פרשת בהר – תוכן הפרשה

הקראת כתבה
יום שלישי ב׳ אייר ה׳תשע״ו
בפרשת "בהר", או "בהר סיני" מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.
ש

בפרשת "בהר", או "בהר סיני" מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

מצוות שמיטה – אחת לשבע שנים חלה שנת שמיטה זכר למעשה בראשית וזכר ליציאת מצרים. בשנת שמיטה על עובדי האדמה לשבות ממלאכתם – אסור לחרוש, אסור לזרוע ואסור לקצור, לזמור ולבצור את יבול הארץ, ועל בעלי האדמות להפקיר את יבול שדותיהם.

מצוה זו ממחישה את האמונה בה' ואת הביטחון בו, וכפי שמעיד מדרש תנחומא, שאדם שרואה שדהו מבוקרת, ואילנותיו מבוקרים, והסיגין מופרצין, ורואה פירותיו נאכלין, וכובש את יצרו ואינו מדבר…

ומדגישה התורה שהכל, כל אדם וכל בהמה הגדלה בבית וחית הבר כולם שוים באכילת פירות שביעית ואין לאף אדם בעלות עליהם.

בשנת השמיטה החובות מתבטלים, עבדים משתחררים וקרקעות שנמכרו חוזרות לבעליהם.

כך זוכה ארץ ישראל למנוחת השנה השביעית שנת השמיטה. כך גם זוכר היהודי שהכל כולל אדמתו שייכים לה'. כך כולם פנויים ללמוד תורה. ועוד עניין חברתי חשוב יש בדבר שמכיון שהאדמות מופקרות, עניים וחלשים יכולים ליהנות מן ההפקר ולאכול מפירות הארץ.

והקדוש ברוך הוא מבטיח שבשכר זה ירדו גשמים בשפע והארץ תתן יבולה בברכה, ויבול השנה השישית יספיק לשלוש שנים (שישית, שביעית ושמינית) ויהיה שלום בארץ.

מצוות יובל – אחת לחמישים שנה לאחר שבע שנות שמיטה מגיעה שנת היובל. אותה מציינים בתקיעה בשופר ביום הכיפורים. עניינה של שנת היובל הוא שחרור בדומה לשנת השמיטה: שחרור האדמה על ידי שמיטת הקרקעות, וכמו כן, שחרור העבדים, שמיטת החובות והחזרת הקרקעות לבעליהן הראשונים – העולם מתחיל, כביכול, הכל מחדש.

לכן כאשר אדם מוכר שדהו הוא צריך להביא בחשבון כמה שנים יש עד שנת היובל ולדרוש את הסכום הראוי לפי חשבון זה. ולגבי בתים שנמכרו: אם הבית בעיר מוקפת חומה, המוכר רשאי לרכוש את הבית מדי הקונה בתוך שנה. לאחר שנה לא יוכל לרוכשו עוד, וגם ביובל יישאר הבית ביד הקונה.

לעומת זאת, בית בעיר שאינה מוקפת חומה, למוכר יש זכות לרכוש את הבית בכל עת שירצה, ובכל אופן הבית ישוב אליו ביובל חינם אין כסף.

התורה מצווה אותנו לעזור למי שירד מנכסיו, אם במציאת עבודה ואם בהלוואה, אולם אסור בשום אופן להלוות לו בריבית.

אם מצבו הכלכלי של היהודי התדרדר עד למצב קשה ביותר, יש לו אפשרות למכור את עצמו לעבד בבית יהודי. האדון מבחינתו חייב להעניק לו יחס נאות ולהתייחס אליו כאל עובד שכיר ולשחררו לאחר שש שנות עבודה או בשנת היובל, מה שיוצא קודם. לעומת זאת, מותר לקנות עבד גוי שעובד לעולם אצל אדונו שיכול להעבירו להיות עבד לבניו.

יהודי שמכר עצמו כעבד לגוי יש לעשות מאמץ לפדותו, ובכל אופן הוא יוצא לחופשי בשנת היובל. כי יצאנו ממצרים להיות עבדי ה' ולא עבדים לעבדים.

בסוף הפרשה יש חזרה על איסור עבודת אלילים, על שמירת שבת ועל קדושת המקדש.

פרסום תגובה חדשה

test email