פרשת ואתחנן – משמעות כפל הלשון: נחמו נחמו

יום רביעי כ״ז אב ה׳תשע״ו
לשון ההפטרה לפרשת ואתחנן: נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, ללמדנו שהנחמה היא בכפליים, לכן נאמר פעמיים נחמו, וכמו שחטאה בכפליים שנאמר: חטא חטאה ירושלים, לכן לקתה בכפליים ונוחמה בכפליים שנאמר נחמו נחמו עמי.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

בס״ד. ש״פ ואתחנן, שבת נחמו, ט״ז מנחם-אב ה׳תשכ״ח

 

נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם[1], וצריך להבין כפל הלשון דנחמו נחמו. ואיתא במדרש[2] (ובפרט בילקוט[3]) הטעם על זה, דהנחמה היא בכפליים, לכן נאמר ב״פ נחמו, וכמו שחטאה בכפליים שנאמר[4] חטא חטאה ירושלים, לכן לקתה בכפליים ונוחמה בכפליים שנאמר נחמו נחמו עמי. ובד״ה נחמו לכ״ק מו״ח אדמו״ר בעל השמחה והגאולה[5] מבאר שהמצוות הם ג״כ כפולות, וזהו הטעם למה חטאה בכפליים, שענין החטא שייך רק כשיש ציווי, וכמ״ש[6] אהבתי אתכם וגו׳ וכתיב[7] רק אתכם ידעתי גו׳ אפקוד גו׳, ומאחר שהמצוות הן כפולות לכן החטא הוא כפול. אך צריך להבין למה חשיב זה לחטא כפול וכן העונש והנחמה כפולים, דמאחר שיש ב׳ ענינים, מצוות כפולות וחטא כפול, ועד״ז בהעונש והנחמה, א״כ אין זה כפול כי אם שעל כל ענין יש חטא ועונש ונחמה, וא״כ אינו מובן אומרו חטאה בכפליים וכו׳. ועל כרחך צריך לומר שאין הפירוש כפשוטו שעל כל מצוה יש חטא וכו׳, כי אם שעל כל ענין וענין יש כפליים כנגדו. ומבאר שם הפירוש של מצוות כפולות, שבכל מצוה יש ב׳ ענינים, שמזכך את האדם וגם מברר את העולם.

 

ויש לומר הביאור בזה (במאמר המוסגר), דהוא ע״פ מ״ש בתניא[8] בשם העץ חיים[9] שהנשמה לא ירדה למטה לתקן את עצמה אלא בכדי לברר את הגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, משא״כ הנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, ואעפ״כ הנה ע״י ירידת הנשמה למטה נעשה עי״ז עלי׳ בהנשמה עצמה[10]. ואין זה סתירה למ״ש שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, שזהו רק בנוגע לתיקון, משא״כ עלי׳ יש להנשמה ע״י ירידתה למטה, והעלי׳ היא באין ערוך[11], וכדאיתא[12] שעליית הנשמות הוא לאשתאבא בגופא דמלכא. דהנה מציאות הנשמה קודם ירידתה למטה הוא כמ״ש[13] לבושין תקינת לון דמינייהו פרחין נשמתין כו׳, שהנשמות שייכים לבחי׳ לבושין, והעלי׳ ע״י ירידתה למטה הוא לגופא דמלכא, וגוף המלך ולבושי המלך הם באין ערוך זה לזה[14], וכן מובן גודל העלי׳ ממ״ש[15] חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, שזהו השלימות בהנשמה קודם שירדה למטה, וכידוע[16] דעמידה הו״ע הביטול, ומ״מ הרי זה עמידה בלבד ולא הילוך, ודוקא ע״י ירידתה למטה נעשית בבחי׳ מהלכים בין העומדים[17], שהיא בבחי׳ מהלך אפילו לגבי מעמד הנשמה כמו שהיא לפניו, כמו שהנשמה עומדת למעלה מהוי׳ אלקי ישראל, שגם לגבי מדריגה זו נעשית הנשמה בבחי׳ מהלך ע״י ירידתה למטה, וכידוע[18] בפירוש מהלך שהוא העתקה לגמרי ממדריגתו הקודמת שהוא הליכה שבאין ערוך, או כהלשון המורגל18הליכה בלי גבול. וזהו הפירוש מצוות כפולות, שיש כאן ב׳ ענינים, מה שהנשמה לא ירדה כו׳ אלא לתקן את העולם, וגם העלי׳ שנעשה בהנשמה עי״ז שזהו רק עלי׳ ולא תיקון, שבהנשמה אינו שייך חסרון ח״ו מאחר שהיא חלק אלוקה ממעל[19].

