פרשת חיי שרה – מעלת בעלי תשובה על צדיקים

להקראת המאמר
מוצאי שבת י״ט מרחשון ה׳תשע״ו
בפרשתנו פרשת חיי שרה מסביר הזוהר את מעלת בעלי תשובה על־פני צדיקים גמורים, שעבודת הצדיקים נעשית בצורה מסודרת, ואילו אצל בעלי תשובה היא בשעתא חדא.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

א. "בשעתא חדא, ביומא חדא, ברגע חדא"

ב"זהר" בפרשתנו[1] מוסברת אחת המעלות של בעלי תשובה על־פני צדיקים גמורים: אצל צדיקים, העבודה בהתעלות הרוחנית נעשית בצורה מסודרת ומדורגת מיום ליום ומדרגה לדרגה, כנאמר בפרשתנו[2] "ואברהם זקן בא בימים…", וכן בהפטרת השבוע[3] "והמלך דוד זקן בא בימים…", עד הגיעם בעבודתם לשיא ההתקרבות והדביקות בה': ואילו אצל בעלי תשובה הרי "בשעתא חדא, ביומא חדא[4] ברגע[5] חדא[6] קריבין לגבי קודשא בריך הוא".

בהערותיו לספר הזהר[7] מתעכב אבי מורי על כך, ושואל: "לכאורה הוא שלא על הסדר, כי הוה ליה למימר יומא שעתא רגע, שכל אחד רבותא מחבירו, בדרך לא זו אף זו. גם אם די ברגע חדא לאיזה צורך אמר שעתא ויומא"[8]?

והוא מבאר: "יש לומר יש ג' בחינות תשובה המגיעים במלכות, בזעיר אנפין, בבינה, כמו שנתבאר בלקו"ת תורה בדבור המתחיל מה טובו[9] עיין שם (שיש דרגה בתשובה שמהותה היא "סור מרע"[10], המגיעה לדרגת המלכות, יש דרגה נעלית יותר בתשובה שמהותה היא "ועשה טוב"10, ומגיעה לדרגת זעיר אנפין. ויש דרגת תשובה נעלית אף יותר מכך, שהיא במהותה "בקש שלום"10– לימוד התורה, והיא מגיעה לדרגת בינה). זהו בשעתא – במלכות הנקראת שעה, ביומא – בזעיר אנפין הנקרא יום, ברגע – בבינה".

ב. שלוש הדרגות בתשובה קשורות ליחידות זמן שונות

במבט ראשון נראה, שלפי הסברו של אבי מורי הכוונה בשלושה הביטויים "בשעתא, ביומא, ברגע" אינה למנות את שלושת יחידות הזמן בפשטות, אלא הכוונה היא בעיקר לשלוש הדרגות בתשובה הרומזות ב"שעתא" (מלכות) "יומא" (זעיר אנפין) ו"רגע" (בינה), ולכן נכון לכתוב אותם בסדר זה, התואם את סדר הדרגות מלמטה למעלה.

אך הסבר זה אינו חלק כל כך, שהרי א־ן ענין יוצא מדי פשוטו. ולכן יש לומר ששלוש הדרגות הללו בתשובה, אשר "מגיעים במלכות, בזעיר אנפין, בבינה", קשורות כל אחת ליחידת זמן מסויימת כפשוטה: התשובה של "סור מרע" המגיעה לדרגת המלכות נעשית "בשעתא חדא". סוג התשובה הנעלה יותר "ועשה טוב", המגיע לדרגת זעיר אנפין נעשה בזמן של "יומא חדא", והדרגה הנעלית ביותר – "בקש שלום" – תורה, המגיעה לבינה, נעשית ב"רגע חדא".

