פרשת תרומה – ויקחו לי תרומה

מוצאי שבת כ״ח שבט ה׳תשע״ו
וידבר הוי׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו׳ , ואמרו רז״ל ג׳ תרומות נאמרו בפרשה זו, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

ד"ה וידבר גו' ויקחו לי תרומה ה'תשמ"א – נדפס בספר המאמרים שמות ח"ב ע' רי ואילך, בהוצאת "המכון להפצת תורתו של משיח"

 

בס״ד. ש״פ תרומה, ג׳ אדר-ראשון ה׳תשמ״א

 

וידבר הוי׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו׳[1], ואמרו רז״ל[2] ג׳ תרומות נאמרו בפרשה זו, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. וידוע הדיוק בזה[3], מהו ענין ג׳ תרומות אלו בעבודת האדם.

 

וביאור הענין הוא, דהנה התרומה הא׳ מ״ש ויקחו לי תרומה קאי על התורה כמבואר במדרש[4], הדא הוא דכתיב[5] כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. וזהו ויקחו לי, דהתורה ניתנה לנו במתנה מלמעלה, וכמבואר בתניא[6] שאברהם זכה לזה במעשיו והילוכו בקודש ממדריגה למדריגה כמ״ש[7] ויסע אברם הלוך ונסוע וגו׳, אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו ית׳ המיוחדים במהותו ועצמותו ית׳ בתכלית היחוד והרי זה כאילו נתן לנו את עצמו כביכול, כמ״ש בזהר הקדש[8] עה״פ ויקחו לי תרומה, דלי כלומר אותי [כדאיתא במדרש[9] אותי אתם לוקחים], והוה לי׳ לומר [ויקחו לי] ותרומה, אלא משום דכולא חד. וזהו ענין התרומה הא׳, ענין התורה. וזהו תרומה אותיות תורה מ׳, היא התורה שניתנה לארבעים יום כדאיתא בזהר[10]. וענין התרומה הב׳ יובן ע״פ מ״ש בתיקונים[11] דתרומה היינו תרי ממאה, ובעבודת האדם הו״ע המסירות נפש דקריאת שמע, כדאיתא בזהר10תרי ממאה כו׳ לייחדא לי׳ תרין זמנין ביומא, דהיינו תרי ממאה במ״ט אתוון דשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דערבית ובמ״ט אתוון דשחרית, חסרון תרי ממאה אינון שכינתא עילאה ושכינתא תתאה בתרווייהו צריך ליחדא לקוב״ה. ועוד יש לומר דתרי ממאה הו״ע ב׳ פרשיות דקריאת שמע, שמע ווהי׳ אם שמוע. וענין התרומה הג׳ הו״ע מעשה המצוות, וכדלקמן. ואין זה בסתירה להמבואר בתניא שם דתרומה היא התורה, לפי שגם ב׳ התרומות (קריאת שמע ומעשה המצוות) שרשן מתרומה הא׳ (תורה), כמאמר[12] גדול לימוד שמביא לידי מעשה.

 

והנה ג׳ תרומות הנ״ל הן גם ג׳ האופנים שבנתינת תרומה[13], א׳ מארבעים א׳ מחמשים וא׳ מששים[14]. א׳ מארבעים הו״ע התורה, וכנ״ל דתרומה אותיות תורה מ׳, שזה רומז גם לא׳ מארבעים. א׳ מחמשים הו״ע הקריאת שמע, וכנ״ל דתרומה היינו תרין ממאה שהו״ע הקריאת שמע (כנ״ל), וא׳ מששים הו״ע מעשה המצוות. וזהו מה שא׳ מששים הו״ע העין כו׳ שלמטה מעין בינונית14, לפי שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים, וענינם הוא בירור הדברים הגשמיים. וזהו אחד מששים, שעושים מהששים כלי לבחי׳ אחד. וכמו שהוא בפשטות הענין, דע״י הפרשת א׳ מששים (הפרשת התרומה) מתירים את שאר הפירות (הששים). וא׳ מחמשים הו״ע עין בינונית14, לפי שבקריאת שמע הו״ע המסירות נפש, שמוסר את נפשו הבהמית וכמ״ש[15] בכל לבבך, וגם מוסר נפשו האלקית, דעלי׳ קאי מ״ש[16] שמע ישראל. אמנם למעלה מזה הו״ע העין יפה, אחד מארבעים14, שהיא התורה, לפי שבחי׳ התורה היא למעלה גם מענין המסירות נפש, וכמבואר בתניא שם מהזהר8שהתורה וקוב״ה כולא חד, ומוסיף ״ע״ש היטב״, וע״י לימוד התורה הוא תכלית הדביקות בהקב״ה, אתדבקות רוחא ברוחא בבחי׳ נשיקין[17].

