פרשת עקב – ארץ ישראל ארץ אשר תמיד עיני השם אלוקיך בה

יום רביעי כ״ח אב ה׳תשע״ו
בפרשת עקב נאמר על ארץ ישראל: ארץ אשר… תמיד עיני השם אלקיך בה… מרשית השנה ועד אחרית שנה. כי בכל שנה יורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה, וזה נמשך בכל ראש השנה, רשית השנה, עד אחרית שנה.
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

 

בס״ד. ש״פ עקב, כ׳ מנחם-אב ה׳תש״ל

 

ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים גו׳ ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה[1]. וצריך להבין מה ענין ארץ הרים ובקעות לזה אשר למטר השמים תשתה מים. וגם[2] מהו אומרו למטר השמים ולא ממטר השמים. וגם צריך להבין מה שאומר ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה גו׳ לאחרי שאומר שהיא ארץ הרים ובקעות, דלכאורה הוה לי׳ להקדים מעלה זו. גם יש להבין מה שאומר[3] לא כארץ מצרים היא גו׳, דלכאורה למה לו לומר בלשון שלילה ולא בלשון של חיוב ומעלת ארץ ישראל מצד עצמה.

 

והנה איתא בזהר פ׳ בראשית[4] לענין מ״ש[5] במשה שהוא איש מצרי וזה לשונו, ותמן אתיליד ותמן אתרבי ותמן אסתליק לנהורא עילאה. והנה ידוע שכל תיבה ותיבה שבספר הזהר היא בתכלית הדיוק (וכמובן גם מהביאורים בדרושי ביאורי הזהר לרבינו הזקן והאמצעי והצ״צ), ולפי זה צריך ביאור כפל הלשון שכופל ושולש ג״פ תיבת תמן. ומבאר בזה אאמו״ר בעל ההילולא[6], שג׳ הלשונות אתיליד אתרבי אסתליק הם לנגד הג׳ בחינות מוחין, מוחין דעיבור מוחין דיניקה (מוחין דקטנות) ומוחין דגדלות, שכשנולד משה היו לו מוחין דעיבור בשלימות וזהו אתיליד, ואח״כ אתרבי הוא שהי׳ לו מוחין דיניקה, ואח״כ אסתליק לנהורא עילאה שהוא מוחין דגדלות, ולכן נקט בכל אחד בפני עצמו ותמן, יען כי כל בחינה מהג׳ בחינות הנ״ל הוא בחינה בפני עצמו. ומכל זה מובנת מעלת ארץ מצרים, שתמן דוקא קיבל משה לא רק מוחין דעיבור ומוחין דקטנות אלא גם מוחין דגדלות, ותמן אסתליק לנהורא עילאה. ולפי זה יש לבאר מ״ש כאן לא כארץ מצרים היא, וכדלקמן.

 

וביאור הענין הוא[7], הנה ענין ארץ ישראל כשם שישנו למטה בגשמיות כך ישנו גם למעלה ברוחניות, כמ״ש[8] אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים, שזהו בחי׳ ארץ שלמעלה שהיא כנסת ישראל הנקראת ארץ, ואמרו חז״ל[9] למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה. ומזה נמשך בעבודת כאו״א מישראל, שעבודתו היא באופן דארץ, שרוצה לעשות רצון קונו. אמנם בזה גופא יש בכללות שני קוי עבודה, העבודה מאהבה והעבודה מיראה. דאהבה היא שורש כל מצוות עשה ויראה היא שורש כל מצוות ל״ת[10]. וזהו ענין ארץ הרים ובקעות, דהרים קאי על האהבה שאהבה היא כמו הר שהוא גבוה מן המישור, היינו שמתרומם ומגבי׳ עצמו מלמטה למעלה, וכן היא האהבה שהיא חשיקה ותשוקה וצמאון וכליון הנפש לעלות מלמטה למעלה. ובקעות קאי על היראה, שכמו שהבקעה היא למטה מן המישור, כך היראה היא עבודה של שפלות וביטול. ומ״ש הרים לשון רבים ובקעות לשון רבים הוא כי יש בכללות שתי בחינות אהבה, אהבה זוטא ואהבה רבה, ושתי בחינות יראה, יראה תתאה ויראה עילאה. דד׳ ענינים אלו הם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי׳, י׳ יראה עילאה, ה׳ אהבה רבה, ו׳ אהבה זוטא, ה׳ יראה תתאה. וע״י שלימות עבודה זו ממשיכים מלמעלה מיין דוכרין, דזהו מ״ש למטר השמים תשתה מים (ולא ממטר השמים), שזהו כאדם השותה לחבירו שיחזור וישתה לו, פירוש שזהו העלאת מיין נוקבין להמשיך מיין דוכרין הנקרא מטר השמים. ועז״נ[11] שימני כחותם על לבך גו׳, שזהו כמו חותם, שמחותם בולט שלמטה נעשה למעלה בחי׳ שקיעה וביטול וכן להיפך, וכן בעניננו, שע״י האהבה מלמטה נעשה בחי׳ שקיעה למעלה, וע״י היראה וביטול (חותם שוקע) מלמטה נעשה בחי׳ חותם בולט מלמעלה, דהיינו גילוי אוא״ס בלי לבושים המסתירים. וכמ״ש[12] כי כה אמר ה׳ רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח גו׳, דענין דכא ושפל רוח הו״ע היראה וקבלת עול, שדוקא עי״ז ממשיכים מלמעלה בחי׳ מרום וקדוש.

