פרשת בראשית – מדוע פותחת התורה באות בי"ת?

הקראת כתבה
יום חמישי כ״ה תשרי ה׳תשע״ו
מדוע מתחילה התורה בפרשת בראשית באות השני' של הא"ב? על כך שהתורה מתחילה באות "ב" – "בראשית ברא…", ולא באות א', הראשונה בא"ב, ישנם כמה ביאורים, כדלהלן.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

 

א. מדוע מתחילה התורה באות השני' של הא"ב?

 

על כך שהתורה מתחילה באות "ב" – "בראשית ברא…", ולא באות א', הראשונה בא"ב, ישנם כמה ביאורים, ומהם:

 

א ב"ירושלמי"[1] נאמר, שאל"ף היא תחילת המלה "ארירה", ובי"ת היא תחילת המילה "ברכה", לכן אין התורה מתחילה באל"ף אלא בבי"ת.

 

ב במדרש[2] נאמר, שצורת האות בי"ת, שהיא סגורה משלשה צדדים ופתוחה מהצד הרביעי (צפון)[3], דומה לעולם, שנברא באופן ששלוש רוחותיו סתומות וגדורות ו"רוח צפונית" נשארה פרוצה[4]. (והסיבה לכך[5]: אם יבוא מישהו ויטען ש"הוא אלוקה", יענו לו: אדרבה, הראה כוחך: נשארה רוח צפונית שדורשת תיקון. נסה לתקנה ולהשלימה!).

 

ג בתורת הקבלה[6] מוסבר, שהתורה שאנו לומדים כאן, בעולם הזה, היא התורה, כפי שהיא ירדה לעולמות (הנמוכים) בי"ע (בריאה, יצירה, עשיה) מעולם האצילות. (וכך מפרשים6את המאמר: "ועל תורתך – שלמדתנו"[7]: "ועל תורתך" – התורה שלך, כפי שהיא ב"אצילות", "שלמדתנו" – אותה תורה היא בעולם ה"בריאה") התורה[8] מתחילה בבי"ת כדי לרמוז, שהתורה שאנו לומדים היא המדריגה השניה[9] שבתורה. אל"ף – המדריגה הראשונה9שבתורה, היא תורה שבאצילות.

 

ב. הטעמים הנ"ל דורשים הסבר

 

לכאורה, כל אחד משלושת הטעמים הנ"ל דורש הסבר:

 

א לפי הטעם הראשון אין מובן, כשאלת האבן־עזרא[10]: הרי אנו מוצאים מילים רבות, המתחילות בבי"ת ותוכנן הוא תוכן של היפך הברכה [ולאידך גיסא ישנן כמה וכמה מלים שמתחילות באל"ף ומשמעותן טוב וברכה].

 

ב לפי הטעם השני: התורה היתה צריכה להתחיל באל"ף, כיוון שכך נדרש עפ"י סדר התורה – היות שאל"ף היא האות הראשונה בא"ב[11], וזאת הוכחה שהיא ראשונה במעלה…[12] אם־כן, כיוון שמצד סדר התורה היא היתה צריכה להתחיל עם אות אל"ף[13] קשה, אם כך, לקבל שהתורה משנה את סדרה שלה ומתחילה בבי"ת כדי "להתאים את עצמה" לעולם (שהוא כאות בי"ת סתום מג' רוחות וכו') והרי העולם נברא על ידי ובשביל תורה, כמאמר רז"ל[14]: "אסתכל בה באורייתא וברא עלמא" "בראשית – בשביל התורה שנקראת ראשית[15], ולא להיפך ח"ו[16]!

 

ג לפי הטעם השלישי: אנו אומרים[17]: "ונתן לנו את תורתו". פירוש הדבר הוא, שהקב"ה נתן לנו למטה את תורתו בדיוק כפי שהיא אצלו[18] (ובאותו סדר); ולכן, בדיוק כפי שהתורה שבידינו, כך גם התורה שבאצילות פותחת ב"בראשית ברא וגו'" – בבי"ת. [וכן תורה שבמדריגות גבוהות יותר מאצילות, בכל מקום ששייך שם ענין של אותיות[19]].