 

והנה כל ג׳ בחינות הנ״ל ישנם בתורה עצמה, שהרי התורה היא מקור הכל. וכמו שהוא בפשטות הענינים, שהציווי ללמוד תורה ולהתפלל ולקיים את המצוות, הנה כל זה למדים בתורה, כמו״כ הוא ברוחניות הענינים דמעשה המצוות והתפילה שרשן בתורה. וזהו מה שמבואר בהדרושים[18] דענין א׳ מששים הו״ע ששה סדרי משנה, שהם ההלכות שבתורה שמבררים את הדברים הגשמיים, מה כשר טהור ומותר ומה פסול טמא ואסור. וכל א׳ מששה אלה כלול מיו״ד, שהרי זהו שלימות המספר, וזהו ענין אחד מששים שבתורה ששים המה מלכות[19]. וענין א׳ מחמשים שבתורה הו״ע חמשים שערי בינה. וענין א׳ מארבעים שבתורה עצמה הוא כמאמר[20] בן ארבעים לבינה, שזהו פסק דין בשולחן ערוך[21] שדוקא בן ארבעים לבינה.

 

ויש לומר, דע״פ המבואר לעיל שג׳ בחינות אלו נכללים בתורה, יובן מה שג׳ בחינות הנ״ל מבוארות באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ (בנוסף לדרושי פ׳ תרומה, גם) בדרושי שבועות דוקא (שבחומש ופ׳ במדבר)[22], ורובם ככולם בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, שזה שייך למתן תורה, לפי שכל ג׳ אופני העבודה הנ״ל כלולים בתורה ומקורם בתורה.

 

והנה כשם שהוא בתורה, שפועלת גם בהבחינות שלמטה ממנה, תפילה ומצוות, עד״ז הוא בנשמה בכלל שירדה למטה לברר הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם. ולמטה מזה היא הירידה בעולם הזה גופא, ירידה במקום ובזמן. היינו, כשיורד מארץ ישראל, בחי׳ ארץ שרצתה לעשות רצון קונה[23], שהיא הכלי להיות ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה[24], ארץ חפץ[25], ומשם יוצא. וגם הירידה בזמן, מזמן הבית לזמן הגלות. דירידות אלה הן למטה יותר מן ירידת הנשמה בגוף בכלל, כי אפילו כשעולם הזה הוא בתכלית השלימות נקרא בירא עמיקתא[26], ובירידות אלה הנה בעולם הזה גופא יורד לחוץ לארץ ולזמן הגלות, ובפרט לחושך הכפול והמכופל של עקבתא דמשיחא. ואעפ״כ הנה ירידה זו היא לצורך עלי׳, דע״י החושך באים ליתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות[27], וכמאמר[28] כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין. ומזה יובן גם בענין התורה, דע״י ירידתה למטה ממדריגתה, עי״ז דוקא באים לתכלית העילוי והשלימות.

