פרשת שלח – ויהס כלב את העם

יום חמישי י״א סיון ה׳תשע״ו
במאמר הרבי לפרשת שלח מסביר הרבי, שכלב השתיק את העם, כלומר, את בחי׳ המדות. קודם כל, הוא פעל בהם את הביטול הכללי, כדי שעל ידי זה יוכל להפכם אחר כך.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

ד"ה ויהס כלב תשכ"ו – נדפס בספר המאמרים במדבר ח"א ע' רנו ואילך. באדיבות "המכון להפצת תורתו של משיח"

 

בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשכ״ו

 

ויהס כלב את העם וגו׳ ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה[1]. וידוע הקושיא בזה[2], דמשום מה הוא אומר ויהס כלב את העם אל משה, ומה מוסיף בזה, דלכאורה הול״ל ויהס כלב את העם ויאמר עלה נעלה. וגם צריך להבין[3] מה דמסיים כי יכול נוכל לה, דלכאורה מה זה מוסיף על מה שאמר קודם לזה וירשנו אותה, הרי זה מובן מאליו שאם יש הוירשנו אותה זהו כי יכול נוכל לה, וממילא מה מוסיף בתיבות כי יכול נוכל לה, מאחר שכבר אמר וירשנו אותה. גם צריך להבין2מה דאיתא בגמרא[4] על עלה נעלה, שאפילו אם יאמר עשו סולמות ועלו לשמים, דצריך להבין מהו השייכות של שני ענינים אלו, כיבוש ארץ ישראל וענין דעלה נעלה אפילו לשמים, ולמה מביא דוגמא כזו שהיא נמנע[5].

 

ויובן כל זה ע״פ המבואר בגמרא4שטענת המרגלים היתה כי חזק הוא ממנו[6] כביכול, ואין בעה״ב יכול להוציא את כליו משם. והענין בזה הוא כמבואר בקבלה וביותר בחסידות[7], דכליו זהו שברי הכלים דתהו שנפלו למטה ע״י השבירה, דסיבת השבירה היתה משום דבעולם התהו היו האורות מרובים, משא״כ בעולם התיקון האורות מועטין[8]. וידוע דהפירוש באורות מרובין אין זה שהם מרובים בכמות יותר מאורות דתיקון אבל הם באותו הסוג כמו אורות דתיקון, אלא הפירוש בזה הוא כמדובר בהמאמר הקודם[9] בארוכה, שאורות דתהו הם לגמרי באופן אחר מאורות דתיקון, והיינו שאורות דתהו הם אורות תקיפין[10]. וכמבואר בהמאמר ההפרש בין אורות דתיקון לאורות דתהו ע״ד החילוק באורות דתיקון גופא, כמו האור שנברא ביום ראשון שבו הי׳ אדם הראשון מסתכל וצופה מסוף העולם עד סופו[11], דסוף העולם עד סופו קאי על עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא[12], וכיון שראה שאין מתקיים בו, גנזו[13], ונשאר אח״כ אור החמה, אור הלבנה, אור האבוקה ואור הנר[14], שאורות אלו אינם בערך לגמרי לאור שנברא ביום ראשון, דזהו באורות דתיקון. וכך עד״ז יובן במכל שכן ההפרש בין אורות דתהו לאורות דתיקון, דאורות דתהו הם לגמרי באין ערוך לאורות דתיקון, דאורות דתהו הם אורות תקיפין. ולכן הכלים בעולם התהו הם כלים מועטין8, שהפירוש בזה הוא, שהכלי אינו מודד ומגביל, וכל שכן שאינו מעלים ומסתיר על האור[15]. והנה מצד השייכות של הכלים דתהו להאורות דתהו, כי כל אור יש לו שייכות עם כלים[16], ובפרט אשר הם הכלים של האורות מרובים, וממילא יש להכלים שייכות עם האור, לכן הנה מצד זה שהאורות היו מרובים, שפירושו תקיפין, פעלו שבירה בהכלים שנפלו למטה, עד לעולם שאין למטה ממנו. ומצד זה שלהכלים הי׳ שייכות עם האורות, לכן כשהכלים נפלו למטה, נפלו עמם גם ניצוצי אורות מהאורות תקיפין דעולם התהו. וע״ז הוא אומר אין בעה״ב – היינו זה שהוא עכשיו בעה״ב, ההנהגה של עולם התיקון – יכול להוציא את כליו, כי הם – הכלים שבתוכם ניצוצי אורות דתהו – מעולם התהו, שהם למעלה מעולם התיקון. כי השבירה הי׳ בכדי שהאדם יברר ויזכך אותם, וכביכול אינו יכול להוציא את כליו כי הם למעלה ממנו.