 

והקושיה בעינה עומדת: מדוע מתחילה תורה שבאצילות [ובמדריגות גבוהות יותר] בבי"ת?

 

ג. הנס שכל הזקנים תרגמו "אלקים ברא בראשית" מעורר קשיים נוספים

 

עוד פלא בדבר: מכל הביאורים הנ"ל מתקבל, שהתורה צריכה להתחיל דוקא בבי"ת ולא באל"ף.

 

– אך הנה מספרת הגמרא[20], שכאשר תרגמו הזקנים את התורה לתלמי המלך "נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד" – כולם סדרו את תרגומם באותו אופן, ותרגמו את הפסוק "בראשית ברא אלקים וגו"' כאילו היה כתוב "אלקים ברא בראשית".

 

כיוון שמלמעלה ניתנה להם הדעת לתרגם כאילו היה כתוב "אלקים ברא בראשית" – באל"ף בתחילה, הרי זוהי הוכחה שיש דעה מבוססת שעל התורה להתחיל באל"ף[21], וכל ההסברים לשינוי לא היו מתקבלים על־ידי תלמי המלך, כך שהוכרחו להזדקק לנס ש"נתן בלב כולם וכו'".

 

ועוד – ענין זה בעצמו מהוה תמיהה גדולה ביותר: יש בתורת אמת כמה וכמה טעמים להתחלת התורה לא באות אל"ף, ואף אחד מהם לא היה מתקבל על־ידי תלמי המלך?!

 

ד. דברי חז"ל על הפסוק "על מה אבדה הארץ…"

 

והביאור בזה: על הפסוק[22] "על מה אבדה הארץ… על עזבם את תורתי" אומרים חז"ל[23]: "שלא ברכו בתורה תחילה". מסביר הב"ח[24] (ומרומז ברבינו יונה[25]) שאמנם למדו הרבה תורה, אבל חסרה להם הכוונה "להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה וכו'" וזה ההסבר ל"אבדה הארץ" – "כלומר נחרבה, נשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה".

 

מובן מכל הנ"ל שבתורה ישנם שני ענינים[26]: (א) לימוד התורה בהבנה ובהשגה. (ב) הדבקות וההתאחדות עם נותן[27] התורה, שזוהי קדושת התורה ועצמותה, שלמעלה מן השכל;

 

והסדר הוא, שתחילה, לפני לימוד התורה, צריכה להיות התמסרות ודבקות לעצם התורה שלמעלה מהשכל, כלשון הגמרא: "ברכו בתורה תחילה", ורק אח"כ לימוד התורה בהבנה ובהשגה[28].

 

וזהו ההסבר בפשטות לעובדה שהתורה מתחילה בבי"ת ולא באל"ף: אל"ף מציינת את מה שבא בראשונה, ובי"ת – את מה שבא לאחר מכן[29]. קריאת ולימוד התורה על־ידי יהודי הם כבר ה"בי"ת" של התורה – הענין השני שיש בתורה: הענין הראשון – ה"אל"ף" של תורה[30] היא ה"התקשרות" שלה לנותן התורה, שלמעלה מהבנה והשגה[31], למעלה מציור אותיות. ענין זה צריך להיות עוד לפני ה"ב(ראשית)" של התורה, כהכנה ללימוד התורה.

 

[ולכן מתחילות כל הדרגות בתורה, אפילו תורה שבאצילות ולמעלה מזה, ב"בי"ת, כי בכל מדריגה של תורה ישנן שתי בחינות: א התורה כפי שהיא נתגלתה לפי הכלים והאותיות של העולם. ב נותן התורה, שלמעלה מאותיות].

 

ה. שלושת הפירושים שהובאו לעובדה שתורה מתחילה בבי"ת

 

כל הפירושים למלה מסויימת (או ענין) קשורים זה בזה (וכבר דובר על כך פעמים רבות)[32]. כך אפשר לומר בנידון דידן, ששלושת הטעמים והביאורים המובאים לעיל (סעיף א') נובעים כולם מאותה נקודה כללית – מן ההסבר הפשוט הנ"ל (סעיף ד'), שהאל"ף של תורה היא דבקות והתעצמות עם הדרגה שלמעלה מהשגה, ולימוד התורה בהבנה והשגה הוא ה"בי"ת" של תורה. ונקודה כללית זאת מתבטאת בשלושה עניינים פרטיים בתורה ופעולתה (שהם מרומזים בשלושת הביאורים הנ"ל).

