פרשת נשא – נשיאת ראש הכוהנים והלויים שליחי העם

הקראת כתבה
יום רביעי י׳ סיון ה׳תשע״ו
נשא את ראש בני גרשון גם הם, נוסף על נשיאת ראש בני קהת, מלמד על עבודת המשכן אצל כל אחד. בזמן המקדש הכוהנים והלויים עשו את העבודה כשלוחי העם, אולם עבודת המשכן מוטלת על כל יהודי.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

ד"ה נשא את ראש תשל"ו – נדפס בספר המאמרים במדבר ח"א ע' קה ואילך. באדיבות "המכון להפצת תורתו של משיח"

 

בס״ד. ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשל״ו

 

נשא את ראש בני גרשון גם הם גו׳[1], ואיתא במפרשים[2] ובדרושי רבותינו נשיאינו[3] דמ״ש גם הם אצל בני גרשון הוא לומר שנוסף על נשיאת ראש בני קהת צ״ל גם נשיאת ראש בני גרשון, ומזה מובן ב׳ דברים, דמצד אחד ישנה סברא שלא יהי׳ ענין הנשיאת ראש אצל בני גרשון, דלכן צריכים ללימוד מיוחד (גם הם) להגיד שגם אצלם יהי׳ נשיאת ראש, ולאידך גיסא גם אצל בני גרשון הי׳ (לפועל) ענין הנשיאת ראש, וכדאיתא במדרש[4] שלכן נאמר גם הם, שלא תאמר הם פחותים מבני קהת, אלא מפני כבוד התורה כו׳. גם צריך להבין, דמאי דהוה הוה[5], ומה ענין אריכות הסיפור של מנין בני לוי, בסוף פ׳ במדבר ובריש פ׳ נשא, שנאמר בכל הפרטים ולאח״ז חזר ונשנה, והלא הציווי הי׳ רק על פעם א׳, ולאחר קיום הציווי אז לכאורה אין ענין בציווי מנין בני לוי, שיהי׳ אפשר ללמוד דבר, אפילו בנוגע להלכתא למשיחא, וא״כ מהו ענין אריכות הסיפור בזה. והנה התורה היא נצחית[6], דהפירוש בזה הוא, שכל הוראות התורה [תורה מלשון הוראה[7]] הם נצחיות, והיינו דמכל עניני התורה אפשר ללמוד הוראות בכל זמן ובכל מקום. וזהו הביאור למה נאמר בתורה אריכות הסיפור דמנין בני לוי, שזהו משום דבפרטי הסיפורים ישנם הוראות לכל אחד מישראל[8], דישנו ענין שאו את ראש בני ישראל שבעבודת כ״א, ובפרטיות יותר ענין מנין בני לוי, ובפרטיות יותר ענין מנין בני קהת כמו שהוא בעבודה, והמנין נעשה ע״י משה רבינו, בחי׳ משה שבכל אחד[9].

 

והענין הוא[10], דהנה כתיב[11] ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וארז״ל[12] בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו״א, וזהו עיקר ענין המשכן, המשכן שבכל אחד. ומזה מובן שכל הענינים שבמשכן, המשכן, כלי המשכן ועבודת המשכן (דבני קהת גרשון ומררי), ישנם בכאו״א מישראל. וזהו ענין נשא את ראש, דהנה ידוע[13] שבמשכן היו ג׳ מדריגות כלליות, שהם כנגד ג׳ מדריגות כלליות שבעולם גדול (ג׳ עולמות) וג׳ מדריגות כלליות שבעולם קטן זה האדם[14], וכמבואר בספר תורת העולה להרמ״א[15]. והנה מצד סדר הבריאה כמו שהיא מצד הקב״ה, הראש הוא למעלה יותר, וכשמו שהוא הראש וראשון, ולאח״ז ישנו הגוף, שהוא העיקר, ולמטה יותר הרגלים, שהם טפלים להראש והגוף, ובזה צ״ל עבודת אדם, שיפעל בעבודתו שיהי׳ שאו את ראש, והיינו שיעלה ויגבי׳ גם את בחי׳ הראש, וע״י שיפעול עלי׳ בבחי׳ הראש, ממילא יפעול עלי׳ בכל סדר ההשתלשלות, שהרי גופא בתר רישא אזיל[16].

