה גם משתלם אבל תמיד מעניק ערך מוסף לדרכנו הרוחנית, בייחוד אם אנחנו, במיעוט שבכל עמים, מרגישים זאת על בשרנו מידי יום ביומו.

 

ואגב , ביחס לתינוק יונק, אומר הרבי במיוחד בשיחה זו כי יש להזהר שבעתיים שלא לתת לתינוק רך טעמים פגומים אם ברוחניות, ואם בגשמיות, מה שמלמד אותנו כמה מסירות נפש צריכה להיות עבור חינוך ילדנו וצאצאינו.

 

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך גליון שיחת השבוע, מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 71)

פרסום תגובה חדשה

test email