פרשת ניצבים – כי המצווה הזאת… לא נפלאת היא ממך

הקראת כתבה
יום שני כ״ד אלול ה׳תשע״ו
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו׳ ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. מדוע לא נפלאת היא ממך, בשעה שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה?
מאת כ"ק הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שיל"ו

בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשכ״ח

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו׳ ולא מעבר לים היא, ומסיים כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו[1]. וצריך להבין אומרו לא נפלאת היא ממך, דמשמע מזה שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה ורק שממך אינה נפלאת, וא״כ צריך להבין מהו ענין ממך שפועל דהמצוה הזאת הגם שמצד עצמה נפלאת ורחוקה היא מ״מ לא נפלאת היא ממך. עוד צריך להבין מה שמסיים כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, דיש פירוש בכי שהוא נתינת טעם[2], וא״כ צריך להבין מהו הנתינת טעם דמדוע לא נפלאת היא מאחר שקרוב אליך כו׳. דלהפירוש הפשוט בכי שהוא מלשון אלא[3], מובן ההמשך בפשיטות דלא נפלאת היא ולא רחוקה היא אלא קרוב אליך הדבר מאוד, אך צריך להבין המשך הפסוקים גם להפירוש בכי שהוא נתינת טעם.

והנה כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת[4] וכ״ק אדמו״ר הצ״צ (שערב ראש השנה הוא יום הולדתו) באור התורה[5], מבארים דאנכי מצוך היום דא יומא דראש השנה, ומאחר שאנכי מצוך כו׳ הנה זה פועל שיהי׳ לא נפלאת היא ממך. ותוכן הביאור בקצרה הוא, דהנה ראש השנה הוא ביום ברוא אדם הראשון, דבכ״ה באלול נברא העולם[6] וראש השנה הוא ביום ו׳ למעשה בראשית, אשר לפי זה אינו מובן[7] מה שנאמר בראש השנה זה היום תחלת מעשיך[8]. והביאור בזה הוא, דמאחר שקיומם של כל הנבראים תלוי בעבודת האדם, ע״כ יום בריאת האדם נקרא תחילת מעשיך. והנה ראש השנה הו״ע ההכתרה[9], הנה גם בענין ההכתרה רואים איך שהאדם פועל בכל הנבראים, וכמבואר בפרקי דר׳ אליעזר[10] שאמר אדם הראשון לכל הנבראים בואו נשתחווה גו׳[11] ופעל בכל הנבראים שיכתירו הקב״ה עליהם, אשר זה גופא צריך להבין, איך יכול האדם לפעול בכל הנבראים, שזה שהוא המובחר שבנבראים אינו מספיק עדיין שיוכל לפעול בכולם. אלא הענין הוא[12], דמאחר שהוא כלול מכל הענינים שבנבראים, ע״כ יכול הוא לפעול בכולם, להכניס בהם (אַריינבריינגען אין זיי) את הענינים שיש בו. דהנה ידוע שנשתנה בריאת האדם מבריאת שאר הנבראים, שבאדם נאמר[13] נעשה אדם, נעשה לשון רבים, משא״כ בשאר הנבראים ע״ד יהי אור[14] וכו׳ שהי׳ ביום הראשון וכמו״כ בשאר הימים, ומבואר בתקוני זהר[15] דנעשה לשון רבים הוא מאחר שבריאת האדם הוא ע״י כל העשר ספירות, משא״כ בשאר הנבראים שנבראו בשאר הימים, וכמו״כ שאר הנבראים שנבראו ביום ו׳, שכל אחד מהם, מהבריאה הראשונה בריאת האור ועד הבריאה האחרונה, הנה כל אחד הוא מהספירה המיוחדת לו, ספירת החסד ביום הא׳ ועד״ז בשאר הימים, שזהו גם מה שפני ארי׳ אל הימין ופני שור מהשמאל[16], משא״כ האדם שעל הכסא[17] הוא למעלה מחילוקים אלו, ולא רק בשרשו אלא גם באדם כמו שהוא למטה יש בו כל הבחינות וכמ״ש הרמב״ם[18] דכל הנבראים יש להם פועל אחד בלבד או ב׳ פועלים, אבל האדם יעשה מעשים רבים, שיש לו האפשריות לעשות כל המיני פעולות מאחר שהוא כלול מכל הענינים.