 

וזהו משארז״ל[17] כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו[18] מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית, שהפירוש בזה הוא, דעבודת האדם היא לפעול בהבריאה הענין דויכולו, ויכולו מלשון שלימות[19], היינו לפעול שלימות בהבריאה, ע״י שיפעול בהבריאה הענין [כפירוש השני[20] שבתיבת ויכולו] דויכולו מלשון כליון, והיינו שיפעול בהשמים והארץ וכל צבאיהם שיהיו בבחי׳ כליון ותשוקה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, ועי״ז נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית. ועבודה זו צ״ל גם בהעולם כמו שהוא באופן דעולם על מילואו נברא[21] [ועד״ז בעולם קטן זה האדם14], דהרי הענין דויכולו וגו׳ הי׳ לאחר שוירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד[22], לאחר שכבר הי׳ שלימות כל הבריאה בכל פרטי׳ בששת ימי בראשית, ולא זו בלבד שהבריאה היתה בבחי׳ טוב, כי אם טוב מאד, ואעפ״כ הי׳ צ״ל לאח״ז הענין דויכולו וגו׳. ואפילו כמו שהיתה הבריאה לפני חטא עץ הדעת שהי׳ אז אלקות בלבד[23], הרי עדיין צריך לפעול בה שתהי׳ בבחי׳ דירה[24], דענין הדירה הוא ששם נמצא העצמות ובגילוי[25], ובדוגמא לכמו שהוא אצל מלך, שאע״פ שאסור לראותו כשהוא ערום[26], זהו כשהמלך נמצא בחוץ או אפילו כמו שהוא בהיכל מלכותו, דאז ח״ו לראותו ערום, אמנם כשהמלך הוא בחדר לפנים מחדר, שזהו אמיתית הדירה [וכמו קדש הקדשים שנקרא חדר המטות[27]], הנה שם נמצא ערום, בלי לבושים והעלמות והסתרים, שהרי צריך להחליף לבושיו בבגדים חדשים בשביל יופי המלכות וכו׳, ועד״ז יובן למעלה שענין הדירה הוא מה שהעצמות נמצא בגלוי, בלי העלמות והסתרים, וכמו שיהי׳ לעתיד, כדכתיב[28] ולא יכנף עוד מוריך גו׳, ופירש כ״ק אדמו״ר הזקן[29] דכנף הוא מלשון לבוש, שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש, בכל ענין לבוש והעלם שיהי׳. והנה גילוי זה יהי׳ בזמן הגאולה לאחר גמר הבירורים, אבל לפנ״ז עדיין אין העולם ראוי ומוכשר לגילוי העצמות, ובזה צ״ל עבודת האדם (גם כמו שעולם על מילואו נברא) בהענין דויכולו, כנ״ל.

 