ויש להבין:

בעל תשובה "מיד עאל ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא"[11] (= מיד נכנס ומתדבק בקדוש־ברוך־הוא), משום שהתשובה בעצם מהותה היא מעל לסדר והדרגה. אדם שהיה לפני כן בצב לא טוב, עובר על־ידי התשובה בדרך של קפיצה ודילוג מן הקצה אל הקצה, ממצב הפכי אל קיום התורה והמצוות ודביקות בקדוש־ברוך־הוא. וכיוון שהדבר קשור לתנועה נפשית שאינה מוגבלת בסדר ובהדרגה, לפיכך אין התשובה מתמשכת וקשורה לזמן, אלא "מיד אעל ואיתדבק…".

אך לפי זה אין מובן: כיצד ייתכן שהדרגה הנעלית של תשובה, "ועשה טוב", הנובעת מהתעוררות תשובה עמוקה יותר, תהיה תלויה בתקופת זמן ממושכת?

ובדומה לכך מתעוררת השאלה לגבי הספירות למעלה: ידוע[12], שכל הענינים שבעולם הזה "נמשכים" ומשתלשלים ודומים לעולמות שלמעלה. ויותר מכך: התכלית של ה"עולמות העליונים" היא "עולם הזה התחתון"[13] – וכיצד ייתכן שהדרגה הנעלית יותר – זעיר אנפין – נקראת "יומא", והנמוכה יותר – מלכות – נקראת "שעתא", כאשר "יומא" היא יחידת זמן ממושכת יותר, קשורה יותר עם הזמן ורחוקה יותר מהדרגה שמעל לזמן מאשר "שעתא"?

ג. "קיצור" ו"אריכות"

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר תחילה שבשאלה לגבי "קיצור" או "אריכות" בנושא רעיוני מה מהם "נעלה" יותר, יש לכאורה צדדים לכאן ולכאן:

ב"קיצור" יש יתרון על פני "אריכות", כפי שכותב הרמב"ם[14] על דברי המשנה שהם מסודרים כ"דבר קצר וכולל ענינים רבים" ואילו הגמרא נכתבת בהרחבה. כך נאמר[15] גם לגבי המפרשים האחרונים שלעומת הראשונים דרכם לפרש ולהאריך בדברים. כלומר: כאשר הרעיון השכלי מובע במקורו הוא בקיצור, וההרחבה היא כאשר צריך להורידה ממקורה אל דרגת המקבל – מן המשנה לגמרא, ומן הגמרא ללומדים ולמחברים שלאחר מכן.

מצד שני, אומרים חז"ל[16] "לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה". הסיבה הפשוטה. לכך היא[17], משום שהתלמיד לא יוכל לקבל את ההרחבה של הרעיון. לכן צריך למסור לתלמיד את הדברים רק בקצרה המתאימה להבנתו. כלומר, הקיצור קשור בנחיתותו של התלמיד לעומת הרב.

ד. באותו "עולם" או בשני "עולמות" שונים

ויש לומר, שההסבר לכך הוא, שתלוי באיזה דרגה מדובר:

כאשר מדובר על יחס בין שני "עולמות", שתי דרגות בהבנה שכלית שאחת מהן גבוהה הרבה יותר מהאחרת – כהבדל שבין בעלי המשנה לגמרא, הגמרא לראשונים, הראשונים לאחרונים וכדומה – הרי אז ככל שהדרגה נעלית יותר כך נאמרים שם הדברים בקיצור רב יותר[18], כי שם עצם הרעיון הוא בגלוי ורואים מיד את האמת[19], וככל שהרעיון יורד יותר למטה, יש צורך ביתר ביאור והרחבה כדי שיוכלו להבינו.

ויש לומר שבדומה לכך רואים בהשוואה שבין שמיעה לראיה: דבר שבראיה הוא נתפס כולו "כהרף עין", הרי כדי לקולטו בחוש השמיעה יש צורך בזמן ממושך.

לעומת זאת, כאשר מדובר באותו "עולם", הרי להיפך: רעיון "נעלה" ועמוק יותר דורש יתר הרחבה כדי שיובן במלוא עומקו, ואילו רעיון פשוט יותר ניתן להסביר בקיצור, ודי במעט מילים כדי להבינו[20].

