פרשת וירא לילדים – מה מיוחד בנסיון העקדה?

יום שלישי ט״ו מרחשון ה׳תשע״ו
מַה מְּיֻחָד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה? אִם אַבְרָהָם לֹא הָיָה עוֹמֵד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, לָמָּה יֵשׁ בָּזֶה הוֹכָחָה שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ?
מאת שולמית שמידע

 

 

בְּבַקָּשָׁה עֲמֹד גַּם בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה

בְּפָרָשַׁת וַיֵּרָא מְסֻפָּר עַל עֲקֵדַת יִצְחָק.

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹנֶה אֶל אַבְרָהָם בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וְכִבְיָכוֹל מִתְחַנֵּן:

"קַח נָא אֶת בִּנְךָ… וְהַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" –

אָמְנָם עָמַדְתָּ בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסִּיתִי אוֹתְךָ עַד כֹּה,

אָז בְּבַקָּשָׁה עֲמֹד גַּם בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, הַנִּסָּיוֹן הָעֲשִׂירִי,

שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁכָּל הַנִּסְיוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

 

מַה מְּיֻחָד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה?

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה:

אִם אַבְרָהָם לֹא הָיָה עוֹמֵד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה,

לָמָּה יֵשׁ בָּזֶה הוֹכָחָה שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ?

אָמְנָם נִסְיוֹן הָעֲקֵדָה הוּא קָשֶׁה בְּיוֹתֵר, הַקָּשֶׁה מִכֻּלָּם,

אֲבָל גַּם הַנִּסְיוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים לֹא הָיוּ קַלִּים.

הַאִם הַנִּסָּיוֹן שֶׁל אַבְרָהָם לִפֹּל לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ לְאַחַר שֶׁשָּׁבַר אֶת הַצְּלָמִים שֶׁל תֶּרַח אָבִיו,

לֹא הָיָה חָשׁוּב וְגָדוֹל?… לֹא קָשֶׁה בְּיוֹתֵר?…

 

הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ הִיא:

כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁבַר אֶת הַצְּלָמִים שֶׁל אָבִיו,

הוּא עָשָׂה זֹאת, כִּי הֵבִין שֶׁכָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת,

הוּא רָצָה לְפַרְסֵם אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם,

הָיָה חָשׁוּב לוֹ שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ,

אָמְנָם הוּא סִכֵּן אֶת עַצְמוֹ בְּכָךְ,

וְיֵשׁ בָּזֶה מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל מַמָּשׁ.

בְּכָל אֹפֶן זֶהוּ נִסָּיוֹן הַמִּתְקַבֵּל עַל הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת.

 

לְעֻמַּת זֹאת, בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה בּוֹ נָכְחוּ רַק אַבְרָהָם וְיִצְחָק,

לֹא הָיָה פִּרְסוּם אֱלֹקוּת,

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַבְרָהָם הָיָה זָקוּק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בֵּן שֶׁיַּמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ בְּפִרְסוּם הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

 

וְהָעִקָּר, נִסְיוֹן הָעֲקֵדָה הָיָה דָּבָר מְנֻגָּד לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי,

מְנֻגָּד לְכָל מָה שֶׁלִּמֵּד אַבְרָהָם אֶת כָּל בְּנֵי דּוֹרוֹ,

אֲבָל אַבְרָהָם הָיָה מוּכָן לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה זֶה רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּה,

וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת זֹאת מִפְּנֵי אַהֲבָתוֹ אֶת הַשֵּׁם.

הוּא עָמַד לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּה הַמְּנֻגֶּדֶת לְטִבְעוֹ, לְשִׂכְלוֹ וְלַהֲבָנָתוֹ,

מִתּוֹךְ הַכְנָעָה מֻחְלֶטֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ.

 

וְאָכֵן עֲקֵדַת יִצְחָק הִיא מוֹפֵת לָרַבִּים וּלְדוֹרוֹת,

וְהִיא מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ עַד הֵיכָן מַגִּיעָה אַהֲבַת הַשֵּׁם וְיִרְאַת הַשֵּׁם.

לָכֵן נִקְבַּע לוֹמַר פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה יוֹם יוֹם בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית.

כְּדֵי שֶׁנִּלְמַד לְהַכְנִיעַ אֶת הַיֵּצֶר וּלְהִתְבַּטֵּל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטּוּל בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ. 

פרסום תגובה חדשה

test email