פרשת במדבר – שאו את ראש כל עדת בני ישראל

הקראת כתבה
יום שלישי כ״ג אייר ה׳תשע״ו
מספר בני ישראל בפרשת במדבר הוא 60 ריבוא הוא רק שורשי נשמות ישראל. וכמו שכתוב בהפטרה: והי' מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר, הכוונה, שהמספר גופא הוא בבחי' בלי מספר. שכל אחד הוא בבחי' בלי גבול.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו
הים

 

בס"ד. ש"פ במדבר, ב' סיון ה'תש"מ

 

שאו את ראש כל עדת בנ"י גו' במספר שמות כל זכר לגולגלתם גו'[1]. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה בלקו"ת[2] ובדרושים שלאח"ז עד לר"ה זה משנת תרע"ח[3], מהו אומרו שאו את ראש, למה לא נאמר פקוד או מנה או ספור וכיו"ב. גם[4] מהו אומרו לגולגלתם (ומודגש ענין זה כמה פעמים בהמשך הכתובים). ובכללות אינו מובן[5], דהנה התורה היא נצחית[6]. ובודאי שלא נאמרה רק לדור אחד, וא"כ למה נכתב בתורה כל המספר הזה דבנ"י, שזהו שהי' באותו הזמן שהיו במספר ת"ר אלף, אבל אח"כ נתוסף עליהם הרבה, וכמו שמצינו בימי דוד ושלמה (דאז קיימא סיהרא באשלמותא)[7] שהי' אז מספרם הרבה יותר, ובפרט לע"ל דכתיב[8] (בהפטרת השבוע) והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, ולמה נכתב בתורה המספר שהי' באותו הזמן, ובכל שנה ושנה צריכים לקרוא זה המספר בתורה.

 

והנה[9] אחד הביאורים בזה הוא ע"פ המבואר בתניא[10] דהמספר דס' ריבוא נשמות אלו הן שרשים, וכל שרש מתחלק לס' ריבוא ניצוצות וכו'. אמנם לפי זה צריך לומר שהתוספת שנתוספו אחר כך הרבה על המספר הזה דס"ר, הוא לפי שהפרטים היו תחלה כלולים בהכלל ויצאו אחר כך מן הכלל אל הפרט, אבל לא שנתחדש דבר בעיקרו. וזה אא"פ לומר, דמצינו שמשה ברכם הוי' גו' יוסף עליכם ככם אלף פעמים[11], וגם ויברך אתכם כאשר דבר לכם11, דתוספתו מרובה על העיקר[12], ובהכרח לומר שברכה זו היא (לא רק יציאה מן הכלל אל הפרט, אלא) חידוש עיקרי בעצם הענין. וגם, דהנה כתיב8והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והקשו בגמרא[13] מש"א תחלה מספר ואח"כ אשר לא יספר, ותירצו דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הן בבחי' לא יספר. ולפ"ז בהכרח לומר דהחידוש שבלא יספר על המספר דס"ר אינו רק ע"ד פרט וכלל. אלא בדוגמת החידוש דעושין רצונו של מקום לגבי אין עושין רצונו של מקום. דהנה ידוע מאמר רשב"י[14], אפשר אדם חורש כו' וזורע כו' תורה מה תהא עלי' אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר[15] ועמדו זרים ורעו צאנכם גו', שזוהי דרגתו של רשב"י שהיתה תורתו אומנתו[16], והרי רשב"י אמר על עצמו ראיתי בני עלי' והם מועטים כו'[17] אם אחד הוא אני הוא[18], היינו שהי' בבחי' בני עלי'. דענין העלי' יש בו ב' פירושים. א' שהוא למעלה יותר. ב' ע"ד עלי' שעל גבי הבית (ובלשון המשנה[19] הבית והעלי'), שהעלי' היא דירה ורשות והנהגה בפני עצמה שלמעלה שלא בערך מהבית. ועכצ"ל דענין אשר לא ימד ולא יספר (שהוא בזמן שעושין רצונו של מקום, בחי' בני עלי') הוא למעלה יותר, ובבחי' אין ערוך מהבחי' דמספר, וכידוע[20] דלע"ל יהיו נשמות חדשות שלא היו כלולות בנשמת אדם הראשון.