 

ויש לקשר זה עם המבואר בד״ה וקבל היהודים שנאמר במאָסקוואַ בפורים קטן תרפ״ז[29]. דהנה מבואר שם, דמ״ש[30] וקבל היהודים את אשר החלו לעשות קאי על זמן הגלות, דדוקא בזמן הגלות קיבלו את מה שהחלו כבר בזמן דמתן תורה, וכאמרם ז״ל[31] עה״פ[32] קיימו וקיבלו היהודים גו׳, דקיימו עתה מה שקיבלו כבר בזמן דמתן תורה. ולכאורה הוא דבר נפלא, דהרי במתן תורה היו ישראל בתכלית העילוי, וגם אח״כ בזמן שבית המקדש הי׳ קיים כתיב[33] וישב שלמה על כסא הוי׳ וגו׳, ואעפ״כ הנה העבודה שבזמנים אלו נקראת בשם החלו לעשות, והקיום והקבלה דמתן תורה היו דוקא בזמן הגלות, בזמן גזירת המן, כאשר אותותינו לא ראינו[34]. אך הענין הוא דהיא הנותנת, דדוקא ע״י הירידה שבזמן הגלות, שאז ישנה גזירה וכו׳, הנה ע״י שעמדו שנה שלימה במסירות נפש עד שלא עלתה על לבם אפילו מחשבת חוץ (כמבואר בתו״א[35]), עי״ז קיימו מה שקיבלו כבר במתן תורה.

 

והנה הכח לעבודה זו בזמן הגלות הוא ע״י התורה, וזהו מה שממשיך לבאר בהמאמר שם, מ״ש[36] מפי עוללים ויונקים יסדת עוז גו׳ להשבית אויב ומתנקם. דאין עוז אלא תורה[37], וקבלת התורה היא ע״י עוללים ויונקים דוקא, וכמו במתן תורה שהתנאי לקבלת התורה הי׳ בנינו עורבים אותנו[38]. וממשיך בהמאמר, והנה לכאורה ללחום על אויב ומכל שכן עם מתנקם צריכים בעלי כח וגבורה [דזהו מ״ש[39] ה׳ איש מלחמה, דאיש הוא לשון גבורה ושררה כפרש״י שם, וכמו איש הר הבית[40] וכיו״ב], דהאויב הוא שונא הגלוי, והנוקם הוא שונה נסתר ועולל עלילות, ומהו מפי עוללים ויונקים גו׳. אך הענין הוא, דע״י יסדת עוז, היינו שהיסוד של הנהגתם הוא עוז, אין עוז אלא תורה, הנה ע״י לימוד התורה שלהם, שהוא הבל שאין בו חטא[41], עי״ז הם מייסדים את בחי׳ העוז שבתורה, לגבור על האויב ומתנקם. דזהו מה שנקראת כאן התורה בשם עוז דייקא, לפי שמדובר כאן בנצחון על המנגד.

 

והנה מאמר זה (ד״ה וקבל היהודים) הוא חלק מתורה שבע״פ, והתורה היא נצחית[42]. וצריך להבין, דבשלמא בזמן אמירת המאמר אז היו שונאים ומתנקמים ממש והי׳ צריך להיות ענין המלחמה נגדם, אבל מהו להשבית אויב ומתנקם בזמן הזה. אך הענין הוא, דהנה עיקר הנסיון בזמן הזה הוא לא להתבייש מן המלעיגים[43], ובפרט מן המלעיגים על הענין דמפי עוללים ויונקים, לימוד התורה עם תינוקות של בית רבן. וזהו להשבית אויב ומתנקם. וגם במלעיגים יש ב׳ סוגים, שונא הגלוי, היינו מי שמלעיג בגלוי, ושונא הנסתר, היינו מי שמלביש ומסתיר את הלעג שלו בטענות של תורה וכו׳. וכידוע[44] בפירוש מארז״ל[45] כך היא אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך כו׳ עד שאומר לו לך ועבוד כו׳, דבתחילה בא היצר אל האדם בטענות של תורה, ואומר לו עשה כך, היינו שהוא מסכים לקיום המצוות שלו, אלא שמערב בזה את הרצון של היצר הרע שגם הוא רוצה בזה. דמזה יכול לבוא אח״כ שיאמר לו לך ועבוד כו׳.