 

והנה בקיום המצוות עצמם ישנו ג״כ מצוות כפולות, וכמ״ש בתניא[20] שקיום המצוות הוא דוקא ע״י הנפש האלקית והנפש הבהמית יחד, שהנפש האלקית מצד עצמו אינו יכול לפעול בגוף הגשמי, והנפש הבהמית מצד עצמו אינו יכול לקיים המצוות מאחר שרוח הבהמה היורדת היא למטה[21], ולכן צ״ל קיום המצוות ע״י שתי הנפשות יחד. וזהו מצוות כפולות גם בקיום המצוות בהאדם עצמו, שפעולת הנפש הבהמית זהו ע״ד הבירור בעולם, ופעולת הנפש האלקית הוא ע״ד עליית הנשמה שע״י הירידה כמו שנת״ל. וזהו ענין מצוות כפולות, שבכל מצוה יש ב׳ ענינים, לברר חלקו בעולם, שזה אינו ענין צדדי אלא הוא ענין ותכלית מצד עצמו, שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים[22], ויש העלי׳ בנפש האלקית, הליכה שבאין ערוך, שמגיע לבחי׳ בכל נפשך[23] ועד לבחי׳ בכל23מאדך[24].

 

והנה על זה אומר חטאה בכפליים, דהיינו שבכל ענין שיש בהמצוה, הנה בכל ענין הי׳ החטא כפול, וכמ״ש[25] אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים, דהיינו תמורת זה שצריכים לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, ובהקדמת נקיון הדירה[26] שזהו ענין סור מרע ועשה טוב[27], הנה ע״י החטא נעשה ב׳ ענינים, שאותו עזבו, וגם לחצוב להם בארות נשברים, וכמ״ש[28] ראה נתתי לפניך גו׳ את החיים ואת הטוב וגם את ההיפך, ויש הממוצע ביניהם[29], הנה ע״י החטא שאינו מברר את העולם להיות לו דירה, לא רק שחסר החיים וכו׳, אותי עזבו וכו׳, אלא שנעשה גם ההיפך. וכן גם בנוגע להנשמה, שלא זו בלבד שאינה מתעלית והיא במקומה הראשון, אלא שירדה ג״כ עי״ז, שיש לה שייכות לבארות נשברים אשר לא יכילו המים. וע״ז אומר לקתה בכפליים, שהפירוש הוא ג״כ כנ״ל שבכל פרט מהחטא יש עונש כפול, בבחי׳ סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, וכידוע[30] שע״י החטא הנה קוב״ה סליק לעילא ולעילא, דקוב״ה הוא ז״א[31] שזהו בחי׳ סוכ״ע, ויש עוד פירוש בקוב״ה דקדוש וברוך[32], דקדוש הוא בחי׳ סובב וברוך הוא מלשון ברכה והמשכה שהו״ע ממכ״ע, וע״י החטא הנה קוב״ה סליק לעילא ולעילא, שמסתלק בחי׳ סוכ״ע וממכ״ע. וזהו שכתוב[33] אותותינו לא ראינו, שאותותינו היא ההנהגה ניסית שלמעלה מבחי׳ סובב[34], ועוד יותר שחסר גם בההנהגה שע״פ טבע, וכמ״ש בקונטרס ומעין[35] שנשמות ישראל אינם יכולים לקבל מאותו מקום שמשם מקבלים אומות העולם, הגם שזהו הנהגה המלובשת בדרכי הטבע, ומ״מ חסר לישראל גם הנהגה זו שע״פ דרכי הטבע. וזהו ענין לקתה בכפליים, בבחי׳ סוכ״ע ובבחי׳ ממכ״ע.