והנה אני נבראתי לשמש את קוני[19], וע״כ צריך לומר דזה שהאדם כלול מכל הענינים הוא בשביל העבודה דתורה ומצוות. דהנה לכאורה אינו מובן איך אפשר שיקיים האדם כל התרי״ג מצוות, לעבדה[20] זו רמ״ח מצוות עשה ולשמרה20זו שס״ה מצוות ל״ת[21], והרי מבואר בפרי עץ חיים ובספר הכוונות להאריז״ל דכל מצוה תלוי׳ בספירה פרטית, וכמו״כ מבואר בתקוני זהר[22] דכל המצוות תלויות בשם הוי׳ כענבי דתליא באתכלא, כענבים התלויים באשכול, דהאשכול הוא שם הוי׳, דיש מצוות התלויות באות יו״ד וישנן התלויות באות ה׳ ראשונה, באות ו׳ ובאות ה׳ אחרונה, ומבואר באגה״ק[23] שכל נשמה צריך שתקיים כל תרי״ג מצוות התורה, אשר לכאורה אין זה מובן, איך תוכל נפש פרטית לקיים כל התרי״ג מצוות שהם ענינים שונים זה מזה, שתלויים בכל העשר ספירות, דיש מצוות שהן בתענוג, ויש שהן ברצון, וכמו״כ יש מצוות שהן במוחין דאבא, ובמוחין דאמא, וכן במדות. אלא שזהו מאחר שבכל נפש נאמר נעשה אדם לשון רבים, ובכאו״א ישנם כל העשר ספירות, ע״כ יכול לפעול בכל העשר ספירות ע״י קיום התרי״ג מצוות. אך עדיין צריך להבין, והרי קיום המצוות הוא למטה, והא ניחא שבהנשמה יש כל העשר ספירות כמו שהיא בבחי׳ טהורה היא[24] בעולם האצילות[25], עולם האחדות[26], אך כמו שיורדת למטה בבראתה יצרתה נפחתה בי24, בג׳ עולמות בי״ע25, ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית וצריכה לקיים מצוות בגשמיות, ולמטה הוא עולם הפירוד[27], א״כ איך אפשר שהנשמה כמו שהיא למטה בעולם הפירוד תקיים כל התרי״ג מצוות, הנה הכח לזה הוא מהמאמר נעשה אדם שהוא למעלה מהעשר ספירות ומצַוה להעשר ספירות נעשה אדם, ומצד בחינה זו אפשר להיות היחוד דהעשר ספירות גם בבי״ע. וזהו גם מה שהנשמה יכולה ע״י עבודתה להוסיף תוספות אורות גם באצילות[28], מאחר שיש בה גם מבחי׳ האומר נעשה אדם שלמעלה מהעשר ספירות. והנה מאחר שישנן מצוות התלויות בקוצו של יו״ד, ומבואר באגרת התשובה[29] דקוצו של יו״ד רומז לבחי׳ הכתר, מוכרח לומר שהאומר נעשה אדם, שממנו ישנו הכח בנשמה לקיום התרי״ג מצוות כנ״ל, הוא למעלה מבחי׳ הכתר.

