מהו סוד עושרה של משפחת רוטשילד?

יום שלישי י״ד תמוז ה׳תשע״ה
מִי לֹא שָׁמַע עַל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, מִמֶּנָּה יָצְאוּ בַּנְקָאִים עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, שֶׁשְּׁמָם נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַצְדָּקָה שֶׁלָּהֶם. מַהוּ סוֹד הַצְלָחָתָם?

 

 

יִחוּדָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד

מִי לֹא שָׁמַע עַל מִשְׁפַּחַת רוֹטְשִׁילְד, מִמֶּנָּה יָצְאוּ בַּנְקָאִים עֲשִׁירִים מֻפְלָגִים, שֶׁשְּׁמָם נוֹדַע לִתְהִלָּה בְּמַעֲשֵׂי הַצְדָּקָה שֶׁלָּהֶם.

רֹאשׁ הַמִּשְׁפָּחָה מאיר־אנשל רוֹטְשִׁילְד, נוֹלַד בִּפְרַנְקְפוּרְט, וְהָיָה בֵּן לְמִשְׁפַּחַת רַבָּנִים יְרֵאֵי שָׁמַיִם.

אָמְנָם רַבִּי משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד, אָבִיו שֶׁל מאיר־אנשל, שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ שָׁנָה אַחֲרֵי שֶׁבְּנוֹ נִהְיָה לְבַר־מִצְוָה, קִוָּה שֶׁבְּנוֹ יִהְיֶה רַב, אוּלַם בְּנוֹ, אַף שֶׁהָיָה שׁוֹמֵר תּוֹרָה וּמִצְווֹת בַּעַל מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, הָפַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים לְאִישׁ כַּלְכָּלָה מִמַּדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁכָּל הַבַּנְקָאִים וּבַעֲלֵי הַכֶּסֶף רָחֲשׁוּ לוֹ כָּבוֹד רַב.

וְאָכֵן סִפּוּר הַצְלָחָתוֹ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשִׂיא הָעֹשֶׁר הוּא סִפּוּר מְאַלֵּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ.

 

רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ שֶׁל מאיר־אנשל רוֹטְשִׁילְד

בַּקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית שֶׁל הָעִיר צ׳ורטקוב בְּגָלִיצְיָה נִבְחַר רַב לַמְדָן מֻבְהָק וְחָסִיד גָּדוֹל שְׁמוֹ צְבִי הורביץ, שֶׁנּוֹדַע יוֹתֵר בְּכִנּוּי הַחִבָּה שֶׁלּוֹ רַבִּי הרשלה צ׳ורטקובר. אִישׁ קָדוֹשׁ שֶׁרַבִּים הִשְׁכִּימוּ לְפִתְחוֹ לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה רוּחָנִית וְגַשְׁמִית. וּבִהְיוֹתוֹ אִישׁ חֶסֶד גָּדוֹל הֻפְקְדוּ בְּיָדָיו גַּם כַּסְפֵּי יְתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת.

לְשֵׁם כָּךְ נִזְקַק לְשַׁמָּשׁ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ בְּשָׂכָר לֹא גָּבוֹהַּ.

משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד, שֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים וּצְרָכָיו מֻעָטִים, הִתְאַוָּה לְמִשְׂרָה זוֹ שֶׁרְצוּפָה מַעֲשֵׂי חֶסֶד. הוּא קִבֵּל מִשְׂרָה זוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת, עַד שֶׁהָפַךְ כְּבֶן מִשְׁפָּחָה שֶׁל רַבִּי הרשלה צ׳ורטקובר וְנֶהֱנָה מֵהַשְׁפָּעָתוֹ הַנִּפְלָאָה.

כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבָּחוּר לְפִרְקוֹ הִשְׁתַּדֵּךְ עִם מִשְׁפָּחָה מֵהָעִיר שיאטן הַסְּמוּכָה, הָלַךְ לָגוּר שָׁםוְנֶאֱלַץ לַעֲזֹב מִשְׂרָתוֹ. חוֹתְנוֹ סִיֵּעַ לוֹ לִפְתֹּחַ חֲנוּת קְטַנָּה וּמִזֶּה הִתְפַּרְנֵס.