 

(א) בקשר לתורה עצמה – הפירוש של הקבלה, ש"אל"ף" של תורה היא תורה שבאצילות, ו"בית" – תורה שבבריאה;

 

(ב) ההשפעה על האדם הלומד תורה – על־ידי ששומע שהבנה והשגה שבתורה הם בי"ת שבתורה בלבד, נעשה לימודו באופן של ("בי"ת" – לשון) ברכה, ולא, ח"ו, באופן של (אל"ף – שזוהי לשון) ארירה.

 

(ג) ההשפעה בבריאה – בשעה שלימוד התורה הוא כדבעי, שתחילה ישנה האל"ף שבתורה, מתקנים את הרוח הצפונית שאינה סגורה (דבר הנרמז באות בי"ת).

 

ו. "ברכו בתורה תחילה" – הקדמה ללימוד התורה

 

הסבר הדברים: הפירוש "ברכו בתורה תחילה" אינו שיוצאים ידי חובה על־ידי הכוונה של דבקות הנשמה באלקות, אלא שזוהי הקדמה, שצריכה להביא ללימוד תורה, כדיוק לשון חז"ל: "ברכו בתורה תחילה", שאחרי "ברכו בתורה" חייב להתקיים לימוד התורה בהבנה והשגה, ולכן מובן, שזה מתבטא: (א) בתורה עצמה, שאותה הוא לומד. (ב) באדם הלומד. (ג) בהשפעת התורה בעולם.

 

(א) כשלומדים תורה ללא ההתמסרות לנותן התורה, נעשית התורה הנלמדת בבחינת "נפרד"[33] ח"ו מאלקות, עד כדי כך שיכולה לנבוע מזה יניקה לחיצונים (כוחות הטומאה) וכו'[34] וזה נרמז בכך שתחילת המילה בראשית מורה על תורה שבבריאה, שבעולם הבריאה קיימת ההתחלה של ענין הפירוד וכמ"ש[35] "ומשם יפרד גו'.

 

לא כן כשלימוד התורה הוא עם ההקדמה של "ברכו בתורה תחילה", שאז התורה (הנלמדת) מאוחדת לגמרי עם נותן התורה, כשם שאצילות הוא עולם האחדות, "אלקות בפשיטות ומציאות בהתחדשות"[36].

 

(ב) חז"ל[37] אומרים: "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה". זהו הענין של בי"ת לשון ברכה (ואל"ף לשון ארירה): כשלימוד התורה של אדם הוא באופן של "זכה" (מלשון זיכוך) – בדרך זכה (צחה), שתחילה חש הוא בקדושת התורה[38] – זו אצלו האל"ף של תורה, אז קיימת הבי"ת – ברכה, "נעשית לו סם חיים" אבל בשעה ש"לא זכה", שהבנת והשגת התורה היא אצלו ה"אל"ף" של תורה, וחסרה בחינת "זכה" וקדושת התורה (האל"ף האמיתי שבתורה) – אז נהיית, ר"ל, אל"ף לשון ארירה, "נעשית לו סם מיתה".

 

(ג) כדי שהתורה תשפיע בעולם, שיורגש ש"יש בעל־הבית לבירה זו", יש צורך להרגיש ולחוש בתורה שלומדים, את נותן התורה – וזהו הענין של צורת האות בי"ת שהיא דומה לעולם בכך שסתומה משלוש רוחותיה ורוח צפונית אינה סגורה: בשעה שהבנת התורה והשגתה הם אצלו "בי"ת" של תורה, כי קיימת אצלו התחושה שה"אל"ף" של תורה הוא נותן התורה, הוא מתקן ומשלים בעולם את הענין שרוח צפונית אינה גדורה (דבר שנרמז באות בי"ת).