 

והעניןהוא, דהנה מה שהמספר דבנ"י הוא ס"ר הוא לפי ששרש נש"י בו"ק דז"א דאצי' וכל מדה מהששה מדות כלולה מיו" ד ויו"ד מיו"ד, ובהתכללות ה' פעמים יו"ד מיו"ד (תכלית השלימות בהתכללות) עולה המספר דס"ר. והמספר הזה הוא תמיד בהשואה ולא יוסיף ולא יגרע לעולם. וכן בכל השבטים בפרטיות, דכל שבט ושבט במסילתו יעלה, ויש לו מספר קצוב וכו'. אמנם זהו בסדר ההשתלשלות מצד עצמו, אבל ע"י העבודה ממשיכים תוספת אורות. וכמאמר ועשיתם אתם[21] מעלה אני עליכם כאילו עשאוני[22]. וכפירוש הרב המגיד[23] במ"ש[24] אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שהאדם ממשיך חיות בהמצוות. והתורה היא נצחית, כי מספר דס"ר הוא היסוד והשרש. ולכן קורין את פרטי המספר לעולם, וגם דע"י קריאת התורה למטה עם כל הפרטים ממשיכים חיזוק וקיום וביסוס ותוקף בענין זה.

 

אמנם כל זה הוא המשכה בסוד שורש, אבל ישנה גם המשכה בסוד תוספת, המשכת ענין חדש. והענין הוא, דהנה מצינו בספי' המלכות, כנסת ישראל, שרש נשמות ישראל, שהיא מצד עצמה בבחי' נקודה (כתר שבמלכות או מלכות שבמלכות)[25], וע"י העבודה ממשיכים בה את הט' ספירות לצורך בנינה. ועל דרך זה יובן גם בנוגע למספר בני ישראל, דמצד סוד שרש ישנם ס"ר לא תוסיף ולא תגרע, אבל ע"י העבודה דעושין רצונו של מקום, ממשיכים המשכה חדשה בסוד תוספת, וכידוע[26] הפירוש בעושין רצונו של מקום שעושין רצון חדש, יהי רצון, ועי"ז נמשך המשכה חדשה בסוד תוספת. וזהו מה שממשיכים בחי' אשר לא ימד ולא יספר.

 

והנה המשכה זו דבחי' לא יספר פועלת גם בבחי' המספר, וכמו שכתוב והי' מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר, שהמספר גופא הוא בבחי' בלי מספר[27]. ויובן זה ע"פ מה שמבאר כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בספר החקירה בענין בלי גבול, דבבלי גבול אינו נוגע אם יהי' אחד פחות או אחד יותר כי בבלי גבול הכוונה שכל אחד ואחד גופא הוא בבחי' בלי גבול. ועל דרך זה הוא גם מה שנאמר והי' מספר בנ"י אשר לא ימד ולא יספר שכל אחד ואחד מהם גופא הוא בבחי' לא ימד ולא יספר, בחי' בלי גבול. ועל דרך המבואר גבי ספירת העומר[28], שענינה הוא המשכת המוחין במדות, אבל ע"י ספירת ז' פעמים ז' מגיעים ליום החמשים, בחי' שער הנו"ן שלמעלה לגמרי מהמ"ט שערים, בחי' לא יספר, וכיון דמספר חמשים נמשך ע"י ספירת מ"ט יום, מובן מזה שגם המ''ט יום מתעלים בבחי' זו. וע"ד המבואר בענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר (שמזה מובן גם בנוגע לחג השבועות, ההילולא דהבעש"ט ודוד המלך, כדאי' בגמ'[29] שדוד מת בעצרת), דביום ההילולא עולה למעלה בשרשו ומקורו למע' מע' ברום המעלות כל עמל האדם שעמלה נפשו בחייו[30]. דזה כולל גם מה שעמל בתחלת עבודתו, שעבודתו הוא בבחי' קטנות [והגם שבוצין בוצין מקטפי' ידיע[31], מכל מקום אינו דומה אופן עבודתו לפני ב"מ ואחר ב"מ וכיו"ב] ואעפ"כ הנה גם עבודה זו שהיא בבחי' קטנות מתעלה ביום ההילולא.