 

הָרַב מְגַלֶּה גְּנֵבָה

זְמַן קָצָר לְאַחַר שֶׁעָזַב משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד אֶת הָרַב, גִּלָּה רַבִּי הרשלה צ׳ורטקובר שֶׁהָאַרְנָק וּבוֹ 500 כִּתְרֵי זָהָב, כֶּסֶף הַשַּׁיָּךְ לְאַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים שֶׁהִפְקִידוּ בְּיָדָיו נִגְנַב. בְּלֵיל בְּדִיקַת חָמֵץ, עֵת בָּדַק הָרַב אֶת הַבַּיִת כַּאֲשֶׁר הוּא תָּר אַחֲרֵי פֵּרוּרֵי חָמֵץ, נִדְהַם לִרְאוֹת שֶׁהָאַרְנָק נֶעֱלַם. וְעוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁהִצְטַעֵר עַל הָאַרְנָק וּתְכוּלָתוֹ הִצְטַעֵר שֶׁמִּישֶׁהוּ מִבְּנֵי בֵּיתוֹ גָּנַב אֶת הָאַרְנָק עִם הַכֶּסֶף. וּמִי הָאָדָם שֶׁיָּדַע עַל כֶּסֶף זֶה? משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד בִּלְבַד. הָרַב יָדַע שֶׁמֹּשֶׁה־אנשל נֶאֱמָן, הֲרֵי נָתַן בּוֹ אֵמוּן מָלֵא, אוּלָם בְּהֶעְדֵּר אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת, הָיָה בָּרוּר לְרַב שֶׁמֹּשֶׁה־אנשל רוֹטְשִׁילְד עָשָׂה זֹאת. הוּא אָמְנָם דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, בְּוַדַּאי הָיָה זָקוּק לַהַלְוָאָה כְּשֶׁהִתְחַתֵּן, חָשַׁב, וּמוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף כְּשֶׁיּוּכַל…

משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד רַק לָוָה כֶּסֶף וּבָטוּחַ יְשַׁלֵּם… כָּךְ חָזַר וְאָמַר לְעַצְמוֹ.

וְאָז הֶחְלִיט לֹא לְסַפֵּר לָאִישׁ עַל הַגְּנֵבָה. אֶלָּא לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה בֵּינוֹ לְבֵין משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד, שַׁמָּשׁוֹ לְשֶׁעָבַר.

נֶאֱמָן לְהַחְלָטָתוֹ הִזְמִין בְּחֹל הַמּוֹעֵד כִּרְכְּרָה וְנָסַע לשיאטן…

כְּשֶׁרָאָה משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד אֶת רַבּוֹ הִתְפַּלֵּא מְאֹד. וְהִנֵּה כְּשֶׁנִּשְׁאֲרוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּחֲנוּת, סִפֵּר הָרַב למשה־אנשל רוֹטְשִׁילְד עַל הָאַרְנָק שֶׁנֶּעֱלַם, וְהִבְטִיחַ לוֹ שֶׁאֵין הוּא חוֹשֵׁב אוֹתוֹ לַגַּנָּב, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא הוּא מֵבִין שֶׁהָיָה זָקוּק לַכֶּסֶף לִזְמַן־מָה. אָמְנָם גַּם זֶה אָסוּר עַל פִּי דִּין, אֶלָּא שֶׁלִּפְעָמִים קָשֶׁה לָאָדָם לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, אוּלָם תָּמִיד הוּא יָכוֹל לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹלֵחַ עַל כָּךְ, וְגַם הוּא אִישִׁית הִבְטִיחַ לִמְחֹל לוֹ, וְלֹא לְסַפֵּר עַל כָּךְ לְאִישׁ. וְעוֹד הוֹסִיף וְאָמַר, שֶׁאִלּוּ הָיָה כֶּסֶף זֶה כַּסְפּוֹ הַפְּרָטִי לֹא הָיָה עוֹשֶׂה דָּבָר. אוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁזֶּה שַׁיָּךְ לָאַלְמָנוֹת וְלִיתוֹמִים אֵין לוֹ בְּרֵרָה אֶלָּא לְבַקֵּשׁ אֶת הַכֶּסֶף בַּחֲזָרָה..

משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד הֶחְוִיר כַּסִּיד וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו. נוּ, חָשַׁב הָרַב, בְּוַדָּאֵי מִתְחָרֵט הוּא. וְאָכֵן, משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד לֹא אָמַר מִלָּה לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ. הוּא פָּתַח אַרְנָקוֹ הֱרִיקוֹ לְעֵינֵי הָרַב. מָנָה אֶת הַכֶּסֶף וּנְתָנוֹ לָרַב, וְהָלַךְ לָתוּר אַחֵר עוֹד כֶּסֶף כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַסְּכוּם הַמְּבֻקָּשׁ. אוּלָם חָזַר לְאַחַר זְמַן קָצָר וְאָמַר לָרַב, שֶׁלְּצַעֲרוֹ הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג רַק מַחֲצִית הַסְּכוּם, אוּלָם הִבְטִיחַ לְסַלֵּק אֶת הַחֶשְׁבּוֹן עַד תֻּמּוֹ בֶּעָתִיד בְּמָנוֹת קְטַנּוֹת.

הָרַב הָיָה מְרֻצֶּה מֵהִתְנַהֲגוּתוֹ שֶׁל משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד, וְעוֹד יוֹתֵר שָׂמַח שֶׁהִצְלִיחַ לִפְתֹּר אֶת בְּעָיַת הַיְּתוֹמִים וְהָאַלְמָנוּת, וְחָזַר לְבֵיתוֹ.

