פרשת כי תשא – נושאי הפרשה ותוכנה

יום שישי כ״ב אדר ב׳ ה׳תשע״ו
במרכז פרשת כי תשא עומד חטא העגל. משה עלה אל הר-סיני. כיוון שמלאו ארבעים יום ולא שב, נתייאשו בני-ישראל ודרשו מאהרון, שיעשה להם צורה מוחשית, שתסמל את האלוקות.

 

 

נושאים בפרשה

תרומת מחצית השקל

"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית שקל, לתת את תרומה ה' לכפר על נפשותיכם" (ל', ט"ו).

הכיור וכנו

"ועשית כיור נחשת וכנו נחשת לרחצה" (ל', י"ח).

שמן המשחה

"ועשית אתו שמן משחת קדש רקח מרקחת מעשה רקח, שמן משחת קדש יהיה" (ל', כ"ה).

מינוי בוני המשכן והלכות שבת

"ראה קראתי בשם בצלאל… ואמלא אתו רוח אלוקים…" (ל"א, ב-ג');

"ושמרו בני ישראל את השבת…"(ל"א, ס"ז).

מעשה העגל

"ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה. ויאמרו אלה אלקיך ישראל…"(ל"ב, ד').

שבירת הלוחות, שריפת העגל, ענישת החוטאים ובקשת התחנונים של משה מה'

"ויחל משה את פני ה' אלקיו ויאמר…שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך" (ל"ב, י"א-י"ב).

התרחקות של ה' מעמו ונטיית האוהל של משה מחוץ למחנה

"כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה ערף אתה…" (ל"ג, ג');

"…ועתה הורד עדיך מעליך…"(ל"ג, ה').

בקשת משה להבנת דרכי הנהגתו של ה' בעולם

"הודעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך…" (ל"ג, י"ג);

"ויאמר הראני נא את כבודך"(ל"ג, י"ח).

הלוחות השניים וברית שלש עשרה (י"ג המידות)

"ויעבר ה' על פניו ויקרא ה' ה' א-ל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת" (ל"ד, ו').

חידוש הברית והזכרה נוספת של מצוות עיקריות

"ויאמר הנה אנכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת…" (ל"ד, י');

"כי לא תשתחוה לא-ל אחר…" (ל"ד, י"ד).

הורדת לוחות שניים וקירון עור פני משה

"ויהי ברדת משה מהר סיני, ושני לוחות העדות ביד משה… ומשה לא ידע כי קרן עור פניו…" (ל"ד, כ"ט).

 

תוכן הפרשה בקצרה

בתחילת הפרשה נצטווינו, שכל אחד שהוא בגדר "איש" חייב לתרום מחצית השקל בשקל הקודש.

לדעת חז"ל, הואיל וכתוב ג' פעמים תרומה לה', על כל איש בישראל לתת שלוש פעמים מחצית השקל – האחת תרומה למשכן (אדנים) ועוד אחת לקורבנות ציבור. אלה רק שתיים. בתרומות אלה אין הבדל בין עשיר לעני; כל אחד נותן בדיוק מחצית השקל. התרומה השלישית היא תרומת המשכן: כל מי שיש בידו כסף, זהב ונחושת וכל מיני חומרים הנחוצים למשכן – ירים תרומה כפי שידבנו ליבו.

במרכז הפרשה עומד חטא העגל. כאשר עלה משה אל הר-סיני, לא קבע זמן מדויק שבו ישוב אל העם. כיוון שמלאו ארבעים יום ולא שב, נתייאשו בני-ישראל ודרשו מאהרון, שיעשה להם צורה מוחשית, שתסמל את האלוקות (כפי שהיו רגילים במצרים). יש לזכור, שעדיין לא נצטוו לעשות משכן. אהרון חשש להתנגד ועשה עגל זהב מן הנזמים אשר באוזני נשות ישראל.

עמי המזרח נהגו לתאר את האלים כאשר הם רוכבים על גבי בעלי חיים. אהרון, כמובן, לא עשה שום דמות, אבל עשה את העגל כדי להרגיע את העם עד אשר יחזור משה. חלק מן העם ראה גם בעגל דמות א-ל. הם השתחוו לו והקריבו לו קורבנות (ל"ב, א'-ו'). ה' הודיע למשה שחטא העם, ציווה עליו לרדת מן ההר ואמר, שהוא מתכוון להשמיד את העם. אולם לאחר תפילת משה ה' נענה וביטל את הגזירה. משה ירד מן ההר ובראותו את העגל השליך מידיו את שני לוחות הברית והלוחות נשברו. במעשה זה הבהיר לבני-ישראל, כי הם הפרו את הברית ואינם ראוים לקבל את התורה. אחר כך טחן את העגל עד דק, פיזר את פירורי הזהב על פני המים והשקה בהם את בני-ישראל. משה הוכיח את אהרון על כך שנענה לדרישת העם. הוא קרא לכל הנאמנים לה' להרוג את עובדי העגל, ואכן בני לוי עשו כדבר משה והרגו שלושת אלפים איש (כנראה שלא ממש כולם חטאו).

לאחר חטא העגל, הוקדשו הלויים לשרת בבית המקדש במקום הבכורות, שהיו אמורים למלא תפקיד זה. במקום הלוחות הראשונים נצטווה משה לפסול לוחות חדשים, כדי שה' יכתוב עליהם את מה שנכתב בלוחות הראשונים.

משה התחנן לפני ה', שיסלח לעוון בני ישראל, ואכן, לאחר הפצרות רבות ה' סלח להם. הסליחה הסופית נתקבלה בעלייתו השלישית של משה – בעשור לחודש תשרי, הוא יום הכיפורים. משה זכה לחיבה מיוחדת מאת ה', ועור פניו קרן, כאשר נכנס לאוהל מועד לדבר עם השכינה.

 

מוסר השכל מן הפרשה

מן הלקחים הרבים שניתן ללמוד מפרשת חטא העגל נציין שלושה לקחים חשובים:

חולשתו של האדם – לאחר שראו בני ישראל את התגלות השכינה על ים סוף ומתן תורה, הם עדין מסוגלים לסטות מן האמונה בה' ולומר – "אלה אלוקיך ישראל"

אזהרה למנהיגים – שלא יתרחקו מן העם ולא ישאירו אותו לבדו.

ארבעים יום בלבד לא הספיקו כדי להשריש את ההכרה, שיש לעבוד את ה' ללא צורה מוחשית. לאחר שנים רבות קם ירבעם בן נבט ועשה עגלים בדן ובבית-אל, וכנראה, גם הוא התכוון לעבוד עבודה זרה והלך בדרך הפסולה של בני ישראל, שעשו את העגל במדבר.

פרסום תגובה חדשה

test email