 

וזהו וידבר ה׳ אל משה גו׳ דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, דהכח להעבודה הנ״ל הוא ע״י נשיא הדור, דאתפשטותי׳ דמשה בכל דרא ודרא[46], ובדורנו הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, שהוא הנותן כח להשבית אויב ומתנקם, ובפרט שהוא דבר בעתו, שהרי אנו נמצאים עתה לפני פורים קטן, דע״י העבודה ע״פ הוראתו, באים להשבתת האויב ומתנקם, ובב׳ הפירושים שבתיבת השבתה המבואר בדברי חז״ל[47] עה״פ[48] והשבתי חי׳ רעה, מעבירן מן העולם, בחי׳ אתכפיא, ומשביתן שלא יזיקו, בחי׳ אתהפכא[49] חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו[50], דעי״ז הוא יתרון האור מן החושך כו׳.

 

וזהו מה שממשיך ויקחו לי תרומה, לי לשמי, ותרומה יש בה ב׳ פירושים, לשון הרמה מלמטה למעלה ולשון הפרשה מלמעלה למטה, והם ב׳ בחינות תרומה (האחרונות) הנ״ל, קריאת שמע, העלאה, ומצוות, המשכה והפרשה. ושתיהן נמשכות ע״י התורה, בחי׳ תרומה הא׳, ויקחו לי תרומה. והגם דענין ההפרשה הוא מלמעלה למטה, בחי׳ ירידה, מ״מ, הרי נת״ל שדוקא ע״י ההתלבשות והירידה למטה באים לתכלית העילוי. וזהו מה שהתורה פועלת גם בעין רעה, א׳ מששים, לפי שתכלית הרע הוא להתהפך לטוב, וכמבואר בתניא[51] עה״פ[52] וגם רשע ליום רעה פירוש שישוב מרשעו ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה, כי כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין.

 

וזהו ענין ג׳ התרומות שנאמרו בפרשה. דתרומה הא׳ שהיא התורה היא התחלת הכל ומקור הכל, ועל ידה הו״ע הדביקות עם הקב״ה בתכלית השלימות, אותי אתם לוקחים. וממנה באים לשאר התרומות, וכפשטות הענין, שלומדים את ההלכות שבתורה, הלכות תלמוד תורה, והלכות תפילה וקריאת שמע וכו׳, ואח״כ שאר ההלכות של כל המצוות. וזהו גם ענין לימוד התורה שלפני התפילה, דהגם שמבואר במ״א[53] במעלת התפילה שלפני התורה כמאמר[54] שתהא תפילתי סמיכה למטתי, מ״מ צ״ל לימוד התורה קודם התפילה, וכפשטות הענין, שצריך ללמוד מתי להתפלל ואיך להתפלל ולמי להתפלל. ועד״ז מובן בנוגע למצוות. ובספירות, הנה ג׳ תרומות אלה הם חכמה ובינה וז״א. א׳ מששים הוא בחי׳ ז״א שיש בו ו׳ מדות וכל אחת כלולה מיו״ד, א׳ מחמשים הוא בחי׳ בינה, נ׳ שערי בינה, וא׳ מארבעים בחי׳ חכמה. ובעבודה הם ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים[55].

 

והנה כתיב[56] ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה, משפט היינו תורה[57] וצדקה הם כל המצוות[58], דע״י העבודה בג׳ העמודים הנ״ל, באים במהרה בימינו ממש אל הגאולה מגלות זו, דאז יקויים מ״ש[59] ועשו לי מקדש גו׳, בבית המקדש השלישי, ויביאו אז את תרומותינו וגו׳ אל לשכות בית אלקינו וגו׳[60], בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

 

 

מקורות



[1]ריש פרשתנו (תרומה כה, א-ג).

[2]שקלים פ״א ה״א. פירש״י עה״פ.

[3]ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳שנט. רד״ה וידבר גו׳ ויקחו לי תרומה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתעה). רד״ה ויקחו לי תרומה תשל״ה (לעיל ע׳ רג). וראה גם אוה״ת שבועות ע׳ קלט ואילך.