וְאָכֵן משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחַ שָׁלַח מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם סְכוּמֵי כֶּסֶף עַל הַחֶשְׁבּוֹן, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף סִלֵּק אֶת חֶשְׁבּוֹן כָּל 500 הַכְּתָרִים. רַבִּי הרשלה הָיָה מְרֻצֶּה מִיָּשְׁרוֹ וְטוּב לִבּוֹ שֶׁל משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד, שֶׁכְּבַעַל תְּשׁוּבָה תִּקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, וְהָיָה שְׂבַע רָצוֹן שֶׁהַבְּעָיָה נִפְתְּרָה לַחֲלוּטִין.

 

הָרַב נִקְרָא לַמִּשְׁטָרָה

וְהִנֵּה בְּיוֹם בָּהִיר אֶחָד, כְּשֶׁהָרַב הָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ מַעֲמִיק בְּלִמּוּדוֹ, הִגִּיעַ לְבֵיתוֹ שָׁלִיחַ מֵהַמִּשְׁטָרָה שֶׁבָּעִיר. וּמָסַר לוֹ, שֶׁרֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ בְּאֹפֶן דָּחוּף, וְאַף שָׁלַח כִּרְכָּרָה לַהֲבִיאוֹ לְמִשְׂרָדוֹ. הָרַב לֹא הֵבִין, לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם מֻשָּׂג לָמָּה וְעַל מָה. אוּלָם הוּא הִזְדָּרֵז לְהַגִּיעַ לְמִפְקֶדֶת הַמִּשְׁטָרָה מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.

רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה קִבֵּל אֶת פָּנָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם נִגְנַב כֶּסֶף מִבֵּיתוֹ לָאַחֲרוֹנָה.

הָרַב עָנָה שֶׁאָמְנָם כֵּן, הָיְתָה גְּנֵבָה בְּבֵיתוֹ, אוּלַם הַכֶּסֶף שֶׁנֶּעֱלַם כְּבָר הוּשַׁב לוֹ מִזְּמַן. רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה הִתְפַּלֵּא וּבִקֵּשׁ הֶסְבֵּר לִדְבָרָיו. הָרַב הָיָה מוּכָן לְסַפֵּר בִּתְנַאי שֶׁיְּקַבֵּל הַבְטָחָה שֶׁלֹּא יְאֻנֶּה רֵעַ לָאִישׁ שֶׁשָּׁגָה וְחָזַר בַּתְּשׁוּבָה.

רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה שָׁמַע בְּסַקְרָנוּת וּבְתִמָּהוֹן גָּדוֹל אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל הָרַב, וְאָמַר לָרַב: אָכֵן הַיְּהוּדִים בְּנֵי אָדָם נִפְלָאִים. עִם זֹאת פָּתַח אֶת מְגֵרָתוֹ וְהוֹצִיא מִתּוֹכָהּ אֶת הָאַרְנָק שֶׁל הָרַב וְאָמַר לוֹ: הַמַּכִּיר אַתָּה אַרְנָק זֶה?…

הָרַב הָיָה בְּהֶלֶם לְמַרְאֵה הָאַרְנָק, וּבְתוֹכוֹ 500 הַכְּתָרִים, שֶׁנֶּעֱלַם מִבֵּיתוֹ. מִיָּד צִלְצֵל רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה בַּפַּעֲמוֹן וּבִקֵּשׁ לְהַכְנִיס אֶת הַגַּנָּבִים: אִישׁ כַּפְרִי וְאִשְׁתּוֹ, שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים בָּאֲזִקִּים.

הַאִם הָרַב מַכִּיר אוֹתָם? שָׁאַל רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה.

הָרַב שֶׁהָיָה תָּמִיד שָׁקוּעַ בְּלִמּוּדוֹ, לֹא יָדַע מִיהִי הָאִשָּׁה שֶׁנִּקְּתָה אֶת בֵּיתוֹ.