 

ובזה מובן מה שממשיך אח״כ בכתוב ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה גו׳, כי סדר הענין הוא באופן דמעט מעט אגרשנו[13], מן הקל אל הכבד, דלאחר עילוי זה דארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, ממשיך אח״כ ומבאר מעלה עליונה יותר, דתמיד עיני ה׳ אלקיך בה גו׳. וכמבואר הענין באגה״ק[14], דלכאורה אינו מובן מ״ש תמיד גו׳ מרשית השנה ועד אחרית שנה והוה לי׳ לומר תמיד לעולם ועד, ומבאר בזה, שבכל שנה ושנה יורד אור חדש עליון יותר שלא הי׳ מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה, וזה נמשך בכל ראש השנה, רשית השנה, עד אחרית שנה, שזהו אור עליון יותר גם מהאור דלמטר השמים תשתה מים כנ״ל. וגם אור נעלה זה נמשך ע״י העבודה בב׳ הענינים דאהבה ויראה. שגם זה נרמז בכתוב זה מרשית השנה ועד אחרית שנה, וכמאמר רז״ל[15] על פסוק זה שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה, דענין רשה בתחילתה מורה על עניות וביטול וקבלת עול, שזהו תוכן עבודת ראש השנה (ראשית השנה כפשוטו), העבודה דקבלת עול, וענין העשירות הו״ע האהבה והתשוקה וכו׳. אלא שהעבודה שבפסוק זה היא במדריגה עליונה יותר, ולכן האור הנמשך על ידה הוא ג״כ אור נעלה יותר כנ״ל.

 

ובזה יש לבאר המשך הכתובים, דבתחילה אומר לא כארץ מצרים היא, ואח״כ אומר ארץ הרים ובקעות גו׳, ואח״כ אומר ארץ אשר גו׳ עיני ה׳ אלקיך בה גו׳. דענין ארץ מצרים מורה ג״כ על דרגא נעלית בעבודת האדם, וכמובן מדברי הזהר הנ״ל (ובפרט ע״פ ביאור אאמו״ר הנ״ל) שמעלותיו של משה באו לו דוקא בארץ מצרים. וענין זה נמשך על ידו לכל ישראל, וכמבואר באגה״ק[16] שנשמת משה רבינו מאירה בנשמות ישראל כמו השמש המאירה לס׳ ריבוא כוכבים. ולמעלה מזה היא העבודה דשלילת מצרים, לא כארץ מצרים היא, ששולל ומבטל את המיצרים וגבולים ויוצא מהם. ואח״כ ממשיך בכתוב מן הקל אל הכבד (כנ״ל) בעבודה עליונה יותר, ארץ הרים ובקעות, העבודה בב׳ בחינות יראה וב׳ בחינות אהבה שעל ידם ממשיכים את שם הוי׳. ואח״כ ממשיך במעלה עליונה יותר, ארץ אשר גו׳ תמיד גו׳, שזהו אור נעלה עוד יותר, שלא הי׳ מאיר מעולם אור עליון כזה.

 

והנה בארץ הרים ובקעות ישנו עוד פירוש, שקאי על כנסת ישראל, דלפי זה הרי המדובר כאן הוא במעלת בני ישראל, שכל אחד ואחד מישראל הוא כמו ארץ חפץ[17] שיש בה אוצרות גנוזים וכו׳ כמאמר הבעש״ט[18], הרי ע״י כל זה באים לקיום המשך הכתוב מרשית השנה ועד אחרית שנה, שנמשכת בראש השנה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, והצלחה רבה ומופלגה, ובפרט ע״י העבודה בכל ענינים אלו דיציאת מצרים שבכל יום[19] והעבודה דאהבה ויראה וכו׳, ומה גם שישנה העבודה דאהבת ישראל הבאה ע״י ההתבוננות שכאו״א מישראל הוא בבחי׳ ארץ חפץ. והנקודה התיכונית בזה היא – הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

 

 

מקורות והערות



[1]פרשתנו (עקב) יא, יא-ב.

[2]לקו״ת פרשתנו יז, ג ואילך. אוה״ת שם ע׳ תרכו ואילך. וראה גם רד״ה זה תשמ״ז (לקמן ע׳ רלא). ד״ה קטנתי דש״פ וישלח תשכ״ג.

[3]פרשתנו שם, י.

[4]ו, ב.

[5]שמות ב, יט.

[6]לקוטי לוי״צ לזח״א בתחלתו.

[7]בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 2.

[8]תהלים קטז, ט.

[9]ב״ר פ״ה, ח.

[10]תניא פ״ד (ח, א). ובכ״מ.

[11]שה״ש ח, ו.

[12]ישעי׳ נז, טו.

[13]ל׳ הכתוב – משפטים כג, ל.

[14]סימן יד.

[15]ר״ה טז, ב. נת׳ בד״ה ארשב״נ תר״ץ (סה״מ קונטרסים ח״א קיח, א). ועוד.

[16]בסוף הביאור לסימן כז (קמז, ב).

[17]מלאכי ג, יב (הובא בלקו״ת שם יז, רע״ג).

[18]ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סמ״ד (פא, א). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ קפ. קפח. רפה. ח״ד ע׳ קיט. ח״ה ע׳ שמח. סה״ש תרצ״ו ע׳ 41. שם ע׳ 123. ״היום יום״ יז אייר.

[19]ראה תניא פמ״ז (סו, ב).

 

פרסום תגובה חדשה

test email