והנה עבודה זו (דנשא את ראש) עצמה אפשר להיות בב׳ אופנים, וזהו ענין בני גרשון ובני קהת. דהנה בני גרשון נשאו את היריעות, שענינם להקיף ולסבב (מבחוץ), בחי׳ המקיפים[30], משא״כ בני קהת נשאו את הכלים, שענינם לפעול בפנימיות, בחי׳ הפנימיות[31]. שזהו ענין השולחן והמנורה ואפילו ענין הארון שנשאו בני קהת, דעל השולחן הי׳ לחם הפנים, שהי׳ בשביל האכילה, שעי״ז נעשה דם ובשר כבשרו[32], ועד״ז המנורה, שענינה אור, שתכליתו לפעול על החושך, עד שיהי׳ לילה כיום יאיר[33], שהחושך עצמו יתהפך לאור, ועד״ז ענין הארון שענינו ענין התורה, שהו״ע הפנימיות, וכמ״ש[34] ותורתך בתוך מעי32(עד שנעשית דם ובשר כבשרו), ובארון עצמו היו גם הלוחות, בחי׳ אותיות החקיקה, שהוא כדבר אחד בתכלית ההתאחדות, כבבחי׳ אותיות החקיקה, עד שא״א להיות בזה ענין של פירוד[35]. ואף שישנם גם אותיות פורחות[36], הרי ענין זה הי׳ שורש לכל הענינים הבלתי רצויים שלאח״ז, וכמבואר[37] שע״י שפרחו האותיות נעשו הלוחות כבדות וזה הביא לשבירת הלוחות וכו׳, וע״י לימוד התורה (בבחי׳ חקיקה) נעשה התיקון לשבירת הלוחות, שזהו מה ששמו בהארון שברי לוחות ביחד עם לוחות השניות[38]. והנה ב׳ בחינות אלו דמקיפים (בני גרשון) ופנימיים (בני קהת) הם בחי׳ סור[39] מרע ועשה טוב[40]. דהעבודה דסו״מ הוא שדוחה ומרחק ממנו את הרע, ולא שמכניס בתוכו את הרע ועובד עמו ומבררו, כ״א שדוחהו ומרחק אותו, אבל אעפ״כ הרי אי״ז שאין לו שייכות להרע לגמרי, שהרי אז אין שייך שיהי׳ סו״מ, כי אם דישנו רע, שלפי ערך מדריגתו הוא דבר בלתי רצוי, והוא מרחיק ודוחה אותו. והעבודה דועשה טוב הוא שמקרב הדבר לאלקות, שלוקח מעניני העולם ועושה אותם לקדושה וכו׳. וזהו ג״כ הענין דמצוות עשה ומצוות ל״ת, דענינה של מל״ת הוא דישנו דבר בלתי רצוי, והוא צריך להרחיק א״ע ממנה (ער טרייסלט זיך אָפּ פון איר), אבל אי״ז שאין כאן דבר רע כלל, כ״א שהעבודה עם דבר זה היא בבחי׳ לא תעשה, לא תאכל, שהוא עומד בריחוק ממנה. וענין מ״ע היא באופן דקום ועשה, שלוקח איזה דבר ומקיים עמה מצוה, וע״י שמכניס בהמצוה את כח העשי׳ שלו, הנה מכניס א״ע בפנימיות בהדבר, שעי״ז מכניס גם את כח ההבנה והשגה שלו, וגם כח הרצון והתענוג והחשק שלו כדאיתא בתניא[41].

 

וזהו ג״כ ענין בני גרשון ובני קהת, דבני גרשון נשאו את היריעות, שהו״ע המקיפים, שבעבודה הו״ע מל״ת וסו״מ (כנ״ל), וזהו מה שגרשון הוא מלשון גירושין[42], שמגרש את הרע, ובני קהת נשאו הכלים, בחי׳ הפנימיים, שבעבודה הו״ע מ״ע וע״ט כנ״ל. וזהו מה שקהת הוא מלשון אסיפה וקיבוץ[43], וכמ״ש[44] ולו יקהת עמים, שהוא מה שמאסף ולוקח מעניני העולם ומקרבם לאלקות. וכהקדמה לעבודות אלו צ״ל הענין דמררי, שהו״ע המרירות[45], וכמארז״ל[46] אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירש״י[47] הכנעה ושפלות. וזהו מה שאצל בני גרשון ובני קהת נאמר נשיאת ראש (כנ״ל בארוכה), שהו״ע הנשיאת ראש שבעבודת גרשון וקהת, משא״כ אצל בני מררי דלא נאמר נשיאת ראש, היות שאדרבה, ענין עבודתם הוא מרירות וכובד ראש. ולאחר העבודה דמררי, שהו״ע המרירות ויראה תתאה[48], באה העבודה דגרשון וקהת. והנה ע״י עבודות אלו נעשה כללות ענין הלויים, שהוא כמ״ש[49] וילוו עליך וישרתוך, שהו״ע ההתחברות, וכמ״ש[50] הפעם ילוה אישי אלי גו׳, שנעשה אמיתית ההתחברות וההתאחדות עם הקב״ה, וזהו ענינו של כל אחד מישראל, לפעול בעבודתו ההתחברות וההתאחדות עם הקב״ה.