 

ז. עצם התורה שלמעלה מהשגה שייך רק ליהודים

 

על־פי כל הנ"ל יובן הטעם מדוע הזקנים תרגמו את התורה לתלמי המלך באופן כזה כאילו התורה מתחילה באל"ף – כי כל הנ"ל, שלימוד בהבנה והשגה הוא "בי"ת" של תורה, קיים רק אצל יהודים ולא אצל אומות העולם:

 

ההלכה היא[39], ש"עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה", לגוי אסור ללמוד תורה לשם לימוד התורה עצמה, מותר לו ללמוד תורה רק במה שקשור אליו כדי לדעת כיצד לקיים את "שבע מצוות דידהו (=שלו)"39.

 

כיוון שלימוד התורה אצל אומות העולם הוא כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, מובן שיש להם קשר רק לענין של הבנה והשגה שבתורה, ולא לעצם התורה שלמעלה מהשגה, שבא על־ידי "ברכו בתורה תחילה" שענין זה שייך רק ליהודים [וזה מוכח גם בלשון ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"].

 

ולכן, בשעה שתרגמו הזקנים את התורה לתלמי המלך – כאשר הם תרגמו את התורה באופן שיש לה קשר לבני נח – התקבל כאילו היה כתוב "אלקים ברא בראשית", שמתחיל באל"ף, כי אצל אומות העולם ההבנה והשגה היא (לא הדבר השני, אלא) הדבר הראשון.

 

ח. הקשר בין פרשת בראשית לשמחת תורה

 

את קריאת פרשת בראשית מתחילים בשמחת תורה – וגם ענין זה קשור עם המבואר לעיל:

 

בשמחת תורה רוקדים עם ספר התורה, שכן דווקא על־ידי הריקודים ברגליים משיגים את ה"עצם" של התורה[40]. וכפי שכתוב בזוהר[41]: "ונהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר־תורה בכתר דיליה" (=ונוהגין ישראל לעשות אתה חדוה, ונקראת שמחת תורה, ומעטרין את ספר התורה בכתר שלו), כלומר שהשמחה של שמחת תורה קשורה בכך ש"מעטרן לס"ת בכתר דליה", והרי כתר הוא למעלה מהראש. וענין של המשכת אין־סוף בתורה, קישור התורה ובני ישראל בנותן התורה – ועל־ידי כך, על־ידי הכנת השמחה וה"המשכה" אפשר לאחר מכן, ביום שמחת תורה עצמו, להתחיל בקריאה ובלימוד של בראשית – שמתחילה ב"בי"ת", שחשים שכל הלימוד בתורה הוא הענין השני של התורה. התחלת התורה היא ההתמסרות לנותן התורה.

 

(משיחת שבת בראשית תשכ"ה)

 

 

מקורות והערות



[1]חגיגה פ"ב ה"א (קרוב לסופה)*. ועד"ז הוא בתנחומא פרשתנו ה. ב"ר פ"א, י. תרבא"ר פל"א (קרוב לסופו). זהר ר"פ ויגש. ועוד. ונת' בלקו"ת ראה יט, ב. אוה"ת פרשתנו מד, ב. (כרך ג') תקסה, ב. אמור (כרך ג') ס"ע תתנז ואילך. ובכ"מ.* בירושלמי שם (ועד"ז בב"ד וזהו) ד"בבי"ת נברא העולם". אבל בתדבא"ו שם מפורש: לכך התורה נאמרת בתחלה בבי"ת. וראה ל' התנחומא שם. ובלקו"ת שם: התורה מתחלת בבי"ת .. ועמ"ש מזה בזח"א ויגש.

[2]מדרש הנעלם לשה"ש (בזהר חדש). רבותינו בעה"ת (דעת זקנים והדר זקנים) וחזקוני ריש פרשתנו.

[3]ראה ג"כ ירושלמי וב"ר שבהערה 1 (בנוגע לצורת אות בי"ת) – באופן אחר.

[4]ב"ב כה, ריש ע"ב.

[5]פדר"א פ"ג. וראה ג"כ רבותינו בעה"ת (הדר זקנים) וחזקוני שם.

[6]ראה סה"מ ה'ש"ת ע' 68 בהערה.

[7]נוסח ברכת המזון.

[8]לקו"ת להאריז"ל ריש פרשתנו. וראה מדבר קדמות (להחיד"א) מע' תי"ו אות ט'.

[9]"וגם א' תחלת תיבת אצילות וב' תחילת בריאה" – לקו"ת שם.