 

וזהו הענין דאקדימא טעניתא[17]. דהיצר הרע טוען שהוא מלך זקן[18], ובא הילד מסכן וחכם18ורוצה למלוך על העיר, וטוען היצה״ר דאקדימא טעניתא והוא צריך למלוך ולא הילד ומסכן. והפירוש באקדימא טעניתא אינו קדימה בזמן לבד, אלא שההקדמה בזמן הוא מצד קדימה בתקיפות ובחשיבות, שמזה בא הקדימה בזמן. דהנה זה מה שנה״ב אקדימא טעניתא הוא לפי ששרשו מתהו, וכידוע בענין עשו הוא הבכור[19]. וקדימת התהו לתיקון אינה רק קדימה בזמן, דהשתלשלות, אלא זה קדימה בחשיבות ותקיפות, כנ״ל. וכן הוא גם בנה״ב, דמה שאקדימא טעניתי׳ הרי זה קדימה דקדושה[20]. וכן הוא ג״כ בעבודה, במוחין ומדות, שגם בזה ישנו התהו ותיקון. דהנה אמרו רז״ל[21] לעולם יהי׳ אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שהמדות מצד עצמם הם קשה כארז, וצריך לבררם ולתקנם ע״י המוחין. דבישראל צריך להיות המוח שליט על הלב[22], וזהו ענין לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז, שע״י ההתבוננות שבמוחין[23], פועלים בהמדות שמצד עצמם הם קשה כארז לבררם ולזככם. אמנם, איך אפשר לבררם ע״י המוחין, הרי המדות שרשם למעלה מהמוחין, ואיך אפשר שהמוחין יבררום, שהרי המדות שרשם מהרצון שהוא למעלה מהמוחין[24], ולכן השכל אינו יכול להפוך המדות, דאין המוח שליט על הלב להפכו שהאכזר יהי׳ חסדן וכן מחסדן לאכזר, אלא יכול להחלישם ולהחליפן מטומאה לקדושה, אבל לא להפכם ולשנות טבע מדותיו[25], וזהו כי שרשם למעלה מהמוחין וצריך על זה עבודה מיוחדת (אַ ספּעציעלע עבודה), עבודה שלמעלה מטעם ודעת[26], אבל מצד השכל עצמו א״א להפוך את טבע המדות, כי טבע המדות נעלה יותר מהשכל. ולכן, בכדי שהמוחין יפעלו בירור בהמדות הוא ע״י קדימת ענין השתיקה[27]. וע״ד המבואר[28] בענין ספירת העומר, שקודם ספה״ע צריך להיות הקרבת העומר. דהנה ענין ספה״ע הוא בירור המדות ע״י המוחין, ובכדי שיוכלו לפעול ענין זה, הוצרכו תחילה להקריב את קרבן העומר שהי׳ משעורים[29], שזהו מאכל בהמה[30] שהוא מעולם התהו, ואת זה הקריבו לקרבן ועי״ז פעלו שהמדות יהיו בחלישות, ואח״כ יכולים לפעול בירור ואתהפכא בהמדות, שזהו עיקר העבודה, דלהיות שמדות הם בעיקרם רצון שלמעלה מהשכל, לכן א״א להפכם כשהם בתוקף גדול, ואדרבה הם פועלים נטי׳ בהמוחין, ובכדי שיוכלו לפעול בהם בירור ואתהפכא, צריך להיות מקודם הביטול כללי שזהו חלישות המדות, וזהו ענין הקרבת העומר שהי׳ לפני ספה״ע. וכן הוא גם בעבודת האדם, שבתחילה המדות הם בתוקף גדול, וא״א כלל לבררם ע״י המוחין, וכידוע[31] בענין עיבור יניקה מוחין, שבתחילה המדות הם בבחי׳ עיבור, היינו שכמו שהעובר הוא ראשו בין ברכיו[32], כך גם בעבודה ברכיו הם המדות והם מכסים על ראשו שהוא המוחין, היינו שהמוחין הם בהעלם והמדות הם העיקר מה שבגילוי. ואח״כ הוא מדרגת יניקה, שהוא גילוי השכל, אלא הוא מדרגת שכל השייך למדות, שענינו הוא לגדל המדות, בחי׳ מוח שליט על הלב. ואח״כ בא מדריגה העליונה שהוא מדריגת מוחין, בחי׳ עצם המוחין, שזהו תכלית השלימות, שהמדות יהיו כמו השכל. אבל קודם לכל זה צריך להיות הביטול כללי של המדות, שיהיו בחלישות כללית, שזהו ענין השתיקה, ורק אח״כ יכול להיות יניקה ומוחין.