לְאַחַר שֶׁצִּוָּה רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה לְהוֹצִיא אֶת הַגַּנָּבִים, הוֹסִיף רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה וְאָמַר, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁעָבְדָה בְּבֵית הָרַב בַּנִּקָּיוֹן מָצְאָה שְׁעַת כֹּשֶׁר כְּשֶׁהָרַב לֹא הָיָה בְּחַדְרוֹ לִפְנֵי פֶּסַח, וְגָנְבָה אֶת הָאַרְנָק עִם הַכֶּסֶף. מָסְרָה אוֹתוֹ  לְבַעֲלָהּ. הַלָּה הִטְמִין אוֹתוֹ בַּגֹּרֶן לִזְמַן מָה. וּמִכֵּיוָן שֶׁהָיָה שַׁתְיָן לֹא הִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ לָקַח כֶּתֶר זָהָב אֶחָד וְהָלַךְ לְבֵית מַרְזֵחַ וְקָנָה בּוֹ טִפָּה מָרָה. הַמּוֹזֵג שָׁאַל אוֹתוֹ, מִנַּיִן לוֹ כֶּתֶר זָהָב זֶה, עָנָה הַכַּפְרִי תּוֹךְ כְּדֵי שִׁכְרוּתוֹ, שֶׁמָּצָא אוֹתוֹ. וּמִכֵּיוָן שֶׁהַכַּפְרִי חָזַר עַל מַעֲשֵׂהוּ זֶה גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי וְגַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, הִתְעוֹרֵר חֲשָׁד אֵצֶל בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ, שֶׁזֶּה כֶּסֶף גָּנוּב וְהִתְקַשֵּׁר לַמִּשְׁטָרָה. הַכַּפְרִי נֶעֱצַר וְהוֹדָה בַּגְּנֵבָה. הָאַרְנָק וְהַכֶּסֶף הֻחְזְרוּ, מִלְּבַד שְׁלוֹשָׁה הַכְּתָרִים שֶׁהַכַּפְרִי הִסְפִּיק לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם.

כְּשֶׁהֵבִין רֹאשׁ הַמִּשְׁטָרָה שֶׁהַכֶּסֶף אָכֵן שַׁיָּךְ לָרַב, לֹא הִצְלִיחַ לִקְלֹט אֵיךְ הַיְּהוּדִי משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד לֹא רַק שֶׁלֹּא נִסָּה לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מֵאַשְׁמָה שֶׁאֵינָהּ מְיֻחֶסֶת לוֹ, אֶלָּא אַף שִׁלֵּם מִכַּסְפּוֹ עַל גְּנֵבָה שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר…

 

הָרַב מִתְנַצֵּל וּמְבָרֵךְ אֶת משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד

נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ רָץ הָרַב הרשלה אֶל משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד. כְּשֶׁהוּא מִתְנַצֵּל וּמִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת: סְלַח נָא לִי, רַבִּי משה־אנשל, מַדּוּעַ לֹא גִּלִּיתָ לִי שֶׁלֹּא אַתָּה לָקַחְתָּ אֶת הַכֶּסֶף?

משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד אָמַר לְרַב, שֶׁמַּה שֶּׁעָמַד לְפָנָיו הוּא סֵבֶל הָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים וְצַעַר הָרַב בִּלְבַד. אִלּוּ הָיָה מַכְחִישׁ וְאוֹמֵר שֶׁלֹּא הוּא הַגַּנָּב, הָרַב לֹא הָיָה מְקַבֵּל אֶת עֶזְרָתוֹ. וּבֶאֱמֶת הוּא נֶאֱלַץ לְמַשְׁכֵּן אֶת כָּל רְכוּשׁוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, וְעָשָׂה זֹאת, כִּי יָדַע שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לְרַב שׁוּם אֶפְשָׁרוּת אַחֶרֶת לְהַשִּׂיג כֶּסֶף זֶה.

הָרַב חִבֵּק בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶת משה־אנשל רוֹטְשִׁילְד וּבֵרֵךְ אוֹתוֹ בַּעֲשִׁירוּת מֻפְלָגָה, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת הַרְבֵּה מַעֲשֵׂי חֶסֶד. הוּא מָסַר לוּ אֶת הַכֶּסֶף שֶׁהוֹצִיא מִכִּיסוֹ בִּנְדִיבוּתוֹ, וְהִצִּיעַ לוֹ לַחְזֹר לְעִירוֹ פְרַנְקְפוּרְט, שָׁם יוּכַל לְהַצְלִיחַ יוֹתֵר בְּמִסְחָר, כְּשֶׁהוּא מְסַיֵּם אֶת דְּבָרָיו בִּבְרָכָה: יְהִי הַשֵּׁם עִמָּךְ וְעִם כָּל יוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת.

בְּרוּךְ הַשֵּׁם, הִתְקַיְּמָה בִּרְכַּת הָרַב, מֹשֶׁה אנשל הָפַךְ לְאִישׁ כְּסָפִים מַצְלִיחַ, וּבְנוֹ מֵאִיר אנשל הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ וְהִצְלִיחַ אַף יוֹתֵר מֵאָבִיו, עַד שֶׁהָיָה לַבַּנְקַאי הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּאֵירוֹפָּה, וּבֶן בְּנוֹ הַבָּרוֹן אדמונד דֶּה רוֹטְשִׁילְד, שֶׁחַי בְּצָרְפַת עַד גִּיל 90, תָּמַךְ בַּיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזָכָה לַכִּנּוּי "הַנָּדִיב הַיָּדוּעַ".

 

פרסום תגובה חדשה

test email