 

והנה על זה מסיים וניחומה בכפליים שנאמר נחמו נחמו עמי, שזה בא ע״י התשובה, וכידוע[36] שבמתן תורה נאמר פעם אחת אנכי[37] ובתשובה נאמר ב״פ אנכי[38], שבתשובה צ״ל כפליים לתושי׳[39], וכידוע שמי שחטא ופגם ועבר את הדרך צריך לגדרים וסייגים מיוחדים, וכמ״ש הרב המגיד[40] שמה שאמרו חז״ל[41] אל יאמר אדם אי אפשי כו׳ אלא אפשי ומה אעשה שאבי שבשמים גזר, זהו הנהגה לצדיקים, משא״כ בבעלי תשובה צ״ל אי אפשי, וכמ״ש הרמב״ם בהלכות דעות[42], והביאו אדמו״ר הזקן בשולחנו הטהור בסימן קנ״ו[43], שדרך המיצוע הוא דרך המובחר, אבל מי שנטה אל קצה אחד הבלתי רצוי צריך להתנהג בקצה ההפכי, שצריך זהירות יתירה. וזהו עבודת התשובה שהוא כפליים לתושי׳, ולכן ההמשכה שע״י התשובה היא ג״כ בכפליים, דמשכין לי׳ בחילא יתיר[44], שזהו הפירוש כפליים, ולא רק שני פעמים ככה אלא שהוא באין ערוך[45], כמו״כ יובן הפירוש כפליים לתושי׳, שעבודת הבעל תשובה היא עבודה שבאין ערוך, ולכן ההמשכה היא ג״כ המשכה שבאין ערוך. ויש לקשר זה עם מ״ש בד״ה נחמו נחמו עמי לבעל הגאולה והשמחה[46], שפעם הב׳ אומר נחמו עמי ופעם הראשונה אומר נחמו סתם, שקאי על הניחום של הקב״ה, וכמארז״ל (בברכות[47]) אוי לו לאב שהגלה לבניו מעל שולחנו וכו׳ והחריב את היכלו כו׳, שמובן מזה שהניחום הוא באין ערוך.

 

והנה קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא[48], שישנן הלוחות ראשונות והלוחות אחרונות, דלוחות ראשונות שבפרשת יתרו הן קודם חטא העגל, שחטא העגל הוא המקור לכל החטאים[49], ולוחות אחרונות הן לאחר סיפור מעשה העגל, ולכן מצינו[50] שלוחות אחרונות הן באין ערוך לגבי לוחות הראשונות, כפליים לתושי׳, ועוד יותר שהלוחות אחרונות פועלים עילוי גם בהלוחות הראשונות, וכמ״ש בד״ה נחמו עת״ר[51] דאיתא בילקוט[52] שב״פ נחמו הם כנגד בית ראשון ובית שני, ומקשה שם, דמאחר שאמר נחמו על בית ראשון, וידוע[53] שאז הי׳ גילוי אור נעלה ביותר מבבית שני, וא״כ לא הוה לי׳ עוד לומר נחמו על בית שני, דיש בכלל מאתיים מנה[54]. ומתרץ שם שמ״מ יש יתרון בבית שני על בית ראשון, אבל עדיין קשה, דא״כ יאמר רק על בית שני ולא על בית ראשון. והביאור הוא כנ״ל, שהנחמה של בית שני פועלת עלי׳ גם בבית ראשון, וכמו״כ הוא כאן שהלוחות שניות פועלים עילוי גם בלוחות הראשונות, שהרי הלוחות שבפרשת ואתחנן[55] הם הלוחות הראשונות, ונכתבו לאחר חטא העגל, נמצא שבלוחות הראשונות יש העילוי של הלוחות האחרונות. ועד״ז הוא ג״כ בעבודת התשובה, שהו״ע העבודה בבחי׳ חי׳ יחידה, בכל מאדך, וצריך לפעול גם בנר״ן, בכל לבבך ובכל נפשך23.

 

וזהו מה שאמרו רז״ל[56] לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, והטעם על זה איתא[57] שאז הוא מילוי הלבנה של חודש מנחם אב, וצריך להבין והלא בכל ט״ו לחודש הוא מילוי הלבנה. וגם צריך להבין, דממה שאמר לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב משמע שהוא למעלה גם מט״ו בניסן וט״ו בתשרי שהוא פסח וסוכות, וצריך להבין זה והלא הם ג״כ בט״ו. והביאור בזה הוא[58], דמאחר שהוא לאחר ט׳ באב שאז היא הירידה ביותר, לכן העלי׳ היא ג״כ באין ערוך. ויש לומר שהעלי׳ בט״ו באב היא למעלה גם מיום הכיפורים, דהנה ידוע[59] שהסכך דסוכות נמשך מענן הקטורת של עבודת יום הכיפורים, ומאחר דט״ו באב הוא למעלה מסוכות, א״כ הוא למעלה מיום הכיפורים ג״כ.

