שלום בית דורש סבלנות

יום שני כ״ז תמוז ה׳תשע״ו
והנה יום אחד "נשבר הקרח", אשתו של ר' מענדל השתנתה מן הקצה אל הקצה. היא ביקשה את סליחתו על שציערה אותו כל השנים, ואמרה שמעתה תקבל בחפץ לב ובשמחה את כל האורחים ותשרת אותם בנאמנות בכל כוחה.

 

סיפר רבי אהרן ראטה (אדמו"ר מ'שומר אמונים') לתלמידיו, על אחיו ר' מענדל:

ר' מענדל התגורר בעיר קאסאני שבהונגריה. הוא התפרנס ממסחר בטקסטיל והיה מכניס אורחים מופלא. בכל יום נהג להביא לביתו אורחים שפגש בבית המדרש או ברחוב, במיוחד בשבתות וחגים. ידוע היה בכל הסביבה לבאים מקרוב ומרחוק, שבקאסאני מחכה להם אכסניה טובה עם אש"ל (אכילה שתייה ולינה) חינם ובסבר פנים יפות.

אשתו של ר' מענדל התנגדה לדרכו. היא רבה איתו באופן קבוע ואף הרימה עליו את קולה בנוכחות האורחים. הוא לא כעס מימיו ותמיד ענה לה בדברי ריצוי ונחת. את האורחים הרגיע וביקשם שלא ישימו לב לדברי אשתו שבאמת לא מתכוונת למה שאומרת, ובליבה פנימה היא יראת שמים ומסכימה לעשות רצון הבורא. האורחים כבר ידעו על ה"סדר" הזה אצל ר' מענדל והמשיכו לבוא אליו ברצונו למרות הכל.

ר' מענדל נהג לרכך את לב אשתו ולדבר על לבה. הוא סיפר לה סיפורים על צדיקים וצדקניות שהצטיינו בהכנסת אורחים, ושעל ידי מצווה זו זכו לדורות ישרים ולאריכות ימים, אך עבר זמן רב ודבר לא הועיל. היא לא קיבלה אה דברי בעלה והייתה נראית כאגוז קשה שכמעט לא ניתן לפצחו. ר' מענדל לא שינה את מנהגו והמשיך להביא אורחים לביתו בשמחה ולדאוג להם לכל מחסורם.

פעם כשבאו אורחיו, כעסה אשתו מאד ומרוב כעסה שפכה קערת רוטב רותח על ר' מענדל. הוא לא כעס כלל ודיבר על לב האורחים שלא יצטערו וזה רק מקרה שאשתו מרוגזת מסיבות שונות, ושוב לא יהיה כדבר הזה.

ר' מענדל לא הפסיק מלדבר על לב אשתו דברי ריצוי, לקרוא לפניה מספרי קודש ולהסביר לה את המצווה הגדולה שנפלה בחלקם, הכנסת אורחים.

והנה יום אחד "נשבר הקרח", אשתו של ר' מענדל השתנתה מן הקצה אל הקצה. היא ביקשה את סליחתו על שציערה אותו כל השנים, ואמרה שמעתה תקבל בחפץ לב ובשמחה את כל האורחים ותשרת אותם בנאמנות בכל כוחה.

היא עמדה בדבריה ועוד הוסיפה על מעשי בעלה. בלילה כאשר הלכו האורחים לישון, ביקשה מבעלה שיביא לה את בגדי האורחים כדי לראות אם צריכים תיקון, תפירה או כביסה. לפעמים בילתה שעות ארוכות בתיקון הבגדים, וקרה שנותרה ערה כל הלילה כדי שיהיו הבגדים מסודרים ונקיים. כן תפרה כרים וכסתות עבור האורחים.

עם הזמן ובזכות עזרתה באו יותר ויותר אורחים לנוח בצל קורתם עד שהבית היה צר מהכיל את כולם. ר' מענדל שהיה אדם מוכשר בעל ידי זהב, בנה בעצמו עם עוד פועל, חדר גדול בסמוך לביתו במיוחד בשביל הכנסת אורחים. לאלו שתמהו למה הוא בעצמו בונה, ענה שעבור המצווה של הכנסת אורחים הוא רוצה לטרוח במו ידיו.

מוסר ההשכל מסיפור זה, סיים רבי אהרן ראטה, הוא עד כמה חשובה מידת הסבלנות. אנו למדים מה כוחן של מידות טובות ואיך שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.

פרסום תגובה חדשה

test email