פרשת מצורע – הסבר הנגעים על פי פנימיות התורה

יום שני ד׳ ניסן ה׳תשע״ו
סיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, שהרי ענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

בס"ד. ש"פ מצורע, ז' ניסן ה'תשמ"א

 

להבין ענין הנגעים (המבואר בפרשתנו, ובפרשה הקודמת, שפרשתנו באה בהמשך אלי'), הנה מביא ע"ז בלקו"ת[1] מע"ח[2] שסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, דענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא. והיינו, שיאיר בחי' הפנימיות דמוחין דאו"א בז"א, שזהו ההפרש בין ימות החול ליום השבת, דבימות החול מאיר בז"א רק בחי' אחוריים וחיצוניות דמוחין דאו"א כו', משא"כ ביום השבת מאיר בז"א דאצילות מבחי' פנימיות ועצמות המוחין דאו"א. וכאשר מאיר בז"א בחי' פנימיות ועצמות המוחין דאו"א אזי אין מקום לענין הנגעים.

 

ויש לקשר זה עם המזמור שאומרים בתפילת שחרית של שבת למנצח מזמור לדוד השמים מספרים וגו', ואיתא בזהר[3] כד נהיר יממא ביומא דשבתא סליקו דחדוה סליק בכולהו עלמין כו' כדין השמים מספרים כו' מאי מספרים לאו ספור דברים [ויש לומר, דאם הכוונה לסיפור דברים הול"ל מדברים ולא מספרים], אלא מנהרין ומנצצין כו', ומבואר ע"ז בסידור[4] ובפירוש המלות מהדו''ב[5] ע"פ ההפרש בין ימות החול ליום השבת, דבימות החול מאיר בז"א רק בחי' חיצוניות דמוחין דאו"א, אבל ביום השבת מאיר בז"א בחי' פנימיות ועצמות המוחין דאו"א, דזהו שמפרש בזהר דמספרים הוא לאו סיפור דברים אלא מנהרין ומנצצין, דסיפור דברים הוא בחי' חיצוניות דמוחין דאו"א המאיר בימות החול, משא"כ מנהרין ומנצצין הוא בחי' פנימיות דמוחין דאו"א, והרי פנימיות המוחין דאו"א מאירים ביום השבת, דזהו[6] מה שממשיך תורת ה' תמימה משיבת נפש, שהו"ע הנשמה יתירה שנמשך לאדם בשבת, והו"ע הארת מוחין דאו"א עצמן בז"א, וזהו שמפרש בזהר דמספרים הוא מנהרין ומנצצין כי בשבת מאיר בחי' הפנימיות דמוחין דאו"א, וזהו6מה שממשיך ואין נסתר מחמתו, דמכיון שמאיר בחי' הפנימיות דמוחין דאו"א, הרי חום ואור זה מאיר בתוכם בכל מקום, שמגיע בכל סדר ההשתלשלות.

 

וביאור הענין בעבודת האדם, הנה ידוע שיש ב' מיני הילוך, הילוך מלמעלה למטה והילוך מלמטה למעלה, רצוא ושוב. דב' אופנים אלו בכללות הם עבודת התפילה ולימוד התורה, דהתפילה היא[7] סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[8], ובתורה כתיב[9] כי מן השמים דברתי עמכם. ובפרטיות הנה בתורה ובתפילה גופא יש ב' בחינות אלו. דבתורה גופא תושב"כ היא בבחי' המשכה מלמעלה, ותושבע"פ היא בבחי' העלאה מלמטה. וזהו מה שתושב"כ היא בחי' יום ותושבע"פ בחי' לילה[10]. ועד"ז בתפילה הרי הגם שהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מ"מ כתיב בי'7והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו8, לא רק עולים אלא גם יורדים. וכן הוא בפשטות הענין, דבתחילת התפילה צ"ל העלי' למעלה ובקשת צרכיו, ואח"כ הוא מילוי הבקשה, היינו ההמשכה למטה, וזהו ענין שארית התפילה, שיר של יום וכו', שסיומה והי' ה' למלך על כל הארץ גו', היינו קבלת מלכותו ית' למטה. וטעם הדבר (מה שצריך להיות ב' מיני הילוך) הוא, דהגם שיש מעלה בהעלאה מלמטה למעלה, רצוא, מ"מ הרי לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה[11], ואם יהי' בבחי' רצוא למעלה, הרי העולם למטה יהי' בבחי' תוהו. ותכלית הכוונה היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים, היינו לא רק דירה לו ית', אלא ההדגשה בזה היא שהדירה צ"ל בתחתונים דוקא.