וזהו כי המצוה הזאת דקאי כפשוטו על כל המצוות וכפירש״י בזה, אשר אנכי מצוך היום – היום דוקא, בעולם המעשה, כמאמר[30] היום לעשותם, דבעולם המעשה דוקא הוא ההמשכה שע״י המצוות מאחר ששם דוקא הוא אור הסובב כמבואר בד״ה יביאו לבוש מלכות[31], ובדוגמת המבואר[32] בענין מצות התשובה שהיא דוקא בעולם הזה שהוא קודם הבירור, שלכן יכול להיות תשובה בשעתא חדא[33] וכו׳ – לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. דהגם[34] שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה, דנפלאת ורחוקה הם עתיק ואריך, דכפשוטו הרי נפלאת מורה על ריחוק שבאין ערוך באופן של פלא, ורחוקה הוא ריחוק שבערך, הנה נפלאת קאי על בחי׳ עתיק, דעתיק הוא מלשון נעתק ונבדל[35], ורחוקה הוא בחי׳ אריך, שהגם שהוא למעלה מהעולמות, אך הוא מקור להם, והיינו שהוא ריחוק שבערך, וע״ד אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני[36] שקאי על חכמה הנעלמה, חכמה דאריך, שהגם שהיא בערך החכמה, דלכן שייך בזה אמרתי אחכמה (דאם הי׳ ריחוק שבאין ערוך אין שייך בזה לומר אמרתי אחכמה, אבל מאחר שהוא בערך ע״כ שייך אמרתי וגו׳), אך מ״מ והיא רחוקה ממני[37], הנה המצוה הזאת הגם שנפלאת היא מאחר שבמצוות נאמר[38] נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, היינו ששייכים לבחי׳ התענוג, בחי׳ עתיק, ועד״ז רחוקה היא, דמצוות שייכים לבחי׳ הרצון, וכמו״כ בשמים היא ומעבר לים היא, דשמים הוא[39] מוחין דאבא ומוחין דאמא[40], אך מ״מ לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגו׳, שממך אינה נפלאת ורחוקה מאחר ובנשמה יש גם מבחינה שלמעלה מהכתר אריך ועתיק כנ״ל, שזהו מ״ש אשר אנכי מצוך, דמאחר שאנכי מי שאנכי[41] מצוך, ובאופן של אנכי הוי׳ אלקיך[42], שגם בחי׳ אנכי נעשית כחך וחיותך[43], הנה מצד בחינה זו לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. והנה אני נבראתי לשמש את קוני, שיש ענין זה גם בתורה ומצוות שהו״ע התשובה, שעבודת התשובה פועלת שיהיו מעשים[44] טובים[45], הגם שבלא תשובה הם ג״כ מעשים ע״פ תורה, מ״מ אין זה מעשים טובים עדיין, ורק ע״י עבודת התשובה נעשים מעשים טובים, ולכן שייך תשובה גם בצדיקים[46] שאין להם עוונות[47]. וזהו מה שבתשובה נאמר ב״פ אנכי, אנכי אנכי הוא מנחמכם[48], שהוא למעלה ממתן תורה שנאמר רק פעם אחת אנכי[49], והיינו שהאנכי שנאמר גבי תשובה הוא בחי׳ מקיף וכו׳40.

אך עדיין צריך להבין למה היתה כזאת שיהי׳ המשכת הסובב למטה דוקא, ובנשמה כמו שהיא למטה בעולם העשי׳ יהי׳ בחינה זו שלמעלה מבחי׳ הכתר, שזהו היפך סדר ההשתלשלות (שעולם העשי׳ הוא ג״כ מסדר ההשתלשלות). הנה ע״ז הוא הנתינת טעם כי קרוב אליך הדבר כו׳, שהוא בשביל בנין המלכות[50], בחי׳ עולם הדיבור[51], וכמבואר[52] בענין ותקם את דבריך[53], שבנין המלכות נעשה ע״י בפיך ובלבבך לעשותו, העבודה דתורה ומצוות. דבתחילת הבריאה הי׳ זה מצד כי חפץ חסד הוא[54], ועלה ברצונו שאח״כ יהי׳ בנין המלכות ע״י עבודת האדם דוקא, הנה משום זה היתה זאת לתת כחות אלו לנשמה בכדי שתוכל לעבוד עבודתה בפיך ובלבבך לעשותו, ועי״ז לבנות את ספירת המלכות. וע״י בנין המלכות שבראש השנה נמשך ההמשכה גם למטה, בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רויחי בטוב הנראה והנגלה.

מקורות והערות


[1]פרשתנו (נצבים) ל, יא ואילך.

[2]פרש״י וירא יח, טו. וראה גם לקו״ת פרשתנו מז, ג. ובכ״מ.

[3]ראה פרש״י שם.

[4]פרשתנו מו, ב.

[5]פרשתנו ע׳ א׳רכח.

[6]ראה פדר״א רפ״ח ובהגהות הרד״ל שם. ויק״ר רפכ״ט. פסיקתא דר״כ פסיקתא כג בחודש השביעי. יל״ש פינחס רמז תשפב. תוד״ה לתקופות – ר״ה ח, א. ר״ן (ד״ה בראש) וחדא״ג מהרש״א (ד״ה תנא) ר״ה טז, א. בחיי בראשית א, ג (ד״ה ויש).

[7]ראה סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ ג. וש״נ. וראה גם ר״ן, מהרש״א ובחיי שבהערה הקודמת. לקו״ת שם מז, א.

[8]בתפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.