וכך גם בדוגמאות שלעיל:

ב"עולם" המשנה, בדרגה הגבוהה יחסית לגמרא, נאמרים הרעיונות העמוקים בקצרה יחסית לגמרא. אך בגמרא עצמה וכדומה לה כתובים הרעיונות העמוקים ביתר הרחבה, ואילו הרעיונות הפשוטים יותר – בקיצור.

ה. תשובה עילאה – "רגע", תשובה תתאה – "שעתא" ו"יומא"

מכך יובן גם בעניננו:

באופן כללי[21] נחלקות שלוש דרגות התשובה הנ"ל לשתיים: שתי הדרגות הראשונות הן תשובה תתאה, והדרגה השלישית היא – תשובה עילאה. גם בפשטות כך הוא הדבר: התשובות "סור מרע ועשה טוב" הן שתיהן בעולם המעשה – עשיה ושלילת העשיה, ואילו התשובה השלישית – "בקש שלום" – היא בעולם המוחין, לימוד התורה.

ולפיכך: התשובה שקשורה למוחין היא בקיצור – "ברגע חדא" – כי בעולם (הנעלה יותר) השכל, הענינים גלויים יותר ואין צורך בפירוט.

ואילו בין שתי התשובות שבעולם המעשה, הרי להיפך: התשובה של "ועשה טוב", שהיא בדרגה נעלית יותר, אורכת זמן ממושך יותר – "יומא חדא" – בדומה לרעיונות העמוקים בגמרא הדורשים יתר ביאור, בעוד אשר הדרגה הנמוכה יותר של "סור מרע" אינה אורכת יותר מאשר "שעתא חדא", בדומה לרעיונות הפשוטים שבגמרא שדי בהם בהסבר קצר.

ולהעיר, שכך גם בפשטות, שכדי לעשות מעשה בפועל – "ועשה" – יש צורך בזמן רב יותר מאשר לצורך הימנעות מעשיה – "סור מרע".

וכך גם בספירות למעלה: ספירת הבינה, שהיא בעולם המוחין, מעל לעולמות[22], נקראת "רגע", כי האור האלקי מאיר בה בשיא הגילוי ולכן שם הוא שיא הקיצור בזמן – "רגע". ואילו הספירות של זעיר אנפין ומלכות הקשורות לעולמות – עולם המידות22– הן "יומא" ו"שעתא", ביתר אריכות מאשר "רגע".

אך כיוון שבספירות אלו עצמן, בעולם המידות, דרגת זעיר אנפין נעלית יותר מאשר מלכות, לכן נקראת דרגת זעיר אנפין – "יומא", ואילו מלכות נקראת "שעתא".

ו. הדרגה הרביעית – "בזמנא חדא"

לפי ההסבר של אבי מורי, שהובא לעיל, ששלושת הביטויים בזהר רומזים לשלוש דרגות התשובה הללו, ניתן לבאר בדרך החסידות גם את גירסת הרמ"ק[23], שבדברי הזהר יש ארבעה ביטויים – דרגות: "בשעתא חדא, ביומא חדא, בזמנא[24] חדא, ברגעא חדא", כדלהלן:

בלקוטי תורה[25] מבואר, שאמנם באופן כללי יש שלש דרגות בתשובה, אך ביתר פירוט יש דרגה רביעית, נעלית יותר, המגיעה עד ספירת החכמה. בעבודה הרוחנית זוהי הדרגה של "קדש עצמך במותר לך"[26].

ויש לומר, שהדרגה הרביעית נרמזת בביטוי הרביעי שנוסף בזהר לפי גירסת הרמ"ק – "בזמנא חדא": אמנם "רגע" הוא, לכאורה, היחידה הקטנה ביותר של הזמן. אך למרות זאת קיים הדיון "וכמה רגע – אחד מחמשת… רגע כמימרא, זמן דיבור של שלש אותיות"[27], כלומר, שיש לכך מדה מסויימת[28]. ואילו הביטוי "זמנא חדא" אינו מגדיר שום מדת זמן, אלא מבטא את עצם מציאות הזמן בלבד[29].