 

והנה עלי׳ זו נעשית ע״י עבודת התשובה, וכידוע[60] דמעלת עבודת הבעלי תשובה על עבודת הצדיקים הוא דבצדיקים אינו שייך ענין של אתהפכא, כי מה שהוא אסור וקשור בידי החיצונים אין שייך בזה שום בירור כדאיתא בתניא[61], כי אם ע״י דחי׳ דוקא, משא״כ ע״י עבודת התשובה הנה זדונות נעשו לו כזכיות[62] ועד לזכיות ממש[63]. דזהו מ״ש נחמו נחמו עמי, שעיקר הנחמה יהי׳ בביאת משיח שאז יהי׳ והפכתי אבלם לששון[64], ומשיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא[65], עבודת התשובה שלמעלה מעבודת הצדיקים. והנה כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו עכשיו[66], שההכנה לזה הוא ע״י עבודת התשובה, שזהו העילוי שיש בט״ו באב, ענין האתהפכא, והפכתי אבלם לששון.

 

וזהו החידוש המבואר במאמר זה, דהענין שכל ירידה הוא בשביל עלי׳ מבואר ג״כ בכמה מקומות[67], וכן זה שהעלי׳ הוא לפי ערך הירידה מבואר ג״כ בכמה מקומות[68], והחידוש המבואר במאמר זה הוא שהעלי׳ באה מיד לאחר הירידה, ודלא כהיש מפרשים שאע״פ שהעלי׳ היא באין ערוך, מ״מ הרי זה צ״ל בסדר והדרגה, אשר לכאורה משמע כן בפסיקתא[69], שלאחר נבואת נחמו וטענת בנ״י אז היא נבואת אנכי אנכי ושאר השבעה דנחמתא הבאים אחר הג׳ דפורעניתא, ועד להפטרת שובה ישראל ששייך לענין תשובה של יום הכיפורים. אבל במאמר זה מחדש שמיד לאחר ט׳ באב נעשה העלי׳ של ט״ו באב שלמעלה גם מסוכות ופסח, שהוא עלי׳ שבאין ערוך, בלי סדר והדרגה. וכן בנוגע לשבת נחמו שבו עולים כל הימים שלפני זה[70], הנה העלי׳ היא שלא בערך, למעלה מסדר והדרגה, דכמו שהירידה בט׳ באב הוא למטה ביותר, כמו״כ העלי׳ בט״ו באב ובשבת נחמו הוא למעלה ביותר. שכל זה הוא ע״י עבודת התשובה, וכפסק דין הרמב״ם[71] שכשישראל עושין תשובה מיד הן נגאלין, שנגאלין מיד בלי שום סדר השתלשלות ובלי שום מניעות ועיכובים, וכללות ענין התשובה דכשהרהר תשובה בלבו מיד נעשה צדיק, וכגירסת אדמו״ר הזקן בתניא[72] דנעשה צדיק גמור, שזהו התואר הכי נעלה, שע״י עבודת התשובה הנה והפכתי אבלם לששון, והימים האלו יהפכו לששון ולשמחה ועד ולמועדים טובים[73], וכמ״ש בזהר[74] שימים אלו שעליהם אומר והפכתי אבלם לששון יהפכו להיות המועדים הכי גדולים, שאז יהי׳ הנחמה האמיתית והנחמה הפנימית והנחמה הכללית, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

 

 

מקורות והערות



[1]ישעי׳ מ, א (ריש הפטרת פ׳ ואתחנן).

[2]תנחומא דברים א. איכ״ר ספ״א. פסיקתא דפ׳ נחמו.

[3]יל״ש ישעי׳ עה״פ (רמז תמד). איכה רמז תתריח.

[4]איכה א, ח.

[5]סה״מ אידיש ע׳ 126-7.

[6]מלאכי א, ב.

[7]עמוס ג, ב.

[8]פל״ז (מח, ב).

[9]שער (כו) הצלם פ״א.

[10]ראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ ח. ס״ע כב. ובכ״מ.

[11]ראה תו״א פ׳ נח ח, ג ואילך. לקו״ת פ׳ ראה כד, ד ואילך. ובכ״מ.

[12]זח״א ריז, ב. תו״א שם ט, א. לקו״ת שם כה, א.

[13]תקו״ז בהקדמה (יז, א).

[14]ראה סה״מ תרצ״ט ע׳ 38.

[15]מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.

[16]ראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת נשא כ, ג.

[17]זכרי׳ ג, ז.

