הקשר שבין עם ישראל לה' דומה לקשר שבין אב לבנו

הקראת כתבה
יום חמישי ט׳ תמוז ה׳תשע״ו
בהקדמה של אדמו"ר האמצעי לספרו "נר מצוה ותורה אור" הוא מביא משל המלמד על הקשר שבין עם ישראל לאביהם שבשמים.
הכוכב בעל שש הקצות

 

 

בהקדמה של אדמו"ר האמצעי לספרו "נר מצוה ותורה אור" הוא מביא משל המלמד על הקשר שבין עם ישראל לאביהם שבשמים.

 

משל לאב שהסתתר מבנו כדי לבחון אהבתו אליו

משל לאב שיש לו בן קטן יקר וחביב, ואביו רוצה לנסותו ולבדוק חכמתו וטוב לבו – אם יש לו קשר של מסירות נפש לאביו, או שהוא רק נהנה מחיבת אביו אליו. כי אם האב תמיד עמו ונותן לו את כל צרכיו אין זו חכמה שהבן נאמן לאביו, אולם אם האב מסתתר ומתרחק ממנו למקום נעלם כדי שבנו יחפשנו, אז יכול האב לבחון עד כמה בנו קשור אליו באמת. והנה מיד כאשר האב נעלם, הבן מצטער ורץ בכל כחו לחפש את אביו, ואחר שחיפשו בכל הדרכים שידע שהן דרכי אביו יום אחרי יום ולא מצאו, ודאי יצטער מאוד ויבכה על שאינו מוצא את אביו אהובו, ובמסתרים תבכה נפשו ולא תרצה להתנחם עד שבמשך הזמן יתייאש ותתקרר מרירות לבו וישכח את אביו לגמרי. וכל זה מפני שדעתו קצרה ולא הבין, שאביו מנסה אותו בזה ואין ההסתר שהסתיר עצמו אלא רק מאהבתו אליו ולא חלילה שרצה להיפרד ממנו, וגם מפני שאהבתו אל אביו אינה חזקה ונאמנה מספיק.

ואכן, האב לא נתרחק חלילה משנאה אלא חפץ לבדוק עד היכן היא אהבת בנו אליו, וכאשר הבן מתייאש זה מעיד על מיעוט האהבה וההתקשרות של הבן לאביו, שאם היתה נאמנה לא היה מתייאש כלל. להיפך, לב הבן היה מתחזק לחפש את אביו גם בהיעלמותו מעיניו. שהרי כמים הפנים אל הפנים, ודאי גם לב אביו נאמן אליו והסתיר עצמו רק כדי לנסותו. ואם הבן חכם ונאמן הוא יידע שההסתר אינו אמיתי וימשיך לחפש את אביו תמיד, ואף אם לא ימצא אותו לא יתייאש, וימשיך ללכת בעקבות אביו במסילות שדרך בהן, ומובטח לו שבסוף ימצאנו. ולא עוד אלא שיחשוב שהוא הולך בדרכי אביו, רק שעדיין זה מרחוק, וישמח בזה כאילו הוא רואה את אביו מקרוב, כאילו רואה אותו פנים אל פנים ממש, כי הוא יודע שהולך בדרכי האב. והאב מבחינתו כאשר רואה את כל מאמצי בנו למצוא אותו והולך בדרכיו ללא יאוש ובשמחה, אז מתעוררת בו אהבה רבה וגדולה לבנו, אהבה כפולה ומכופלת פי כמה ממה שהייתה לו בתחילה, עד שאין הוא יכול להתאפק ומתגלה אליו מהמקום בו הסתתר, ומגלה לבנו הארת פנים מפנימיות ועומק לבו, והוא הולך לקראתו ומנשקו נשיקות רבות ומשתעשע בו.

 

הנמשל הוא הקשר שבין ה' לעם ישראל בגלות

והנמשל לזה היא אהבת ה' לעמו ישראל, שנקראו "בנים למקום". אמנם ה' ועמו היו בקשר וקירוב גדול ועז מלא חיבה פנים אל פנים במתן תורה וגם בזמן בית המקדש הראשון בימי שלמה, אולם ברצות ה' לנסותם הסתיר פניו מהם בזמן הגלות, עד שעם ישראל נתון בשעבוד קשה ובטרדות פרנסה וכו'. אולם גם בזמן הגלות כשעם ישראל סובלים את סבל הגלות, לא נסוג לבם ולא נתיאשו מלדרוש ולבקש את ה' בכל ליבם ונפשם הן בתפילה הן בתורה ובצוות, ובעיקר בתשובה מעומק הלב כמו שכתוב: "והיה בצר לך ומצאוך… ובקשתם משם את ה'… כי תדרשנו בכל לבבך".

זוהי הנאמנות של עם ישראל לה' שמבינים שה' הסתיר פניו מהם רק כדי לנסותם!… רק כדי שיתחזקו באהבתם אליו!!! רק כדי שיחפשוהו בכל הדרכים והמסילות, שהלך בהם האב – תורתו ומצוותיו, שנקראו דרכי ה' ואורחותיו. ואפילו שאיננו רואים פני אור ה', שהרי המצות מלובשות בדברים גשמיים, מכיון שפנימיות רצון העליון מוסתר בהן, הרי הוא שומר אותן ודבק בהן בהתלהבות יתרה.

וכאשר הקדוש ברוך הוא, אביהן של ישראל, רואה את מסירות הנפש של בניו בזמן הסתר הפנים שלו, הוא מוסיף אהבתו להם בכפלי כפליים בנשיקות רבות. וזהו שהוא אומר להם: "זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

ולא רחוק היום שהקדוש ברוך הוא יתגלה לעמו ישראל ולעולם כולו, עד שהבשר יראה אלוקות, וכשכר על העבודה שעשינו בגלות בהסתר פנים יאיר ה' פניו אלינו בכל עצמותו. 

פרסום תגובה חדשה

test email