ולפי המשך ההסבר בלקוטי תורה25, שלמרות זאת מדובר ברוב המקומות בגלוי רק אודות שלש דרגות התשובה – משום שחכמה ובינה הן "תרין רעין דלא מתפרשין"[30], והדרגה הרביעית נכללת במילא בשלישית,

ניתן להבין מדוע לפי הגירסא הנפוצה בזהר קיימים רק שלושת הביטויים, כי בדרך כלל מדובר על שלש דרגות התשובה, כדלעיל.

אך כיון שלפעמים בכל זאת מונים את הדרגה הרביעית בתשובה, יש גירסא, המפרטת גם דרגה זו בתשובה – שלימות התשובה.

(משיחת מוצאי ש"פ חיי שרה תשל"ט)

מקורות והערות


[1]זח"א רכט, א ואילך

[2]כד, א.

[3]מלכים א א, א. וראה מפרשי הזהר שם.

[4]ולהעיר מלשונות חז"ל גבי תשובה: יש קונה עולמו בשעה אחת (ע"ז יז, א); יפה שעה אחת בתשובה כו' (אבות פ"ד מי"ז); שוב יום אחד לפני כו' (אבות פ"ב מ"י). וראה לקמן הערה 8.

[5]כ"ה בכמה דפוסי זהר "ברגע" (וכן הועתק בלקולוי"צ דלקמן), אבל בכו"כ דפוסי הזהר (וכן נעתק באור יקר, באור החמה, ובכ"מ) "ברגעא" – ועפ"ז מתאים ל"חדא" שלאחריו ול"שעתא" וכו' שלפניו.

[6]ולהעיר מתרגום לתשא נלג, ה) "שעה חדא". ובתיב"ע: "שעה חדא קלילא". וראה לקמן הערה 8.

[7]לקולוי"צ (לזח"א) ע' פא.

[8]שעה (בלשון חכמים) ורגע – שני פי' להם (ובכל מקום לפי ענינו): משך זמן מסויים או זמן קצר (בערך הענין וכמו ברגע קטן עזבתיך (ישעי' נד, ז)), אבל במחז"ל זה שהובאו ג' שיעורי זמן ביחד – ודאי הפי' דכ"א שיעור מסוים.

[9]בלק עג, ב ואילך.

[10]לשון הכתוב – תהלים לד, טו.

[11]לשון הזהר שם (ע"ב) בסיום הענין. וראה קידושין (מט, ב): שמא הרהר תשובה.

[12]ראה תניא רפ"ג: שנשתלשלו מהן.

[13]תניא פל"ו. וראה הקדמת הת"ז (יז, א): אנת הוא דאפיקת כו' לאנהגא בהון עלמין. וראה גם פרדס שער טעם האצילות פ"ו. שער מהות והנהגה פ"כ. ד"ה ת"ר נ"ח תרמ"ג. מצותה משתשקע תרע"ח ובכ"מ*.* לכאו' היי אפ"ל דע"פ המבואר במקומות הנ"ל (בחסידות) מתורץ מה שהקשה בפרדס (שער טעם האצילות פ"א) על האומרים שטעם מספר עשר ספירות למעלה הוא משום שלמטה כל נקודה היא בעלת שלש קוטרים וכ"א כלול מגי ועם המקום הסובלם הוא עשר – "והיאך יהי' המסובב הכרח אל צורת מציאות סיבתו" – והתירוץ ע"פ הנ"ל, כי תכלית האצילות היא בשביל עוה"ז (וראה גם ד"ה באתי לגני תשי"ד ס"ה – לענין מספר תרי"ג) – אבל אינו כי אין גדר תחתון וגשם מכריח שיהי' עשר ולא פחות או יותר. וראה בארוכה לקו"ש חלק ל בראשית (תשמ"ז).

[14]הקדמה לפיה"מ ד"ה אחרי כן ראה להסתפק.