 

וזהו שאו את ראש כל עדת בנ"י גו', שצריך להגבי' ולהעלות נשמות ישראל למעלה יותר. וזהו גם מה שכתוב לגולגלתם, דהגולגולת היא בבחי' מקיף על המוח, היינו שמגבי' הראש לבחי' גולגולתא, כתר ומקיף, בחי' לא ימד ולא יספר הנ"ל.

 

וע"י קריאת פרשה זו בתורה. בין ל"ג בעומר לשבועות, ובפרט בבית גדול שמגדלין בו תורה ותפלה[32], ביהכ"נ וביהמ"ד, ובמעמד כמה עשיריות מישראל, באים בקרוב ממש לקיום מה שכתוב והי' מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, עד לגילוי פנימיות התורה, שגם היא ניתנה במתן תורה, שהרי מתן תורה לא יהי' עוד פעם[33], אבל על התורה נאמר[34] ותורה אור. שצ"ל בגילוי, וזה יהי' לע"ל, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו. שילמד תורה את כל העם כולו.

 

 

מקורות והערות



[1]פרשתנו א, ב.

[2]פרשתנו א, א.

[3]סה"מ תרע"ח ע' שיב ואילך.

[4]ד"ה זה בסה"מ תקס"ו ע' קצא. וראה לקו"ת שבהערה 2. ג, ב. ה, א.

[5]סה"מ תרע"ח וסה"מ תקס"ו שם. וראה גם ד"ה זה בסה"מ תק''ע ע' צה. אוה"ת פרשתנו ע' כט.

[6]ראה תניא רפי"ז.

[7]ראה שמו"ר פט"ו, כ. זח''א קנ, א. ועוד.

[8]הושע ב, א.

[9]בכל הבא לקמן – ראה סה"מ תרע"ח וסה"מ תקס"ו שם.

[10]פל"ז.

[11]דברים א, יא.

[12]ב"ר פס"א, ד. יל"ש חיי שרה רמז קט. וראה דב"ר פ''א, יג.

[13]יומא כב, ב.

[14]ברכות לה, ב.

[15]ישעי' סא, ה.

[16]שבת יא, א.

[17]סוכה מה, ב.

[18]ב"ר פל"ה, ב.

[19]ב"מ קטז, ב.

[20]ראה לקו''ת שה"ש נ, א.

[21]בחוקותי כו, ג.

[22]ראה זח"'ג קיג, א.

[23]או"ת עה''פ (הוצאת קה"ת – לח, ג). וראה אוה"ת ויקרא ע' ק.

[24]אחרי יח, ה.

[25]ראה סה"מ תרע"ח שם ס"ע שיד (וש"נ).

[26]ראה לקו"ת ברכה צט, ג. אמ"ב שער הק''ש פפ"ו.

[27]ראה גם סה"מ תק''ע ע' קה.

[28]ראה לקו''ת במדבר י, ד. ובכ"מ.

[29]ירושלמי ביצה פ"ב ה"ד. חגיגה פ"ב ה"ג. הובא בתוד"ה אף עצרת – חגיגה יז, א. רות רבה פ"ג, ב.

[30]ראה אגה"ק סכ"ז.

[31]ברכות מח, א.

[32]ראה מגילה כז, א.

[33]סה''מ תרס"ו ע' כג. תקמו. המשך תער''ב ח"א ע' שסו. סה"מ תש"ט ע' 57. ועוד.

[34]משלי ו, כג.

 

פרסום תגובה חדשה

test email