[4]שמו״ר פל״ג, א.

[5]משלי ד, ב.

[6]פרק מז.

[7]לך לך יב, ט.

[8]ח״ב קמ, ב.

[9]ויק״ר פ״ל, יג. תנחומא אמור יז. וראה שמו״ר שם. שם, ו.

[10]ח״ג קעט, א.

[11]תיקון יז (לא, א ואילך). וראה זח״ג שם. אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳שמה ואילך. שם ע׳ א׳שפד. סה״מ תש״ט ע׳ 151.

[12]קידושין מ, ב. וש״נ.

[13]ראה ג״כ אוה״ת שבהערה 3.

[14]תרומות פ״ד מ״ג.

[15]ואתחנן ו, ה. ראה ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.

[16]ואתחנן שם, ד.

[17]ראה תניא פמ״ה-ו.

[18]אוה״ת שם ע׳ א׳שפה. ועוד.

[19]שה״ש ו, ח. וראה שהש״ר פ״ו, ט (ב).

[20]אבות פ״ה מכ״ב.

[21]רמ״א יו״ד סרמ״ב סל״א. וראה ג״כ ש״ך שם סרמ״ו סק״ו.

[22]שבהערה 3.

[23]ב״ר פ״ה, ח.

[24]עקב יא, יב.

[25]מלאכי ג, יב.

[26]ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.

[27]ע״פ קהלת ב, יג.

[28]ראה זהר פרשתנו (ח״ב) קכח, ב. וראה זח״ב סז, ב. קפד, א. תניא פכ״ז. תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת פקודי ג, א. חוקת סה, ב. המשך באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111-2). ועוד.

[29]סה״מ תרפ״ז ע׳ קי (תשי״א ע׳ 180) ואילך. ראה גם ד״ה ואתה תצוה שנה זו (לקמן ע׳ רכז ואילך).

[30]אסתר ט, כג.

[31]שבת פח, א.

[32]אסתר שם, כז.

[33]דברי הימים-א כט, כג.

[34]ל׳ הכתוב – תהלים עד, ט.

[35]מג״א צז, א.

[36]תהלים ח, ג.

[37]ויק״ר פל״א, ה. שהש״ר פ״א, ד. פ״ב, ג. תנחומא ברכה ד. יל״ש בשלח רמז רמד. ועוד.

[38]שהש״ר פ״א שם.

[39]בשלח טו, ג.

[40]מדות פ״א מ״ב. תמיד כז, ב. וראה מפרשים שם.

[41]שבת קיט, ב.

[42]ראה תניא רפי״ז.

[43]ראה רמ״א או״ח בתחלתו. וראה בארוכה ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רנח ואילך). סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ קכג. וש״נ.

[44]ראה סה״מ תרפ״ט ע׳ 124-5 (קונטרסים ח״א לז, א). תרח״ץ ע׳ קעה. לקו״ש ח״ג ע׳ 900. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ קיז. ובכ״מ.

[45]שבת קה, ב.

[46]תקו״ז תס״ט (קיב, א. קיד, א).

[47]תו״כ ויל״ש (רמז תערב) עה״פ.

[48]בחוקותי כו, ו.

[49]ראה זח״א ד, א. תניא פכ״ז.

[50]ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ שכח ואילך. שם ס״ע תרל ואילך. ע׳ תשמה ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פקס״א (ס״ע קעז) ואילך. לקו״ש ח״ז ע׳ 196. ועוד.

[51]שבהערה 49.

[52]משלי טז, ב.

[53]לקו״ת ברכה צו, ב.

[54]ברכות ה, ב.

[55]אבות פ״א מ״ב.

[56]ישעי׳ א, כז.

[57]ראה לקו״ת דברים א, ב.

[58]ראה תניא פל״ז (מח, ב).

[59]פרשתנו כה, ח.

[60]ע״פ נחמי׳ י, לח.

 

פרסום תגובה חדשה

test email