 

וזהו[33] ג״כ ענין ויהס כלב את העם, שהשתיק את העם, הוא בחי׳ מדות, שקודם כל פעל בהם הביטול כללי, כדי שיוכל להפכם אח״כ. וזה הי׳ המענה על טענתם אין בעה״ב יכול להוציא את כליו, שמצד מעלת טבע המדות והתוקף שבהם (בחי׳ כליו), אין בעה״ב – בחי׳ מוח שליט על הלב – יכול להוציא את כליו ולבררם. ועל זה הי׳ ענין ויהס כלב, בחי׳ השתיקה וביטול כללי, שעי״ז הי׳ אפשר להיות אח״כ הבירור פרטי. וכידוע[34] שיש ביטול כללי ובירור וביטול הפרטי, והביטול כללי הוא הכנה להבירור פרטי, והביטול כללי הוא השתיקה. דבעבודת האדם זהו שבתחילה יש ההודאה כללית שזהו במודה אני, ואח״כ בהודו לה׳ עד לשמו״ע ששם הוא כעבדא קמי מרי׳[35], שכל זה הוא הביטול כללי, ואח״כ יש הביטול פרטי בעניניו ועסקיו משך כל היום. וכן הוא גם בלימוד התורה (ביושבי אוהל), שקודם הבירור פרטי צריך להיות הביטול כללי, והוא הכוונה בתחילת הלימוד, כמ״ש בתניא[36].

 

וזהו ויהס כלב, שפעל בהם ענין השתיקה כדי שיוכל אח״כ להפכם. וזהו אל משה, שפעל בעם, מדות, ביטול כללי, שזהו ממשה, שלקח את הביטול ממשה ופעל את זה בעם. ואח״כ הי׳ יכול להיות וירשנו אותה, דענין ירושה הוא בפרטיות, זה חודר בכל פרט (דאָס נעמט דורך יעדער פרט), בכל הענינים שיש בזה, וזהו הבירור פרטי. ובכדי שיהי׳ ענין הירושה, שזהו ענין אתהפכא במדות, זהו דוקא כאשר קודם לזה יש הביטול כללי, אז אח״כ יכול להיות ענין הירושה, בירור פרטי. ולכן אמר כלב וירשנו אותה, ומדוע – כי יכול נוכל לה, דיכול נוכל לה הוא הביטול כללי, ואח״כ אפשר להיות הביטול פרטי דוירשנו אותה. וזהו ג״כ מה שאמר כלב עלה נעלה אפילו בשמים, כי רצה להדגיש הביטול כללי שלמעלה לגמרי משכל. וזהו ג״כ מה שויהס כלב, כי כלב בגימטריא אליהו[37], ובגימטריא ב״ן[38], ועל אליהו איתא שהי׳ ב״ן דמ״ה[39], ולכן הוא הממוצע להמשיך ממ״ה לב״ן, מפני שהוא ב״ן דמ״ה, דכלול משניהם. וכן הוא גם בכלב, ולכן הוא פעל והמשיך את הביטול ממשה אל העם, שזהו ענין המדות. וזהו ג״כ מה שכתוב על אליהו דהשיב לב אבות על בנים[40], שהמוח יהי׳ שליט על הלב עד שיפעול אתהפכא במדות[41], שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

 

 

מקורות והערות



[1]פרשתנו (שלח) יג, ל. – לכללות מאמר זה – ראה ד״ה ויהס כלב עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תקיד ואילך). וראה גם ד״ה זה אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קיז ואילך). ד״ה להבין ענין טענת המרגלים תשט״ו (לעיל ע׳ רח ואילך).

[2]המשך תער״ב וסה״מ אעת״ר שם.

[3]המשך תער״ב שם.

[4]סוטה לה, א.

[5]אולי אמר: שהיא נמנע ע״פ תורה.

[6]פרשתנו שם, לא.

[7]ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ רד. מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו ע׳ א׳קכה. ע׳ א׳קסד ואילך.ע׳ א׳קפה. סהמ״צ להצ״צ קפה, ב. אוה״ת וישב ערב, ב. לתהלים (יהל אור) ע׳ שדמ ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ ער ואילך. ד״ה להבין ענין טענת המרגלים שבהערה 1. ועוד.

[8]ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. תו״א נח ט, ג. וישלח כד, ד. לקו״ת שה״ש ט, ג. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך תהו, תיקון (ע׳ יג ואילך). ובכ״מ. וראה בארוכה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תעו ואילך. וש״נ.