 

ובזה יובן הקס״ד שאצל בני גרשון, דלא תאמר שהם פחותים מבני קהת, שזהו מצד שעבודתם היא בבחי׳ סו״מ בלבד (בחי׳ מקיף), וע״ז נאמר גם, שגם אצלם ישנה הנשיאת ראש, ואדרבה, ישנה מעלה במל״ת שאינה במ״ע, דנוהגים גם לאחר החורבן, דרוב מ״ע תלויים בזמן שביהמ״ק הי׳ קיים[51], משא״כ לאחר החורבן שנוהגים מיעוט מהם בלבד, אבל במל״ת רק מיעוט תלוי בזמן המקדש. וטעם הדבר הוא, היות דבזמן שביהמ״ק הי׳ קיים הי׳ מאיר גילוי אלקות ובמילא הי׳ אפשר להמשיך אלקות (שזהו ענין מ״ע, כנ״ל) ולקשר בקדושה גם דברים כאלו שעכשיו (בזמן הגלות), מצד שהאלקות אינו מאיר בגילוי כ״כ וישנם העלמות והסתרים, א״א להמשיך בהם אלקות בגלוי. וכמו בענין הקרבנות, דבזמן שביהמ״ק הי׳ קיים היו לוקחים בהמה גשמית והיו מקשרים אותה עם אלקות בגלוי, שהקרבן הי׳ עולה כליל לה׳ בקרבן עולה, או החלב והדם שלו בקרבן שלמים וכו׳, משא״כ בזמן הגלות שא״א להמשיך אלקות בגלוי בבהמה (גשמית) כ״א ברוחניות בלבד. ומה שאפשר להמשיך עכשיו אלקות ע״י קיום מ״ע הוא רק בציצית ובתפילין, אבל לא בבהמה. ולכן רוב מ״ע (שענינם להמשיך אלקות בפנימיות) נתבטלו בזמן הגלות, משא״כ מל״ת, שרק מיעוט מהם נתבטלו, היות שאין ענינם להמשיך אלקות בגלוי כנ״ל, כי אם לדחות את הרע, לכן יכולים לקיימם גם בזמן הגלות. ובפרט ע״פ המבואר בלקו״ת[52] שישנה מעלה במל״ת על מ״ע, דע״י קיום מ״ע ממשיכים בחי׳ אור פנימי, ולכן צריך לבוא בבחי׳ התלבשות פנימית בהדבר, משא״כ ע״י קיום מל״ת שנמשך בחי׳ אור נעלה ביותר, לכן א״א לבוא בבחי׳ התלבשות פנימית בהדבר, ונשאר באופן מקיף בלבד.

 

אמנם עם היות שישנה מעלה בעבודת בני גרשון, הקדים הכתוב את בני קהת, שזהו מפני כבוד התורה כו׳ (כנ״ל במדרש). שענין התורה הוא מעלה שלישית שלמעלה מבחי׳ סו״מ וע״ט, וכמ״ש39סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו, דבזה ג׳ ענינים[53], א׳ סור מרע, ב׳ עשה טוב, וג׳ ענין השלום, שהו״ע התורה שענינה לעשות שלום[54]. ואע״פ שגם מצות תלמוד תורה היא מצוה אחת מהרמ״ח מ״ע, זהו מצד הענין שבת״ת שהיא מצוה פרטית כשאר המ״ע, אמנם ישנו גם הענין בתורה שלמעלה מכל המצוות, שע״ז אומרים[55] ות״ת כנגד כולם, ומצד זה נאמר עיקר הנשיאת ראש אצל בני קהת דוקא. והנה ג׳ בחינות אלו (סו״מ, וע״ט, ותורה) באלקות הם בחי׳ ממכ״ע, סוכ״ע, והבחינה שלמעלה משניהם ומחברת אותם. ולמעלה יותר, הנה בחינות אלו הם מקיף הקרוב ומקיף הרחוק, דהמצוות הם לבושים[56], בחי׳ לבושים לגופא, וישנו המקיף דלבוש והמקיף דבית, שהם מקיף הקרוב ומקיף הרחוק, דהלבושים אף שהם בחי׳ מקיפים, הם עשויים למידת האדם, משא״כ הבית שלמעלה ממדידת הדברים שבתוכה, שסובבת ומקפת כמה דברים ביחד, הן לבושים (בחי׳ מקיפים) והן פנימיים. אמנם, אעפ״כ אין זה שבחי׳ המקיף דבית אין לו שייכות כלל עם הדברים שבתוך הבית, שהרי היא סובבת ומגינה עליהם, אף שאינה עשוי׳ למידת הדברים שבה. וזהו מעלת ענין התורה, שאף שהיא בבחי׳ מקיף, אמנם היא פועלת ומגינה, וכמארז״ל[57] אני חומה זו תורה, וכמבואר בארוכה בהמשך מים רבים (תרל״ו) בסופו[58] [שהשנה היא שנת המאה לאמירתו וללימודו], שהתורה היא בדוגמת הבית שמקפת ומגנת על כל עניני הבית.