[10]בהקדמתו לפירושו עה"ת. וכן הקשה בתדבא"ר שם. וראה מפרשי הירושלמי וב"ר שם. תפארת ישראל למהר"ל פל"ד.

[11]כבתנחומא שם.

[12]ראה זהר שם: דאל"ף איהי את רזא עלאה כו'.

[13]ובפרט ע"פ המבואר בד"ה להבין ענין תק"ש עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל (סדור רמד, ג ואילך) שאות אל"ף הוא הממוצע בין הבל הלב שהוא קול פשוט ושאר אותיות.

[14]זח"ב קסא, א. וראה ב"ר בתחילתה.

[15]אותיות דרע"ק ב'. פרש"י ומדרש לקח טוב (פס"ז) ריש פרשתנו. ועוד.

[16]להעיר מקו"א ד"ה דוד זמירות. ובכ"מ.

[17]בברכת התורה.

[18]להעיר מפתיחת הרמב"ן עה"ת: שקדמה לבריאת העולם .. כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה כו' משה כסופר המעתיק מספר קדמון כו'.

[19]להעיר מתו"א (מב, ב) ועוד, שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי' התורה, בבחי' כתר.

[20]מגילה ט, א.

[21]להעיר גם מתדבא"ר שם: ומה נשתנה הבי"ת כו' אין ראוי לומר אלא אלקים ברא בראשית כו' וראה ישועות יעקב לתדבא"ר שם.

[22]ירמי' ט, יא־יב.

[23]נדרים פא, א (ושם: שאין מברכין). ב"מ פה, ריש ע"ב.

[24]או"ח סמ"ז.

[25]הובא בר"ן נדרים שם. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס מז.

[26]ראה ג"כ תפארת ישראל (להמהר"ל) בהקדמה.

[27]כלשון ברכת התורה: ונתן לנו את תורתו בא"י נותן התורה.

[28]בלקו"ת ויקרא ביאור ולא תשבית פ"ב ואילך איתא, שע"י התקשרות ויחוד חכמה ושכל של הנשמה בחכמה שבתורה נעשה התכללות ויחוד עצמיות הנשמה שלמעלה מהשכל באוא"ס שלמעלה מבחי' ח"ע, ע"ש – אבל ראה שם (ה, רע"א) שזהו ע"י הקדמת ק"ש ותפלה למס"נ באחד, שאז כשעוסק בתורה כו' נעשה ג"כ יחוד והתכללות עצמיות הנפש כו', ע"ש.

[29]ע"ד פירוש האריז"ל הנ"ל (סעיף א').

[30]נוסף על שזהו סדר עבודת האדם.

[31]להעיר דאל"ף אותיות פלא, ח"ס – נת' בסה"מ עת"ר ע' ד' ואילך. ובכ"מ.

[32]ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35. ועור.

[33]להעיר מאוה"ת פרשתנו יא, א.

[34]ראה הל' ת"ת לאדה"ז (פ"ד ס"ג) "שמוסיף כח בקליפות לפי שעה", וביומא עב, ב: נעשית לו סם כוי [אף שזהו רק בנוגע לפעולתה על האדם – בדיוק לשון רז"ל "נעשית לו" – מ"מ, היא נעשית סם כו'. ועיין קונטרס עה"ח פי"ב]. וראה ד"ה ציון במשפט תשל"ה הערה 47 (סה"מ – מלוקט ח"א ע' קנה). לקו"ש ח"ד [המתורגם] ע' 355 בהערה.

[35]בראשית ב, י. וראה ע"ח שמ"ג הקדמה להדרוש. ובכ"מ.

[36]ראה ד"ה בסוכות תשבו תש"ו (פכ"ז). ועוד.

[37]יומא שם. – ובעיקר קאי על פעולתה על האדם, כנ"ל הערה 34.

[38]ד"ה יחיינו תש"א פ"ג. וראה קונטרס עה"ח פי"ד.

[39]סנהדרין נט, רע"א. רמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט.

[40]ראה סד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה. ובכ"מ.

[41]ח"ג רנו, ב. נת' בארוכה בלקו"ש חי"ט ע' 382 ואילך.

 

פרסום תגובה חדשה

test email