[15]ראה ספרי הכללים (יד מלאכי כללי הרמב"ם אות כד. ועוד) – ע"פ ב"י לטויו"ד סר"א ד"ה ומ"ש ואף אם תטבול: "דבתראה הוא .. הוה ליי לפרש". ובכ"מ. וראה מכתב הנדפס בהקדמה לתוס' הרי"ד למס' שבת (ברוקלין, תשכ"ב).

[16]פסחים ג, ב. חולין סג, ב.

[17]ראה לקו"ת (בשלח א, א), ביאוה"ז (עו, ד), ביאוה"ז להצ"צ (ע' שסג־ד) ובכ"מ (ע"פ רמב"ם הל' דיעות פ"ב ה"ד) – שבמארז"ל זה מדבר על דרך קצרה הכוללת את כל האריכות (כמו לשון המשנה). ומובן שאין זה בסתירה לפירוש הפשוט, כ"א הוספה שביחד עם זה צ"ל קיצור הכולל את כל האריכות. וראה אוה"ת שלח כרך ו' ע' א'תשעט. המשך תרס"ו ע' תא.

[18]ולהעיר וע"ד "מעשה דבעש"ט שצפה והשיג בר"ה מה שהי' אח"כ כידוע .. (כי) היתה עליית נשמתו .. בהיכלות דיצירה .. שם יוכל להיות נכללים ט"ו שנים בסקירה אחת" – דרמ"צ נט, א. וראה בהערות שם (רב, ב ואילך). וראה ביאוה"ז להצ"צ ע' רנח. סה"מ תקס"ה ע' שכא, של (ולהעיר משינויי הנוסחאות בין מקומות אלה).ולהעיר מהמבואר בדרושי חסידות ובפרט בפרשתנו (ביאוה"ז קלא, ד. תו"ח קכו, ד. וראה ספר הערכים חב"ד (כרך ד) ערך אורות דספירות ביחס לכלים ס"ז. וש"נ) – שלמעלה יותר הכלים מועטים יותר.

[19]ראה גם המכתב דלעיל הערה 15.

[20]וע"ז בהשפעת השכל מרב לתלמיד, שנמשכת בזה רק הפשטות שבהשכל – ולכן ה"ה "בלשון קצרה" [משא"כ "ברב המשפיע השכלה לב' תלמידים א' חכם וא' תם, שמה שהחכם מבין בדיבור אחד יצטרך התם ריבוי דברים" (דרמ"צ קיד, ב. ועד"ז בכ"מ) – כי מכיון שלגבי התם ה"ז שכל עמוק לפיכך צריך "ריבוי דברים"].

[21]ראה בכ"ז לקו"ת שבהערה 9.

[22]ראה סה"מ תש"ח ע' 273. ובכ"מ.

[23]כן משמע מהביאור שהובא ממנו באור החמה כאן (וכ"ה באור יקר – ירושלים תש"ל) שד' הלשונות הן לנגד ד' חלוקי כפרה, והלשון "זמנא" הוא כנגד "יסורין ממרקין" (זמן היסורים). וכ"ה בנוסח הזהר הנדפס עם האור יקר (שם).אבל להעיר שבזהר לפנ"ז שם: "ולא אתקריב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא". ולפי זה אולי י"ל שאין זו גירסא אחרת, אלא – פירוט לשון זה שנכתב רק בצד השלילי (באברהם, שאינו דומה לבע"ת).

[24]בדפוס ירושלים הנ"ל "זמנא" – ולכאורה הוא ט"ס (וצ"ל "בזמנא").

[25]שם עה, א ואילך.

[26]ראה אוה"ת וארא ע' קפה. ע' ב'תקצז. וראד לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 430 ואילך. ובכ"מ.

[27]ברכות ז, א ובתוד"ה שאלמלי.

[28]ראה רמב"ם הל' קידוש החודש רפ"י.

[29]ידועה השקו"ט בגדר התחלקות הזמן (ראה מו"נ ח"א פע"ג הקדמה הג'. ועוד. מפענח צפונות פ"ג ס"ג ואילך. וש"נ) אבל אינו שייך לנדו"ד, כמובן.

[30]ראה זח"ג ד, א.

 

פרסום תגובה חדשה

test email