[9]ראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 621 הערה ד״ה אַלגעמיינע. שם ע׳ 622 הערה ד״ה הכתרה. וש״נ.

[10]פי״א. וראה גם זהר ח״א רכא, ב. ח״ג ס״פ אמור (קז, ב).

[11]תהלים צה, ו.

[12]בכ״ז – ראה לקו״ת אמור לז, ג ואילך. סה״מ מלוקט ח״ב ס״ע רמג-ד. וש״נ.

[13]בראשית א, כו.

[14]שם, ג.

[15]תיקון מז (פג, ב). נו (צ, ב). ע (קכ, א).

[16]יחזקאל א, י.

[17]ראה שם, כו. תו״א יתרו עא, סע״א ואילך. שם עב, ד ואילך. ועוד.

[18]בהקדמתו לפיה״מ ד״ה אחרי כן ראה להסתפק (הובא במקומות שבהערה 12).

[19]משנה וברייתא סוף קידושין.

[20]בראשית ב, טו.

[21]ראה יל״ר עה״פ בראשית שם. זח״א כז, א. תקו״ז תיקון כא (סב, א). נה (פח, ב). לקו״ת שה״ש מח, ד. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרמא, סע״ב. ועוד.

[22]בהקדמה (ב, א).

[23]סוס״ז. סי״ט (קכח, סע״ב). סכ״ט (קמח, ב).

[24]נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).

[25]ראה לקו״ת פ׳ ראה כז, א. כח, סע״ג. ובכ״מ.

[26]ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.

[27]ראה לקו״ת צו יז, ג.

[28]ראה ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד דרוש יא סט״ז. קו״א רד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנה, א). סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ז.

[29]פ״ד (צד, ב).

[30]עירובין כב, א. וש״נ.

[31]תו״א מג״א צ, סע״א ואילך. שערי אורה שער הפורים נד, ב ואילך.

[32]ראה לקו״ת דרושים ליוהכ״פ ע, א. סהמ״צ להצ״צ מצות וידוי ותשובה פ״ד (לט, סע״ב ואילך). שרש מצות התפלה פמ״ו (קמה, א-ב). ועוד.

[33]זח״א קכט, סע״א-ב. וראה לקו״ש ח״כ ע׳ 86 הערה 5.

[34]בהבא לקמן – ראה סד״ה זה תרע״ג (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רחצ-רצט). סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ מו. וש״נ.

[35]תו״א שם צח, רע״ג. ובכ״מ.

[36]קהלת ז, כג.

[37]ראה גם לקו״ת פרשתנו מה, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ס״ע תתפא ואילך.

[38]ספרי (הובא בפרש״י) פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.

[39]ראה אוה״ת שלח ס״ע תרכא.

[40]חסר קצת. המו״ל.

[41]ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. ל״ת להאריז״ל תולדות כז, יט. לקו״ת פינחס פ, ב. שם פ׳ ראה יח, ד. לא, ד. פרשתנו מה, ב. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). וראה ראב״ע תולדות כז, ט.

[42]יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.

[43]ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.

[44]ע״פ ל׳ חז״ל – ברכות יז, א. אבות פ״ד מי״א. ובכ״מ.

[45]ראה לקו״ת מטות פב, א. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג.

[46]ראה זח״ג קנג, ב. לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. ובכ״מ.

[47]ראה לקו״ת שמע״צ שבהערה 45. וראה גם לקו״ת שה״ש שבהערה הנ״ל. ועוד.

[48]ישעי׳ נא, יב.

[49]ראה לקו״ת פרשתנו מה, ג ואילך. שבת שובה סה, ב ואילך. אוה״ת ואתחנן (כרך ו) ע׳ ב׳רא. המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳רג. לעיל ח״א ע׳ קמו. שם ע׳ ריט.

[50]ראה לקו״ת ר״ה נו, סע״ד ואילך.

[51]ראה זח״א פו, ב (ובאוה״ח ורמ״ז שם). פרדס שער (כג) ערכי הכיניים ערך דיבור וערך אמירה. מאו״א וקה״י ערך דיבור.

[52]ראה לקו״ת שה״ש נא, ב. לעיל ח״א ע׳ רסא.

[53]נחמי׳ ט, ח.

[54]ל׳ הכתוב – מיכה ז, יח.

 

פרסום תגובה חדשה

test email