[9]דחג השבועות שנה זו. וראה גם אוה״ת נח (כרך ו) תתרסח, ב. פינחס ע׳ א׳ריג. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ צו. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ ס (וש״נ). המשך יונתי תר״מ ע׳ מח. סה״מ תרנ״ג ע׳ קפו. תרנ״ז ע׳ קכ. המשך תער״ב שם ע׳ תקכ. סה״מ תש״ב ע׳ 112. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רכז. ועוד.

[10]ראה ע״ח, תו״ח (וש״נ), ספר הליקוטים ומאמרי אדהאמ״צ שם. ועוד.

[11]חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ״ח ה״ה. ב״ר פי״א, ב. פי״ב, ו. ועוד.

[12]מקומות שבהערה 9.

[13]חגיגה שם. ירושלמי שם ה״ו. ב״ר שם.

[14]ע״פ ל׳ חז״ל – פסחים ז, סע״ב. וראה אוה״ת חיי שרה קכז, ב.

[15]ראה סהמ״צ להצ״צ קנט, סע״ב ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ג) קכז, ב. וש״נ. בשלח ע׳ תרפה. ובכ״מ.

[16]ראה תו״ח ר״פ וארא (סח, ב). סה״מ תרכ״ח ע׳ סח. תרכ״ט שם ע׳ מב. תש״ד ע׳ 246. ועוד.

[17]ראה זח״א קעט, סע״א ואילך. בכ״ז – ראה סה״מ עת״ר ע׳ סג ואילך. תרפ״ג ע׳ רנו (תש״ט ע׳ 228) ואילך. ובכ״מ. וראה גם סה״מ ויקרא ע׳ סג.

[18]קהלת ד, יג. קה״ר עה״פ. מדרש תהלים (באָבער) ט, ה. זהר שם.

[19]תולדות כה, כה.

[20]אולי אמר: הרי זה טענה דקדושה.

[21]תענית כ, א. – בכ״ז ראה מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ ו ואילך. אמרי בינה שער הק״ש פמ״ז (מח, ב). תו״ח בשלח שסב, ב. ועוד.

[22]ראה זח״ג רכד, סע״א. הובא בתניא פי״ב (יז, רע״א). ובכ״מ.

[23]אולי אמר: התבוננות בענין ״לעולם״.

[24]ראה אמרי בינה ותו״ח שם. וראה גם זח״ג רצב, א. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ס״ע שלא-ב. ובכ״מ.

[25]ראה גם תניא פל״ז (מט, א).

[26]ראה לקו״ד ח״א נו, א-ב. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ תנו ואילך.

[27]המשך תער״ב שם ע׳ תקכג. סה״מ אעת״ר שם ע׳ קכג.

[28]ראה לקו״ת אמור לו, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב בתחלתו (ע׳ שטו ואילך). שם ע׳ תנח ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות הקרבת וספירת העומר (כה, ב ואילך). ועוד.

[29]סוטה יד, סע״א (במשנה). רמב״ם הל׳ מעשה הקרבנות פי״ב ה״ב. הל׳ תמידין ומוספין פ״ז הי״א.

[30]סוטה שם. פסחים ג, סע״ב. וראה דרושים שבהערה 28.

[31]ראה המשך תער״ב שם ע׳ תקטז-יז. ובארוכה – תו״ח בא קסא, ב ואילך. ובכ״מ.

[32]נדה ל, ב.

[33]בהבא לקמן – ראה סד״ה ויהס כלב עדר״ת (המשך תער״ב שם ע׳ תקכג-ד). וראה גם סד״ה הנ״ל אעת״ר (סה״מ אעת״ר שם ע׳ קכג-ד).

[34]ראה גם לקו״ד ח״ד תשכד, ב ואילך.

[35]שבת י, א. זח״ג רכג, א.

[36]פמ״א (נח, ב).

[37]שער הפסוקים תהלים יח. המשך תער״ב שם.

[38]שער הפסוקים חיי שרה כד, לא. המשך תער״ב שם.

[39]מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתקנו. על מארז״ל ע׳ ריט. ובכ״מ.

[40]מלאכי ג, כד.

[41]ראה גם אוה״ת דרושים לפסח (כרך ג) ע׳ תשלז-ח. דברים ע׳ כד. נ״ך ע׳ ע. ריש ע׳ תקמב. ע׳ תקמג ואילך. לתהלים (יהל אור)…[ההודעה נחתכה]  הצג את ההודעה כול

 

פרסום תגובה חדשה

test email