 

וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם, דנוסף על הנשיאת ראש שצ״ל בבני קהת, צ״ל הנשיאת ראש גם בבני גרשון, וכנ״ל שצ״ל הנשיאת ראש הן בהעבודה דסו״מ והן בהעבודה דוע״ט. וזהו עבודת המשכן [ומקדש דאקרי משכן[59]] שאצל כל אחד, וכמו שבזמן שביהמ״ק הי׳ קיים היו עומדים ישראל במעמדם[60], בתור שלוחי כל עם ישראל, בהקרבת התמיד בכל יום שחרית ובין הערבים, הנה עד״ז גם עכשיו שצ״ל אצל כ״א עבודת המשכן והמקדש. ועאכו״כ שצ״ל עבודת הלויים בשירם ובזמרם, ועאכו״כ עבודת הכהנים בחשאי וברעותא דלבא[61], וכ״ז נעשה הכנה והקדמה קרובה לבנין ביהמ״ק השלישי, ושם נעשה לפניך כו׳ כמצות רצונך[62], בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

 

מקורות והערות



[1]פרשתנו (נשא) ד, כב.

[2]במדב״ר פ״ב, ו (בסופו). מפרשים עה״פ.

[3]לקו״ת פרשתנו כ, א. שם כג, ג. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו ע׳ קסז. ריש וסוף ד״ה נשא תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ רנו. רסג). תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שכח. שלה). ועוד.

[4]במדב״ר שם.

[5]ל׳ חז״ל יומא ה, ב.

[6]תניא רפי״ז. לקו״ת פרשתנו כג, ד.

[7]ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.

[8]ראה גם זח״ג קנב, א. פרדס שער (כז) האותיות פ״א. מכתבי תורה (להרוגצ׳ובי) מכתב צט.

[9]ראה תניא רפמ״ב.

[10]ראה לקו״ת פרשתנו כ, סע״ב ואילך.

[11]תרומה כה, ח.

[12]כ״ה (בשם האריז״ל) בלקו״ת פרשתנו שם (כ, סע״ב. כג, ד). ובכ״מ. וראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה כה, ח. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.

[13]ראה לקו״ת פרשתנו כג, ד ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תקיב ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ רמא ואילך.

[14]תנחומא פקודי ג. תקו״ז תס״ט (ק, ב. קא, א).

[15]חלק א.

[16]עירובין מא, א.

[17]שבת קיט, ב. שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס רסח. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 95 ובהנסמן שם הערה 14.

[18]בראשית ב, א (ואילך).

[19]ראה אוה״ת בראשית מב, ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך.

[20]ראה אוה״ת שם.

[21]ב״ר פי״ד, ז. וראה שם פי״ב, ו. פי״ג, ג (וביפ״ת שם).

[22]בראשית א, לא.