 

והנה ב' בחינות אלו דרצוא ושוב הם מוחין דאימא ומוחין דאבא[12]. מוחין דאימא הוא בחי' רצוא למעלה. וזהו מה שארז"ל[13] גבי נדב ואביהוא (שעבודתם היתה בבחי' רצוא בלי שוב)[14] שתויי יין נכנסו, דנדב ואביהוא הרי עבודתם היתה בתכלית הקדושה, וכמ"ש[15] בקרובי אקדש, ומזה מובן דמה שנכנסו שתויי יין הו"ע נעלה ביותר. דיין המשמח אלקים ואנשים[16] הוא בחי' בינה[17] כמ"ש[18] אם הבנים שמחה, וארז"ל[19] נכנס יין יצא סוד, היינו שישנו ענין הנעלם (בחי' סוד), וע"י היין הוא בא לידי גילוי והתלהבות וכו'. וזה הי' בנדב ואביהוא שעבודתם היתה בבחי' הרצוא לאלקות בתכלית השלימות. אמנם תכלית הכוונה היא שיהי' בחי' שוב דוקא, נכנס בשלום ויצא בשלום[20], לפיכך עבודה זו אינה כדבעי. משא"כ בחי' מוחין דאבא, בחי' חכמה, היא בחי' שוב. וכמארז"ל[21] איזהו חכם הרואה את הנולד, פירוש שרואה כל דבר איך שנולד ונתהווה מאין ליש בדבר ה', ולזאת ה"ה בטל במציאות ממש בבחי' שוב. ויובן זה בעבודת האדם, הנה עבודת התפילה שהיא בחי' רצוא וכמאמר[22] לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, אי"ז תכלית השלימות, דגם כשעובד הוי' באהבה בתענוגים הרי הוא בבחי' יש מי שאוהב, משא"כ בחי' חכמה ותורה שהו"ע השוב ה"ה בתכלית הביטול, וזהו ההפרש בין עבודת התפילה ללימוד התורה, דעבודת התפילה ענינה מוחין דאימא, בינה, דלפני התפילה צ"ל ההתבוננות כדאיתא בשו"ע[23] ובארוכה בחסידות, משא"כ לימוד התורה ענינו מוחין דאבא, וכמאמר ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתך, ועד שמתבטל לגמרי ממציאותו, וע"י הביטול דוקא בא לבחי' שוב, והמשכה למטה. והגם שהלומד תורה יש בו תוקף המציאות ועד שהוא משנה את מציאות העולם כמרז"ל[24] עה"פ לאל גומר עלי כו', הרי אין זו מציאותו אלא כמ"ש[25] ואשים דברי בפיך, אני המשנה המדברת בפיך[26], וכדאיתא בזהר[27] מאן פני האדון הוי' דא רשב"י, וכמאמר רשב"י[28] בחד קטירא אתקטרנא בי'. דענין זה הי' ברשב"י דוקא שהיתה תורתו אומנתו[29], ובזה גופא הדיוק הוא בתיבת אומנתו, היינו שהמשיך את התורה בעוה"ז התחתון שיש בו מציאות של אומנות.

 

וע"פ הנ"ל יובן ענין הנגעים, דמצד מוחין דאימא אפשר שתהי' יניקה ללעו"ז, וכמבואר בלקו"ת דמחמת הסתלקות מוחין דאבא שזהו ענין צרעת כתרגומו סגירו, מזה נסתעף ענין הנגעים. וע"י הארת מוחין דאבא, אור החכמה, פועלים את הטהרה, ויתירה מזו, הפיכת הטומאה לטהרה. וזהו והובא אל הכהן וגו'[30]. דהכהן ענינו תורה כמ"ש[31] שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, וכתיב[32] בכהנים יורו משפטיך ליעקב וגו', וכתיב[33] ובאת אל הכהן גו', דתורה ענינה המשכה ושוב כנ"ל, ועי"ז פועלים את הטהרה. וזהו ג"כ מ"ש30זאת תהי' תורת גו', ולא נאמר טהרת גו', לפי שביטול ענין זה הוא ע"י בחי' חכמה, תורה, בחי' שוב. ולא עוד, אלא שמגלים את יתרון האור, וכמ"ש רש"י[34] גבי נגעי בתים בשורה היא להם כו' לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב כו' וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן, היינו שמוציא את הניצוצות שבלעו"ז.

