פרשת קורח – משה הוא הנבחר

הקראת כתבה
יום חמישי א׳ תמוז ה׳תשע״ה
מפרשת קורח למדים שמשה הוא נשמה כללית. הוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות נשיא הדור ולכן על כל בני דור לציית לו. בכל דור יש לנו משה שבדור שחובה לציית לו.
מאת נעמה טוכפלד

 

 

החוצפה של קורח

פרשת קורח מכילה בתוכה כ"כ הרבה דפוסים של העם היהודי לדורותיו, שתקצר היריעה. מצד אחד- המחלוקת, חוסר קבלת העול וההתנגדות התמידית לנשיא הדור למרות כל מאמציו להכיל ולהוביל את העם בבטחה. מצד שני, האתגור המתמיד של הסיסטם, הרצון לשאוף לעוד והחוצפה ה'ישראלית' שעם קצת כיוון תהפוך ל'חוצפא דקדושא' שיש בה מעלות רבות.

 

נתרכז באפיזודה אחת מתוך הסיפור כולו: קורח, בהיותו מועמד בעיני עצמו וקומץ חבריו- להנהגה מאתגר את משה בשאלה 'הלכתית': האם בית מלא ספרי קודש מצריך מזוזה?

הלא המזוזה מכילה בתוכה את פרשיות 'שמע ישראל', שנמצאות בכל סידור וחומש. ואם יש הרבה מאלה בתוך בית אחד ואף יותר מזה, לשם מה צריך מזוזה?

מאחורי הפלפול ההלכתי של קורח הסתתרה התרסה (שגם נאמרה בגלוי): כולנו חכמים, כולנו נבונים, יש מביננו צדיקים גדולים. למה צריך אותך, משה? מה הערך המוסף שלך ומי קבע שאתה זה שראוי להנהיג את העם?

 

עניינו של משה היותו נשמה כללית

מזוזה, עם היותה תשמיש קדושה שמכיל בתוכו פרשיות קדושות מהתורה, אינו משמש ללימוד, גם לא לעיון. המזוזה קבועה בפתח הבית מצידו החיצוני בכלל (וכמובן יש לקבוע מזוזות גם בפתח כל חדר בתוך הבית) וכל עניינה הוא שמירה והגנה.

כלומר זה בהחלט יכול להיות שהביץ עמוס בספרי קודש ובלומדי תורה, אין זה משנה כהוא זה לגבי העובדה כי בית זה חייב במזוזה. כנ"ל גם לגבי בית ריק מקדושה ורוחניות – גם הוא זקוק באותה מידה למזוזה.

זה עניינו של משה.

משה אינו בנאדם פרטי, מלומד, צדיק, חכם או מקובל. ודאי שהוא כל הדברים האלה גם יחד אך בפירוש לא רק.

משה הוא נשיא הדור.

וככזה- מוטלת עליו האחריות להיות אדם 'כללי'. לייצג את עם ישראל מבפנים – ומבחוץ. להנהיג אותם בדרך הישר ולהגן עליהם- מפני אויבים, מפני ערב רב למינהו וכן – אפילו מפני ה'. לא פעם ולא פעמיים, כשבני ישראל עברו כל גבול ביקש הקב"ה למחוק אותם ברגע אחד, ולכונן עם חדש ובריא יותר ממשה רבינו וצאצאיו. אבל משה עמד בפרץ ואמר: זה מה יש ועם זה נסתדר. נתת לי משימה להנהיג את העם, אז זה מה שאני עושה למרות שהם משגעים אותי. כלומר באיזשהו אופן – אפילו לאלו המתנגדים לה' ולעצם מהותו, למשה רבינו היה כוח להגן וללמד עליהם זכות. אבל כאן קורה דבר אחר. כאן יש ערעור על עצם הנהגתו של משה כמי שמייצג את עם ישראל מול העולם ומול הקב"ה. זה כמו לקחת מזוזה ולהוריד אותה מפתח הבית, באותו רגע אין לה שום משמעות ושום אפקט.

 

משה הוא הנבחר

לכן, נדרש כאן משהו ברור וחד משמעי שיבהיר כי משה הוא הנבחר, אם מוצא חן בעיניו של קורח, או לא.

אגב, קורח לא היה סתם ארחי פרחי, היה לו ייחוס משפחתי מכובד ולפי חישוביו – הגיע תורו להשתלב בהנהגת הכהונה. מפה אפשר ללמוד כי רצונו של קורח לא היה לבטל את מוסד ההנהגה, אלא לתפוס בה את מקומו. אלא שזאת עושים דרך – ביטול והכנעה לנשיא הדור, משה, כפי שהיה יהושע שירש את מקומו (שאגב לא היה מיועד לכך מבחינת שושלת משפחתית) ודרך קבלת דבר ה' כציווי. שנאמר: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"

 

האמונה במשה כמנהיג מבטאה את האמונה במי ששלח אותו – ה'

בכל דור ודור יש מנהיג הדור, מה שנקרא: "אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא", ובקיצור- נשיא הדור. עלינו לדעת להיות בטלים אליו גם אם כולנו- ספרים עמוסי ידע וחכמה.

 

(מבוסס על דברים מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1316)

 

פרסום תגובה חדשה

test email