[23]ראה ב״ר פי״ט, ז. וש״נ.

[24]ראה ד״ה איכה עת״ר (סה״מ עת״ר ס״ע ריד ואילך). ד״ה הנ״ל תשל״א פ״ב (סה״מ אב-אלול ע׳ כו). ועוד.

[25]ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תפט (ועם הגהות – אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תרפ). אוה״ת בלק ע׳ תתקצז ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג.

[26]סנהדרין כב, א במשנה. רמב״ם הל׳ מלכים פ״ב ה״ג.

[27]מלכים-ב יא, ב ובפרש״י.

[28]ישעי׳ ל, כ.

[29]תניא פל״ו (מו, א).

[30]ראה לקו״ת פרשתנו כ, סע״ד. כג, א. ריש וסוף ד״ה נשא תרס״ו. תרע״ח (נסמנו בהערה 3).

[31]ראה לקו״ת שם כב, ג. כד, ד. מאמרי אדה״ז תקס״ג שם ע׳ תקכב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ קפא. אוה״ת שם ע׳ רמו ואילך. ריש וסוף ד״ה נשא הנ״ל הערה הקודמת.

[32]ראה תניא פ״ה.

[33]תהלים קלט, יב. וראה ספר הערכים – חב״ד ח״ב ע׳ תקצו ואילך. וש״נ.

[34]תהלים מ, ט.

[35]ראה לקו״ת בחוקותי מה, א ואילך. חוקת נו, א ואילך. ובכ״מ.

[36]ראה גם לקו״ש חי״ד ע׳ 32 ואילך.

[37]ירושלמי תענית פ״ד ה״ה. תנחומא תשא כו. זח״ב קצה, ב.

[38]ב״ב יד, ב.

[39]תהלים לד, טו.

[40]ראה לקו״ת שם כ, סע״ד ואילך. ריש וסוף ד״ה נשא הנ״ל הערה 30. ועוד.

[41]פ״ט.

[42]לקו״ת שם כא, סע״א. כג, ריש ע״ב. כד, ג. כה, סע״א. מאמרי אדה״ז תקס״ג שם ע׳ תקכב. אוה״ת שם ע׳ רמו.

[43]לקו״ת שם כא, א. כב, סע״ג. סד, ג. מאמרי אדה״ז תקס״ג שם. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ קפא.

[44]ויחי מט, י ובפרש״י.

[45]לקו״ת שם כ, ג.

[46]ברכות ל, ב.

[47]כ״ה בכ״מ בדא״ח בשם רש״י (סה״מ תרס״ה ס״ע קצד. תרע״ח ריש ע׳ צד. תש״ז ע׳ 203. ועוד). וראה הערה בסה״מ תרע״ח ותש״ז שם. לקו״ש (חל״ד) עקב תשמ״ט הערה 18. וש״נ.

[48]לקו״ת כא, רע״א.

[49]קרח יח, ב.

[50]ויצא כט, לד.

[51]ראה גם לקו״ת שלח מג, ד. מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ רסו. וש״נ.

[52]פקודי ג, ב ואילך.

[53]ראה לקו״ת בלק עג, ב ואילך. ד״ה לכן אמור וד״ה ועברתי תשכ״א (סה״מ שמות ח״א ע׳ קכד ואילך. סה״מ פסח ח״א ע׳ צא ואילך). ד״ה יחיינו מיומיים תשל״ז (סה״מ ראש השנה ס״ע רמז ואילך).

[54]ראה סנהדרין צט, ב – הובא בלקו״ת ומאמרי תשכ״א שבהערה הקודמת.

[55]פאה פ״א מ״א.

[56]ראה תניא אגה״ק סכ״ט. תו״א מקץ לב, ד ואילך. ועוד.

[57]פסחים פז, א.

[58]פרק רב (ע׳ רלה ואילך).

[59]עירובין ב, א.

[60]מגילה ג, א. ובכ״מ.

[61]ראה זח״ג לט, א.

[62]נוסח תפלת מוסף דשבת ויו״ט. וראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך.

 

פרסום תגובה חדשה

test email