[18]ראה סה״מ תרנ״ט ס״ע כד. תר״ס ע׳ קח. אעת״ר ע׳ סט ואילך. ה׳ש״ת ע׳ 92. ועוד.

[19]איוב לא, ב. תניא רפ״ב.

[20]פל״ז.

[21]קהלת ג, כא.

[22]ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.

[23]פרשתנו (ואתחנן) ו, ה.

[24]ראה מאמרי אדה״ז תקס״ו ס״ע קסד-ה.

[25]ירמי׳ ב, יג.

[26]ראה לקו״ת בלק ע, ג. צו טז, סע״א-ב.

[27]תהלים לד, טו. לז, כז.

[28]נצבים ל, טו.

[29]ראה סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שלז. וש״נ.

[30]ראה זח״ג ז, ב. כ, ב.

[31]תו״א מקץ לה, ג. ובכ״מ.

[32]לקו״ת תזריע כב, ג. שה״ש כט, א. ועוד.

[33]תהלים עד, ט.

[34]תו״א שמות נ, ב. מג״א צג, סע״ג-ד. לקו״ת שה״ש מה, ד. ועוד.

[35]מאמר ז פ״א (ע׳ 77).

[36]לקו״ת שבת שובה סה, סע״ב.

[37]יתרו כ, ב. פרשתנו ה, ו.

[38]ישעי׳ מג, כה.

[39]ל׳ הכתוב – איוב יא, ו.

[40]הובא בלקו״ת פרשתנו ט, ד. וראה גם כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן שצח (נח, סע״ד).

[41]ספרא ס״פ קדושים, הובא בפרש״י שם כ, כו.

[42]פ״א ה״ה.

[43]סעיף ג.

[44]זח״א קכט, ב.

[45]אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ רצה. וש״נ.

[46]סה״מ אידיש שם ס״ע 125-6.

[47]ג, א.

[48]זח״ב קסא, סע״א-ב.

[49]ראה לקו״ש ח״ג ס״ע 977-8. וש״נ.

[50]שמו״ר פמ״ו, א. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 248 ואילך.

[51]סה״מ עת״ר ע׳ ריח ואילך. ע׳ רכא ואילך.

[52]יל״ש ישעי׳ שבהערה 3.

[53]ראה תניא פנ״ג. ובכ״מ.

[54]ל׳ חז״ל – ב״ק עד, א. ב״ב מא, ב. סנהדרין לא, א.

[55]ד, יג.

[56]תענית כו, ב. שם ל, ב. ב״ב קכא, א. פתיחתא דאיכ״ר לג.

[57]פע״ח סוף שער (כג) חג השבועות – דרוש על סוד ט״ו באב (הובא בסה״מ עת״ר שם ע׳ רכא).

[58]בכ״ז – ראה גם ד״ה לא היו יו״ט לישראל כט״ו באב כו׳ תשל״ה (סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ רמא ואילך). תשמ״ז (שם ח״ד ע׳ שמז ואילך). ועוד.

[59]עט״ר שער יוהכ״פ פ״ב (כח, א). שם לו, סע״א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳קלד. שם ע׳ א׳קמ. אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשכב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פפ״ד (ע׳ קא). סה״מ תרנ״ז ע׳ קסב ואילך. ועוד.

[60]ראה סה״מ מלוקט ח״א ע׳ שסו ואילך. וש״נ. לקו״ש ח״ל ע׳ 5. וש״נ.

[61]פ״ז. וראה גם לקו״ת שה״ש ו, ד.

[62]יומא פו, א.

[63]ראה לקו״ש חי״ז ע׳ 183 ואילך ובהערות 15, 48 שם.

[64]ירמי׳ לא, יב.

[65]לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב.

[66]תניא רפל״ז.

[67]ראה לקו״ת בהר מא, א ואילך. ובכ״מ.

[68]ראה לקו״ת שה״ש יא, ג. ובכ״מ.

[69]הובא בתוד״ה ראש – מגילה לא, ריש ע״ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א חכ״ב ע׳ רפב. רפט. וראה גם סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 739 הערה 40.

[70]ראה לקו״ת בהר מא, א. אוה״ת בראשית מב, ב ואילך.

[71]הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[72]פ״א (ה, א).

[73]זכרי׳ ח, יט.

[74]ראה זח״ב עח, ב. וראה גם סה״מ במדבר ח״ב ע׳ תכח.

 

פרסום תגובה חדשה

test email