 

וזהו השמים מספרים גו', דקאי על מוחין דאו"א כנ"ל, דע"י הארת עצם המוחין הרי אין נסתר מחמתו, שהחום והאור מגיע בכל מקום, גם במקום המטמוניות וההסתר ומעלה את הניצוצות כו'. וזהו[35] גם מה שכתוב ישיש כגבור לרוץ אורח, ישיש בגימטריא כתר, היינו המשכת הכתר, ועי"ז הוא כגבור לרוץ, היינו בבחי' יורה כחץ דעד מהרה ירוץ דברו[36], ועד שמגיע למטה מטה ביותר בבחי' אורח. דאורח אינו כמו הדרך, שהדרך נמשכת מחדר והיכל המלך אל עיירות שמחוץ לעיר הבירה, משא"כ האורח נמשך גם לפינה הכי נדחת ולמטה מטה ביותר, עד לבחי' אורח דלעו"ז, אורח כנשים[37] (המבואר ג"כ בפרשתנו)[38], וגם המטה ביותר מתהפך לטוב וכו'.

 

ומכל הנ"ל יובן בעבודת האדם בזמן הגלות כשנמצאים בארץ עניי[39], שתכלית הירידה היא בשביל העלי'. וכמו בנגעי בתים, שניתוץ הבתים הי' כדי למצוא בהם את המטמוניות של זהב כו', עד"ז כל ענין הגלות הוא כדי לבוא לבחי' בית חדש, בית המקדש השלישי. וע"י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות[40] נזכה לבנין ביהמ"ק השלישי, כי תבנה בית חדש[41], בחי' חידוש ועלי' שלא בערך. וכשם שהי' ביצי"מ דכתיב וינצלו את מצרים[42], עד"ז בגלות זה, שלוקחים את המטמוניות של זהב, היינו כל ניצוצות הקדושה יחד עם בתים מלאים כל טוב[43] כפשוטו, ובאים בקרוב ממש לבנין ביהמ"ק השלישי שיהי' בית נצחי כמ"ש[44] מקדש אדנ־י כוננו ידיך, גאולה שאין אחרי' גלות[45], בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

 

 

מקורות והערות

 


[1]פרשתנו (מצורע) כד, ג. וראה ג"כ סהמ"צ להצ"צ מצות טומאת מצורע ק, א ואילך.

[2]שער לאה ורחל פ"ז.

[3]ח"ב קלו, ב.

[4]עם דא"ח קעח, ג.

[5]בתחילתו.

[6]סידור (עם דא"ח) שם קפג, ד. פיה"מ שם.

[7]זהר ח"א רסו, ב. ח"ג שו, ב. תקו"ז תמ"ה.

[8]ויצא כח, יב.

[9]יתרו כ, יט.

[10]ראה תו"א בראשית ו, ד. ובכ"מ.

[11]ראה ישעי' מה, יח.

[12]לקו"ת שם כה, ב. סהמ"צ להצ"צ שם.

[13]ויק"ר פי"ב, א. פרש"י שמיני י, ב.

[14]ראה אוה"ח ר"פ אחרי (ד"ה א"י עז"ה). מאמרי אדה"ז אתהלך – לאזניא ע' לג ואילך. אוה"ת אחרי (כרך ב) ע' תקלח. ד"ה אחרי תרמ"ט פי"ב (סה"מ תרמ"ט ע' רנה ואילך). לקו"ש ח"ג ע' 987. ח"ז ע' 125 .ובכ"מ.

[15]שמיני י, ג.

[16]ס' שופטים ט,יג.

[17]לקו''ת דרושים לסוכות עט, ד. סידור (עם דא"ח) קטז, א. ובכ"מ.

[18]תהלים קיג, ט. וראה בהנסמן בסה"מ תש''ט ע' 112.

[19]עירובין סה, א. ובכ"מ.

[20]חגיגה יד, ב. ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א. וראה לקו"ש ח"ג שם – ע' 990.

[21]תמיד לב, א. וראה תניא פמ"ג.

[22]זח"ג רסז, א.

[23]ראה או"ח סי' צג.

[24]ירושלמי נדרים פ"ו ה"ח. ועוד.

[25]ישעי' נא, טז.

[26]מגיד מישרים להב"י בכ"מ.

[27]זח"ב לח, א.

[28]זח"ג רפח, א.

[29]שבת יא, א.

[30]פרשתנו יד, ב.

[31]מלאכי ב, ז.

[32]האזינו לג, י.

[33]תבוא כו, ג.

[34]פרשתנו (מצורע) יד, לד.

[35]ראה ג"כ סידור (עם דא"ח) שם קפב, ב ואילך. פיה"מ שם כז, א ואילך.

[36]תהלים קמז, טו,

[37]וירא יח, יא.

[38]טו, יט ואילך.

[39]מקץ מא, נב.

[40]תניא רפל"ז.

[41]תצא כב, ח.

[42]בא יב, לו.

[43]ואתחנן ו, יא.

[44]בשלח טו, יט.

[45]ראה תוד"ה ה"ג ונאמר-פסחים קטז, ב.

 

פרסום תגובה חדשה

test email